-פרסומת-

אלים אמריקאים (תמונה: Starz)

ביקורת סדרה נטולת ספוילרים: אלים אמריקאים – תמוה ומרהיב
| יום חמישי, 11 במאי 2017, 19:06 | בידור ופנאי

לאחר ההצלחה האדירה של “משחקי הכס”, ברור היה שרשתות טלויזיה ימשיכו לרדוף אחר ספרים שניתן להפוך לסדרות פנטזיה מצליחות. אחד מהמועמדים הטבעיים ביותר לאדפטציה שכזו היה “אלים אמריקאים” (American Gods) מ-2001, ספרו המצליח של ניל גיימן (Neil Gaiman), אחד מהסופרים הגדולים ביותר שפועלים כיום, ואולי הגדול ביותר בתחום הפנטזיה-המודרנית.

אחת מהרשתות שניסו להעלות את הספר למסך הייתה HBO, שרצתה למצוא לעצמה עוד מפלצת רייטינג מלבד “משחקי הכס”. אך ב-HBO התקשו להמיר למסך ספר כה מורכב, וזכויות ההפצה הטלויזיונית התחילו לעבור ידיים, עד שמצאו לעצמן בית ברשת Starz הניו-זילנדית, שהראתה הצלחה רבה בשנים האחרונות עם סדרות כמו “ספרטקוס”, “מפרשים שחורים”, “זרה”, “כוח” ועוד. את הסדרה מפיק וכותב בראיין פולר (Bryan Fuller), היוצר של “חניבעל” ו”החיים על פי נד”. צפינו בשני הפרקים הראשונים של הסדרה וחזרנו עם הרשמים שלנו.

העלילה

צל (Shadow) הוא אסיר בכלא שצפוי להשתחרר בימים הקרובים, והוא מגולם על ידי ריקי וויטל (Ricky Whittle). הנהלת הכלא מחליטה לשחרר את צל מספר ימים לפני התאריך בו הוא אמור היה להשתחרר, בגלל נסיבות מצערות – אשתו של צל, לורה (Laura), נהרגה בתאונת דרכים.

בדרך לביתו, ללויה של אשתו, צל פוגש טיפוס תמוה שמכנה את עצמו “מר וונסדיי” (Mr. Wednsday), אותו משחק איאן מקשיין (Ian McShane). וונסדיי מציע לצל עבודה כנהג, ורומז לו שאולי לפעמים הוא יצטרך גם ללכלך קצת את הידיים. ללא בית לחזור אליו או עתיד ברור, צל מקבל את העבודה, וצולל לתוך עולם מיסטי רצחני בו אלים ישנים ואלים חדשים נלחמים זה בזה, כשהוא תמיד נמצא באמצע משום מה.

נאמן לספר בצורה בעייתית

למי שקרא את “אלים אמריקאים” של גיימן, לא קשה להבין למה האדפטציה של הספר למסך הייתה כה לא פשוטה. מי שקרא את הספר יראה גם כמה התוצאה הסופית נאמנה ומדויקת יחסית. את מי שלא קרא את הספר, כל זה לא מעניין ממש. הבעיה היא שהסדרה בנויה כך, שגם היא עצמה עשויה לא לעניין את הצופה בהתחלה.

בדומה לספר, הסדרה “אלים אמריקאים” מספרת את סיפורו של צל, אך לא רק את שלו. כל פרק מתחיל בסיפור אחר על אל שהגיע לאמריקה, וכיצד אותו אל מצא את הדרך לשם. כבר בסיפור הראשון, בו חבורת ויקינגים מגיעה לצפון אמריקה בטעות ולא מצליחה לחזור בגלל הרוח, אנו מגלים שהם הביאו איתם את אודין, ועשו זאת באופן מכוון – כדי שאודין יחזיר את הרוח למפרשיהם. הויקינגים עזבו, אך אודין נשאר.

הסצנות האלה מרשימות הן ויזואלית והן מבחינת הסיפור שהן מספרות. הן מניחות את היסודות לחוקים המיסטיים של העולם הזה, לפיהם יש קשר סימביוטי בין אלים לבין הסוגדים להם. כאשר הפרקים מתחילים מהן עוד לפני שהעלילה המרכזית נחשפת, זה מאד בעייתי.

