-פרסומת-

אמה ווטסון ודן סטיבנס מתוך "היפה והחיה" (תמונה באדיבות פורום פילם)

ביקורת סרט: היפה והחיה – נוסטלגי מאד, ולא יותר מזה
| יום חמישי, 23 במרץ 2017, 09:20 | בידור ופנאי

אחרי שקבעה שיא חדש להכנסות שנתיות ב-2016, דיסני מתחילה את 2017 עם התותחים הכבדים. “היפה והחיה” (Beauty and the Beast) המקורי היה אחד מסרטי האנימציה הגדולים והחשובים ביותר של דיסני, עם הכנסות של כחצי מיליארד דולר בשנת 1991. הוא זכה בשני פרסי אוסקר מתוך שלוש קטגוריות בהן היה מועמד, והיה לסרט האנימציה הראשון אי פעם שהיה מועמד לפרס הסרט הטוב ביותר.

המורשת של “היפה והחיה” לא נפסקה שם, כיוון שהסרט הפך גם למחזמר מאד מצליח, והוא חרוט בזכרונם של מיליונים כאחת מאבני הפינה של מה שמכונה “רנסאנס האנימציה של דיסני”, וכאחד מסרטי הדיסני הטובים והאהובים בכל הזמנים. נשאלת השאלה – איך התמודדה הפקת הסרט עם לחץ שכזה, והאם התוצאה טובה ומספקת?

סיפור עתיק יומין

“היפה והחיה” מספר את סיפורה של בל (Belle), נערה צעירה אותה משחקת אמה ווטסון (Emma Watson), שמתגוררת בעיירה קטנה בצרפת. בל חולמת על עולם גדול ועל חיים מעניינים יותר ממה שמספקת לה העיירה המשעממת. לאחר שאביה, מוריס (Maurice), אותו משחק קווין קליין (Kevin Kline) נקלע בטעות לטירה מכושפת בה מתגורר יצור ענק ומפלצתי אותו משחק דן סטיבנס (Dan Stevens), מוקף בכלי-בית מונפשים שמשרתים אותו, בל מסכימה להשאר כאסירה של החיה, בתמורה לכך שהמפלץ ישחרר את אביה. תחילה היא מפחדת מהיצור הנוראי, אך בהדרגה שניהם לומדים שמראית עין עשויה להיות מטעה.

קאסט מאד סימפטי

כיאה לחידוש כה משמעותי לדיסני, הוא מורכב מקאסט מפלצתי של שחקנים טובים ומוכרים. בנוסף לווטסון, קליין וסטיבנס שצוינו כבר, ישנו לוק אוונס (Luke Evans) בתפקיד גסטון (Gaston) הנבל, שעושה צדק עם הדמות כשהוא מצליח להיות דוחה וכריזמטי בו זמנית. מה שחסר לאוונס זה את השטניות שיש בדמות המצוירת. במהלך הסרט גסטון חווה אפיזודה פסיכוטית אחת ויחידה, והיא כה קצרה שאפשר גם לא לשים לב אליה, אך היא חזקה, אולי אף חזקה מדי. בשאר הזמן, הוא פשוט יפה וקצת טיפש, לא ערמומי מדי אבל מאד, מאד עקשן.

ג’וש גאד (Josh Gad) משחק את להפו (LeFou), חברו הטוב של גסטון שמרמז שוב ושוב שהוא, למעשה, גם מאוהב בו. למרות זאת הוא מוכן לסייע לגסטון בלהשיג את שליבו רוצה, הלא היא בל, ודרך זה, כמו גם עוד כמה סיטואציות, מייצר דמות מאד סימפטית, והרבה פחות חד-מימדית מלהפו שהיינו רגילים אליו.

לוק אוונס וג'וש גאד מתוך "היפה והחיה" (תמונה באדיבות פורום פילם)

לוק אוונס וג’וש גאד מתוך “היפה והחיה” (תמונה באדיבות פורום פילם)

בין הרהיטים וכלי הבית השונים של החיה ניתן למצוא גם לא מעט שמות גדולים. בולטים במיוחד מאסטרו קדנזה (Maestro Cadenza) הפסנתר, אותו מדובב סטנלי טוצ’י (Stanley Tucci) והקנקן מיסיס פוטס (Mrs. Pots), אותה מדובבת אמה תומפסון (Emma Thompson), שמפתיעה גם ביכולת השירה שלה, עם אחד מהקולות החזקים והבולטים ביותר בסרט.

הפספוס הכי גדול בחידוש הם כנראה קוגסוורת’ (Cogsworth) השעון ולומייר (Lumiere) הפמוט, אותם מדובבים סר איאן מקלן (Ian McKellen) ויואן מקגרגור (Ewan McGregor), בהתאמה. מדובר בשני שחקנים מצוינים, שיכלו להיות מושלמים לדמויות האלה אם הם היו משחקים אותן, אך כמדובבים הם לא תורמים יותר משהיו תורמים שחקנים גם מוכרים פחות.

קולותיהם אינם בולטים כל כך, במיוחד לא של מקגרגור, שבעצמו הודה שהמבטא הצרפתי שלו הביך אותו, והצורה בה קוגסוורת’ ולומייר הונפשו הייתה מאד לא מספקת. מלבד כמה רגעים בהם הם באמת הצליחו להצחיק, שתי הדמויות האיקוניות הללו כמעט ולא תפקדו כלל וכלל. האם הייתי חושב ככה אם הסרט המקורי לא היה קיים? קשה לומר, אבל בשלב הזה כבר לא ריאלי להפריד בין שתי היצירות, בהתחשב בדיוק היחסי של החידוש.

