מסכי המגע הולכים ומשתלטים על כל חלקה טובה בחיינו. החל מנגני מולטימדיה, דרך טלפונים חכמים ועד כספומטים. לכן, אין סיבה שהם לא ייכנסו גם לטלפונים בסיסיים. לא מזמן ראינו בתחום זה את ה-Monte של סמסונג, שנופל איפשהוא באמצע בין feature-phone ל-smartphone, ואחריו הגיע אלינו מכשיר קצת יותר החלטי – LG Cookie Plus.

ה"קוקי פלוס", בניגוד לשכנו, כאמור, יודע בדיוק לאן הוא מכוון. במחיר של כ-2,000 ש"ח באורנג' ומעט יותר מ-1,500 בסלקום, הקוקי מתייצב מול מכשירים שבשבילם "מסך מגע" הוא פתגם סיני עתיק שטרם תורגם. הוא מביא איתו מערכת הפעלה לא רעה בכלל, ביצועים כמעט-מרשימים, ובאופן כללי הצליח להפתיע אותנו לטובה (ולאו דווקא בגלל שלא ציפינו להרבה…).

לפני שנתחיל בפרטים, קבלו את המפרט הטכני של המכשיר:

• מסך: LCD TFT רזיסטיבי בגודל 3.0 אינצ', 256 אלף צבעים, רזולוציית 240×400;
• זיכרון: 30MB;
• חריץ הרחבה: MicroSD עד 8GB;
• מצלמה: 3 מגה-פיקסל, מצלמת וידאו ברזולוציית QVGA;
• קישוריות: Bluetooth 2.1, MicroUSB;
• חיישנים: אקסלרומטר;
• רדיו FM, חריץ 3.5 מ"מ לאוזניות;
• מערכת הפעלה: LG S-Class (כך לפחות היא מכונה בדרך-כלל);
• מימדים: 107×52.5×11.5 מ"מ;
• משקל: 92.5 גרם;

הצצת וידאו:

עיצוב

הקוקי+ נראה נהדר. הפלסטיק שלו חזק בהרבה מזה של המונטה, ויושב היטב בכף היד. הוא אמנם שוקל חצי גרם פחות, אבל מרגיש יציב ומוצק הרבה יותר. אין בו בליטות או שקעים מיותרים – הכל חלק מלבד שלושת כפתורי החומרה המובלטים. שניים מתוך שלושת השקעים במכשיר (שקע המיקרו-USB וחריץ המיקרו-SD) מכוסים בכיסויים המחוברים למכשיר, ורק שקע האזניות חשוף. אחד מהדברים הראשונים ששמתי אליהם לב היה חסרונו של רמקול, והופתעתי לגלות לאחר ההפעלה שהאפרכסת משמשת היא כרמקול – ועושה זאת באופן מצויין, תוך שהיא מספקת צליל רם כמו סוני-אריקסון ואיכותי כמו מוטורולה.

הממשק

ממשק ה-S-Class של LG, שעבר גרסאות רבות למדי, נראה ממבט ראשון כמו חייזר בשדה תירס. שלושה מסכי הבית שונים אחד מהשני, ולוקח זמן להתרגל לעובדה הזו – במיוחד אם השתמשתם כבר במכשירי מגע אחרים בהם מסכי הבית הם שורה של קולבי-תלייה לווידג'טים, כמו ה-Sense של HTC, ה-TouchWiz של סמסונג ודומיהם. כאן כל מסך משמש לדבר אחר, כפי שמודגם בוידאו ומפורט להלן:

מסך הווידג'טים – זהו המסך שבו תוכלו למקם ווידג'טים כאילו אין מחר (או כאילו גם הוא פנוי עבורכם לשטויות האלו), מתוך רשימת ווידג'טים שמספקות LG והספקיות המוכרות את המכשיר. הייתי נותן כאן דוגמאות, אבל רובן זמינות רק אצל אחת משתי המפעילות המוכרות את המכשיר בארץ – סלקום ואורנג'.

מסך ה-LiveSquare – זהו יציר כפיה הבלעדי של LG, המבוסס על רעיון שעבר כנראה גם במוחותיהם של אנשי סוני-אריקסון ואמבלייז הישראלית כאשר תכננו את מכשירי הדגל שלהן. במסך זה תראו אייקונים דמויי אנשים או חיות, המייצגים את אנשי הקשר מולם ניהלתם לאחרונה קשרים באמצעות המכשיר – אם היו אלו שיחות, הודעות או מיילים. לחיצה על אחד מאנשי הקשר תאפשר לכם לבצע אליו שיחה, לשלוח הודעה או לערוך את הפרטים. ניתן גם לגרור את אייקון איש הקשר אל אייקון הפעולה הרצויה, אך לי נראה מסובך פחות ללחוץ על אייקון איש הקשר ואז על אייקון הפעולה. ניתן גם לבחור כמה אנשי קשר יחד ע"י גרירת האצבע משטח ריק על המסך סביב החברים המבוקשים, או להסיר חברים (או חברים קצת פחות טובים) מהמסך ע"י לחיצה ארוכה על אייקון חבר ולחיצה על ה-X. גם הסטוריית הפעולות המלאה מול כל איש קשר בנפרד נמצאת כאן, אך לא מצאנו לה יותר מדי שימושים – הממשק שלה פחות פרודוקטיבי מהשאר.

