-פרסומת-

גל גדות מתוך "וונדר וומן" (תמונה באדיבות גלובוס מקס)

ביקורת סרט: וונדר וומן – יושב על הגבול בין שלמות לקטסטרופה
| יום שלישי, 30 במאי 2017, 20:45 | בידור ופנאי

הסרט החדש ביקום הקולנועי של DC מעוניין לעשות היסטוריה. ראשית כל, “וונדר וומן” (Wonder Woman) הוא סרט גיבורי העל הראשון בדור סרטי גיבורי העל הנוכחי שבמרכזו עומדת גיבורה אישה. שנית, זהו סרט הקולנוע הראשון על דיאנה פרינס/וונדר וומן, גיבורת העל הותיקה והבולטת ביותר בעולם הקומיקס, וכמו כל סרט חדש ביקום הקולנועי של DC, הוא מאד רוצה להעלות את היוקרה של הפרנצ’ייז ולהזניק אותו לאותה מידה של אהבה שהיקום הקולנועי של מארוול מקבל.

בשבילינו, הצופים הישראלים, יש לסרט גם ערך מוסף – גל גדות הישראלית, שלא חידשה בהוליווד אך גם עוד לא ותיקה במיוחד, משחקת לראשונה בסרט בו היא הגיבורה המרכזית הבלתי מעורערת, עם פניה המתנוססים באופן בלעדי על פוסטרים ברחבי כל העולם. למרות ההתרגשות הפרובינציאלית שזה מעורר, אנחנו נשתדל לבחון את הסרט בצורה הוגנת, כרגיל.

העלילה

דיאנה הצעירה גדלה על ת’מיסקירה (Themyscira), אי מוסתר של אמזונות, נשים לוחמות שנבראו על ידי זאוס במטרה לגשר בין כל תרבויות העולם. אויבן הגדול ביותר הוא ארס, בנו של זאוס ואל המלחמה, וזאוס הסתיר את ת’מיסקירה מארס ומהעולם כולו, כדי שהאמזונות יוכלו לחיות בשלום הרחק מאל המלחמה.

אך דיאנה שונה משאר האמזונות – היא לא נבראה על ידי זאוס לפני אלפי שנים, ולא השתתפה במלחמה עם ארס. היא נוצרה מחימר על ידי אימה, המלכה היפוליטה (Hippolyta), אותה משחקת קוני נילסן (Connie Nielsen). צעירה ותמימיה, דיאנה קראה על האנושות ועל “עולם הגברים”, אך מעולם לא חוותה את העולם החיצון, לא את צדדיו היפים וגם לא את המכוערים.

השלווה הנצחית של ת’מיסקירה מופרת כאשר סטיב טרבור, מרגל אמריקאי בשירות החשאי הבריטי המגולם על ידי כריס פיין (Chris Pine), נוחת נחיתת אונס לחופי האי. דיאנה מצילה את חייו ומגלה שבחוץ, בעולם הגברים, מתרחשת המלחמה האיומה ביותר שהאנושות ידעה אי פעם עד לאותו רגע – מלחמת העולם הראשונה, “המלחמה הגדולה”.

טרבור מעוניין לעצור את הגנרל לודנדרוף, אותו משחק דני יוסטון (Danny Huston), ואת מדענית הרעלים שלו, דוקטור מארו, המכונה “דוקטור רעל”, אותה משחקת אלנה אניה (Elena Anaya). דיאנה מחליטה שידו של ארס, אל המלחמה, היא שמנחה את האנושות התמימה וחסרת האונים לטבח הנורא, ויוצאת עם טרבור למסע אל לב המלחמה.

סרט עם סיפור נועז וייחודי

“וונדר וומן” הוא סרט לא קצר בכלל. ולמרות שאורכו הוא שעתיים ועשרים דקות, אורך שמרגיש די מוגזם לסיפור מקור של גיבורה, אף חלק בסרט אינו ארוך מדי או מיותר, מלבד סופו, אליו נגיע בהמשך.

ראשית, ישנה ת’מיסקירה. בת’מיסקרה מסופר עיקר סיפור המקור הבסיסי של דיאנה – אנו לומדים על האמזונות, על מקורן ועל מנהגיהן. אנו לומדים דברים על דיאנה, בתה של היפוליטה, אנו רואים אותה מתאמנת עם דודתה אנטיופה, אותה משחקת רובין רייט (Robin Wright), ולומדים מי היא מקרוב.

גל גדות מתוך "וונדר וומן" (תמונה באדיבות גלובוס מקס)

גל גדות מתוך “וונדר וומן” (תמונה באדיבות גלובוס מקס)

גל גדות נהדרת בתפקיד דיאנה הצעירה והלא מנוסה, שרוצה לדעת את כל מה שיש לדעת ולראות את כל מה שיש לראות, אבל תקועה מעט על אי גן-עדן שלא קורה בו כלום, מלבד אימונים בלתי פוסקים לקראת מלחמה שעשויה גם לא לקרות.