ברור לכל צופה שוונסדיי הוא טיפוס יוצא דופן – הוא יודע על צל יותר מדי דברים, ומלא בתרוצים מאד מפוקפקים לגבי הסיבות שהוא יודע אותם. ברור גם שצל עצמו, שחולם חלומות כמעט משיחיים, קשור לאלים בצורה אותה הוא עצמו לא מבין ממש. אחרת לא ברור למה הם מתעניינים בו כל הזמן?

איאן מקשיין וריקי וויטל מתוך "אלים אמריקאים"

איאן מקשיין וריקי וויטל מתוך “אלים אמריקאים” (צילום: Jan Thijs, תמונה באדיבות: Starz)

“אלים אמריקאים” מנסה לבנות את העולם בהדרגה, מנקודת מבטו של צל. הוא, כמונו, לא מכיר את העולם הזה, ונחשף אליו בהדרגה. ואכן, הצד של צל בסיפור הוא החלק המוצלח שבו – וויטל מגלם אותו בצורה טובה ומעניינת, הוא סימפטי וברור, והאסון שקרה בחייו הוא מקור חזק להזדהות. כשאנחנו עוזבים את צל זה נהייה מעט בעייתי.

עם מעט מאד קונטקסט על המתרחש וללא ידע מוקדם על עולם הסדרה, סצנת הפתיחה עם הויקינגים מבלבלת. יותר מכך, למי שלא יודע עוד פרטים על אודין, הפרק לא מציג בצורה מאד ברורה את הסיבות לצורת הסגידה האלימה והתמוהה של הויקינגים.

“אלים אמריקאים” מתקדמת מאד מהר. זאת תכונה מצוינת, שכן היא מצליחה לבנות עולם ולקדם את העלילה בבת אחת. אך היא גם מייצרת בלאגן ויזואלי, ובנסיון ליצור מסתורין וסקרנות היא בעיקר גורמת לצופה להרגיש חסר אונים מול כל הדימויים האלה.

לצופה בקיא בספר או במיתולוגיות שונות של העולם, יש עונג רב בצפיה כבר מהרגע הראשון של הסדרה. צופה ללא חיבור מוקדם לנושאים האלה עשוי לכבות באמצע את הפרק, ולצפות במשהו אחר. יש מקום לסדרות נישתיות שפונות לקהל ספציפי ומצומצם, אך כאן אין זה המקרה – נדמה שהסדרה לא בוחרת להדיר את הקהל הזה, אלא נכשלת בלמשוך אותו עוד פנימה.

סדרת Starz במיטבה, לטוב ולרע

מאז ההצלחה המסחררת של הסדרה “ספרטקוס” ב-2010, רשת Starz בנתה לעצמה מוניטין של הרשת שהיא “יותר מ-HBO”. ל-HBO יש סקס? ל-Starz יש יותר, כולל עירום גברי מוחצן יותר מזה ש-HBO מעזה להציג לרוב. ל-HBO יש אלימות גראפית קשה? אצל Starz הגיבורים מתרחצים במזרקות של דם על בסיס קבוע.

מוגזם או לא, אי אפשר להכחיש שהגישה הזאת עשתה ל-Starz רק טוב. הרשת הצליחה למצוא את הקהל שלה ואת השפה הייחודית שלה, ומשנה לשנה היא מפיקה עוד ועוד סדרות, כשחלקן כבר מתרחשות ומצולמות בארצות הברית, ולא בניו-זילנד הקטנה.

“אלים אמריקאים” מספרת סיפור על דת, סגידה ואלים קטנוניים. סיפורים כאלה יהיו לעתים אלימים, וולגרים ותאוותניים יותר מהממוצע. השילוב של חומר המקור עם הרגלי ההפקה והמוניטין של Starz מייצרים סדרה שמצדיקה חד משמעית את דירוג ה”למבוגרים בלבד” שלה. זה עושה אותה גם מעט מצועצעת לפעמים.

