ביקורת סדרה: “מראה שחורה” עונה 3 – “סאן ג’וניפרו”

מתוך מראה שחורה - עונה 3, פרק 4 מתוך מראה שחורה – עונה 3, פרק 4 (תמונה: Laurie Sparham – Netflix)

הסיפור הרביעי בעונה 3 של אנתולוגיית “מראה שחורה” (Black Mirror), סדרת סיפורי המד”ב של צ’ארלי ברוקר (Charlie Brooker), נקרא “סאן ג’וניפרו” (San Junipero). סאן ג’וניפרו היא עיירת נופש, בה שתי נשים צעירות מכירות בנסיבות מבלבלות מעט. ו”סאן ג’וניפרו” הוא פרק שונה מאד ממה שאנו רגילים לו ב”מראה שחורה”.

צפו לספוילרים מכאן.

הטוויסט הוא לא המסר

כפי שקורה לעתים קרובות ב”מראה שחורה” ובכלל בסיפורים קצרים בסגנון, יש מסתורין בתחילתו של “סאן ג’וניפרו” שנחשף בטוויסט פתאומי, תפנית בעלילה שמפרשת מחדש את כל מה שראינו. אך בניגוד למה שנהוג, הטוויסט לא מתרחש בסוף הפרק, הוא נקודת המפנה בין המערכה השנייה והשלישית. והיא, המערכה השלישית, היא שמעבירה את מה שהפרק מעוניין לספר, אחרי שהתפנית הדרמטית בעלילה כבר מתרחשת.

קל לנחש כבר מהתחלה שהסיפור לא באמת מתרחש בשנות ה-80. הכל נראה מאד מאולץ, והסביבה כולה דוחפת לגרונם של הצופים, כמו גם המבקרים בסאן ג’וניפרו, את התקופה. מגבלת הזמן התמוהה, העובדה שבחצות המבקרים הופכים לדלעת, מבהירה שמדובר בדבר מלאכותי, והמבקרים, ככל הנראה, לא באמת נמצאים שם. מצד שני, ישנם גם דיירים קבועים בסאן ג’וניפרו. כאשר יורקי (Yorkie) קוראת להם “מתים”, אנחנו מקבלים הצצה ראשונה אל העולם האמיתי שמחוץ להדמיה.

הטוויסט הפעם נחשף בשתי פעימות – פעימה ראשונה בתוך סאן ג’וניפרו, כאשר אנו לומדים שקלי (Kelly) גוססת מסרטן, ושהיא ויורקי בכלל מחוברות להדמיה ממקומות שונים בעולם. הפעימה השנייה מתרחשת כשקלי מבקרת את יורקי בעולם האמיתי, ואנו רואים ששתיהן נשים זקנות, ושיורקי משותקת בכל גופה, מה שמסביר את התנהגותה החריגה בעיירת הנופש – היא מתנהגת כמו מישהי שלא יצרה קשר ישיר עם אנשים כבר כ-40 שנה.

מתוך מראה שחורה - עונה 3, פרק 4
מתוך מראה שחורה – עונה 3, פרק 4 (תמונה: David Dettmann – Netflix)

וכאן, בטוויסט, “מראה שחורה” נוטה להסתיים, מסך שחור אל מול עיננו, נותן לנו להביט בעצמינו ב”מראה” ולעכל את המתרחש. אך ב”סאן ג’וניפרו” אין ממש מה לעכל עדיין, והסיפור האמיתי מתרחש לא בהדמיה, אלא בעולם האמיתי, ובחיבור שבין שניהם.

ממתק בודד בערימת עפר

הטוויסט האמיתי ב”סאן ג’וניפרו” הוא לא בסיפור עצמו. הטוויסט הוא שלצ’ארלי ברוקר, כך מסתבר, יש גם נשמה. “סאן ג’וניפרו” מספר סיפור על אבדן, על התמודדות איתו, ועל תחושת אשמה שאנו יורשים מאחרים. סיפור האהבה בין קלי ליורקי, למרות שמתרחש בהדמיה ממוחשבת, מרגיש שלם ואמיתי. ומה שהן חוות, מה שעובר עליהן, מורכב ולא פשוט. וזה סיפור שמביא איתו מטען מאד גדול.

דמויותיהן של הגיבורות מאד מעניינות. יורקי יחסית פשוטה להבנה, אך במהותה היא אנושית ואמיתית. אישה שמשותקת בכל גופה מגיל 21, הגיל בו היא יצאה מהארון כלסבית מול הוריה, היא מחפשת לא רק לבלות נצח חדש בגוף צעיר בעיירת נופש. היא מחפשת ליצור קשר עם אנשים אמיתיים, כאלה שהיא לא יכלה ליצור עמם שום קשר בארבעים השנים האחרונות, מלבד אולי גרג (Greg), האח החביב בבית האבות בו היא שוכנת.

