מתוך "משחקי הכס": עונה 6, פרק 9 (קרדיט: HBO)

ביקורת סדרה: משחקי הכס, עונה 6 פרק 9 – קרב הממזרים
| יום שלישי, 21 ביוני 2016, 09:24 | בידור ופנאי

תם ונשלם פרק 9 של משחקי הכס, הפרק שמסורתית הוא הגדול ביותר בכל עונה. במקרה הזה מדובר, כנראה, בפרק הגרנדיוזי ביותר בתולדות הסדרה, עם איכות הפקה שיש סרטים גדולים שלא זוכים לה. “קרב הממזרים”, כשמו, מציב זה מול זה שתיים מהדמויות האהובות ביותר בסדרה. אך כדי להגיע אליהן, יש כמה פינות שצריך לסגור בדרך.

מקפלים את דאינריז

הפרק מתחיל בשדה קרב, אך לא בקרב מחוץ לווינטרפל, אלא במירין, עיר העבדים לשעבר של דאינריז. מה שחשדנו בסוף הפרק הקודם התברר כנכון לחלוטין – למתקפת האדונים על מירין יש פונקציה אחת ואחת בלבד, והיא לסגור את עלילת העבדים של דאינריז במפגן ראווה של אש דרקונים וחרבות דותראקיות. העלילה של דאינריז נבנתה בהדרגה, אך כעת אין לוייס ובניוף, כותבי הסדרה, זמן או סבלנות להתעסק בזה יותר, וגם לנו, לצופים, זה כבר נמאס לחלוטין.

ללא כל הכוונה ממרטין, שספריו מאחרים לבוא, לבניוף ווייס כבר אין מה לעשות בפירמידות. מה יש להם? תקציב ללטאות מעופפות. וזה אכן מפגן הדרקונים הכי מרשים ומספק שכבר יצא לנו לראות. קצת חבל, שעלילה שנבנתה במשך כשלוש עונות איבדה את הפואנטה, וקצת עצוב שכבר עונה שלמה הם גוררים את הסגירה של הסיפור הזה, שבבירור הם לא רצו עוד לספר, אך אי אפשר שלא להתפעם מהמראה של שלושת האחים-הדרקונים מתאחדים ומציתים ספינה (שמלאה בעבדים, אגב, אבל נו מילא, הם יסלחו ל-Mhisa שלהם).

מתוך "משחקי הכס": עונה 6, פרק 9

מתוך “משחקי הכס”: עונה 6, פרק 9 (קרדיט: HBO)

בסצנה הבאה אפשר לראות כבר את תיאון ויארה גרייג’וי מופיעים כקסם מול אם הדרקונים, ומציעים לה משהו חדש – לא את נאמנותם, ולא את שירותיהם, אלא ברית צבאית-אסטרטגית, הסכם חלוקה לאדמות שיכבשו ביחד כאשר צבאותיהם ינחתו חזרה בווסטרוז השבורה.

הייתה זו סצנה מיוחדת, בה לראשונה דאינריז דיברה עם מישהי בגובה העיניים, וחתמה הסכם שנחתם בין שוות, ולא כלל כיבוש, כניעה או רצח. ולחיצת היד עם יארה? אפילו מרגשת.

מתוך "משחקי הכס": עונה 6, פרק 9

מתוך “משחקי הכס”: עונה 6, פרק 9 (קרדיט: HBO)

חזק בבימוי, חלש בכתיבה

“קרב הממזרים” הוא פרק בעונה השישית של הסדרה, ויש בו לא מעט ממה שמאפיין את רוב העונה הזאת – אין שום חומר מקור שהוא יכול להתבסס עליו, והכתיבה של היוצרים היא לא עקבית באיכותה גם כאן, כשרוב רובה סביר ולא יותר. בצד של הבימוי, זה פרק שבנוי, ערוך ומשוחק לעילא ולעילא. ראשית, מדובר בפרק היקר ביותר בהיסטוריה של הסדרה, ואחד מהפרקים היקרים ביותר שהופקו בטלויזיה אי פעם, כנראה. אמנם לשפוך כסף על המסך לא הופך משהו לטוב יותר מעצם התקציב, אך בפרק זה נראה שכל פרוטה הלכה למקומות הנכונים – מהתלבושות ועד לאחרון הניצבים, כל אלמנט בפרק תפקד מעל ומעבר למצופה.

