ז’אנר המדע-הבדיוני הוא כבר לא ז’אנר חדש. כבר מסוף המאה ה-19 הפכו יותר ויותר פופולרים הסופרים שרצו לקחת את דמיונינו אל עתיד רחוק, ולשאול את שאלות ה”מה אם?” הגדולות – מה אם נגיע לחלל, מה אם נפתח פה רובוטים, מה אם נאסור על קריאת ספרים?
סיפורים אלה נעו בין סיפורי הרפתקאות אופטימיים לסיפורים בעלי מסר חברתי מאיים. כיום סרטים רבים בז’אנר הם סרטי אימה, פעולה או הרפתקאות המתרחשים בסביבה עתידנית, ולרוב לא נוטים לגעת ברעיונות המורכבים יותר שהז’אנר מאפשר לבחון.
“המפגש” (The Arrival) של דניס וילנב (Denis Villeneuve) שמגיע לקולנוע בישראל בסוף השבוע דווקא אינו עתידני בכלל. אך דווקא הוא ראוי להקרא “מדע בדיוני” יותר מרוב סרטי החלל אותם אנו זוכים לראות לאחרונה.
הסיפור
ד”ר לואיז בנקס (Dr. Louise Banks), אותה משחקת איימי אדמס (Amy Adams) מ”איש הפלדה” (Man of Steel) והמשכו, היא דוקטור לבלשנות ומומחית שפות שאין שניה לה. היא אישה לא צעירה וערירית, לאחר שאיבדה את בתה למחלה קשה. חייה של לואיז עוברים טלטלה נוספת כאשר 12 עצמים בלתי מזוהים מופיעים במקומות שונים בעולם, והקולונל וובר (Colonel Weber), אותו משחק פורסט וויטאקר (Forest Whitaker) מ”גוסט דוג” (Ghost Dog), מגייס אותה כדי שתפענח את שפתם של החיזרים שהופיעו בארצות הברית.
לא עוד גרסה ל”היום השלישי”
בעוד שבסיס העלילה של “המפגש” עשוי להראות יחסית סטנדרטי, מדובר בסרט שונה לחלוטין מהרוב המכריע של סרטי החייזרים המוכרים לנו. ראשית, אי אפשר להתעלם מכך שמופיעים 12 עב”מים בו זמנית, ובמקומות מאד שונים ברחבי העולם.
סיפור הסרט אמנם מתרחש בארצות הברית, אך הוא סך הכל פלח אחד קטן ממשהו גדול יותר. ארצות הברית אינה מובילה את שאר מדינות העולם בקשר עם החייזרים, ובנקודות מסוימות אף מפגרת אחרי כמה מהן. אפילו בתוך ארצות הברית לא מדובר בנחיתה בוושינגטון, ניו יורק או הוליווד – החייזרים צצים משום מקום במקומות נידחים לחלוטין, וכל אומה בוחרת להתייחס אל הופעתם באופן שתואם גם את מיקום הופעתם.
שנית, ההתמקדות של הסרט בשפה של החייזרים היא מרתקת. ישנן תאוריות בלשניות רבות על הקשר בין שפה לתודעה, ו”המפגש” בוחן כמה מהן בלי לפחד, ובלי לזלזל בצופים בשום צורה. לואיז, גיבורת הסרט, מצליחה להסביר בדיוק את המינימום הנחוץ כדי להבין על מה היא מדברת ובמה היא מתעסקת כשהיא מנסה להבין את החייזרים, ולא יותר מזה.
דבר בולט נוסף הוא כמה הדמויות כולן משכנעות. גם הדמויות המובילות את העלילה וגם הדמויות האנטגוניסטיות מראות צדדים ברורים ומובנים. חוץ מד”ר בנקס וקולונל וובר, ישנן שתי דמויות בולטות נוספות: איאן דונלי (Ian Donnelly), פיזיקאי מבריק ושחצן אותו משחק ג’רמי רנר (Jeremy Renner) מסרטי “הנוקמים” (The Avengers), וסוכן ה-CIA הלפרן (Agent Halpern), אותו מגלם מייקל סטולברג (Michael Stuhlbarg) מ”אימפריית הפשע” (Boardwalk Empire).
דונלי רוצה לתקשר עם החייזרים בדרכו שלו, לגלות מהם את הסודות של היקום, אך במהרה מבין שלואיז היא זו שמכתיבה את הקצב והאופן בו מתקשרים איתם, ומקבל את זה. הלפרן, לעומת זאת, חשדן מאד, ומנסה להמנע ככל האפשר משיתוף מידע עם המדינות האחרות.
