ביקורת משחק: Quantum Break – כשהזמן עוצר מלכת

Quantum Break

ישנן מספר חברות משחקים בשוק שמספיק לומר את שמות המשחקים שלהן כדי להעלות בנו רגשי נוסטלגיה וזכרונות נעימים. המפתחת הפינית Remedy Entertainment היא אחת מהן: חברה שבאמתחתה סדרת משחקי Max Payne האגדיים, ומשחקי Alan Wake שזכו למעמד פולחן משלהם עם הזמן.

זה כבר זמן מה ש-Remedy נמצאת תחת הכנף של מיקרוסופט, כך שב-Quantum Break, המשחק החדש של Remedy, הושקעו לא מעט משאבים. סם לייק (Sam Lake), המנהל האומנותי של Remedy (והכותב הראשי של Max Payne ו-Alan Wake, שתרם למקס פיין גם את פניו), חשב לשלב סדרת טלויזיה בתוך משחק פעולה, ועם תמיכתה של מיקרוסופט הוא הצליח לגייס גם לא מעט כוכבי טלוויזיה מרשימים למטרתו.

לייק ו-Remedy ניגשו לעשות את מה שהם עושים הכי טוב: משחק יריות מונע-עלילה מגוף שלישי, עם טוויסט מעניין ומיוחד במכאניקה שלו. הטוויסט המיוחד הפעם: סיפור על שליטה בזמן, המוגש בעטיפה קולנועית מהרגיל.

ג’ק ג’ויס ומכונת הזמן שמקפיאה את הייקום

Quantum Break הוא משחק יריות מגוף שלישי, אך הוא אינו רק משחק. סיפור המשחק מחולק לחמש מערכות, כאשר בין המערכות ישנם “צמתים” (עליהם נרחיב בהמשך) וסדרה מצולמת המושפעת הן מהמשחק והן מהצמתים. עלילתה נובעת מעלילת המשחק, אך ברובה נפרדת ממנו. בשביל להבין את מכלול היצירה המסועפת הזו, ראוי להתחיל מההתחלה.

גיבור Quantum Break הוא ג’ק ג’ויס (Jack Joyce), בחור שאיננו יודעים עליו הרבה מעבר לכך שהוא גדל בעיר הבדיונית ריוורפורט (Riverport) שבמדינת מסצ’וסטס, וחזר לעיר לאחרונה לאחר שנעדר ממנה כשש שנים. הוא הגיע כדי לפגוש את חברו הטוב פול סרין (Paul Serene), איש עסקים מבריק, שפיתח מכונת זמן המבוססת על טכנולוגיה של אחיו של ג’ק. ג’ק ופול מפעילים את מכונת הזמן והעניינים מתחילים להסתבך.

ג'ק. מסתבך בפרשיה שבין הזמנים
ג’ק. מסתבך בפרשיה שבין הזמנים

המכונה של פול יוצרת “שבר” בזמן, שמתחיל תגובת שרשרת המסכנת את היקום עצמו. התקלה במכונה משפיעה גם על גיבורינו ג’ק, שמפתח כוח לשליטה בזמן, אם כי כוח זה מוגבל. הוא מנסה למנוע את השבר, אך דווקא פול מנסה לעצור בעדו. פול לא מאמין שניתן לשנות את מה שקרה, ומעדיף לתקן את קפאון הזמן לאחר שהוא יתרחש, ממקום מבטחים. בדרך הוא מוכן לרמוס את כל מי שלא מסכים איתו, כולל את ג’ק ויקיריו.

ג’ק ג’ויס ופול סרין הם הכוכבים של המשחק, במלוא מובן המילה. את שניהם משחקים שחקנים מוכרים, והם לא רק מדובבים את הדמויות אלא משחקים אותן ממש: גופם ופניהם מועתקים במדויק אל תוך המשחק. את ג’ק משחק שון אשמור (Shawn Ashmore), המוכר מהסדרה “המעקב” וגם כבובי / אייס-מן מסרטי אקס-מן. את פול משחק לא אחר מאשר איידן גילן (Aidan Gillen), מ”הסמויה” ו”משחקי הכס”.