בת’מיסקרה מונחים היסודות גם לכמה מהרעיונות המרכזיים בסרט. למשל, העולם החיצון מכונה על ידי האמזונות The World of Men. המילה “Men” מתייחסת לגברים לרוב, אך לעתים קרובות משמשת גם לסמן את האנושות כולה. כך, דרך משחקי מילים שנוצרים כתוצאה משפה ארכאית מעט, נוצרת האמביוולנטיות הראשונה של הסרט – האם ארס מרעיל את לב הגברים, או את האנושות כולה? האם כל הנשים כולן צריכות להתנגד למלחמה, או שמא זה תפקיד ספציפי לאמזונות? חלק מהנקודות האלה יותר מחודדות וחלקן פחות, אך הפרשנות הסופית היא בידי הצופה, שחווה קהילה שנראית, ברובה, די מציאותית, בהתחשב בכך שזו קהילה מבודדת של נשים בנות אלמוות שלא ראו את העולם החיצון כמה אלפי שנים.

המערכה בת’מיסקירה יכלה בקלות להתפרס על סרט שלם בפני עצמו, אך נחסכה מאתנו הסחבת הזאת. משם המשכנו לאירופה, היכן שדיאנה התחילה להכיר את “עולם הגברים” מקרוב, ובתחילת המאה ה-20, בשיא אחת המלחמות הגדולות ביותר שידעה אירופה, ואיתה רוב העולם, מדובר אכן בעולם של גברים, שבו לנשים נותר רק לקוות לטוב, כי יש להן מעט מאד דרכים להתערב ולהשפיע.

הכימיה החזקה בין גדות לפיין עוזרת להדגיש את הניגוד העז בין דיאנה לטרבור למשך כל הסרט, שיש לו מסר מרכזי נועז מאד – דיאנה היא גיבורת-על שיוצאת למשימה שאנחנו, הצופים, יודעים מראש שהיא תכשל בה. כי בעוד שסטיב טרבור מעוניין לעצור את המלחמה הזאת ספציפית, דיאנה נחושה בדעתה לשים קץ למלחמה כרעיון, כקונספט. ואנחנו יודעים טוב מאד שמלחמת העולם הראשונה לא הייתה למלחמה שתשים קץ לכל המלחמות, כמו שקיוו שהיא תהייה.

גל גדות מתוך "וונדר וומן" (תמונה באדיבות גלובוס מקס)

גל גדות מתוך “וונדר וומן” (תמונה באדיבות גלובוס מקס)

הבחירה במלחמת העולם הראשונה על פני השניה, בה וונדר וומן נכתבה במקור, היא בחירה מצוינת. מלחמת העולם הראשונה הייתה מלחמה שטלטלה את אירופה, שידעה כמאה שנים של שלום, וגררה את העולם כולו לתוך מאבק מזוין ששינה את פני העולם, ואת הצורה בה אנו נלחמים עד היום. אין מלחמה הולמת ממנה כדי לעמת את דיאנה, שקראה כל ספר אפשרי על מלחמות, כמה איומה היא באמת המלחמה, וכמה היא צמודה לטבע האדם.

“וונדר וומן הוא סרט שלוקח את עצמו מאד ברצינות, והוא מצליח לעשות את זה ולהיות מבדר בו זמנית”.

אך לא הכל מושלם ב”וונדר וומן”. בעיה אחת שיש לסרט היא חוסר עקביות בטון. בדומה לשאר הסרטים ביקום הקולנועי של DC, “וונדר וומן” הוא סרט שלוקח את עצמו מאד ברצינות. הוא גם מצליח לעשות את זה ולהיות מבדר בו זמנית. חוסר העקביות שלו מתבטא בעיקר בכך שהגרמנים בסרט מדברים כולם באנגלית, גם ביניהם.

 

ישנם סרטים בהם זה נסלח, וסרטי קומיקס לרוב נופלים גם לקבוצה הזאת, אך לעתים קרובות במהלך הסרט דיאנה מפגינה יכולת לדבר בכמות בלתי נתפשת של שפות, כחלק מתפקידה כאמזונה, מגשרת בין אנשים ותרבויות. ברגעים האלה אנו שומעים מגוון שפות זרות מדוברות, וזה נחמד ומרענן. אך דווקא האמזונות, ששפת אימן היא יוונית עתיקה, והגרמנים, ששפתם היא גרמנית כמובן, מדברים בינם לבין עצמם באנגלית, עם מבטא ש”מקשט” את מילותיהם בכדי להקנות להן אותנטיות שקרית. כשלצד המהלך הזה מוצגת לנו גרסה יותר אותנטית של שפות ותרבויות, זה בולט וצורם הרבה יותר משזה יכל להיות.

דבר נוסף בו “וונדר וומן” מועד יותר מפעם הוא האקשן. הסרט מציג מספר קטעי אקשן מוצלחים מאד, בהם שחקנים ופעלולנים מציגים כוריאוגרפיית קרב מרשימה מאד, שמוגברת באפקטים ממוחשבים בטעם טוב. הקטעים האלה נהדרים, מהנים לצפיה ונחרטים בזכרון.

