"מראה שחורה" (Black Mirror), אנתולוגיית סיפורי-הזוועה של צ'ארלי ברוקר (Charlie Brooker), חזרה למסך באדיבות שירות הצפיה הישירה של נטפליקס (Netflix) ומגיעה עם תרגום בעברית. עם תקציב גדול מאי פעם, ושישה סיפורים במקום השלושה שהיו נהוגים בעונות הקודמות, העונה השלישית של "מראה שחורה" עשויה להיות השיא של הסדרה. החלטנו לבחון את העונה החדשה מקרוב, פרק פרק, סיפור סיפור, ולהביא לכם את רשמינו. התחלנו, כמובן, מהפרק הראשון – "צלילה" (Nosedive). מכאן יתחילו ספוילרים – ראו הוזהרתם!
שוב תוקפים את פייסבוק
"צלילה" פונה לאחד המקומות המוכרים והמדוברים ביותר – הרשתות החברתיות. אינספור מחקרים ומאמרים מהשנים האחרונות מדברים על פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות כתופעה שמשנה את הצורה בה בני אדם מתקשרים זה עם זה, ולא מעטים האנשים שמאמינים שבהן מקור כל צרותינו. מעניין, עם כך, שברוקר לא נגע ברשתות החברתיות עד עכשיו.
יתכן שברוקר נמנע מלגעת ברשתות החברתיות כדי לא להראות בנאלי. לכן גם הגיוני ש"צלילה" הוא הסיפור הראשון באנתולוגיה החדשה – מתחילים ממנו, מהמוכר והברור, כדי לעבור לשאר הסיפורים. אך זה לא אומר ולו לרגע שמדובר בסיפור משעמם, מיותר או זניח.
הדבר המעניין ביותר ב"צלילה" הוא לא הטירוף המוחלט שמתקיים בו, אלא הצורה בה הטירוך הזה נחשף בפני הצופים. בכל רגע נתון, במיוחד בתחילת הפרק, אנו רואים כמות אדירה של אינפורמציה. אנחנו מבינים מהר מאד איזה עולם זה, כיוון שהוא נראה לנו מאד דומה לשלנו. ואפשר לדמיין מצב בו בעתיד הקרוב יחסית אנשים ידרגו כל אינטראקציה במערכת ניקוד שרירותית כזו או אחרת, מה שישפיע על הרשתות החברתיות ועל הצורה בה אנחנו מתקשרים.
רגע ההלם הראשון לא קורה מיד, אך יחסית מוקדם בפרק – צ'סטר (Chester), עמיתה לעבודה של גיבורתינו לייסי (Lacie), דורג נמוך באופן שיטתי על ידי שאר העובדים, עד שנפל מתחת לדירוג 2.5 כוכבים ולא יכל יותר להכנס לעבודה. כל מה שקרה לפני כן – ההתבוננות האובססיבית בפרופילים של בעלי דירוג גבוה, ההתעקשות להיות נחמדים עד כדי גועל לכל זר ברחוב ואפילו הקהילה הסגורה בעלת רף הכניסה הגבוה למדורגים 4.5 ומעלה, כל אלה הן דוגמאות קיצוניות או מותאמות מעט לתופעות שהפכו לנורמטיביות גם במציאות שלנו.
אך החיבור הישיר בין הנידוי החברתי לפיטוריו של עובד חרוץ ומסור על בסיס רשת חברתית – זה הרגע הראשון בו באמת אנחנו מבינים כמה חמור כל העניין. משם, כמובן, מתחילה ההסלמה. החשיפה ההדרגתית ממשיכה בשדה התעופה בסצנה פנטסטית, במיוחד בעימות הקצר עם השומר, החמוש בקסדה וטאבלט, ומחייך את החיוך המזוייף ביותר בכל הפרק כאשר הוא קונס את לייסי בנקודות. זאת גם נקודת השיא, במקום מסוים, כי משם הקוהרנטיות של הפרק מתחילה לאט לאט להתדרדר.
בעיית אמינות
אחד האלמנטים שהופכים את "מראה שחורה" לאפקטיבית זה האמינות. בכל אחד מהסיפורים, בין אם מוצלחים יותר או פחות, תמיד יכלנו להסכים שהתרחיש שאנו רואים אמין, בהנחה שהטכנולוגיה קיימת. ל"צלילה" יש שתי בעיות שפוגעות באמינות, ושתיהן בעיות שנובעות מהצגת מידע בעייתית.
הבעיה הראשונה היא המידע שחסר לנו על העולם. בעוד שחשיפת המידע ההדרגתית של הפרק משחקת לטובתו, כותביו השאירו כמה שאלות פתוחות, והן שאלות מהותיות. ראשית כל, אנחנו יודעים שאחיה של לייסי מדורג באיזור ה-3.5. זה אומר שחסרות לו מספר פריוילגיות, כביכול. אך אנו גם רואים שהוא אדם בריא ומתפקד, שדואג לעצמו, כנראה בעל תעסוקה קבועה, והוא מצא דירה אפילו הרבה לפני שאחותו קברה את כל חסכונותיה בדיור יוקרתי שהיא לא מצליחה לממן.
