ביקורת סדרה: מראה שחורה עונה 3 – השנואים במדינה

מתוך "מראה שחורה" עונה 3 (קרדיט תמונה: Netflix) מתוך “מראה שחורה” עונה 3 (קרדיט תמונה: Netflix)

עונה 3 של “מראה שחורה” (Black Mirror), אנתולוגיית סיפורי הדיסטופיה של צ’ארלי ברוקר (Charlie Brooker), הגיעה לסיומה. פרק הסיום, “השנואים במדינה” (Hated in the Nation), ארוך בכחצי שעה משאר הסיפורים בעונה הזאת, והוא למעשה סיפור “מראה שחורה” הארוך ביותר עד עכשיו. מלבד זאת הוא סיפור “מראה שחורה” לכל דבר, במובן הטוב ביותר.

מכאן יתחילו ספוילרים משמעותיים – ראו הוזהרתם!

סרט מתח אפקטיבי

את “השנואים במדינה” אפשר לדמיין בקלות יחסית כסרט קולנועי. אמנם הוא מצולם בצורה יותר טלוויזיונית, ואמנם סרטי בלשים עברו לפני זמן רב אל הטלוויזיה ברובם, במהותו הוא מותחן משטרה מעולה, שהן אורכו והן איכויות ההפקה שלו לא נופלים מהמקובל באולמות הקולנוע.

קלי מקדונלד (Kelly Macdonald), המשחקת את הבלשית קארין פארק (Karin Parke), אולי מוכרת לנו יותר מתפקידה הטלויזיונים ב”אימפריית הפשע” (Boardwalk Empire). עם זאת תפקידה הראשון היה בסרט הפולחן “טריינספוטינג” (Trainspotting), בו היא שיחקה תפקיד קטן אך משמעותי, ותפקיד קטן ומשמעותי נוסף היא שיחקה ב”ארץ קשוחה” (No Country for Old Men) של האחים כהן. אם קולה נשמע לכם מוכר, זה מכיוון שהיא דובבה את מרידה (Merida), הגיבורה של “אמיצה” (Brave). היא שחקנית ותיקה ומנוסה, ותרומתה ל”השנואים במדינה” ניכרת.

קארין פארק היא דמות לא פשוטה. מצד אחד, היא עושה רושם של אישה עייפה ורגוזה. היא קרירה וצינית, ולא נראה שהיא מתעניינת יותר מדי בעולם החיצוני. זה לא שהיא לא מסוגלת להתמודד עם הקידמה, היא פשוט בוחרת לחיות את חייה בשגרה היחסית שמתאפשרת לבלשית ותיקה שחוקרת מקרי רצח.

אף על פי כן, אנו מתחברים אל פארק במהירות, וחלק גדול מזה הוא בזכות המשחק הפנטסטי של מקדונלד. היא מצליחה להעביר לנו באופן מושלם את הסאבטקסט של הדמות, ומראה שהקרירות שלה נובעת לא מתוך חוסר אנושיות, אלא מתוך שגרה קשה ולא נעימה איתה היא למדה להתמודד עם השנים.

מהר מאד אנחנו מגלים שוטרת חרוצה, אמיצה ויסודית, שמצליחה להתגמש אחרי שהיא מבינית סופית עם מה היא מתמודדת. כשבסוף הפרק היא מקבלת את ההודעה מבלו (Blue) על כך שהיא מצאה את הרוצח, קארין אפילו מחייכת, ובשלב זה אנחנו כבר יודעים שאכפת לה מהצדק, אך לא פחות מזה – אכפת לה גם מבלו.

מתוך "מראה שחורה" עונה 3 (קרדיט תמונה: Netflix)
מתוך “מראה שחורה” עונה 3 (קרדיט תמונה: Netflix)

את בלו הצעירה משחקת פיי מרסיי (Faye Marsay) מ”משחקי הכס” (Game of Thrones), שהופעתה ב”השנואים במדינה” הרבה יותר עמוקה ומעניינת מבדרמת הפנטזיה המצליחה, אף על פי שהיא מופיעה לפרק זמן קצר יותר. מעבר לכך לא חסרים רגעים מצוינים, ביניהם נגיד הישיבה בה פוליטיקאי לא-אהוד חושש שהוא הולך למות, ודורש שיפרסמו מידע המפליל חבר למפלגה בפדופיליה – הרי גם ככה הוא זקן, שהוא ימות!

השילוב של עבודת השחקנים הטובה עם תסריט מהודק מצ’ארלי ברוקר מספק לנו פרק חזק, מותח ומעניין שפשוט תענוג לצפות בו, מתחילתו ועד סופו. כמו כן, ישנו כמובן הערך המוסף של כל פרקי “מראה שחורה” – המסר האפוקליפטי.