גל גדות מתוך "וונדר וומן" (תמונה באדיבות גלובוס מקס)

גל גדות מתוך “וונדר וומן” (תמונה באדיבות גלובוס מקס)

אך ככל שהסרט מתקדם ויותר יכולות קרב של דיאנה נחשפות, כך אנו מתחילים לראות יותר אפקטים ממוחשבים, ורובם מצועצעים מאד. נוצר מצב שדווקא הקרבות בחצי הראשון של הסרט מוצלחים, ואלה שבסוף מעוררים פיהוק ולפעמים קצת מבוכה.

אך אף שפה חסרה ואף סצנת קרב מפוספסת לא מתקרבת למבוכה הבלתי נתפשת של סוף הסרט.

סוף מגובב ומנותק מהסיפור

בדרך כלל, אנחנו משתדלים מאד להמנע מספוילרים לסרט. אל חשש, גם כאן לא נגלה מה קרה בסופו. אך לא נוכל להמנע מלהזהיר אתכם, קוראים, שמדובר בקטסטרופה, שלא פעם גרמה לטעם מר בפה ממבוכה.

במרכזו של “וונדר וומן” ישנה דילמה מוסרית מאד מורכבת, אחת שוונדר וומן עצמה אינה מודעת אליה, אך אנחנו, הצופים, חווים אותה בהדרגה ובגלים. לבסוף, כאשר הסרט מגיע לנקודת שיא בה עקרונותיה ואמונתה של דיאנה מאותגרים בצורה האכזרית ביותר שאפשר, מגיע יש-מאין גורם חדש שמשנה את הפרסקפטיבה של הצופה לחלוטין, ולוקח גם את הפוקוס של הסרט למקום אחר לגמרי.

את כל הסאב-טקסט ש”וונדר וומן” בנה בהדרגה, את כל השאלות המעניינות שהסרט הבטיח לבחון לקראת סופו, דמות אחת לפתע מקיאה עלינו ועל דיאנה המסכנה, ואנחנו, כמוה, נאלצים להתמודד פתאום עם הפתעה לא נעימה שלא היינו מוכנים אליה, ואנחנו לא רוצים לראות אותה או להתעמת אתה בכלל.

המערכה האחרונה של “וונדר וומן” מרגישה מנותקת ולא קשורה לשאר הסרט, אך היא מצליחה גם לחבל בו מהשורש. כי בעוד שבסרטים אחרים אפשר לעצור לפני הסוף ולקבל את מה שכבר קרה בתור ה-סרט, ולוותר על ההמשך, ב”וונדר וומן” הסוף שמשובש עונה ללא רחם על שאלות מהותיות לסיום העלילה.

גל גדות בפוסטר חדש לוונדר וומן (קרדיט: Warner Bros / Gal Gadot)

גל גדות בפוסטר חדש לוונדר וומן (קרדיט: Warner Bros / Gal Gadot)

נדמה שפאטי ג’נקינס (Patty Jenkins), במאית הסרט, לא הייתה מעורבת בחלק זה של הסרט, כי קשה למצוא הסבר אחר לשינוי כה דרסטי בסיפור, בטון, במסר ובצורה בה הסרט מועבר. כרעיון, כמסר, הסוף לא מבטל את התהליך שהתרחש לפני, ומבחינות רבות עוד יש לו ערך רב מאד. כחוויה, קשה מאד להתעלם מסוף הסרט, שכל כולו טעות אחת גדולה, לא נעימה ולא נחוצה.

בשורה התחתונה

“וונדר וומן” הוא בדיוק הסרט שהוא אמור היה להיות, מלבד הסוף הנוראי שלו. מדובר באחד מסרטי גיבורי העל השונים והמעניינים ביותר מהתקופה האחרונה. כמעט ואי אפשר לנתק את הסוף שלו משאר הסרט, מה שמשאיר טעם רע בפה מסרט שאמור היה להיות מעורר השראה, אך עדיין יש לו ערך רב, הן ביקום הקולנועי של DC והן בין סרטי גיבורי העל כולם.

עבור גל גדות מדובר בהצלחה אדירה. בשלב הזה קשה כבר לדמיין את דיאנה פרינס, הלא היא וונדר וומן, כמישהי אחרת, ומלבד הפוטנציאל לעוד סרטים עם וונדר וומן, גדות הוכיחה גם שהיא יכולה להחזיק על כתפיה סרט לא פשוט. הכימיה החזקה עם כריס פיין לא הפריעה, כמובן, ולמרות אורך הסרט הוא עובר מאד מהר בזכות שניהם.

וונדר וומן יגיע לקולנוע בישראל ביום חמישי הקרוב, ה-1 ביוני.

