ביקורת סרט: ג'ייסון בורן – מוות אלים לסדרה גוססת

מאט דיימון מתוך "ג'ייסון בורן" (באדיבות גלובוס מקס)

ניתן לומר שכמעט כל סרט נופל לאיזושהי שבלונה. אם ידוע לנו הז'אנר ושנת יציאתו של סרט, ניתן לחזות בביטחון מסוים חלק מהמהלכים בעלילה. זה, כמובן, לא מונע מאתנו לבדוק סרטים ולבסוף אף להנות מהם אם הם טובים או מעניינים, אך תמיד נדע, במידה מסוימת, למה עלינו לצפות.

זה נכון פי כמה בכל מה שנוגע לסרטים מסדרת "בורן" (Bourne). הנוסחה פשוטה ואחידה עד כדי גיחוך – ג'ייסון בורן לא זוכר את עברו ומנסה להעלם. גורמים ב-CIA מחליטים שהוא סיכון, ומנסים להפטר ממנו. הוא נאבק בהם, הורג סוכן-על מוכשר ומיומן כמוהו, מנטרל לחלוטין את היחידה שדולקת אחריו ולומד משהו חדש על עברו.

נוסחה זו חזרה על עצמה שוב ושוב, ובכל זאת ראינו שלושה (או ארבעה, אם מחשיבים את הסרט הרביעי עם ג'רמי רנר) סרטים מהסדרה ונהנינו מהם, כי האקשן היה טוב, הדמויות מעניינות, ובאמת למדנו משהו חדש על בורן בכל סרט שהתווסף לרשימה. כעת, ארבע שנים מאז הסרט האחרון, תשע שנים מאז האחרון בכיכובו של מאט דיימון (Matt Damon) בתפקיד ג'ייסון בורן האגדי, האם יש מקום לעוד סיפור על המרגל האמנזי, שרק רוצה שיעזבו אותו בשקט? התשובה הקצרה היא "לא". התשובה הארוכה יותר היא "אולי, אם באמת היו רוצים".

הטייק החדש על הנוסחה המוכרת

"ג'ייסון בורן" מתחיל בלהזכיר לנו את אירועי הסרטים הקודמים, בעיקר הסרט השלישי, כדי לבסס מה בורן יודע כבר על עברו. ג'ייסון בורן זוכר חלק ניכר מעברו, ולמרות זאת (או בשל כך) מנסה להעלם. סוכנת CIA שאפתנית בשם הת'ר לי (Heather Lee), אותה מגלמת זוכת האוסקר אליסיה ויקנדר (Alicia Vikander), מצליחה להתחקות אחר סימן למקום המצאותו.

היא מיידעת את מנהל ה-CIA התורן, רוברט דיואי (Robert Dewey), אותו משחק טומי לי ג'ונס (Tommy Lee Jones), ויחד הם מתחילים במצוד אחר בורן. לשם כך דיואי מפעיל "נכס" משלו – סוכן-על חשאי רצחני ומפלצתי במיוחד, בעל מניעים אישיים לקבור את בורן עמוק באדמה. את ה"נכס" משחק ונסן קאסל (Vincent Cassel).

מתוך "ג'ייסון בורן" (באדיבות גלובוס מקס)
ונסן קאסל מתוך "ג'ייסון בורן" (באדיבות גלובוס מקס)

העלילה מסתבכת כשמתברר שהמנהל דיואי מעורב באפליקציה חברתית חדשה של גאון מחשבים בשם אהרון קלור (Aaron Kalloor), אותו משחק ריז אחמד (Riz Ahmed), המצטייר בתור סטיב ג'ובס הבא, אם לא יותר, אף שהוא נותן בסרט חיקוי הדומה יותר למארק צוקרברג. הסרט ממשיך לג'נגל את האג'נדות של הדמויות, כשלבסוף בורן מנטרל לחלוטין את היחידה שדולקת אחריו ולומד משהו חדש על עברו. בערך.

כשאף אחד לא מנסה אפילו

"ג'ייסון בורן" לא מנסה לרענן את הנוסחה. הוא כן מזיז את הכלים מעט, משנה את סדר הפעולות העקרוני ומוסיף עוד כמה שחקנים למשוואה, אך בסופו של יום זה עוד סרט על סוכן-על אמנזי. ובניגוד לסרטים הקודמים, הוא עשוי בחוסר חן מוחלט.

משולש המתיחות בין בורן, הסוכנת לי והמנהל דיואי עם ה"נכס" מניע את עיקר העלילה. המשולש הזה מיצר מתיחויות צפויות מסרט מרגלים, צפויות כל כך שכל מהלך בעלילה שקוף לחלוטין. קלור מוסיף קצת צבע ונסיון להכניס סיפור פוליטי לעניין, אך זה גורע מהעלילה יותר מלהוסיף. כוחם של סרטי "בורן" היה שהם סבבו דמות מרכזית חזקה ומסקרנת, שאהבנו לעודד ורצינו לגלות איתו עוד על עברו. אבל בסרט החדש זה לא עובד בכלל.

