-פרסומת-

מתוך "הנוסע השמיני: קובננט" (תמונה באדיבות פורום פילם)

ביקורת סרט: הנוסע השמיני קובננט – פחות מסך חלקיו הטובים
| יום חמישי, 18 במאי 2017, 09:30 | בידור ופנאי

סדרת “הנוסע השמיני” (Alien) ידעה עליות וירידות, ומספר במאים שכמעט ומשתווה למספר הסרטים. כעת רידלי סקוט (Ridley Scott), במאי הסרט המקורי, חוזר לפרנצ’ייס עם סרט המהווה פריקוול לסרט האימה המהפכני משנת 1979.

אלא שהסרט הוא לא פריקוול בדיוק, שכן הוא גם, מבחינות רבות, סרט המשך ל”פרומתאוס” (Prometheus), גם הוא של סקוט, סרט שעד עכשיו לא היה לו קשר ישיר לסדרה, אך התרחש באותו עולם וכ-30 שנה לפני. נראה שגם סקוט, בדומה למפיקים רבים אחרים, מעוניין להרחיב את הפרנצ’ייס. “הנוסע השמיני: קובננט” (Alien: Covenant), בהתאם, הוא חלק ממשהו גדול הרבה יותר. מלבד היותו חלק מפרנצ’ייס, האם הוא גם סרט שכדאי לראות?

העלילה

כעשור לאחר ארועי “פרומתאוס” וכעשרים שנים לפני “הנוסע השמיני” הראשון, ספינת החלל קובננט שטה בחלל. משימתה – ליישב כוכב לכת מרוחק שאמור להיות מסוגל לקיים חיים אנושיים. לשם כך הספינה נושאת כ-2000 מתיישבים רדומים, וכמה אלפים נוספים של עוברים קפואים. צוות הספינה מורכב מ-14 בני אדם ואנדרואיד אחד, גם הם מחולקים לזוגות, שיישבו את העולם המרוחק ויתחילו שם את חיי המשפחה החדשים שלהם.

במהלך המסע הארוך בו כל חברי הצוות נמצאים בתרדמת מלבד האנדרואיד וולטר (Walter), אותו מגלם מייקל פסבנדר (Michael Fassbender), הקובננט חווה תקלה טכנית חמורה בשל גל הדף לא צפוי מכוכב מרוחק שהתפוצץ. חברי הצוות מתעוררים כדי להתמודד עם מצב החירום, ומגלים בתהליך שידור שנשמע אנושי מכוכב לכת קרוב. כוכב הלכת הזה, מסתבר, נראה מושלם להתיישבות.

למרות מספר הסתייגויות, צוות הקובננט מחליט לרדת לשטח ולבחון את האפשרות ליישב את הכוכב ולוותר על המשך המסע הארוך בחלל, רק בשביל לגלות שהכוכב טומן בחובו סודות אפלים וסכנה איומה לחייהם של צוות הקובננט, ואולי אף לאנושות כולה.

תפסת מרובה לא תפסת

“הנוסע השמיני: קובננט” מתחיל כמו סרט אימה מצוין – כבר בתחילתו הוא מבסס את דניאלס (Daniels), סגנית הקפטן אותה מגלמת קת’רין ווטרסטון (Katherine Waterston), כגיבורה של הסרט, ומייצר דרמה חזקה סביבה, מהסוג שאנו צופים שילווה אותה לאורך הסרט, ושתמיד יעזור לנו למצוא אחיזה במשהו אנושי ומוכר בתוך כל היקום המסתורי והאפי שנחשף לפנינו.

מתוך "הנוסע השמיני: קובננט" (תמונה באדיבות פורום פילם)

מתוך “הנוסע השמיני: קובננט” (תמונה באדיבות פורום פילם)

השדים של דניאלס נשכחים כמעט לחלוטין כאשר צוות הקובננט נוחת על הכוכב הלא ידוע. במקום, אנו חווים מסתורין ותהליך של גילוי. תהליך שיהיה, אגב, מוכר מאד ואולי אף מוכר מדי לצופים שראו את “פרומתאוס”, אך בכל מקרה מטשטש את הפוקוס הרגשי של הסיפור ונכנס למישורים של אימה יותר בנאלית – האדם חסר האונים מול הלא נודע.

כאשר תעלומות הכוכב הקטלני מתחילות להתגלות, “קובננט” לוקח תפנית פילוסופית-קיומית, ומתחיל לעסוק בשאלות על מהות היצירה, ועל מקומו של המין האנושי ביקום. אפשר לומר שחלק זה הוא המשך ישיר ל”פרומתאוס”, שכן הוא עוסק בשאלות שעלו שם, ומרחיב אותן.

לבסוף, “הנוסע השמיני: קובננט” נהייה סרט פעולה מעט יצירתי אבל בעיקר מאד סתמי, בו גיבורת הסרט דניאלס מראה לקהל הצופים בולס-הפופקורן איזה מגניבה היא, כמה היא מוכשרת וחכמה, ואיזה כיף זה ללכת לקולנוע להסתכל על חייזרים.

