ביקורת סרט: משחקי חובה – כשסוף רע הורס סרט טוב

דייב פרנקו ואמה רוברטס מתוך "משחקי חובה" (תמונה באדיבות Lionsgate) דייב פרנקו ואמה רוברטס מתוך “משחקי חובה” (תמונה באדיבות Lionsgate)

“משחקי חובה” הוא סרט שלא משך תשומת לב רבה. לא סרט קומיקס ולא סרט פעולה עתור תקציב, לא דרמה אישית עמוקה ולא קומדיה רומנטית קלילה – הוא לא נפל בשום משבצת שמושכת אליה איזשהו קהל. הוא למעשה סרט דיסטופי, אך גם ככזה הוא לא משווק את עצמו יותר מדי. הבמאים שלו שנויים במחלוקת – הנרי ג’וסט (Henry Joost) ואריאל שולמן הרעידו את העולם עם “קאטפיש” הדוקומנטרי, אך גם ביימו את “פעילות על-טבעית” 3 ו-4, שבקושי הרעידו את הצופים.

אך היה רצון גדול שהסרט יהיה טוב – גם כהוכחה לכך שיש מקום לסרט במודל “מראה שחורה” שיגיע לקולנוע, וגם כי אמה רוברטס (Emma Roberts) ודייב פרנקו (Dave Franco) הם שחקנים נהדרים, שמגיע להם לצאת מצילם של קרובי משפחתם המוכרים והמצליחים יותר. ו”משחקי חובה” אכן הצליח להיות סרט מיוחד, מעניין ומרגש, עד שהוא ירה לעצמו ברגל.

הסיפור

ונוס, המכונה בפי חבריה “וי” (Vee), היא נערה צעירה אותה מגלמת אמה רוברטס, המסיימת את התיכון ומתעניינת בלימודי צילום. היא מתגוררת באחת השכונות העניות של ניו-יורק עם אמה, שמשוחקת על ידי ג’ולייט לואיס (Juliette Lewis). בשל המצב הכלכלי שלהן, ל”וי” אין הרבה אופציות, ולא נראה שהיא תגיע רחוק בחייה.

לאחר שחברתה הטובה מקניטה אותה שהיא חסרת תעוזה, וי נכנסת למשחק חדש בשם Nerve, בו צופים מרחבי העיר נותנים לה משימות, והיא צריכה לצלם את עצמה מבצעת את המשימות האלה. בתמורה לכך היא מקבלת כסף, וכמובן צופים נוספים. כבר במשימה הראשונה שלה היא נתקלת באיאן (Ian), אותו משחק פרנקו, והצופים ממשיכים לשלוח להם משימות משותפות, משימות שמתדרדרות מהר מאד למקומות אפלים.

אמה רוברטס מתוך "משחקי חובה" (תמונה באדיבות פורום פילם)
אמה רוברטס מתוך “משחקי חובה” (תמונה באדיבות פורום פילם)

קסם רב

אחד המאפיינים הבולטים של “משחקי חובה” הוא הקסם הרב שיש בו. הסרט כל הזמן קופץ בין טכניקות צילום שונות, ונותן לנו זווית מציצנית על הדמויות, לעתים מהצד, לפעמים מרחוק, ולעתים קרובות מתוך המסכים של הדמויות. והדמויות, אחת אחת, מצוינות – את כל הדמויות בסרט קל להבין ולחבב.

כל הדמויות, עד לקטנה ביותר, אנושיות, מעניינות ומאד, מאד ברורות. ורוברטס? תענוג של גיבורה ראשית. בהתחשב בכך שרוברטס מוערכת במיוחד בזכות ה”ביץ’ פייס” שהיא כה מתגאה בו, לראות אותה בתפקיד שקט ועצמתי של גיבורה שעוברת תהליך צמיחה אישית משמעותי מרענן ומשמח. דייב פרנקו פשוט מקסים, וזה ידוע, ויש בינינו אף כאלה שמעדיפים אותו על פני אחיו המצליח יותר ג’יימס. כצמד הם פנטסטים, בכל רגע שהם על המסך.