איאן מקשיין, ריקי וויטל וקורבין ברנסן מתוך "אלים אמריקאים"

איאן מקשיין, ריקי וויטל וקורבין ברנסן מתוך “אלים אמריקאים” (צילום: Jan Thijs, תמונה באדיבות: Starz)

האלמנטים האלה, יחד עם החיבה העזה של בראיין פולר, יוצר הסדרה, לסטייל ויזואלי מודגש וגרנדיוזי, מייצרים סדרה מסוגננת במיוחד. יש לא מעטים שיאהבו את הססגוניות הזאת, ועבדכם הנאמן ביניהם, אך זה גורם לה לעתים להרגיש כסדרה שלא לוקחת את עצמה מאה אחוז ברצינות.

עם חומר מקור קיים שמשוחזר בצורה כמעט דתית אל המסך, נותר להפקה רק להכניס מספר שינויים קטנים שיעדכנו את סיפור הספר להיום, כמעט שני עשורים אחרי שהוא נכתב, ולייצר את האפקטים הויזואלים המרשימים כפי שהם מתוארים בספר, וכפי שקהל מודרני ירצה לראות אותם.

לכן יש לעתים קטעי סלואו-מושן מוגזמים, הפסקות דרמטיות שמתמקדות באפקט מרשים כזה או אחר, וסצנות שלמות מאד מבלבלות ללא תגמול רגשי מידי, סצנות שעלולות להשכח כאשר התגמול שלהן אכן יבוא, כנראה כמה פרקים אחרי.

עם כל הסטייל של הסדרה, נדמה ש-Starz ופולר משוויצים. “תראו!” הם מכריזים בגאווה, “אנחנו מפיקים את אלים אמריקאים!”. בדרך הם שוכחים שיש לא מעט צופים שלא אכפת להם עדיין מ”אלים אמריקאים”, צופים שירוויחו עולם ומלואו מסיפור מוצלח שמסופר בכשרון, לו רק הסיפור היה מתאמץ טיפ-טיפה יותר בלהחזיק אותם, ולא רק להרשים אותנו, האוחזים בזכרונות מתוקים מספר אחד במינו.

בשורה התחתונה

“אלים אמריקאים” מתחילה כשהיא מניחה את כל הקלפים על השולחן, אך חלק מאותם קלפים עוד הפוכים עם פניהם מטה. כל האלמנטים של הסיפור נגלים לפנינו כבר בתחילתו, אך ללא שום הסברים. בנסיון לעורר בצופה סקרנות ועניין, “אלים אמריקאים” עלולה לאבד מספר משמעותי של צופים בדרך.

זו סדרה יפהפיה עם קאסט פנטסטי של שחקנים שיודעים בדיוק מה שהם עושים, כשמקשיין לא רק גונב את ההצגה בכל סצנה בה הוא נמצא, אלא גם מעצים את כל הדמויות שמסביבו. לאוהבי הספר זו סדרה חובה, חד משמעית. לצופים יותר טריים אני ממליץ להתגבר על הבלבול של הפרק הראשון – כבר מהפרק השני דברים מתחילים להסתדר. התמקדו כרגע אך ורק בצל וסיפורו, ותנו לעולם האלים האמריקאים לקרום עור וגידים בהדרגה. תקוותי היא שזה ישתלם לכולנו.

אלים אמריקאים משודרת בערוץ Starz בארה”ב וזמינה גם בשירות הטלוויזיה של אמזון (ללא תרגום בעברית).

חדש! מעתה ניתן לקבל עדכונים על כתבות בנושאים שמעניינים אתכם דרך פייסבוק מסנג'ר. נסו בעצמכם:
קריאה נוספת
עוד על הכותב
author-image
בוריס אוליאנסקי
מבקר קולנוע, צרכן מדיה מכל הסוגים ומעורב במשחקי תפקידים רוב חייו, שולחניים וממוחשבים. שותף להנחיית הפודקאסט Games of Future Past, המבקר משחקים חדשים לצד ישנים, ומשווה ביניהם.
תגובות לכתבה
  • idanbiton

    גרמתם לי להתעניין, הולך לראות אותה עכשיו D:

  • shimon

    כנ”ל

גאדג'טי | Gadgety
ניווט באתר
קטגוריות
גאדג'טי
חיפוש כתבות