חדש! מעתה ניתן לקבל עדכונים על כתבות בנושאים שמעניינים אתכם דרך פייסבוק מסנג'ר. נסו בעצמכם:
קריאה נוספת
עוד על הכותב
author-image
בוריס אוליאנסקי
מבקר קולנוע, צרכן מדיה מכל הסוגים ומעורב במשחקי תפקידים רוב חייו, שולחניים וממוחשבים. שותף להנחיית הפודקאסט Games of Future Past, המבקר משחקים חדשים לצד ישנים, ומשווה ביניהם.
תגובות לכתבה
  • eli

    סרט המשך יהיה סיכוי גבוהה שיהיה לזה לא משנה כמה הסרט הזה ירוויח בגלל שהסרט הזה יצא בזמן שהוא נראה כמו הדבר הכי חם כרגע ורצים להכות בברזל בעודו הוא חם ולסחוט עוד כמה טיפות מהלימון הזה ויש בטח אנשים שרוצים לראות את וונדר וומן בזמננו אבל הסיכויים לוונדר וומן 3 בסימן שאלה גדול

  • Android Developer

    “יושב על הגבול בין שלמות לקטסטרופה”
    מה זה אומר? ככה אפשר להגיד על כל דבר… בין ציון 0 ל 100 …

    • Boris Ulyanskiy

      זה אומר שהסרט הזה, שהיה מצוין לכל אורכו, פחות או יותר ריסק את עצמו בכל הכח במהלך אחד מאד לא טוב בסוף.
      האם הוא התאושש מזה בסוף? תלוי בצופה. דעתי המלאה מפורטת בגוף הכתבה, ממליץ לקרוא 😉

      • Android Developer

        אז בקצרה… clickbait .
        הכותרת בכוונה לא ברורה…

      • Baby Groot

        •אזהרה ספויילרים•

        מה בדיוק קרה בסוף שלא אהבת? תוכל לפרט לי?

        • Boris Ulyanskiy

          מכיוון שכבר ראית…
          *
          *
          *
          *
          *
          *
          *
          *
          *
          *
          *
          *
          *
          *
          *
          *
          *
          *
          *
          *
          *
          *
          *
          *
          *
          *
          *
          *
          ההופעה של ארס בסוף הייתה נוראית. הבחירה של דייוויד ת’יוליס לתפקיד הייתה עקומה, והמעבר שלו מהלורד הבריטי החביב לאל המלחמה היווני הייתה מביכה ולא מתפקדת. בנוסף, כל הסרט היה בנוי עד לאותו רגע על משחק וסיפור בעיקר, עם אפקטים שליוו את זה, ולא להפך. סוף הסרט הפך את המשוואה, כשהאפקטים (הדי נוראיים) השתלטו על הכל והסיפור נפסק. ואז המסר שכל הסרט בנה אליו, שאי אפשר לסיים את כל המלחמות עם גנרל אחד, ושבני אדם מורכבים וגם מאד רעים לפעמים, נפתר במשפט הדביק “אני בוחרת באהבה!”. שזאת דרך מאד עקומה ומופשטת לסגור את הסיפור הזה. ואז אנחנו חוזרים לתקופה המודרנית והיא יוצא מהלובר ומסתערת על השקיעה סתם בשביל שיהיה לנו מאני שוט. זה היה אחד מהסרטים היותר מעניינים על מלחמה שיצא לי לראות לאחרונה, ואז ממש בסוף שלו כאילו ההפקה לקחה את המושכות ואמרה “זהו, ניקח את זה מכאן, אנחנו צריכים למכור מרצ’נדייס”.
          כי מה זה סרט גיבורי על בלי נבל שיורה ברקים? זה לא מוכר חולצות/ספלים/צעצועים!
          במקום להרים את מארו (שהייתה מגניבה בטירוף) לקונפליקט אחרון הם מחקו אותה מהתמונה עם דילמה מוסרית בחצי אגורה.
          חבל חבל חבל חבל חבל. כזה סרט מצוין.

          • Baby Groot

            הבנתי. תודה רבה על הביקורת.
            אתם תעשו ביקורת על ״ספיידרמן:החזרה הביתה״?

          • Boris Ulyanskiy

            בוודאי 🙂

          • Baby Groot

            נקווה שיהיה טוב 🙂

          • אני מחכה לסרט הזה כבר שנים, כדאי שיהיה טוב.

          • Baby Groot

            כמוך כמוני. אם אתם מכירים את טופ גיק קניתי כרטיס להקרנת בכורה איתם. מחכה בכיליון עיניים- טום הולנד נתן הופעה של ממש במלחמת האזרחים ועשה את כל הסרט.

          • מכירים את טופ גיק, ודאי. האמת שגם לוונדר וומן אני מחכה. לצערי את הבכורה הזו פיספסתי.

          • Baby Groot

            את וונדרוומן מאוד אהבתי. כתבתי ביקורת בתגובה יותר למטה. ממליץ בIMAX אם ביכולתך.

          • טוב אז לא יכולתי לחכות עד שאחזור לארץ וראיתי בסין, לא ב-IMAX, אבל עדיין סרט נהדר. מסכים עם מה שבוריס אומר לגבי הסיום, די מעצבן, אבל סרט חזק ביותר ל-DC וממש כל הכבוד. הגיע הזמן שיתחילו לזוז שם.

          • Baby Groot

            איך היה התרגום בסינית :)?
            סרט מעולה אין ספק. שווה צפייה שנייה!
            רק שלא יפגע בהכנסות של שודדי הקאריביים 5. אהבתי מאוד את הסרט.