הקרב עצמו היה הקרב הארוך ביותר מכל קרבות הענק שהיו ב”משחקי הכס” עד עכשיו, אך באף שלב הוא לא הרגיש ארוך מדי או מיותר באיזושהי צורה. מרשימה במיוחד היתה הקריצה לקרב קאנאי, בו חניבעל הקיף את הצבא הרומי בצבאו, כפי שראמזי הקיף את כוחותיו של ג’ון. ההשואה קצת התבזבזה, כיוון שבמקרה של קאנאי היה זה הצבא הקטן יותר שהקיף את הצבא הרומי הגדול, וכאן התפקידים היו לגמרי הפוכים, אך זה דיון לדקדקנות היסטורית שאין לה כאן מקום, וכך או כך נוצר אחד הדימויים הויזואליים החזקים ביותר של הסדרה כולה, וקיבלנו שוט עליון יפהפה שיזכר לדורות כאחד מהרגעים החזקים ביותר בטלויזיה.

מתוך "משחקי הכס": עונה 6, פרק 9

מתוך “משחקי הכס”: עונה 6, פרק 9 (קרדיט: HBO)

מה שמצער יותר זה לא עצם השימוש הלא נכון בעקרון מאחורי קרב קאנאי, אלא שאם היה זה ג’ון שהיה מקיף כך את צבאותיו של ראמזי היה זה מעניין יותר, וגם מונע את ההתערבות המעיקה של צבאות בית ארין, שהופיעו מהאופק כמו גנדלף והרוהירים ברגע האמת ונצחו בשביל ג’ון את כל המלחמה.

כפי שכבר שיערנו, פטיר באיליש הוא סוג של מכשף, שיכול לנייד לא רק את עצמו, אלא גם צבאות ענק למרחקים ענקיים. רק שהוא לא, ואלה שוב התסריטאים שמתעלמים לחלוטין מהגיאוגרפיה של ווסטרוז, ארץ עצומת מימדים שהולכת ומתכווצת עם כל עונה שעוברת, ובקרוב אדם בווינטרפל יוכל לנפנף  מהחלון לפירמידה של מירין.

מביך במיוחד לראות את סאנסה עומדת לצד באליש, מחייכת, מרוצה מעצמה כיוון שהנה היא הביאה את הצבא המנצח. זה רגע אפי ויפה שמאחוריו עומדת תסריטאות כה עצלה ורשלנית, שהיא מפתיעה אפילו בעונה הזאת – שכן אם סאנסה החליטה לזמן את באליש וכוחותיו למרות התנגדותה מקודם, מדוע לא סיפרה על כך לג’ון, ושלחה אותו למוות ודאי כמעט בזמן שהיא לבד הלכה לפגוש את גנדלף?

מתוך "משחקי הכס": עונה 6, פרק 9

סאנסה סטארק ולורד באיליש מתוך “משחקי הכס”: עונה 6, פרק 9 (קרדיט: HBO)

לשם מה במהלך כל העונה (ובמיוחד בפרק זה) היא נבנתה כדמות שהתפתחה והתבגרה, אם בסופו של יום היא מחביאה מאח שלה פרטים כה עקרוניים לקרב? צועקת עליו שאין לו חיילים, כשהיא עצמה מחביאה בשרוולה את הצבא היחידי שלא נגעו בו במשך כל המלחמה הזאת? ברור שכל זה נעשה לשם אפקט ה”ואוו”, כדי להפתיע את הצופים, אך אי אפשר להתעלם מהאווילות של כל הסיטואציה, שמעכירה משמעותית פרק שהיה בנוי באופן כמעט מושלם.

סיבה אחרת שבגללה ג’ון לא יכל להיות זה שמוביל את המהלך המנצח, היא שהוא בחר להיות בצד המפסיד ברגע שהוא נתן לראמזי להשפיע עליו. וזה לא דבר מפתיע, כי ראמזי, בהופעתו האחרונה, השתמש בכל אחד ואחד מהכישורים יוצאי הדופן שלו, והשתמש בהם כמו שהוא לא השתמש בהם מעולם.