קלי, לעומת זאת, הרבה יותר מורכבת. כי קלי חוותה אובדן גדול פעמיים בחייה, והאובדן הזה מלווה אותה לקבר. ואי אפשר לומר שהיא באבל אינסופי שמכתיב לה את חייה – להפך, קלי מנצלת את ימיה האחרונים בצורה הטובה ביותר שאפשר. היא מבלה בסאן ג’וניפרו בכל דרך אפשרית – שוכבת עם זרים כאוות נפשה, שותה, רוקדת, משחקת משחקים, ואפילו בחיים האמיתיים היא נוסעת לבקר חברה שהיא פגשה בהדמיה.

מתוך מראה שחורה - עונה 3, פרק 4
מתוך מראה שחורה – עונה 3, פרק 4 (תמונה: David Dettmann – Netflix)

היא לא נותנת לטרגדיות העבר לשתק אותה. אבל היא גם אהבה את בעלה מעל ל-40 שנה, אהבה אותו באהבה אמיתית ועמוקה, ויחד איתו היא גם חוותה את האובדן הגדול הראשון שלה, טראומה שהוא לא יצא ממנה לעולם. קלי לא רוצה ללכת ל”גן עדן”, להיות במחיצת המשפחה שלה. היא לא מאמינה בזה. אבל לחיות נצח שלם בלעדיהם? את זה היא לא מסוגלת לעכל.

העקשנות של קלי למות מוות טבעי ו”לכבות” את התודעה שלה בדרך הישנה והטובה לא נובעת משמרנות, דת או קטנוניות גרידא. קלי מתמודדת יום יום עם כאב שהיא לא רוצה לקחת איתה אל האינסוף ומעבר. ואי אפשר להאשים אותה.

היה משהו סימבולי בכך שהריב בין קלי ליורקי נגמר בתאונת דרכים. תאונה שנראתה די מכוונת. תאונה דומה מאד לזו ששברה את גבה של יורקי, אי שם לפני ארבעה עשורים. כי הן אמנם שונות מאד, אך שתיהן גם מאד דומות. שתיהן חיו חלק ניכר מחייהן, מעל ל-40 שנה, בתוך סוגים שונים של כלא. רק שיורקי יוצאת מהכלא שלה עכשיו, לחיי נצח נעימים, בעוד שקלי נזרקה בכוח מחוץ ל”כלוב” שלה – היא בנתה אותו סביבה בחום ואהבה, והוא היה לה בית, ולחיות חיי נצח בלעדיו החריד אותה.

ההחלטה לסיים את הפרק בטון חיובי הייתה החלטה לא שגרתית. בהתחשב בכך שכל סיפור אחר במראה שחורה נגמר בתסכול, זעם, יגון, או שילוב כלשהו של אלה, לראות סיפור שהוא, בסך הכל, סיפור שמח עם סוף טוב, מאד מרענן. ישנה כמובן הציניות הברוקרית שמתבטאת בקבר של קלי שנגלה לפנינו, או בכך שאנו רואים את הרובוטים הגדולים דוחפים את הצ’יפים הקטנטנים של התודעה השמורה של הבנות לתוך מחשב ענק, אך מה שמשנה בסוף זה שהן ביחד, דוהרות במכונית לעיירת הנופש הנצחית, ביחד לתמיד וצעירות לנצח. וברוקר לא נכנס למקומות החשודים, כמו מה יקרה בעוד ארבעה עשורים? או עוד מאה? כרגע זה לא משנה.

מתוך מראה שחורה - עונה 3, פרק 4
מתוך מראה שחורה – עונה 3, פרק 4 (תמונה: Laurie Sparham – Netflix)

בשורה התחתונה

“סאן ג’וניפרו” הוא סיפור עם סוף טוב, מאד לא אופייני ל”מראה שחורה”. לא במקרה הפרק מסתיים לא במסך שחור, כפי שנהוג בשאר סיפורי הסדרה, אלא בקטעי הנסיעה של הגיבורות, השזורים בתוך כתוביות הסיום. בסיפור הזה החליט ברוקר לא להעמיד מולינו את המראה השחורה המפורסמת, כי הוא לא מספר לנו סיפור עלינו, ועל האסונות שנמית על עצמינו אם לא נלמד להיות אחראיים יותר עם טכנולוגיה.

הוא מספר סיפור על שתי נשים שמצאו ביחד את האושר – אחת לראשונה, והשניה בפעם השניה, בחיים החדשים שלה. ואם גם הוא חושב שאפשר לרגע לצאת ממצב הרוח הקודר, נוכל אנחנו גם לראות סיפור זה עם חיוך על השפתיים, סיפור על טכנולוגיה שנתנה לזוג להיות שוב צעירות, בעולם חדש משלהן בו אף אחד לא יעמוד ביניהן ובין מה שעושה אותן שמחות. מה שעושה אותן שלמות.


חלק מהפוסטים באתר כוללים קישורי תכניות שותפים, עבורם נקבל עמלה עם ביצוע רכישה בפועל של מוצרים. עמלה זו לא מייקרת את העלות הסופית של המוצרים עבורכם.

הסקירות והתכנים המופיעים באתר מהווים המלצה בלבד, וכך יש להתייחס אליהם. כל המחירים המופיעים באתר נכונים ליום הפרסום בלבד והאחריות לקניית מוצר או שירות כזה או אחר מוטלת עליך בלבד – השימוש באתר בהתאם לתנאי השימוש והפרטיות.

השוואת מפרטים