זה מצייר אותו כדמות נבזית, אך עמדתו ברורה – הוא מנסה רק לציית להוראות ולהגן על מערך המודיעין האמריקאי מכל סכנה אפשרית. הוא אמנם טיפוס די לא נעים גם באישיותו, אך הוא סך הכל עושה את עבודתו, ואולי האופי הבעייתי שלו הוא גם חלק מהתפקיד.
אריק הייסרר (Eric Heisserer), התסריטאי מאחורי הסרט, כתב כבר לא מעט סרטי אימה. הבולטים ביותר ביניהם הם החידוש ל”סיוט ברחוב אלם” (A Nightmare at Elm Street) והספק-חידוש-ספק-המשך ל”הדבר” (The Thing). שניהם סרטים שלא זכו לאהדה רבה, אך לאחר יצירה כה טובה ומהודקת כמו “המפגש” המוניטין שלו יוכל רק להשתפר.
שיא היצירה הקולנועית
אפשר להמשיך לשבח את השחקנים והתסריטאי על עבודתם המצוינת, אך כאן, בניגוד למה שהפתיח של “דדפול” (Deadpool) ינסה להגיד לכם, הגיבור האמיתי הוא וילנב, במאי הסרט.
בידיו של היוצר הקולנועי ישנם כלים רבים להבעה. בין אם הוא מעוניין להביע רגשות או רעיונות, לכל סוג של אינפורמציה יש יותר מדרך אחת לעבור מהיוצר אל הצופים. וילנב מבין זאת היטב. הוא מודע לכל המרכיבים בארגז הכלים שלו, ובוחר להשתמש בכולם בצורה המושלמת ביותר.
“המפגש” מואר, מצולם, מבוים וערוך בצורה הטובה והמדויקת ביותר שניתן לדמיין. ללא שמץ של יומרנות או נסיון סתמי להרשים אותנו בטכניקה שלו, וילנב חותך, מדביק, הופך ומסובב כל שוט כאוות נפשו, להפקת אפקט מקסימלי על הצופה. כל שוט ושוט מביע משהו, משהו נכון ומהותי להבנת הגיבורים והסיפור.
הכלי האפקטיבי ביותר בארסנל של וילנב הוא הסאונד. הסרט מתרחש בסביבה מאד שקטה, ומתמקד בעיקר בדיאלוגים, אך ברגעים הנכונים הסרט מדלג בין רעש אדיר ונוראי לדממה מוחלטת. “המפגש” אינו סרט אימה, אבל מבחינות רבות הוא מתנהג ככזה.
כשחייזרים לא מובנים מופיעים לפתע בכדור הארץ, יצורים שהתקשורת עמם מאד מוגבלת ולא ברור מה הם רוצים, אי אפשר שלא להיות מבועתים מהמתרחש. תחושה זו, אותה בבירור חשים הגיבורים, עוברת גם אלינו, ומעשירה את החוויה הקולנועית עשרות מונים.
השורה התחתונה
“המפגש” הוא אחד מסרטי המדע הבדיוני המרתקים והמוצלחים ביותר מהשנים האחרונות. הוא משלב סיפור אישי מורכב ומרגש עם סיפור נהדר על מפגש בין תרבויות שאין ביניהן שום יכולת לתקשר ממבט ראשון. זהו סרט לצופים שאוהבים לחשוב ולהרהר, סרט איטי למדי שבו בזמן גם עובר במהירות בשל האינטנסיביות של האירועים שלו והצורה בה הוא מצית את הדמיון.
מעל לכל, זו חוויה קולנועית יוצאת מן הכלל, ואף על פי שלא מדובר בסרט אקשן מטלטל עם אפקטים מהירים ובניינים גדולים שמתרסקים, זהו סרט שראוי לצפות בו באולם קולנוע מכיוון שבכל שלב של ההפקה שלו הוא קיבל יחס של יצירת אומנות קולנועית אדירה ואלמותית, ולא פחות מזה.
עוקבים? כל החדשות מגאדג'טי
חלק מהפוסטים באתר כוללים קישורי תכניות שותפים, עבורם נקבל עמלה עם ביצוע רכישה בפועל של מוצרים. עמלה זו לא מייקרת את העלות הסופית של המוצרים עבורכם.
הסקירות והתכנים המופיעים באתר מהווים המלצה בלבד, וכך יש להתייחס אליהם. כל המחירים המופיעים באתר נכונים ליום הפרסום בלבד והאחריות לקניית מוצר או שירות כזה או אחר מוטלת עליך בלבד – השימוש באתר בהתאם לתנאי השימוש והפרטיות.