          • לא הפריע לי התרגום בסינית. אני לא קורא סינית אז מסנן את זה די בקלות. יותר מציק כתוביות באנגלית או עברית. שודדי הקאריביים עשה כבר מעל חצי מיליארד דולר, נראה לי שהם יהיו בסדר.

          • Baby Groot

            אבל כל שאר שודדי הקאריביים עשו מיליארד דולר…

          • YossiHD

            ספוילר בהמשך
            .
            .
            ..
            .
            .
            .
            .
            .
            לדעתי החלק היחידי שמונע מהסרט לקבל מאה הוא הקטע שאחרי שהיא הורגת את ארס ולפני שהיא חוזרת להתבונן בתמונה, אני לא זוכר את כל הקטע אבל הכוונה היא לזמן שהיא עדיין נמצאת בשטח הקרב ולא הקטע עם המולת הניצחון
            זה היה קטע ארוך מדי, מבחינתי חצי דקה היתה מעבירה את המסר

            אגב, היה קטע בכתוביות?

          • Boris Ulyanskiy

            לא היה קטע בכתוביות. חיכינו סתם 😛

          • Roy

            אני לא מסכים איתך, אני חושב שפיספסת כמה דברים או שאנחנו פשוט רואים את הדברים באור שונה. דווקא הסוף עם המסר היה הכי חזק ומשמעותי שהיו בסרטים בשנים האחרונות וכל הסרט נבנה לאותו רגע באווירה ובקונפליקט.

            אתה מוזמן לקרוא את הביקורת שלי אולי זה ייתן לך עוד מבט על הסרט;)

  • Ron Cohen

    הסרטים של דיסי יפים רק בטריילרים.

  • ‫שי ‬‎

    לא הבנתי, אז זה סרט טוב או לא?

    “יושב על הגבול בין שלמות לקטסטרופה” זה משפט של אחד שמפחד לטעות בחוות הדעת שלו ונותן תשובה לשני הכיוונים

  • Baby Groot

    הלכתי לראות וונדרוומן בIMAX 3D
    ובחיי- פעם ראשונה שאני התאהבתי בסרט של DC.
    גל גדות מדהימה וכל שנייה שלה על המסך זו כבר לא גל גדות אלא וונדרוומן.
    כמו שרוברט דאוני ג׳וניור הוא איירון מן, וראיין ריינולדס הוא דדפול, גל גדות היא היחידה שיכולה להיות וונדרוומן וקשה לי מאוד לחשוב על שחקנית אחרת שתוכל להיות טובה כמוה.
    הסיפור מסופר בהחלט טוב והבנתי כל דבר בלי סיבוכים מיותרים וחורים בעלילה, האפקטים מרשימים והסרט שעתיים של פאן. ממליץ לכם בחום- הנאה צרופה מובטחת!

  • dave

    בכל העולם מהללים את הסרט ועושים חשק לראות, רק במדינה הקטנה שלנו קשה לפרגן וכל הביקורות הם בין שלמות וקטטסטרופה…. תפרגנו ותפסיקו להיות מבקרים קטנים, מזכיר תביקורת שלך על world or war craft….. שגם שם הולכת שולל.

  • YossiHD

    אחד הסרטים הטובים ביותר שראיתי… יצירת מופת
    מבחינתי הציון שלו 95/100

    • Baby Groot

      הוא אינו יצירת מופת כמו למשל ״האביר האפל״ אבל הוא בהחלט מתעלה על כל סרט ביקום הקולנועי של DC ונותן פייט לסרטי מארוול.

      • YossiHD

        עוד לא יצא לי לראות את סרטי האביר האפל, מקווה לראות בחופש הגדול

        תגיד, היה קטע בכתוביות?

        מבחינתי וונדר וומן שני רק ל אוואטר מכל סרט שראיתי

        • Baby Groot

          לא נראה לי היה קטע, לא היה לי כוח להישאר עד הסוף.
          וונדרוומן סרט מעולה. לא בטופ 10 שלי אבל בהחלט בטופ 50.
          והרשימה שלי מאוד אבל מאוד ארוכה 🙂
          (אני רואה בממוצע 2 סרטים ביום רגיל ו4 בחופש)

        • Baby Groot

          האביר האפל ממליץ כל כך- סרט גיבורי העל הטוב ביותר בכל הזמנים. הג׳וקר האדיר ביותר, והעלילה הטובה ביותר. כמובן שצריך לשים לב לכל פרט.

  • Yoni Yahav

    ראיתי את הסרט. סרט טוב אחד הטובים של DC חוץ מאולי האביר האפל שהיה הכי טוב. גל גדות מפתיעה לטובה חוץ מאולי בתחילת הסרט ששם היו לה שורה אחת או שתיים שהיא עדיין לא שכנעה אותי. לא כלכך הבנתי מה הבעיה שלך עם הסוף ואיך הוא מנותק מהסרט . או שאתה לא הבנת את הסוף או שאני פיספסתי משהו. בסופו של דבר הסרט מסרט מתנדנד בין התמימות של וונדר וומן למציאות על טבעו של הגזע האנושי והסוף ממש לא הורס אולי הוא אופטימי אולי הוא פסימי אבל זה כבר ניתן לפרשנות הצופה.