פרידה מאיוון רהון

איוון רהון (Iwan Rheon), המגלם את ראמזי בולטון, הוא אחד מהשחקנים הטובים ביותר ב”משחקי הכס”, והשחקן החזק ביותר בפרק החדש. מותו של ראמזי אינו אירוע מצער, אך הסדרה בלי רהון תהייה סדרה שונה כבר. ב”קרב הממזרים” ראינו את כל מה שיש לראמזי להציע, ונפרדנו ממנו כהלכה. הוא היה, ללא ספק, הכוכב המרכזי של הפרק.

בכל רגע ורגע ראמזי היה מושלם ומעורר חלחלה – היהירות בה הציע לג’ון להכנע ולתת את סאנסה ל”בעלה החוקי”, האושר הדוחה בעיניו כאשר שיחק עם ג’ון וריקון משחק מכור מראש, המבטים שלו צופה בשדה הקרב ומתמוגג מהנצחון המייסר והאיטי שלו, והתיגר הפתאומי שהוא קרא על ג’ון, בידיעה שגם עכשיו, כשג’ון בצד המנצח, הוא לא יתן פקודה לירות בראמזי.

מתוך "משחקי הכס": עונה 6, פרק 9

ראמזי בולטון וריקון סטארק מתוך “משחקי הכס”: עונה 6, פרק 9 (קרדיט: HBO)

וגם בסוף, כפות אל הכסא, שבור ומדמם, הוא עוד לעג לסאנסה, שמשהו ממנו ישאר איתה תמיד. והוא צדק, כי סאנסה הקטנה, סאנסה שאוהבת לרקום ומאמינה שמלחמות זה לבנים, עמדה והסתכלה כיצד כלבים אכלו את ראמזי, והחיוך שלה בסוף הוא תוצאה של אכזריות שהיא למדה ממנו, המורה מספר אחת לכך בכל שבע הממלכות.

לפעמים כל מה שצריך כדי לעורר דרמה זה נבל מוצלח, וב”קרב הממזרים” לא היה אף רגע בו לא הרגשנו כמה חשוב הנצחון הזה של ג’ון, כי כשהוא עומד מול ראמזי הוא לא עומד רק מול ממזר חצוף שמטיח את הלגיטימציה המפוקפקת שלו בפני אויביו, כאילו הוא שכח שהוא עצמו היה ממזר חסר שם עד לא מזמן; כשג’ון עומד מול ראמזי הוא עומד מול התהום, מול הקצה של היכולת האנושית להביע אכזריות ורוע שטניים וחסרי רסן. והנצחון היה מתוק, מתוק כפליים בשל כל התלאות שג’ון עבר בפרק זה בלבד, ושבעתיים בגלל שהפרצוף הנאלח והנאה הזה של ראמזי קיבל אגרוף על כל אחת מהפעמים בהן פיללנו למותו האלים והסופי.

מתוך "משחקי הכס": עונה 6, פרק 9

מתוך “משחקי הכס”: עונה 6, פרק 9 (קרדיט: HBO)

כבר לא אותה “משחקי הכס”

“קרב הממזרים” היה פרק מרהיב ויוצא דופן. הוא גם הוכיח משהו שכבר חשדנו בו לפני כן – חלק ממה שהפך את “משחקי הכס” למיוחדת אבד, וכנראה שלא יחזור. “משחקי הכס” הייתה סדרה יוצאת דופן, כיוון שמעבר לסקס, האלימות, ועשרות הדמויות שקשה לבטא את שמן, היא סיפקה משהו נוסף, לא טריויאלי כלל – משמעות.