כלי הבית המדברים מתוך "היפה והחיה" (תמונה באדיבות פורום פילם)

מתוך “היפה והחיה” (תמונה באדיבות פורום פילם)

קשה מאד לא להשוות

החידוש של “היפה והחיה” נאמן מאד לסרט המקורי, אך לא חוזר אחריו אחד לאחד. ראשית כל, נעשה עיבוי לכמה וכמה מהדמויות. גסטון כבר לא סתם צייד שחי בעיירה, הוא חייל לשעבר, קפטן, למעשה, שנלחם במלחמה לא ידועה, ולהפו, ככל הנראה, לחם בה לצדו. כמו שנאמר כבר, הוא ערמומי פחות, וקצת יותר טיפש, והוא לא היחידי שהשתנה.

מוריס, אביה של בל, עבר גם הוא סדנת האנשה, שעשתה אותו יותר אבהי וסימפטי, ופחות קריקטורה מטורללת של ממציא מופרע. זה הופך אותו לדמות אמינה יותר בסרט מצולם, אבל מצד שני זה מחבל באמינות של כמה אירועים שמתרחשים בהמשך העלילה.

החיה קיבל גם הוא עיבוי לאופי, עם כמה אלמנטים משמעותיים ברקע שלו ששונו, כולל גילו שנדמה שהועלה משמעותית. אך התוספת הבולטת ביותר הן לחיה והן לבל, הוא שהוסיפו לשתי הדמויות עוד רקע. על הוריו של החיה לא ידענו שום דבר, כמו גם על אמה של בל, וגם מוריס, כאמור, בקושי היה דמות. בסרט החדש יש תהליך גילוי שהצופים חווים סביב הוריהם של הגיבורים, שעל פניו מוסיף המון. מה שהוא מוסיף, בעיקר, זה עוד כארבעים דקות לסרט.

הבעיה עם הרקע על הוריהם של בל ושל החיה, היא שהם רקעים מאד דלים ומאד לא ממוקדים. כתוצאה מכך, ישנה תחושה חזקה במהלך הסרט שחסר לנו מידע. אירוני, בהתחשב בכך שבלי הידע המועט על ההורים, לא הרגשנו שום חוסר אינפורמציה. דבר נוסף שמאריך את הסרט היא תוספת של עוד כמה שירים, בנוסף לשירים מהסרט המקורי.

השירים הנוספים הם שירים שהוספו במחזמר, שירים שנכתבו לסרט אך לא נכנסו אליו בגרסה המקורית. והגרסאות החדשות מאד לא עקביות. מצד אחד, אמה ווטסון, אמה תומפסון, ג’וש גאד ולוק אוונס פשוט מצוינים. גם דן סטיבנס, ששר מעט מאד, מפתיע. הוא שר בקול שונה מהקול בו החיה מדבר, מה שהגיוני, אך זה לא יוצר דיסוננס אלא להפך, מרמז על עולמו הפנימי השביר של החיה. לומייר, מנגד, הרבה יותר חלש, ומעריצי “היפה והחיה” מבינים כבר מה זה אומר – השיר האלמותי Be Our Guest מבוצע בצורה מאד לא מספקת, ולא רק בגלל מקגרגור, אלא יותר בגלל האנימציה וכל מה שקורה על המסך.

מתוך "היפה והחיה" (תמונה באדיבות פורום פילם)

מתוך “היפה והחיה” (תמונה באדיבות פורום פילם)

בשורה התחתונה

היפה והחיה הוא הומאז’ מקסים לסרט אנימציה יפהפה מ-1991. כשלעצמו הוא מצליח להיות יפה ומרגש בכמה וכמה רגעים, אך גם מעט סתמי בחלקים אחרים ממנו. מדובר במסע נוסטלגי חמים ונעים במקומות מוכרים, שבוחר לקחת כמה פניות שונות בדרך, בשביל להגיע, בסוף, לאותו המקום פחות או יותר.

זאת חוויה מהנה לכל המשפחה, במיוחד למי שמכיר כבר את הסרט המקורי, אך אולי גם חוויה קצת מתסכלת לאותם המעריצים, שכל מה שיחודש להם זה כמה פרטים קוסמטיים לא מעניינים, לצד כמה ביצועים פחות מספקים של שירים טובים ומוכרים.

במאגר הקופונים שלנו כבר ביקרתם?
סמארטפונים וגאדג'טים במחירים נוחים ובמשלוח ישיר עד הבית
לחצו כאן
קריאה נוספת
עוד על הכותב
author-image
בוריס אוליאנסקי
מבקר קולנוע, צרכן מדיה מכל הסוגים ומעורב במשחקי תפקידים רוב חייו, שולחניים וממוחשבים. שותף להנחיית הפודקאסט Games of Future Past, המבקר משחקים חדשים לצד ישנים, ומשווה ביניהם.
תגובות לכתבה
  • עדיין לא ראיתי אבל לפי דעתי ככה צריך להיות, בלי יותר מדי חידושים.
    מעניין איפה הסרט עומד מול הגרסה הצרפתית שיצאה לפני שנה-שנתיים.

  • Android Developer

    במה בדיוק זה מתבטא ש “להפו (LeFou), חברו הטוב של גסטון שמרמז שוב ושוב שהוא, למעשה, גם מאוהב בו” ?
    לפי מה שקראתי, הוא בסך הכל מעריץ אותו, כמו שהיה בסרט המצוייר.

  • iphone1000

    סרטי מחזמר הם הגרועים ביותר ,אחריי סרטי דרמה

  • Rachel Tsabari

    סרט מקסים וקסום, be our guest היה פשוט מדהים!

גאדג'טי | Gadgety
ניווט באתר
קטגוריות
גאדג'טי
חיפוש כתבות