ברמה הטכנית, יש מעט מאד תלונות כלפי “קובננט”. כשהוא מנסה להיות דרמטי, הוא אפקטיבי ביותר; כשהוא מנסה להיות מותח, הוא בונה את המתח בצורה טובה ומהימנה; כשהוא מנסה להמשיך את הקו הפילוסופי של “פרומתאוס”, הוא מצליח בכל המקומות בהם קודמו נכשל; אז למה, אם הכל כל כך מוצלח, “נוסע השמיני: קובננט” מרגיש כה משובש?

ל”קובננט” חסר את הדבק החשוב ביותר לסיפור שלו – האלמנט האנושי. נראה שיש שאריות רבות ממנו בתסריט, והשחקנים מצליחים להיות מאד סימפטים רוב הזמן, אבל משהו בטקסט שלהם מרגיש מאד מלאכותי. צורם במיוחד השימוש הלא-מוצלח בסיפור הרקע של הקפטן. קפטן הספינה מציין בתחילת הסרט שהוא אדם דתי, ושהוא פוחד שלא לוקחים אותו ברצינות כתוצאה מזה. כאשר הסרט מגיע לחלקו הפילוסופי, דתו של הקפטן מזמן כבר נשכחה, ולא נכנסת לתמונה למרות השאלות הרלונטיות מאד שהסרט מעלה. מלבד הקפטן הדתי-על-הנייר יש זוג גברים הומוסקסואלים, יש אישה עם שם משפחה יהודי ומגן דוד שמופיע על צווארה פעם אחת, ויש ייצוג אתני מגוון למדי בין חברי הצוות. וכל זה מרגיש מלאכותי וחסר נשמה לחלוטין.

מתוך "הנוסע השמיני: קובננט" (תמונה באדיבות פורום פילם)

מתוך “הנוסע השמיני: קובננט” (תמונה באדיבות פורום פילם)

כמות הדמויות הגדולה יחסית בסרט בו דמויות הולכות למות אומר שהרבה מאד דמויות הולכות למות, חלקן מהר, וחלקן בלי שנכיר אותן בכלל. בעוד שבעומק התסריט אפשר לחוש שהייתה לכותבי הסרט כוונה להפוך את הדמויות הללו לדמויות אמיתיות, כל העיסוק בחברי הצוות היה מאד מינורי בשביל סקוט, שהעדיף להתמקד בבניית העולם ובמיתולוגיה שלו.

לכן במקום לחוות קאסט דמויות עשיר ומעניין, להכיר את הרקעים השונים שלהם ולראות את כישוריהם ותכונות אופיים באים לידי ביטוי, אנו רואים קבוצה של אנשים שנכתבו על ידי ועדה נהרגים זה אחר זה, כשברקע מתרחש סיפור כלשהו שלא מעניין אותם, ולא קשור אליהם ממש בשום צורה. והסיפור הזה, כשמסתכלים עליו מרחוק, נראה ממש מוזר.

משבש את התמונה הגדולה

לא בכדי “הנוסע השמיני: קובננט” מדלג בין כמה סגנונות, אווירות וז’אנרים – הפרנצ’ייס המורחב של “הנוסע השמיני” עשה זאת בעצמו. כל סרט בסדרה שונה מקודמיו שנות אור, והסרט החדש מנסה לתקשר עם כל שאר הסרטים גם יחד. בדרך הוא מאבד קצת את הזהות שלו עצמו.

בכל סרטי “הנוסע השמיני” הופיעו אנדרואידים, למשל. לכן הסרט לא מבזבז זמן רב בלהציג את וולטר. הוא אולי יזכיר לכם טיפה את בישופ (Bishop) מהסרט השני, ויהווה קונטרסט חד לדייויד (David) מ”פרומתאוס”, שגם אותו שיחק פסבנדר, אך הוא יפגין גם כמה תכונות שהן שונות וייחודיות לו. הוא לא מקבל את הכבוד של הצגה רשמית אבל. אתם כבר מכירים אנדרואידים הרי. וולטר יוצא דופן, מעניין, סימפטי, ומרכזי לסיפור הסרט. אבל בתמונה הגדולה הוא סתם עוד אנדרואיד, וזה מבלבל גם לצופה ותיק וגם לצופה שזו היחשפותו הראשונה לעולם הזה.

ההסתכלות הרחבה הזאת בולטת במיוחד עם הופעתו של הזינומורף (Xenomorph) המוכר והאהוב, החייזר הרצחני שמהווה סמל-תרבות כבר כמעט 40 שנה. אם ראיתם איזשהו סרט בסדרה אתם כבר מכירים אותו, את הפיזיולוגיה שלו, ואת מעגל החיים הגרוטסקי שלו. זה לגיטימי שסרט שהוא חלק מפרנצ’ייס ותיק יצפה מהצופים לדעת את זה, אבל גם כאן, בדומה לוולטר האנדרואיד, נגזל מהזינומורף חלק מהקסם שלו. תוסיפו לזה את העובדה שתהליכים שאמורים לקחת שעות ואף ימים מזורזים לכדי שניות, ואנחנו מקבלים סתם עוד מפלצת שבמקרה נראית כמו משהו שאנחנו מכירים.

