-פרסומת-

תמונה: Paramount Pictures

ביקורת סרט: בעלי ברית – לא עסיסי כמו שנדמה
| יום חמישי, 24 בנובמבר 2016, 09:26 | בידור ופנאי

ישנם לעתים פרטי רכילויות שאי אפשר להתחמק מהם. כך, למשל, תהליך הגירושים של הצמד “בראנג’לינה” כה מתוקשר, שהוא נוגע בכל תחום בו מי מבני הזוג פועל. הסרט “בעלי ברית” (Allied) הוא גם הסרט שעל הסט שלו, לכאורה, קרה המקרה שהוביל לגירושים.

אנחנו בוחרים לא להתעסק בזה. בעוד שהפרטים העסיסיים עשויים לעניין קוראים רבים, את “בעלי ברית”, אשר מגיע לקולנוע בישראל ביום חמישי, ה-24/11, נרצה לבחון כסרט, ולא ככלי בידיהם של צהובונים. מרתקת ככל שתהייה המציאות, אנחנו מאמינים שיוצרי “בעלי ברית” רצו להביא לידינו סרט לא פחות לוהט. זה, ורק זה, יהיה מה שנבחן.

העלילה

מקס וטאן (Max Vatan), אותו משחק בראד פיט (Brad Pitt), הוא מרגל בריטי ממוצא קנדי הנשלח למשימה הרת גורל בקזבלנקה, במרוקו, בשנת 1942 – עליו להתנקש בשגריר המקומי של גרמניה הנאצית. הוא חובר למרגלת צרפתיה בשם מריאן בוסיז’ור (Marianne Beausejour), אותה משחקת מריון קוטיאר (Marion Cotillard).

מקס ומריאן מעמידים פני זוג נשוי, המעוניין להפגש עם השגריר למטרות עסקיות. במהלך המשימה הם באמת מתאהבים, ובתום המבצע בקזבלנקה מקס מביא את מריאן איתו ללונדון, מתחתן עמה ואף נולדת להם בת.

כשנה לאחר מכן מלחמת העולם עוד נמשכת, ומתקפות הבליץ עוד מאירות את שמי לונדון, לאימת התושבים. אך מקס ומריאן מצליחים לקיים את המשפחה שלהם באושר יחסי. אלא שפרטים חדשים צפים על מריאן, והיא נחשדת בריגול לטובת גרמניה הנאצית. מקס מסרב להאמין בזה, ובוחר לנהל חקירה משלו סביב זהותה, תוך כדי שהוא מסתיר זאת גם ממנה וגם ממפקדיו.

בראד פיט מתוך "בעלי ברית" (תמונה באדיבות גלובוס מקס)

בראד פיט מתוך “בעלי ברית” (תמונה באדיבות גלובוס מקס)

פרטים טובים לחוד שלא עובדים ביחד

על פניו נראה שרוב האלמנטים ב”בעלי ברית” מבטיחים לנו להיט. את תסריטו כתב סטיבן נייט (Steven Knight), יוצר הסדרה “כנופיות בירמינגהם” (Peaky Blinders) וכותב סרטים נהדרים כמו “לוק” (Locke) ו”סימנים של כבוד” (Eastern Promises). וסיפור הסרט, אכן, מאד מוצלח.

גם הבימוי לא נעשה על ידי במאי לא מנוסה. להפך, בראש הסרט עומד רוברט זמקיס (Robert Zemeckis), שהביא לנו את “בחזרה לעתיד” (Back to the Future) ו”פורסט גאמפ” (Forrest Gump). אמנם זמקיס איננו במאי מתח מדופלם, אך דווקא הסצנות בהן נשקפת סכנה ממשית לחיי מי מהדמויות נותנות לנו את הרגעים המוצלחים ביותר בכל הסרט.

מריון קוטיאר צוברת תשומת לב רבה בהוליווד בשנים האחרונות, בעיקר בזכות סרטים כמו “ההתחלה” (Inception) ו”עלייתו של האביר האפל” (The Dark Knight Rises), אך היא הייתה שחקנית גדולה ומוכרת בצרפת עוד לפני כן, ובצדק. גם כאן, ב”בעלי ברית”, היא משחק דמות מעניינת, ומגלמת אותה בצורה מושלמת – היא מסקרנת, מושכת, מאיימת, ואנחנו מאמינים לה, אך גם חוששים מפניה, כיוון שאנחנו יודעים בדיוק למה מריאן מסוגלת אם אכן היא מרגלת.

מריון קוטיאר מתוך "בעלי ברית" (תמונה באדיבות גלובוס מקס)

מריון קוטיאר מתוך “בעלי ברית” (תמונה באדיבות גלובוס מקס)

הבחירה בבראד פיט לסרט די תמוהה. פיט, שגילו כבר 52, הוא שחקן מוכשר עם יכולות משחק מגוונות. הוא נותר גבר נאה מאוד, אך כבר ראינו אותו לא פעם משחק דמויות בגילו, והתרגלנו לראות אותו כזה. גילו של מקס לא נאמר לנו, אך הוא בפירוש צעיר יותר מפיט, ולשם כך הונחה על פניו שכבת איפור כה רצינית, שהוא נראה כמעט עשוי מפורצלן.