מה שהתפרש לפעמים כאפקט שוק ותו לא, היה למעשה בנייה מדוקדקת וזהירה של ציפיות ושבירתן. ואם ניזכר בדיעבד בכל אחת מהמיתות הגדולות והמשמעותיות במשחקי הכס, נראה בבירור מה עומד מאחוריהן: חוש מפותח מאד של צדק. כשאדארד סטארק איבד את ראשו, היה זה מכיוון שהוא עמד על עקרונותיו גם כאשר היה צריך לפעול מהר יותר ולא להזהיר את אויביו על כונותיו; רוב סטארק ומשפחתו נרצחו בחתונה שלא צריך היה ללכת אליה מלכתחילה; אוברין מרטל ניצח את “ההר”, אך התרברב יותר מדי ושילם על כך גם בחייו, וגם בחפותו של טיריון.

מה שנגזר מכך הוא שג’ון סנואו, ברגע שנכנע למשחק האכזרי של ראמזי, צריך היה לשלם על כך, ולשלם ביוקר. אלא שהוא שרד את קרב הממזרים, ולא בזכות עצמו, אלא בזכות מלאך שומר מהבקעה, שבא ברגע הנכון להציל את הצופים מצער ויגון שכבר חווינו בסוף העונה הקודמת. “מה שמת לא ימות עוד”, וזה הוגן, כי להרוג את ג’ון שוב מחדש יהיה חסר תועלת בשלב זה של הסיפור, אך טעויות בסדר גודל שכזה תמיד נושאות איתן מחיר, והחיים הם לא התשלום היחידי. אבל נראה שג’ון לא שילם דבר, מלבד מותם של חיילים רבים שגורלם נגזר גם ככה.

מתוך "משחקי הכס": עונה 6, פרק 9

מתוך “משחקי הכס”: עונה 6, פרק 9 (קרדיט: HBO)

גם ריקון, שמותו היה צפוי, היה רק טריגר לטעות של ג’ון, ולא התוצאה שלה. כפי שסאנסה כבר אמרה בחכמתה המפתיעה, אל ריקון יש להתייחס כמת. היא, בניגוד לג’ון, לא הייתה עושה את הטעות שהוא עשה, ולא שילם עליה כלל. עונה זו הראתה לנו שלמוות אין עוד משמעות, עם לא מעט מיתות לגמרי סתמיות, ודווקא כשמגיע הזמן לשלם מחיר אולטימטיבי, פתאום אין מי שישלם לאיש המעבורת.

ואין זה אומר ש”משחקי הכס” כבר לא סדרה טובה, אבל היא לא הסדרה לשמה אנחנו מתכנסים מדי שנה במשך עשרה שבועות מורטי עצבים. היא נהייתה סדרה פשוטה יותר, שהדמויות שלה כבר לא נותנות מקום למחשבה, והשלכות מעשיהן לא נמדדות בערכיות, אלא ברייטינג וסיפוק מעריצים.

בעונה השביעית (שיתכן ותהייה האחרונה) נראה הרבה סגירות מעגלים – נראה את דאינריז מגיעה לווסטרוז עם דרקונים, את המתים מהצפון פולשים, ומאבקים גדולים ועוצרי נשימה יתרחשו בכל רחבי שבע הממלכות, כשבמרכז יהיו דמויות קשוחות וסקסיות שאנחנו רגילים ואוהבים לראות. וזה יהיה יפה, וזה יהיה מרהיב, וזה יהיה שווה צפיה, אך חוץ מריגושים זולים, כבר לא נראה הרבה שם.

בפרק הבא, יסגרו הקצוות העיקריים מהעונה הזאת ויפתחו נקודות חדשות לעונה הבאה – כשדאינריז תבין שהיא נכנסת לפוליטיקה שונה, המשפט של לוראס וסרסיי יתרחש סוף סוף, ומליסנדרה תיחשף כרוצחת של ילדה תמימה. הפרק הגדול אולי מאחורינו, אך הריגושים עוד לא נגמרו.

לעדכונים נוספים בתחומי הטלויזיה והקולנוע בקרו בעמוד הפייסבוק החדש שלנו – לחצו כאן למעבר.

במאגר הקופונים שלנו כבר ביקרתם?
סמארטפונים וגאדג'טים במחירים נוחים ובמשלוח ישיר עד הבית
לחצו כאן
תגובות לכתבה
גאדג'טי | Gadgety
ניווט באתר
קטגוריות
גאדג'טי
חיפוש כתבות