דייב פרנקו מתוך "משחקי חובה" (תמונה באדיבות פורום פילם)
דייב פרנקו מתוך “משחקי חובה” (תמונה באדיבות פורום פילם)

“משחקי חובה” מתהדר גם בפסקול מאד מוצלח, כשמוזיקה פופולרית שבבירור מאפיינת את הדמויות מלווה אותנו לאורך כל הסרט, ותמיד מרגישה במקום ולא נדחפת. צמד הבמאים הכניסו גם את הטריקים שלהם מ”קאטפיש” עם הצגה ויזואלית מצוינת של רשתות חברתיות, ובכך עטפו אותנו באווירה של העתיד שבו אנחנו כבר חיים.

היכן שהסרט סובל מעט זה בסיפור שלו – הסרט מתמקד יותר בלספר את הסיפור מאשר בלהגיע אליו. דמויות עושות החלטות קצת מוזרות ולעתים לא לגמרי מוסברות כדי לקדם את העלילה. הסרט לא ארוך בזכות ההחלטה הזאת, ויש גם יתרון גדול בסרט שמצליח לסיים הכל בכשעה וחצי, משהו שכבר לא רואים היום. אין ולא היה שום צורך ל”משחקי חובה” להגרר לשעתיים ויותר. הקצב המהיר שבו העלילה מתקדמת שווה את זה, ולכן זה לא כל כך נורא ש”וי”, גיבורתינו, נכנסת למשחק לפני שזה מוצדק לחלוטין, למשל.

הבעיה האמיתית מתחילה בסוף. בעוד שכל ה”קסם” של הסרט מצליח להחזיק אותו בקלות ועד הסוף, גם ברגעיו החלשים, סיום הסרט עצמו הוא קטסטרופה. מעייף, מוסרני ובנאלי לחלוטין, אפילו הצ’ארם של השחקנים לא מצליח להציל אותו, ונדמה שהם עצמם מפסיקים להתאמץ עם התסריט המקרטע. ואם נדמה שהסרט הנפלא שמתרחש לפני כן מפצה על זה, זה לא עובד בכלל בסרט שכולו מנסה להעביר לנו מסר ועמדה על טכנולוגיה ורשתות חברתיות.

דייב פרנקו מתוך "משחקי חובה" (תמונה באדיבות פורום פילם)
דייב פרנקו מתוך “משחקי חובה” (תמונה באדיבות פורום פילם)

סיכום

“משחקי חובה” הוא תאונת שרשרת מצערת. זו דוגמה לא נעימה לכך שסוף מספיק חלש יכול לפגום בכל מה שקרה כבר לפניו, והסוף של “משחקי חובה” הוא אסון קולנועי מהמעלה הראשונה. חבל מאד לראות סרט עם כזה פוטנציאל נחרב, ועצוב גם בשביל פרנקו ורוברטס, שיתכן והיו פורצים יותר לתודעה עם סרט דיסטופי יוצא דופן שכזה.

אכן, “מראה שחורה” השאירה אחריה וואקום, ויש מקום לסיפורים על טכנולוגיה הרסנית ומדיה חברתית מסוכנת, אך אם הסיפורים האלה לא מסופרים היטב, הם עלולים להטיל צל על כל הז’אנר. נקווה לראות את רוברטס שוב, ועוד הרבה, אך “משחקי חובה” לא יזכר בתור “הסרט המדהים ההוא עם אמה רוברטס”.

אמה רוברטס מתוך "משחקי חובה" (תמונה באדיבות פורום פילם)
אמה רוברטס מתוך “משחקי חובה” (תמונה באדיבות פורום פילם)


חלק מהפוסטים באתר כוללים קישורי תכניות שותפים, עבורם נקבל עמלה עם ביצוע רכישה בפועל של מוצרים. עמלה זו לא מייקרת את העלות הסופית של המוצרים עבורכם.

הסקירות והתכנים המופיעים באתר מהווים המלצה בלבד, וכך יש להתייחס אליהם. כל המחירים המופיעים באתר נכונים ליום הפרסום בלבד והאחריות לקניית מוצר או שירות כזה או אחר מוטלת עליך בלבד – השימוש באתר בהתאם לתנאי השימוש והפרטיות.

השוואת מפרטים