מסך החיוג המהיר – כן, כן. המסך השלישי מאפשר לחייג ל-8 אנשים קרובים במיוחד ללא צורך להיכנס לספר הטלפונים הרחוק (מרחק קליק). ניתן לומר שזהו היורש של עידן מסכי המגע לחיוג במקש בודד במכשירי נוקיה הישנים. על מבנה של 3X3 משבצות תוכלו למקם את החברים או המשפחה שאתם אוהבים במיוחד. נגיעה בתמונת איש קשר תפתח סביב התמונה ארבעה אייקונים – אחד לחיוג, אחד לשליחת הודעה, אחד לעריכת פרטים ואחד להסרה מהחיוג המהיר. כמובן שההבדל בין החיוג המהיר ל-LiveSquare הוא שהראשון מציג תמיד את אותם אנשים בצורה מסודרת, והשני מתעדכן תמיד בכל מי שניהלתם מולו פעולות תקשורת כלשהן, ועשוי להפוך למעט צפוף עם הזמן.

התפריט – בתחתית כל מסכי הבית נמצאים ארבעת קיצורי הדרך הבסיסיים של הטלפון (משמאל לימין): חייגן, ספר טלפונים, הודעות ותפריט. שלושת הראשונים צפויים למדי. הרביעי מציג את אחד הממשקים היותר מקוריים שראינו. אפשרות ברירת המחדל מציגה ארבע שורות, שכל אחת מהן מייצגת קטגוריה של פעולות. ב"תקשורת", למשל, מרוכזות פעולות תקשורת, כמו ספר הטלפונים, יומן השיחות, הודעות ועוד. ב"בידור" תמצאו את התמונות, המוסיקה, הסרטונים, הקבצים וכו'. בשורת ההגדרות תמצאו – נכון מאוד – הגדרות. לעומת זאת, במסגרת חלוקת כל תפקודי המכשיר לקטגוריות של 8 פאיטים כל אחת כנראה נפלו כמה כשלים לוגיים. אחרת קשה להסביר מדוע דווקא Bluetooth נמצא תחת "הגדרות" ולא תחת "תקשורת".

אפליקציות – הכפתור המרכזי בתחתית המכשיר אחראי על האפליקציות, ובעצם ניתן להגיד שהוא אחראי על ריבוי-המשימות. לחיצה עליו ממסך כלשהוא בממשק המכשיר תעלה תפריט גישה מהירה לאפליקציות אותן בחרתם למקם שם. לחיצה על אותו מקש מתוך אפליקציה תאפשר למזער אותה ולעבור לעמוד הבית, או להחליף בין האפליקציות הממוזערות. נכון שזה לא מולטי-טאסקינג "אמיתי", אבל היי – מתי שמעתם לאחרונה על סמארטפון שעושה יותר מזה?

באופן כללי, בתור מכשיר "טיפש" המבוסס על מעבד שכוחו אפילו לא נמדד במגה-הרצים, אין ספק שהמרגש הכללי מהשימוש בו מרשים למדי. כמעט כל חלקי הממשק מונפשים, האנימציות חלקות והכל עובד מהר. אפילו המסך הרזיססטיבי לא כזה גרוע (אם כי הוא מגיב, כמובן, פחות טוב מהמסכים הקפסיטיביים, ולו הבסיסיים ביותר). כל זה בזכות השילוב של Flash Lite – "סטייה" משותפת ל-LG ולסוני-אריקסון, הגורמת לטלפונים הזולים שלהן להרגיש זולים הרבה פחות…

הטלפון – תקשורת

בתור מכשיר תקשורת מתפקד הקוקי פלוס לא רע בכלל: השיחות נשמעות ברור דרך האפרכסת העוצמתית (אך לא עוצמתית מדי בזמן שיחה, כמובן. אף אחד לא צריך לשמוע את החברה שלכם מתלוננת על פגמיכם האישיים), וממשק החיוג נוח למדי (או לפחות נוח יותר מזה של המונטה); ניתן להגדיר לו חשבונות מייל מכל סוג שתצליחו לחשוב עליו – החל מחשבונות אקסצ'יינג' ארגוניים, דרך POP3 ועד IMAP4. הוא תומך בהתראות בדחיפה על הודעות חדשות, ומייבא מהחשבונות השונים אפילו את התיקיות שלכם (!); בנוסף, הוא מגיע עם אפליקציות מובנות לגישה קלה ומהירה לרשתות החברתיות פייסבוק וטוויטר, המפתיעות בממשק נוח אפילו יותר מזה של יישומי פרוייקט קאפוצ'ין של סוני-אריקסון.

בסך הכל, ניתן לומר שעבור מכשיר מגע שנמכר בפחות מ-2,000 שקלים (לפחות בסלקום), הקוקי פלוס נותן תמורה מלאה למחיר, ואף מצליח להפתיע בממשק ויעילות כמעט-סמארטפוניים.

LG Cookie Plus

ציון: 8.5 גאדג'טים

(צילומים: אוהד צדוק)