בנה לעצמך אתגר

סיפור המשחק מחולק למערכות, המקושרות על ידי “צמתים” (Junctions) ומופרדות על ידי פרקים של מעין “סדרת טלוויזיה” (שניגע בה בהמשך). ב”צמתים” אלו אנו זוכים לשלוט בפול סרין, הנבל הראשי של Quantum Break. כוחות הזמן של פול מפותחים הרבה יותר משל ג’ק, מה שמאפשר לו לדעת במידה מסוימת מה יהיו ההשלכות של הבחירות שלו.

בכל צומת ניצבות בפני פול שתי אפשרויות, ועלינו מוטלת המשימה לבחור את דרך הפעולה של פול ושל “הרעים” במערכה הבאה. שתי האפשרויות תמיד פוגעות במאמצים של ג’ק מזווית מסוימת, אך גם תורמות לו מכיוון אחר. כך אנחנו, השחקנים, בוחרים למעשה מה יהיו האתגרים שנתמודד אתם במהלך המשחק, ואילו אתגרים יהיו קלים יותר.

זהו מנגנון מעניין שכדאי יהיה ליישם במשחקים נוספים, שכן הוא מאפשר לנו להרכיב סיפור שמתאים לנו. האם אתם אוהבים להלחם בנבל שמראה לעולם את פניו האמיתיות, ומשתמש בצבא האישי שלו כדי לכפות את רצונו על הסביבה, או שמא אתם מרגישים יותר בנוח לעמוד מול נבל מניפולטיבי, שהתקשורת עומדת לצדו? ב-Quantum Break תוכלו לבחור, וכל בחירה תשפיע גם על המשחק וגם על הפרקים של הסדרה.

הרעיון, מוצלח ככל שיהיה, לא מיושם בצורה מושלמת. הסיפור של המשחק אכן מושפע מהחלטותיו של פול, אך חלק גדול מההחלטות אינו מורגש במשחק. פעמים רבות המערכת מרגישה קוסמטית ברובה, ומיועדת בעיקר בשביל העלילה של הסדרה המצולמת, שלא מוצלחת במיוחד בכל מקרה. זה מרגיש שפוטנציאל עצום התפספס ב-Quantum Break, אך ישנם רגעים במשחק בהם אנו רואים כיצד אירועים ענקיים מתרחשים כתוצאה מהצמתים, וזה מהנה ומספק.

הקרבות מעניינים מאוד (עד שהם לא)

בקרבות ב-Quantum Break תשתמשו בסוגים שונים של רובים ואקדחים, כמצופה, אך יעמדו לרשותכם גם כוחות מיוחדים שיאפשרו לכם לשלוט בזמן בצורה מוגבלת. כך, למשל, תוכלו להאט את הזמן כדי לנוע במרחב במהירות, או ללכוד אויב מעיק במיוחד בתוך בועה בה הזמן עוצר לפרק זמן קצר.

עם הזמן ג’ק יפתח עוד כוחות, כך שכאשר יהיה נדמה לכם שכבר מיציתם את הארסנל שברשותכם, יתווסף טריק נוסף למאגר. אין מגוון גדול של נשקים במשחק, ואלה שישנם די משעממים. אך הקרבות לא ארוכים מדי, ובשילוב עם כוחות הזמן אפשר תמיד למצוא דרכים להפיק יותר מכל עימות. כוחות הזמן מגוונים למדי ואף אחד מהם לא מרגיש מיותר. עקב זאת, כל שחקן יכול לפתח סגנון משחק אישי וייחודי יחסית, עם התמקדות בשילובי הכוחות והנשקים המועדפים עליו.

