העונה השישית של “משחקי הכס” מביאה איתה הרבה תהיות וחששות. מצד אחד, מדובר בסדרה שצועדת בבטחון רב על קו עלילה ידוע מראש, עם דמויות עגולות ומעניינות שגורלן לא ידוע לנו, אך ידוע ליוצרים. אנחנו חוזרים שוב ושוב כדי לחוות את העולם העשיר וכדי לגלות מה יקרה לגיבורים שאנחנו אוהבים, וגם לאלו שאנחנו אוהבים לשנוא. ברור לנו שלסדרה סוף מוגדר שאליו היא מתקדמת, וגם אם הפרידה בסוף תהייה כואבת, יהיה זה סוף אמיתי ובעל משמעות, ולא דעיכה איטית ומייגעת, כמו שקורה לסדרות רבות להן אין סיום מוגדר.
מצד שני, זוהי העונה הראשונה מאז תחילת הסדרה שנפרדת לחלוטין מהספרים. הספר השישי בסדרת “שיר של אש ושל קרח”, עליה הסדרה מבוססת, עוד לא נכתב, ויוצרי הסדרה דייוויד בניוף (David Benioff) ודי. בי. וייס (D. B. Weiss) צריכים לבנות בידיים שלהם סיפור עם הדמויות שהם ירשו ועם הרמזים והברכה שהם קיבלו מג’ורג’ ר. ר. מרטין (Geroge R. R. Martin), הסופר שכותב את הספרים.
זה מדאיג, כיוון שכעת אין לסדרה את עמוד השדרה היציב והבטוח של אותם ספרים שסחפו מליוני אנשים ברחבי העולם בכוחות עצמם, והסיפורים שוייס ובניוף בונים נוטים להיות לא עקביים באיכותם. הרי ראינו כיצד מליסנדרה הקריבה את שירין, ואיך כוחו של סטאניס התפזר והתפורר לאחר המעשה המזעזע, מה שהיה אחד מהרגעים החזקים שבסדרה, אך באותה עונה קרה גם הטיול המביך לדורן של ברון וג’יימי, באחד מקווי העלילה החלשים והמרגיזים יותר שהסדרה הציגה. כעת צפויה לנו עונה שלמה של יצירת “מקור” של וייס ובניוף, ואם להסתמך על אירועי הפרק הראשון, חסרונו של חומר המקור של מרטין מאד מורגש.
***הביקורת הבאה מכילה ספויילרים לפרק 1 בעונה 6 של משחקי הכס***
עונה 6 : פרק 1 – האישה האדומה
בפרק הראשון אפשר לראות שבניוף ווייס מנסים לבנות סיפור משלהם לעונה החדשה. בשלב הזה קווי העלילה כולם נפרדו מהספרים, חלקית או לחלוטין. כיוצרי סדרה בעלי חופש אומנותי מסויים, ההתנתקות הזאת, שהחלה עוד במהלך העונה הקודמת, סבירה לחלוטין, אך משהו אצלם קצת התבלגן. אחד מהסימנים הבולטים ביותר לכך הוא המהפכה האלימה והפתאומית בדורן, הדרומית שבשבע הממלכות של ווסטרוז.
עוד לא פיתחנו סנטימנטים רבים אל דוראן מארטל ובנו הנסיך טריסטאן, ומותם הרגיש בעיקר כנסיון של היוצרים לסגור קצוות פתוחים בעלילה שהם ניסו לבנות, שכללה את “נחשות החול” הקטלניות ולא היה בה עוד מקום לפוליטיקה מורכבת. אמנם דמויותיהן כבר בוססו כנקמניות וצמאות דם, אך רצח כה בוטה של קרובי משפחה נראה בעיקר כמו נסיון של היוצרים לקבל ערך מוסף מפתרון של בעיה: במכה אחת הם נפתרים מהדמויות שהם כבר לא צריכים, ומייצרים אפקט של דרמה, שוק ותדהמה סביב פעולות מתועבות.
אבוי, זה גס, משעמם ולא אפקטיבי בכלל, בהתחשב בעור הפיל שהצופים פיתחו בשלב הזה למוות של דמויות. בעוד שכל מוות שהגיע היישר מהספרים הצליח להפתיע ולהיות מזעזע ונורא, מהגופות שבניוף ווייס מפזרים כבר די קשה להתרגש. סתם עוד קורבן בסדרה שכולה סקס ואלימות גם ככה.
זו רק הקדמה
מרוב הבחינות, הפרק מתפקד כפי שאפשר לצפות מפרק ראשון של עונה – הוא מכין את הקרקע לאירועים הבאים. התחושה הכללית היא שצמד היוצרים מתייחס אל הפרק ככזה ולא יותר – הקדמה. הכתיבה בו חלשה ועצלה, הדמויות צפויות ואפילו מה שהיה בעבר אקזוטי ומיוחד הפך לקלישאה שחוקה.