  • שמואל

    ..

  • Rachel Tsabari

    אני יצאתי די מאוכזבת. גל מקסימה וגם החיבור עם כריס פיין היה טוב. היו אתנחתות קומיות חביבות בהחלט אבל היו קטעים שישבתי ואמרתי לעצמי, וואט דה פאק? לא נסחפתי אחרי הסרט, זה הרגיש לי כמו סרט מלחמה לייט שהיו חסרים בו דברים. חבר שלי שהלך ל 4dx אמר שזה היה פשוט בזבוז כסף. לא יודעת אם בזבוז כסף אבל ציפיתי ליותר או פשוט למשהו אחר.

  • Roy

    לדעתי, הסרט בז’אנר סופרהירו (כי לכתוב גיבורי על לא מתאים) הכי טוב שראיתי!

    ספויילרים




















    הרבה זמן תיכננתי לכתוב ביקורת, שתסביר למה אני חושב שזה הסרט הכי טוב, שקולע בול בשבילי ולטעמי. אבל הסרט גרם לי לחשוב הרבה במהלך השבוע ועוד מה שאף סרט לא עשה לפניו, גרם לי לרצות ללכת לראות אותו שוב. אבל התשובה הקצרה ביותר – הרואיזם!

    וונדר וומן הזכירה לי למה אני כל כך אוהב את הז’אנר ומה כל כך משך אותי אליו במשך שנים. אני אוהב לראות את הגיבור דוגמה איך לעשות את המעשה הנכון, איך לקבל מוסר השכל ברמה הכי פשוטה, שזה הופך אותה להכי עמוקה. שהדמות רוצה להציל וזועקת את זה מעמקי נשמתה אני כולי דרוך ומקווה שהיא אכן תצליח, שהדמות רכה וזכה והמוטיב המרכזי שלה, רק להגן ולשמור על המסכנים, זה מוציא לי את הנפש אליה וכל כולי כמו ילד בפעמים הראשונות שנתקל בז’אנר רוצה בהצלחתה של הגיבורה.

    הגיבורה שלי לא מוותרת, יש לה קשיים והיא לא מושלמת, אבל היא עושה את שיא המאמץ. היא לא עסוקה בציניות צחוקים, היא תמיד שואפת להיות הכי טוב שהיא יכולה והיא מקריבה מעצמה המון, הכול בשביל לעשות את הדבר הנכון.

    עכשיו כל זה בתאוריה יכול לצאת חנוק, קיטשי ומעייף. אבל לא, גל גדות סוחבת את הסרט הזה באדירות, הרגש שלה מתפרץ, היא טיבעית, עוצמתית וחצי אלה אבל זה לא הפריעה לה להיות הכי אנושית שיש. היא חמימה ואוהבת כשצריך והיא לוחמת וקשוחה כשצריך ועושה את כל זה בלי לאבד מהנשיות שלה!

    כן נושא הבא, אחרי הכול סרט עם גיבורת על שסוף סוף עושה את זה נכון. ולפני שננתח בוא ניתן קרדיט לכל מי שצריך לפני, הבמאית המופלאה כמובן פטי ג’נקינס, שכיוונה לגיבורת על לוחמנית ולא נשכח שהתסריטאים גברים והחלק שקשור לכתיבה הממשית שייך לאלן היינברג שלא מקבל מספיק הכרה כאן והוא בנוסף גיי ושתל אלמנטים גם של נסיכת דיסני. אז אני חושב שזו דוגמה טובה לבדיוק מה שהסרט מייצג, פטי רצתה לוחמת, אלן רצה נסיכה וכשגברים ונשים עובדים בשיתוף פעולה וכל אחד מביא את העולם שלו, יוצרים ביחד דמות פורצת דרך, עם איזון מושלם של עוצמה חוכמה ועדיין חוזק נשי. והיופי שכל זה ממשיך גם לסטיב טרוור ושיתוף הפעולה שלו עם דיאנה, שהם יוצרים כוח של הביחד, עשו בחכמה ולא הפכו אותו לאלם במצוקה או רק פנים יפות, דיאנה משלימה אותו אבל גם הוא אותה וככה הם צולחים ביחד את הדרך. ונעצור לרגע להעריך את הכימיה שגל גדות וכריס פיין יצרו על המסך – וואו, כמה רומנטי לא צפיתי לזה בסרט. שאני חושב על זה, לא היה בכל הMCU כזו כימיה בין הגיבורים למושאי אהבה (שלא לדבר אם עשו את זה ממש גרוע אהממ בלאק ווידוו והאלק מה?!)