בחצי הראשון של המשחק אנו נתקלים במספר מגוון של אויבים, ואחת לכמה שלבים מופיע אויב חדש ומעניין. גם עיצוב השלבים משתנה באופן מרענן כל הזמן, כך שאותם אויבים מוכרים יהוו אתגר מעניין גם בשלבים מאוחרים יותר, כאשר הם ימוקמו בצורה מפתיעה. לקראת סוף המשחק המגוון נעלם, ומתחיל להתבסס בעיקר על כמות אויבים כדי להגביר את האתגר. הקרבות מתחילים לחזור על עצמם עד שעמום. גם כוחות הזמן כבר מוכרים בשלב הזה, ואת כל הקרבות אפשר לפתור באותם טריקים מוכרים.

הקרבות מעניינים מאוד - עד שמתחילים לחזור על עצמם
הקרבות מעניינים מאוד – עד שמתחילים לחזור על עצמם

השליטה בג’ק נוחה למדי. בגרסת ה-Xbox שלו, Quantum Break מציע שלוש רמות של Auto-Aim: פיצ’ר המסייע בכיוון הנשק על האויבים – מלא, חלקי, וכבוי. ה-Auto-Aim אינטואיטיבי רוב הזמן, מסייע לכוון על אויבים אבל לא מפריע יותר מדי. אין במשחק שום סוג של נשקים להטלה, כגון רימונים. חבל, אך כוחות הזמן מפצים על כך ברוב המקרים.

מה שבאמת חסר זה היכולת לירות “מהמותן”: בעוד שמשחקי יריות נוטים לתת את האפשרות לירות גם בלי להיכנס בין כוונות, Quantum Break מכריח אותנו לעצור ולכוון. זה פוגע בזרימה, במיוחד כאשר אנו נעים במרחב בעזרת כוחות הזמן. חסרה באותה מידה היכולת לנהל קרב פנים-אל-פנים. במצב בו אויב נצמד אל ג’ק, עלינו לעצור, להסתובב אליו, להיכנס בין כוונות ולירות. בינתיים, האויב יכול לחבוט בנו עם נשקו מטווח קרוב.

מבריק בחידות הזמן והפלטפורמה

המשחק כולל גם חידות פלטפורמה, וזוהי הנקודה בה Quantum Break מבריק. כל שלב פלטפורמה הוא סוג של פאזל, בו על השחקנים להבין כיצד להביא את ג’ק מקצה אחד של השלב לנקודה אחרת. בדרך יהיה עליו לבלום דברים נופלים, לדלג בין עצמים חדים ומסוכנים ואף להחזיר את הזמן לאחור סביב עצמים ספציפיים, כדי להשתמש בהם בצורתם המקורית. לפעמים יהיה על ג’ק להחזיר את הזמן לאחור סביב דברים שהוא עצמו שבר, ולהשתמש בזה כדי להניע את עצמו ממקום למקום.

למשל, ישנו שלב בו ג’ק צריך להגיע למקום גבוה, בלי שום דרך לטפס אליו. בשביל להגיע לשם עלינו לירות בשרשראות שמחזיקות לוחות עץ התלויים מהתקרה. אחרי שהם נופלים, ג’ק יכול לעמוד עליהם, ואז לחזור אחורה בזמן לרגע שלפני שהם נפלו – ולעלות איתם למעלה כאשר הם חוזרים להיות תלויים מהתקרה. כעת, כל מה שעליו לעשות הוא לעבור אל הפלטפורמה המוגבהת שכעת נמצאת במרחק דילוג.

ההתנהלות במרחב גם היא מאד נוחה, ולרוב קל מאד להבין על מה צריך לטפס ולאן להתקדם. ישנם פריטים שונים מפוזרים במפות שאפשר למצוא, כמו בונוסים המחזקים את כוחות הזמן של ג’ק, או פריטי מידע עלילתיים. עיצוב השלבים מעניין מספיק כדי לחפש אותם במקומות מוסתרים. לפעמים לא ברור באיזה מרחק בדיוק צריך לעמוד מהם, ומאיזה כיוון צריך לגשת כדי שאפשר יהיה ללחוץ עליהם, מה שמוביל לציד-פיקסלים מעיק, אבל לרוב זה לא מפריע.