דיימון, ג'ונס, קאסל ואפילו ויקנדר הצעירה הם שחקנים עצמתיים, שיכולים להחזיק סרט בכוחות עצמם. ואף על פי כן, ה"סופר-גרופ" הזה עייף ומונוטוני. הם מדקלמים את השורות שלהם ביובש שמאפיין שחקנים ללא אמון בתסריט שהם קיבלו, ומנסים פשוט לקדם עוד קצת את העלילה, כי כנראה להם משעמם לא פחות מאשר לנו.

מאט דיימון ואליסיה ויקנדר מתוך "ג'ייסון בורן" (באדיבות גלובוס מקס)
מאט דיימון ואליסיה ויקנדר מתוך "ג'ייסון בורן" (באדיבות גלובוס מקס)

הסרט לא סובב יותר את בורן באופן בלעדי, אלא מנסה להיות פוליטי, עם אמירה על סנודן, מדיה חברתית ובטחון מידע, ושוב מזהיר את אזרחי ארצות הברית הטובים והתמימים שה-CIA עוקב אחריהם, ושפרטיותם עליונה לבטחון, מסר תמוה שאין לו שום קשר או חיבור לסאגת בורן המתמשכת.

גם מהצילום המבריק והעריכה הגאונית של הסרטים המוקדמים אין יותר זכר – העריכה סתמית ולא מתאמצת, והצילום הרועד כבר לא עובד לסרט. אם בטרילוגיה המקורית מצלמת הכתף נתנה תחושה של מצלמה "נושמת" שלקחה אותנו ישר ללב האקשן, נראה שכאן אין חיבור בין המתרחש בסרט לבין מצב המצלמה, והיא גורמת בעיקר לסחרור קל ולכאבי עיניים גם לצופה המחושל.

האקשן, אגב, עלה בכמות, וירד באיכות משמעותית, עם סצנות סתמיות לגמרי בהן בורן מרביץ לאנשים שאין להם סיכוי נגדו, ועם מרדף מכוניות יקר מאד ומיותר לחלוטין בסוף הסרט, שאין לו חצי מההוד וההדר והמתח מורט העצבים של מרדפי המכוניות המאפיינים לא רק את סרטי "בורן", אלא כל סרט מרגלים או פעולה שמכבד את עצמו ולו מעט.

מאט דיימון מתוך "ג'ייסון בורן" (באדיבות גלובוס מקס)
מאט דיימון מתוך "ג'ייסון בורן" (באדיבות גלובוס מקס)

יש לציין לחיוב שמתישהו באמצע הסרט הארוך והמעיק הזה ישנו טוויסט בעלילה שהביצוע שלו מושלם, וראוי להערכה רבה. לכמה רגעים, נראה שאנו צופים בסרט "בורן" כפי שאנו זוכרים את הסרטים האלה – הסצנה טעונה במתח מורט עצבים, כשהמניעים של כל אחת ואחת מהדמויות מוטלים לפתע בספק, ולא ברור כיצד המשתתפים במערכה הולכים לפעול – כולל גם בורן עצמו, שנאלץ להגיב לכמה וכמה וכמה השתלשלויות אירועים לא צפויות. זאת סצנה מופתית שיכולה להרשם לצד סצנות מפורסמות אחרות מגדולי סרטי הריגול, אלא שמלבד לביצוע האיכותי לטוויסט העלילתי עצמו אין כל משמעות, שכן הוא כבר צפוי עוד מתחילת הסרט, ולא משנה דבר בהתרחשות שלאחר מכן.

לא שווה צפיה בשום קונסטלציה

עצוב לראות שפול גרינגראס (Paul Greengrass), שכותב ומביים את סרטי בורן, נפל להפקה של סרט כה חלש. זה מכתים את המותג, ובהשלכה גם את גרינגראס כבמאי, בהתחשב בכך שסרטי בורן הם תרומתו העיקרית (וכמעט היחידה) לעולם הקולנוע. גם דיימון, שלא רצה תחילה לחזור לגלם את בורן שוב, הסכים בסוף, כנראה בשל הכסף שהוצע לו. ובטווח הקצר סביר שבהפקה כה יקרה כולם גזרו קופון מרשים, אך בעתיד? נראה שרוב המשתתפים יצאו די מופסדים.

קאסל וג'ונס הם שחקנים גדולים וותיקים, שימשיכו לקבל עוד תפקידים כל עוד הם מעוניינים לשחק. ויקנדר היא כוכב עולה, וסרט זה עם תפקידה השולי (המשוחק לא רע) לא יעשה לה נזק, כנראה. אך אם דיימון רצה לעשות קאמבק כשחקן פעולה, אנחנו לא משוכנעים. וגרינגרס? הוא יצטרך להמציא את עצמו מחדש, כי אם יצא עוד סרט בורן, אנחנו לא נראה אותו, וגם לכם לא ממליצים.

מאט דיימון מתוך "ג'ייסון בורן" (באדיבות גלובוס מקס)
מאט דיימון מתוך "ג'ייסון בורן" (באדיבות גלובוס מקס)
השוואת מפרטים