זה לא תואם את הדימוי של הטייס-המרגל המחוספס. נראה כי יכולת ההבעה של פיט נפגעה בשל כך, כי אין הסבר לארשת הפנים האדישה שלו כמעט בכל מצב, מלבד ההנחה שחשוב לו לשמור על המסכה שעל פניו. במקום ללהק שחקן בגיל מתאים, או לחליפין לקבוע שמקס הוא גבר מבוגר יותר משנכתב עליו תחילה, החליטה הפקת “בעלי ברית” להתפשר על פתרון לא משכנע.

אך גם אם נסתכל על פיט כחוליה קצת חלשה בסרט, עדיין המשחק שלו, כמו גם הכריזמה הטבעית, אמורים להספיק כדי שהסרט יעניין. הבעיה העיקרית טמונה בכך שעיקר הדבק שאמור להחזיק את היצירה חסר כאן. לדבק הזה קוראים תשוקה.

תשוקה מלאכותית

“בעלי ברית” הוא דרמת ריגול. הוא סרט מתח, שמטרתו לגרום לנו לתהות ולפקפק בכל פריט מידע שברשותינו. כשאנחנו נכנסים לנעליו של מקס הפרנויה רק גוברת וגוברת, ושום דבר לא ודאי.

אך יש דבר אחד שודאי לחלוטין – הקשר החזק בין מקס למריאן. בין אם מריאן תמימה לבין אם היא מרגלת נאצית, האהבה בינה למקס היא אקסיומה בלתי מעורערת. זה מהלך שרק מגביר את כל המתח והדרמה, בהם תסריט “בעלי ברית” רווי עד הקצה. וכשההנחה המרכזית החשובה מאד הזאת לא מועברת אלינו, לצופים, הסרט הופך ממגדל איתן לבית קלפים שמתמוטט אל מול עינינו.

בראד פיט ומריון קוטיאר מתוך "בעלי ברית" (תמונה באדיבות גלובוס מקס)

בראד פיט ומריון קוטיאר מתוך “בעלי ברית” (תמונה באדיבות גלובוס מקס)

כבר מהבחירה בקזבלנקה כמקום המפגש בין מקס למריאן, הקשר בין השניים מזורז ומאולץ. הסרט האלמותי משנת 1942, אותה שנה בה גם “בעלי ברית” מתחיל, הוא סמל לאהבה שלא יכולה להתממש, וזה נדוש בדיוק כמו ההתאבות של מקס במריאן, שלא מורגשת בסרט כלל וכלל.

למריאן אנחנו מאמינים דווקא – קוטיאר מצליחה לשכנע גם אותנו שמקס כבש אותה. אך מקס, עם פניו החתומות של פיט, פתאום מצהיר משום מקום על אהבתו, שלא היו שום סימנים לכך שהיא צומחת. ודווקא הוא אינו מי שמואשם בהיותו סוכן כפול, כך שמוזר שלו אנו מאמינים פחות מלחשודה המיידית.

הדיאלוגים נאמרים באופן כה יבש, סצנות הסקס כה סתמיות וטכניות, ומפגן האהבה בין בני הזוג כה משעמם, שבעוד שאנחנו יכולים להנות מכמה סצנות מתח המהונדסות לעילא ולעילא, לא אכפת לנו בסוף אם אכן היא מרגלת, לא אכפת לנו מגורלו של מקס, ואפילו מבתם התינוקת, העלולה להתייתם מאמה ואף משני הוריה, לא ממש אכפת.

קשה לומר אם זה בגלל שפיט כה מאובן, או שמא זה זמקיס שנבוך מכדי לבנות תשוקה בסרט עם האמצעים הקולנועיים שברשותו, אך סרט זה שאמור היה לסחוט דמעות בכמה וכמה רגעים שלו סוחט מהקהל רק פיהוקים.

בראד פיט ומריון קוטיאר מתוך "בעלי ברית" (תמונה באדיבות גלובוס מקס)

בראד פיט ומריון קוטיאר מתוך “בעלי ברית” (תמונה באדיבות גלובוס מקס)

השורה התחתונה

“בעלי ברית” הסתמן כסרט בעל פוטנציאל להיות אחד מלהיטי החורף הגדולים. שחקנים יפים ומוכשרים המשחקים דמויות שחשות זו לזו תשוקה בוערת, בעת מלחמה המנסה לקרוע את אהבתם לגזרים – סרטים גדולים מ”בעלי ברית” הצליחו עם הרבה פחות מזה.

ואף על פי כן, במקום יצירה לוהטת ומורטת עצבים, קיבלנו סרט עייף ומעייף, שברגעיו החמים ביותר מגיע לטמפרטורת חדר. וכשהדמויות שוב ושוב אומרות כמה אכפת להן, אך לא מצליחות להעביר את זה, למה שלנו יהיה אכפת?

חדש! מעתה ניתן לקבל עדכונים על כתבות בנושאים שמעניינים אתכם דרך פייסבוק מסנג'ר. נסו בעצמכם:
קריאה נוספת
עוד על הכותב
author-image
בוריס אוליאנסקי
מבקר קולנוע, צרכן מדיה מכל הסוגים ומעורב במשחקי תפקידים רוב חייו, שולחניים וממוחשבים. שותף להנחיית הפודקאסט Games of Future Past, המבקר משחקים חדשים לצד ישנים, ומשווה ביניהם.
תגובות לכתבה
גאדג'טי | Gadgety
ניווט באתר
קטגוריות
גאדג'טי
חיפוש כתבות