הדות’ראקים שאוחזים בדאינריז הפכו מלוחמים אימתניים לילדים מגודלים עם חרבות, וכל החן של פיטר דינקלג’ (Peter Dinklage) לא יציל את השורות החלשות שנכתבו לטיריון, כולל בדיחת הסירוס המביכה, שוייס ובניוף החליטו שיש צורך להסביר, כאילו שעשרות בדיחות הסירוס שקדמו לה בעונות קודמות לא הספיקו להזכיר לנו מה קורה בין רגליו של ואריז “העכביש”.
נראה שוייס ובניוף עייפים מהסדרה יותר מהצופים – הם מחכים לאקשן, לאלימות ולכשפים, וכל הדיבורים והפוליטיקה המורכבת כבר לא עושים להם את זה, כך שהם גם לא מתאמצים יותר מדי לכתוב את זה כמו שצריך.
אריה, כהרגלה, הצליחה לסקרן. לאחר שהושפלה עד למצב בו היא סתם עוד מקבצת נדבות עיוורת, הוצבה בפניה העובדה שיהיה עליה ללמוד להלחם ללא חוש הראיה. זה כיוון מעניין לדמות, אך גם הוא מעורר חששות מסוימים. עד עכשיו אריה הייתה אחת מהדמויות החזקות הן בסדרה והן בספרים, דמות שחצנית שתמיד הצליחה בכל נסיונותיה, ופיתחה תחושת בטחון עצמי מופרזת.
העיוורון שהוטל עליה היה שיעור בענווה ובצניעות, הן לדמות והן לנו, הצופים/קוראים שעוקבים אחריה. לראות אותה, אחת מגיבורות הפנטזיה הקלאסיות הבודדות שמצליחות לשרוד בעולם הזה, לומדת להלחם גם בלי עיניים יהיה כמובן מספק ומהנה, אך חשוב מאד שהשיעור לא יתפספס, אחרת היא תהייה סתם עוד לוחמת “מגניבה”, עם גימיק מעניין ולא יותר.
הכוהנת האדומה נחשפת
אחד הרגעים המיוחדים ביותר בפרק הוא גם הרגע שסוגר אותו. מה שנראה תחילה כתירוץ נוסף לראות את קאריס ואן הוטן (Carice Van Houten), המשחקת את מליסנדרה מתערטלת, התברר כרגע בו הכוהנת האדומה חושפת בפני עצמה ובפנינו, הצופים, כמה היא זקנה ושברירית מתחת להוד וההדר שהכשפים שלה מקנים לה, וכמה כוחותיה מתבססים על שקרים ואשליות.
עד עכשיו ראינו שכשפיה נכונים, ונבואותיה התגשמו באופן מדויק למדי, אך הנה שתיים מהן התבררו כלא נכונות, לאחר מותם של סטאניס ושל ג’ון סנואו, שבחזיונותיה אמורים היו להלחם נגד החושך והמהלכים הלבנים. משבר האמונה שלה גדול, ובוודאי יניע אותה בפרקים הבאים.
ייתכן שתנסה למצוא חזרה את דרכו של ראהלור, אל האור, ולהבין מדוע החזיונות הטעו אותה, אך ייתכן גם שהיא תתרחק ממנו עוד. אנו יודעים שכוהניו של ראהלור מסוגלים להחזיר את המתים, אך מליסנדרה עד עתה עסקה במוות, בצללים וחזיונות. אם התקוות של הצופים יתגלו כנכונות, ומליסנדרה תחזיר את ג’ון סנואו מהמתים, משבר האמונה הזה הוא כנראה מה שנחוץ בשביל לגרום לה לבחון את האל שלה מהזוויות מהן היא נמנעה עד רגע זה.
הפרק הראשון עושה את מה שמצופה מפרק ראשון בעונה של “משחקי הכס” – הוא בעיקר בונה את העלילה והקונפליקטים שילוו אותנו בהמשך של העונה. אבל כמו כל חומר מקורי של בניוף ווייס עד עכשיו, גם הפרק הזה אינו עקבי באיכותו וברמת הכתיבה והסיפור שלו. בהמשך הסדרה ודאי נגלה אם היא מקיימת את הבטחותיה הטובות, מה עוד שבראן אמור לחזור ולהופיע שוב במהלך העונה הנוכחית. והודור, כמובן.
עוקבים? כל החדשות מגאדג'טי
חלק מהפוסטים באתר כוללים קישורי תכניות שותפים, עבורם נקבל עמלה עם ביצוע רכישה בפועל של מוצרים. עמלה זו לא מייקרת את העלות הסופית של המוצרים עבורכם.
הסקירות והתכנים המופיעים באתר מהווים המלצה בלבד, וכך יש להתייחס אליהם. כל המחירים המופיעים באתר נכונים ליום הפרסום בלבד והאחריות לקניית מוצר או שירות כזה או אחר מוטלת עליך בלבד – השימוש באתר בהתאם לתנאי השימוש והפרטיות.