    התלבטתי אם להכניס את זה לביקורת אבל זה בוער בי, בעבר כתבתי ביקורת על מואנה עוד סרט עם גיבורה פמיניסטית וכתבתי שיש לי בעיה שסרט נסיכות של דיסני ללא רומנטיקה וכתבתי שזה גם נוגד את הדמות שחיה בשבט והיא אוהבת חברתית ואין סיבה בעולם שאין לה חברים חברות סקרנות לאהבה – כלום. וביקרתי את האלה שאמרו “אוה סוף-סוף מודל נשי שלא חייב להיות עם גבר” רומנטיקה ועניין בגבר לא פוגע בכוח הנשי, גם לרוב הגיבורים של דיסני יש רומנטיקה. הבעייה הייתה שהיו מקטינים את הנסיכות ליד הגברים שהם לא שווה ערך וזה יותר הגבר תמיד שמציל את המצב. לסיכום אהבה והביחד מעצימים מסקרנים ועוצמתיים שעושים את זה בצורה נכונה. וונדר וומן היא הדוגמה המצוינת לכך, השותפות והאהבה שלהם העצימו את שניהם והדאגה של שניהם אחת לשני הייתה יפייפיה ונוגעת ללב וזה בא לידי ביטוי בהקרבה הסופית של סטיב, שלמרות שזה העתק הדבק מקפטן אמריקה הראשון, אבל ההקרבה הייתה הרבה יותר כואבת ועוצמתית, בכלל כל בקטע הזה עשוי בצורה מצויינת.

    מה שמביא אותי לנקודה הבאה ניחוח של דיסני לכל אורך הסרט, אם זה בתמימות של הדמות המרכזית לקטע שהיא מצילה את הגבר שלה מהמים, לקטע שהם בחדר בריכות (שהיה אגב דיי למבוגרים, אולי קצת פחות לילדים) לקטע של העלייה על המגדל למוטיבים של הדמות ועד למסר הסופי. כמו שאמרתי זה קלע לי בול לטעם כי אני גם ממש אוהב את הסרטים של דיסני והנסיכות שלהם. וונדר וומן הרגיש לי שילוב של אגדה קסומה וסיפור קומיקס עם הרבה רומנטיקה ואהבה. אז אם דיסני רצו לראות דוגמה איך עושים סרט נסיכות ב2017 בלייב אקשן (ולא ממוחזר) שקורץ גם למבוגרים וגם לצעירים, שיתחילו לקחת הערות. בנוסף וונדר וומן אומנם לא התחילה לשיר בסרט, אבל היה לה סאונדטראק גדול מהחיים שהרבה זמן לא נידלקתי ככה מהסאונד אולי מהאביר האפל וספיידרמן הראשון.

    אני חייב גם לומר שזה הטון הכי מדויק שקיבלתי בסרטי סופרהירו, שקולע למינון שאני מחפש, אם BvS אפל מידי ומעייף ועידן אולטרון להטוטי צחוקים באוויר. אז וונדר וומן עושה בית ספר לשני המגזימים. יש בסרט הומור אבל הם לא מאולץ, הוא קורא בדינמיקה של הדמויות, בצורה טיבעית וגם החמימות של הדמות לא נותנת הרגשה כאילו הסרט הולך להתפוצץ מהרצינות של עצמו. בכלל זה מתקשר עם מה שהזכרתי בתחילה, עם האהבה לגיבורי על עם הרואיזם. רוב הגיבורים של הMCU בנויים מציניקנים מלאים בעצמם וחושבים רק על הפאנץ’ ליין הבא. רובם בתחילת דרכם אגואיסטים והם: ת’ור, איירון מן, אנטמן, דוקטור סטריינג’, שומרי הגלקסיה. בכלל נראה, אם לא יהיה בכל שניה בדיחה וסרט שאשכרה יביא מסר הקהל כבר יתמוטט. זו הסיבה שעד היום התחברתי הכי לקפטן אמריקה (ושנאתי איך ווידון שיטח את הדמות שלו בעידן אולטרון) כי הוא באמת רוצה בטובת הכלל ומוכן להקריב. אבל הסרט האוריג’ן שלו לא היה מספיק טוב מהרבה סיבות, גם התסריט ואולי גם כי לכריס אוונס לא היה את החן שיש לגל גדות. מאידך, יש את דדפול, שכל הרעיון מעורר בי חלחלה, אני לא שופט את המעריצים, לדעתי ולטעמי זו עניות יצירתית, כאילו שתהיה יותר שיט אז אתה תחשב יותר קול והקהל יאהב אותך יותר. מבחינתי, הסרט שלו לא סופרהירו, אולי פארודיה כן. יש שם פשוט הגזמות, להנות מרציחת האוייבים, הטיזר לסרט השני הוא כבר שוכב על גופה חפה מפשע שמתה כי הוא לא עזר לה והוא אוכל לה את המצרכים. מה?! באמת שהרגשתי קצת אינסטינקט הקאה, מה השלב הבא? בואו נשים נבל בתור הדמות הראשית רוצח וגונב צחוקים מגניב וזהו – קחו את הבידור שלכם. שומרי הגלקסיה עושים את זה בטון קצת יותר נמוך אבל הם פוזלים לרגש לפעמים, אבל עדיין שנאתי את הפגיעות שדארק שלח למנטיס והרצח המונים “היפה” של יונדו, כמו הפיצוצי ראשים בקינגסמן שהחליא אותי לא פחות. כאילו כמה עוד צריך לדחוף את הצופים לחולי בשביל הבידור. אז באמת שאומרים שאנחנו צריכים גיבורה לא צינית כמו וונדר וומן עכשיו יותר מבעבר, אני מרגיש את זה בכל עצמותיי.