אפשר היה לפתח מגוון רחב ומעניין יותר של נשקים ואויבים לקרבות, אך הפאזלים של השליטה בזמן אינם חוזרים על עצמם כמעט בכלל, וכל סביבה נראית ומרגישה מספיק שונה כדי למשוך אותנו לפתור את החידות. חשיבה מסוג זה היתה תורמת מאוד גם לקרבות במשחק: אם אפשר היה לנצל את הסביבה בתוך הקרבות עצמם עם כוחות הזמן של ג’ק, הם היו משתדרגים עשרות מונים. במקום זה עיקר הנזק הסביבתי נגרם מחביות מתפוצצות, גימיק שחוק שהינו הרבה פחות מעניין (או יעיל).

סדרת הטלוויזיה שבתוך המשחק

המשחק מכיל בחובו גם סדרה בת ארבעה פרקים המופיעים בין המערכות של המשחק, שכוללת דמויות מהמשחק ואף מושפעת ממנו. הרעיון של הוספת סדרה מצולמת לתוך משחק, שהאירועים בה מושפעים ממנו, הוא רעיון די מעניין. מנגד, צפיה ממושכת (כ-20 דקות לפרק) בפרקים לא אינטרקטיביים לוקח מאיתנו, השחקנים, את היכולת להשתתף באירועים. זה מסקרן לראות כיצד החלטותינו משפיעות על הסדרה, אך באותה מידה ההחלטות יכלו להשפיע על חלקים מהמשחק, מה שהיה מוצלח ומהנה יותר.

ג'ק מדלג לעבר האתגר הבא
ג’ק מדלג לעבר האתגר הבא

ב-Remedy הבינו, כנראה, ששחקנים רבים לא יהנו מהסדרה ויעדיפו להמשיך לשחק, ולכן ניתן לדלג על הפרקים שלה. כדי שזה לא יפגום בחוויית המשחק, מאורעות הסדרה משניים לחלוטין. גיבור הסדרה איננו ג’ק, אלא טיפוס משעמם ולא נעים בשם ליאם בורק (Liam Burke), ואם מדלגים על הפרקים לא מפספסים דבר מהמתרחש במשחק עצמו, מעבר למספר רפרנסים קטנים ולא עקרוניים.

זאת החלטה טובה, ברמת העקרון, כי היא מאפשרת לשחקנים שלא מעוניינים בסדרה לשחק בלי לאבד דבר, אך בו זמנית זה הופך את כל המאמץ לעשות את המשחק “קולנועי” מיותר לגמרי. העובדה שהסדרה לא רק מינורית, אלא גם כתובה איום ונורא, לא מסייעת בכלל. המשחק מאד מתאמץ להזכיר לנו כמה היא מגניבה ושעלינו להתלהב ממנה, אך בפועל, הסדרה שולית לחלוטין.

גרפיקה מרהיבה ומוזיקה שמגיבה לשחקן

Quantum Break הוא משחק יפהפה. בגרסת ה-Xbox One שלו הוא אמנם מוצג רק ב-720p ב-30 פריימים לשניה, אבל הוא עדיין מצליח להיות מרהיב בזכות המראה הייחודי שלו, והאפקטים הויזואליים שקשורים לשליטה בזמן. ניתן לשים לב להאטות בסצנות המעבר לפעמים, אבל לרוב הוא נע חלק לחלוטין. מה שהמשחק לא מצליח להתגבר עליו זה הבעות הפנים של הדמויות, שנראות מאד מנוכרות ורובוטיות, מה שקורה בדרך כלל כשמעתיקים פנים של שחקנים לתוך משחק במקום ליצור פנים באנימציה.