העתיד כבר כאן

כאשר קארין נכנסת למכונית האוטונומית של השירות החשאי היא אומרת ש”אנחנו חיים בעתיד” – אמירה שמכוונת אלינו, אל הצופים. המכוניות האוטונומיות, שיכולות לנהוג בעצמן, כבר קיימות, ועשויות לצאת לשוק בעוד כמה שנים. הטלפונים בהם דמויות הפרק משתמשות נראים משוכללים רק במעט מאלה שכבר יש לנו, וכבר שנים מספר שמדברים על הכחדותן המוחלטת הצפויה וקרבה של הדבורים. “השנואים במדינה” מתרחש בעתיד כה קרוב, שהוא כמעט היום, ויש מי שיצפה בפרק עוד מספר שנים וירגיש שהוא כבר מיושן.

ברוב הסיפורים של “מראה שחורה” ישנה נטייה ליצור ריחוק מסוים מהדמויות, הן בעזרת חוסר הסימפטיות שלהן, והן בעזרת הטכנולוגיות השונות שעדיין לא הגענו אליהן. כל השלכה של השימוש באותן טכנולוגיות ספקולטיבית לחלוטין. כאן, מנגד, הטכנולוגיה מוצגת ככלי של הסיפור להתקרב אלינו. ברוקר יודע שאנו מצפים לעתיד מוזר ומנוכר, ובכוונה מציג לנו עתיד שקל לנו מאד לדמיין אותו.

מה שנמצא במרכז הסיפור היא כמובן תרבות ההתלהמויות שהתפתחה ברשתות חברתיות לאחרונה. אנו רואים יותר ויותר אלימות מילולית והתנהגות וולגרית ובוטה בפייסבוק ובטוויטר, ויש בינינו אנשים שזה מדאיג אותם. את ברוקר בבירור זה די מדאיג.

הפרט הכי פחות מציאותי בפרק הן הדבורים המכאניות. אמנם זה לא בהכרח פתרון בלתי אפשרי, אך זה מרגיש כמו פתרון פחות סביר לבעיית הדבורים. כך או כך, הדבורים אינן המסר. הפרק לא מצדיק את הרוצח הסדרתי שמשתמש בהאשטאג ובדבורים רובוטיות כדי לרצוח אנשים, אך ברוקר בהחלט מתריע מפני כך שזה השלב הבא – שאלימות וירטואלית עשויה, עם הכלים הנכונים, להתפתח למשהו הרבה יותר ממשי ומציאותי.

מתוך "מראה שחורה" עונה 3 (קרדיט תמונה: Netflix)
מתוך “מראה שחורה” עונה 3 (קרדיט תמונה: Netflix)

ואי אפשר להתעלם כבר מתרבות ה”דוקסינג” (doxing) הגוברת, בה אנשים ברשת משלבים כוחות כדי למצוא את פרטיהם האישיים של אנשים שהם אינם מחבבים ולפרסם אותם. כך איומים ממשיים נשלחים לאנשים, לעתים אף לדואר בביתם. זה מקדם גם, כמובן, עוד ערב רב של תרחישים לא נעימים ואף נוראיים שעשויים לקרות לקורבנות הביריונות הוירטואלית.

תחילה הייתה זו אנונימיות שאיפשרה לאנשים להיות דוחים אחד כלפי השני ברשת, אך כיום אנחנו לרוב לא אנונימים, ובכל זאת מרשים לעצמינו להתבטא בצורות שלא היינו מעזים לחשוב עליהן אפילו לו היה עומד מולינו האדם אותו אנחנו בוחרים להעליב. זה מה שמדאיג את ברוקר, וזו המראה השחורה שהוא בחר להעמיד מולינו. כי בואו נודה בזה, עד כמה קשה לנו לדמיין מורה ביסודי כותבת פוסט בו היא קוראת למוות של עיתונאית? חוששני שלא קשה בכלל.

בשורה התחתונה

“השנואים במדינה” הוא פרק מצוין לחתום איתו את עונה 3 של “מראה שחורה” – הוא משלב מסר חזק ואפקטיבי עם סיפור מתח בלשי טוב ומעניין. אנו רואים כמה מהשחקנים היותר מוצלחים ומוכשרים שיצא לנו לראות בסדרה כולה עד רגע זה, ואפילו מידה מסוימת של סוף טוב, סגירת מעגל די נדירה אצל ברוקר, הממתיקה את המרירות של הטרגדיה הקטסטרופלית של הפרק.

עונה נוספת שברוקר יפיק עם נטפליקס (Netflix) כבר בדרך. אם היו חששות לגבי העונה הנוכחית, נראה שהן התבדו כלא היו, ועונה רביעית, גם של שישה פרקים, היא מבורכת.


חלק מהפוסטים באתר כוללים קישורי תכניות שותפים, עבורם נקבל עמלה עם ביצוע רכישה בפועל של מוצרים. עמלה זו לא מייקרת את העלות הסופית של המוצרים עבורכם.

הסקירות והתכנים המופיעים באתר מהווים המלצה בלבד, וכך יש להתייחס אליהם. כל המחירים המופיעים באתר נכונים ליום הפרסום בלבד והאחריות לקניית מוצר או שירות כזה או אחר מוטלת עליך בלבד – השימוש באתר בהתאם לתנאי השימוש והפרטיות.

השוואת מפרטים