מתוך "הנוסע השמיני: קובננט" (תמונה באדיבות פורום פילם)

מתוך “הנוסע השמיני: קובננט” (תמונה באדיבות פורום פילם)

כל זה טוב ויפה אם אנחנו מקבלים את זה שהזינומורף הוא לא הפוקוס של הסרט. אבל מה כן? ובכן, “קובננט” הוא גם סיפור בריאה, שמציג בפנינו את המקור של אותו חייזר ספציפי שאנחנו מכירים – לא הגרסה השונה מעט שפגשנו בסוף “פרומתאוס”, אלא זינומורף פרופר – החל מ”מחבק הפנים” המפורסם ועד לייצור דמוי האנוש השחור, החלק, עם הראש הפאלי, הזנב החד, הדם החומצי והפה בתוך הפה שלו.

סיפור הבריאה הזה מוצלח בפני עצמו, והוא כנראה נקודת השיא של הסרט. הוא מעניין, ומערב בתוכו כמה דמויות שמעניין לעקוב אחריהן. אבל הוא נכשל בלשלב כמה דמויות שכדאי מאד היה לשלב בו, בעיקר את הקפטן הדתי ואת גיבורת הסרט, וחמור מכך – הוא לחלוטין לא מצליח להתיישב עם “הנוסע השמיני” המקורי, אליו “קובננט” חותר. יתכן שסקוט מתכנן סרט נוסף בסדרה, שיסביר כיצד אותן ביצים הגיעו לאותה ספינה באותו ירח ב”הנוסע השמיני” מ-1979, אבל נכון לרגע זה זה פשוט לא מסתדר בכלל עם האירועים והתגליות מ”קובננט”.

בשורה התחתונה

“הנוסע השמיני: קובננט” הוא סרט שנעשה במקצועיות רבה. הוא נראה מצוין, ויש בו רגעי שיא רבים וטובים. אך בסוף הצפיה, הוא משאיר בצופה תחושה של ריקנות. הסרט לא נכשל בלייצר חיבור רגשי אל הסיפור, כי הוא כמעט ולא מנסה לעשות את זה אפילו. אנחנו מחבבים את גיבורת הסרט כי זה קל, אבל לא ממש ברור לנו מה היא מרגישה מלבד “ממש מפחיד ומסוכן פה”, תחושה מאד כללית שכל אדם אחר היה מרגיש, ולא משהו שמייחד אותה, או את הסיפור.

מתוך "הנוסע השמיני: קובננט" (תמונה באדיבות פורום פילם)

מתוך “הנוסע השמיני: קובננט” (תמונה באדיבות פורום פילם)

הסרט מניח שוב ושוב שהצופים צפו בסרטים האחרים, בעיקר ב”הנוסע השמיני” וב”פרומתאוס”, כלומר סרטיו של סקוט עצמו, אבל לא באמת מצליח לתרום משהו ליקום הקולנועי הזה בלי לשבש אותו מאד בדרך. בתוך “קובננט” טמונים כל האלמנטים שנדרשו כדי להפוך אותו לסרט חזק ואפקטיבי מאד בפני עצמו, אך נראה שסקוט בחר לא ליישם אותם, ובכך שהוא הציג אותם מלכתחילה הוא רק עשה להם עוול עוד יותר גדול.

“הנוסע השמיני: קובננט” הוא סרט מהנה, שאפשר לצפות בו בלי לסבול, ואז לשכוח אותו אחרי יומיים. יש בו פוטנציאל להיות סרט מודרני נהדר בסדרת “הנוסע השמיני”, אך בין האובססיה של הוליווד לפיתוח פרנצ’ייסים רחבים לבין המגלומניה המופרכת של רידלי סקוט, לא נותר מקום על המסך ללטש את הפנינה שהייתה קבורה בתוך הסרט.

במאגר הקופונים שלנו כבר ביקרתם?
סמארטפונים וגאדג'טים במחירים נוחים ובמשלוח ישיר עד הבית
לחצו כאן
קריאה נוספת
עוד על הכותב
author-image
בוריס אוליאנסקי
מבקר קולנוע, צרכן מדיה מכל הסוגים ומעורב במשחקי תפקידים רוב חייו, שולחניים וממוחשבים. שותף להנחיית הפודקאסט Games of Future Past, המבקר משחקים חדשים לצד ישנים, ומשווה ביניהם.
תגובות לכתבה
גאדג'טי | Gadgety
ניווט באתר
קטגוריות
גאדג'טי
חיפוש כתבות