    הבנייה שלה מהתחלה אמצע וסוף מרשימה. רואים דמות שלא ציניקנית אבל צולחת את זה בגדול וגם באמצע ההתפתחות שלה עם היציאה לקרב, אחד הרגעים שלדעתי יכנסו לקלאסיקה בקולנוע, שהיא נכנסת למקום מלא אש להציל את הכפר ועדיין לא מודעת לכוחות שלה. When the hero rising up וואוו אני יכול לראות את זה שוב ושוב ולקבל כוחות. If no one going to save the” world, then I must” שו, גל משחקת פנומנלי ויכול להיות הרבה בגלל החמימות הישראלית שמראה שוב המון צדדים לדמות ובונה אותה כמורכבת ולא שטוחה (כמו שקפטן אמריקה יצא בסרט הראשון) כולי תקווה שהרעיון של הדמות ימשיך להישאר בכל הסרטים לבוא ושלא יהרסו אותה כמו שווידון הרס את הקפטן בעידן אולטרון אחרי העוצמה שהוא קיבל בחייל החורף. אז המבחן הקרוב בליגת הצדק. ובלי קשר בתור מעריץ בMCU מארוול יכולים ללמוד הרבה מהטון של הסרט.

    רגע לפני המסר, בדבר אריס, הוא לדעתי נבנה בצורה מצויינת, כולנו יודעים שאם היו שמים קצת דגש על השחקן שמתגלה כאריס ומפתחים את הדמות של “אריס” יותר הפתעה לא הייתה. אז היוצרים בחרו בחכמה, להוביל אותנו דרך העיניים של וונדר וומן שלא ידעה כלום עד הרגע האחרון, בחיי שעוד חשבתי שהקולונל פתאום יתפרץ כאריס וכו’. החשש מהאל והכוח שלו ליצור מלחמות נעה באמת במחשבה ומבחינתי לא ידעתי עד הרגע האחרון עם סטיב הריאליזם​ צודק שזה לא ישנה כלום לגבי המלחמה, או זה שהיא תשמיד את אריס יוריד את הכוחות והטון במלחמה, כי לא ידענו, לא ביססו את העולם הזה האם יש בוא אלמנטים של שליטה בזמן אמת של אריס, או כמו שבסוף מתברר שהוא נתן עצות אחיתופל והבחירה של האנושות ברוע היא עצמאית. הגילוי שאריס כלא רוע מוחלט שיש לחשוש מפניו, יחד עם הגילוי של האנושות שבוחרת במלחמה וזה גם שאמה שיקרה לה והיא באמת הנשק. אולי הכול היה בולשיט? והיא שיקרה לה כי היא תראה כמה האנושות גרועה ותחליט להצטרף לאריס כדבר הנכון? יצרו נופח ודילמות לקרב הראשי ברמה שהקרב היה מוצדק, הוא לא הרגיש לי כמחוייב בסוף כי כולם עושים את זה בסרטי קומיקס היא פשוט הבינה מה הדבר הנכון לעשות, למרות שעלו כל הדילמות והרצח של סטיב (בגלל האנושות) עדיין טרי.

    ואז המסר, וואיי היא עומדת עם הטנק שכל הרוע של האנושות מהדהד לה בראש והיא עומדת להשמיד את הרוע שגרמה למותם של כל הכפר שהצילה וסטיב בחיר ליבה. היא פתאום קולטת את החרסינה של דוקטור פוייזן במערומיה שהאנושות היא לא מושלמת והיא עברה ועוברת סבל בחיים שדוחפים אותה לקצה לעשות דברים רעים, אבל היא מצהירה מול כל הציניקנים, אני בוחרת באהבה ודיימ איזה מסר חזק זה היה, קיבלתי בום לפנים, כל כך הרבה עוצמה כל כך הרבה כוח. מתי קיבלנו דבר כזה? גבר או אשה. זה היה מדהים, זה מילא אותי בתקווה, בלרצות להיות בן אדם יותר טוב, בלהעריץ את הגיבורים שלי מהסיפורים ולקבל מוסר השכל לא מתפשר לא מתנצל ונכנס בכל הכוח.

    אני ממש התרגשתי ושמחתי לראות את הסרט הזה, אני מקווה שזה ייתן מעוף לעוד סרטים בסגנון כזה עם מוסר, עם תקווה ורצון להיות פרסון קצת יותר טוב! עד אז, וונדר וומן הסופרהירו האהובה עליי ביותר.

    • Baby Groot

      אחלה של ביקורת.
      אני מת על דדפול, אחלה של סרט למרות שהוא נהנה מהשטויות האלה. אהבתי את דדפול בזכות הקומדיה והאקשן. לא לפי מה שהוא עושה לאנשים. וזאת הסיבה שוונדרוומן 10 ימים בקולנוע עם הכנסות של 440 מיליון דולר וציון 93% ברוטן טומייטוז!

גאדג'טי | Gadgety
ניווט באתר
קטגוריות
גאדג'טי
חיפוש כתבות