עולה השאלה – האם לייסי וחבריה חריגים? אפשר לחשוב ככה תחילה, אך בהמשך אנו רואים כיצד כל העולם בנוי סביב מערכת הדירוג הזאת. והאבסורד ממשיך לצמוח, כשנהגת משאית חברותית וחביבה מדורגת מתחת ל-2, ולא ברור מדוע היא נמצאת כל כך רחוק מתחת לאחיה של לייסי, שוודאי גם מנבל את פיו מחוץ לבית מבלי שינדו אותו מהחברה האנושית.
שנית, כל הצורה בה אנשים מתנהלים שם זה מול זו נראית לא אמינה. כל עוד זו רשת חברתית פשוטה אפשר עדיין לקבל את זה שאנשים מחלקים כוכבים אחד לשני בגלוי וללא שמץ אנונימיות. כאשר אותו דירוג משפיע בצורה כה משמעותית על פוטנציאל ההישרדות של האדם, האם באמת דירוג נמוך ינתן בקלות כזאת? שוב נוכל לשער שאולי זה מתפקד כך רק במעגלים חברתיים מסוימים, אך אז ההזדהות עם לייסי מתפוגגת, שכן היא חברה בקהילה של סוציופתים. ואכן, אחיה מאשים אותה בזה.
ולייסי איננה דמות שקל להזדהות איתה תחילה. האנטיפטיות של ברוקר, כרגיל, גלויה, ודמויותיו כולן די מחרידות. כוחו תמיד היה בזה שגם עם הדמויות האיומות אנחנו מצליחים להזדהות. וכל הטריקים, כמו בובת הטלאים או ההתמודדות עם אנשי שירות אטומים, באמת מצליחים לגרום לנו להזדהות עם לייסי, אך לשם מה? ככל שאנחנו יודעים, היא חברה בכת סוטה שסוגדת לדירוגים האלה, והאנלוגיה ל"לייקים", גם אם ברורה, די נאבדת שם בדרך. כאשר חברתה נעמי (Naomie) אומרת לה שזה שקוף ששני הצדדים היו מעוניינים בדירוגים ודירוגים בלבד, זו אינה תגלית מזעזעת לצופים. מדוע, במקרה כזה, צריך היה להתייחס למשפט זה כאל תגלית גדולה וחשובה?
ברייס דלאס הווארד (Bryce Dallas Howard), המגלמת את לייסי, עושה עבודה מצוינת בדמותה. הדמות עצמה, אבוי, לא מצליחה להיות סימפטית. הרגע היחיד בו באמת רוצים בטובתה הוא בנאום השיכור בחתונה, אך זה כבר מאוחר מדי, ואין כבר הזדהות עם הדירוגים הנמוכים והיחס המכפיש שהיא מקבלת.
גם מוטיב העיניים, הנפוץ למדי אצל ברוקר, התבזבז מעט. זו כבר הפעם השלישית בה ברוקר משתמש בשתלי-עיניים ככלי סיפורי ב"מראה שחורה". ובכל פעם, כולל זאת, השימוש מוצדק ומעניין. הרי ברור שיהיה דגש על ראייה בפרק שעוסק כולו רק בנראות.
משמח גם לראות כיצד נחסכת לנו כל האקספוזיציה של השתלים, ובכל זאת אנו מבינים בדיוק כיצד הם מתפקדים. מה שמפוספס זה סצנת הסיום – במעצר, ללא עדשות-הסייבר המשוכללות שלה, לייסי מתחילה לחלוק קללות עסיסיות עם העצור ממול לתא שלה. סצנה זו מרגישה כמו נסיון להראות איך לייסי בוחנת מישהו באופן אמיתי, ללא ההפרעה של כל הבלונים שמקפצים בשדה הראיה. אך רגע זה די מתבזבז על החלפת קללות לא מעניינות עם זר מוחלט ומיותר.
לסיכום
"צלילה" מתחיל כפרק טוב ומעניין של "מראה שחורה" אך לייסי, גיבורת הפרק, נכשלת לעורר בנו סימפתיה או הזדהות עם צרותיה. ויזואלית הוא מוצלח מאד, ומעורר הרבה עניין וסקרנות לגבי העולם שהוא מציג. הסיפור המרכזי מעניין פחות דווקא, ובסוף די מקרטע, כאשר הוא עונה על שאלות שלא עניינו אותנו כלל, בעוד שהוא מזניח שאלות מהותיות להבנת מבנה העלילה.
עוקבים? כל החדשות מגאדג'טי
חלק מהפוסטים באתר כוללים קישורי תכניות שותפים, עבורם נקבל עמלה עם ביצוע רכישה בפועל של מוצרים. עמלה זו לא מייקרת את העלות הסופית של המוצרים עבורכם.
הסקירות והתכנים המופיעים באתר מהווים המלצה בלבד, וכך יש להתייחס אליהם. כל המחירים המופיעים באתר נכונים ליום הפרסום בלבד והאחריות לקניית מוצר או שירות כזה או אחר מוטלת עליך בלבד – השימוש באתר בהתאם לתנאי השימוש והפרטיות.