"בועת זמן" נשברת. אפקטים מרהיבים ב-Quantum Break
“בועת זמן” נשברת. אפקטים מרהיבים ב-Quantum Break

המוזיקה של המשחק מוצלחת, והיא בולטת במיוחד בתקשורת שלה עם הכוחות של ג’ק. בכל פעם שג’ק מניע את הזמן, המוזיקה מגיבה, ובמיוחד בקרבות. היא מתעמעמת כאשר הוא סוגר את עצמו בבועה, מאטה כאשר הוא מאט את הזמן ונשברת בצורה מאד אלגנטית לקטע דאבסטפ קצר כשג’ק עושה משהו אלים עם הכוחות שלו, לפני שהיא שוב מתייצבת. התגובות הללו של המוזיקה גורמות לכוחות הזמן של ג’ק להרגיש חזקים וגרנדיוזים עוד יותר, והם מרשימים למדי בפני עצמם.

לסיכום

Quantum Break יכול היה להיות משחק מבריק. רעיון ה”צמתים” הרענן ועיצוב השלבים המוצלח משתלבים היטב, והסיפור קוהרנטי ומעניין, ומתייחס בכבוד לנושא. שלבי ה”פלטפורמה” שבין הקרבות מיושמים היטב, והסביבות בנויות באופן נהדר המעודד חקירה ואיתור של פריטים שונים לאיסוף.

עם זאת, מנקודה מסוימת הקרבות חוזרים על עצמם. חסרות פונקציות משחקיות בסיסיות, כמו ירי ללא כניסה לכוונות. ולמרבה הצער, בעוד שרעיון ה”צמתים” מוצלח, היישום מורגש יותר בסדרה המצולמת מאשר במשחק עצמו – והסדרה מתחילה מעניין ומתדרדרת לכתיבה חלשה ודמויות לא מספקות.

הפגמים הללו גורמים למשחק להרגיש חסר נשמה וגם מעט חובבני, מה שמפתיע בהקשר של מפתחת מנוסה וותיקה כמו Remedy. זהו בהחלט לא בזבוז זמן, אבל לא היצירה המבריקה שהמפתחים ב-Remedy שאפו ליצור. Quantum Break הוא בסופו של יום כותר מאד יפה, שנשאר בינוני רוב הזמן.

מה אהבנו:

  • שלבי “פלטפורמה” מוצלחים עם חידות מעניינות של שליטה בזמן.
  • מערכת ה”צמתים” מהנה במהותה, נשמח לראות עוד גרסאות שלה במשחקים אחרים בעתיד.
  • עלילה מעניינת וקוהרנטית של מסע בזמן.
  • כוחות השליטה בזמן של ג’ק מגוונים ומאפשרים לשחקנים לאמץ סגנון משחק אישי וייחודי.
  • המוזיקה של המשחק מתקשרת בצורה מושלמת עם פעולות השחקנים, מה שמאדיר את החוויה של הקרבות.
  • גרפיקה מעניינת עם אפקטים מרהיבים בעת שליטה בזמן.

מה לא אהבנו:

  • השחקנים המועתקים דיגיטלית לתוך המשחק מרגישים מנוכרים וחסרי חיות.
  • הסדרה המצולמת המשולבת בתוך המשחק חלשה, משעממת, ופוגמת בחוויה הכללית, כולל במערכת ה”צמתים”.
  • השליטה בקרבות פרימיטיבית למדי.
  • הקרבות הופכים מעייפים וחוזרים על עצמם לקראת סוף המשחק.
  • המשחק רץ ברזולוציה די נמוכה של 720p ב-Xbox One, וחווה האטות.

המשחק זמין לרכישה ל-Xbox One ול-Windows 10 בלבד. הגרסה שנבדקה הינה גרסת Xbox One.


חלק מהפוסטים באתר כוללים קישורי תכניות שותפים, עבורם נקבל עמלה עם ביצוע רכישה בפועל של מוצרים. עמלה זו לא מייקרת את העלות הסופית של המוצרים עבורכם.

הסקירות והתכנים המופיעים באתר מהווים המלצה בלבד, וכך יש להתייחס אליהם. כל המחירים המופיעים באתר נכונים ליום הפרסום בלבד והאחריות לקניית מוצר או שירות כזה או אחר מוטלת עליך בלבד – השימוש באתר בהתאם לתנאי השימוש והפרטיות.

השוואת מפרטים