מתוך "קונג: אי הגולגולת" (תמונה באדיבות Warner Bros.)

ביקורת סרט: קונג אי הגולגולת – בסך הכל פרולוג
| יום חמישי, 9 במרץ 2017, 09:30 | בידור ופנאי

ב-1954 יצא הסרט היפני “גוג’ירה”, ביקורת נוקבת על מתקפת הגרעין שנעשתה על יפן, ובמרכז הסרט לטאת ענק הרומסת את טוקיו ללא רחמים. גרסה ערוכה ושונה מאד של הסרט הגיעה לארצות הברית תחת השם “גודזילה, מלך המפלצות!”, מה שהוליד את ז’אנר סרטי המפלצות היפניים, הידועים גם כסרטי “קאיג’ו” (Kaiju).

סביב גודזילה הומצאו עוד עשרות מפלצות, שכיכבו בלו פחות מ-31 סרטים יפנים, האחרון בהם משנת 2016.

עם העליה בפופולריות של יקומים קולנועיים, החליטו אולפני לג’נדרי (Legendery) להפיק מקבילה מערבית עם גודזילה ושאר הקאיג’ו. אך לאמריקה יש קאיג’ו משלה, שקדם אף לגודזילה – קינג קונג, הקוף הענק, שאף נלחם בגודזילה באחד מהסרטים היפנים. לא מפתיע, אם כך, שאת יקום המפלצות של לג’נדרי מתחילים דווקא מקינג קונג, בסרט “קונג: אי הגולגולת” (Kong: Skull Island), העולה היום (ה’, 9.3) למסכי בתי הקולנוע בישראל.

הסיפור

השנה היא 1973. ג’ון גודמן (John Goodman) הוא ביל רנדה (Bill Randa), מייסד חברת מונארך (Monarch). עיקר פועלה של מונארך הוא איתור של יצורים קדמוניים ענקיים שלדעתו עוד קיימים בפינות הלא מוכרות של עולמינו.

רנדה מצטרף למשלחת גיאולוגית שמעוניינת לבחון אי לא ממופה המוקף בקיר-סופה תמידי, ובעזרת קשרים בממשלה מגייס שני אנשי מפתח למשלחת: קולונל פרסטון פקרד (Preston Packard) המשוחק על ידי סמואל ל. ג’קסון (Samuel L. Jackson), הממורמר על מלחמת ויאטנם שזה עתה הסתיימה, שמספק מסוקים וטייסים שיוכלו לפרוץ את קיר-הסופה ולהגיע אל האי, ואת הגשש והמרגל לשעבר ג’יימס קונרד (James Conrad), אותו מגלם טום הידלסטון (Tom Hiddleston). הצלמת והעיתונאית מייסון וויבר (Mason Weaver), אותה משחקת ברי לרסון (Brie Larson), מחליטה להצטרף גם היא, כי היא חושדת שביל רנדה יודע יותר משהוא מספר, ושמחכה לה סקופ גדול בהרפתקה הזאת.

ברי לרסון מתוך "קונג: אי הגולגולת" (תמונה באדיבות Warner Bros.)

ברי לרסון מתוך “קונג: אי הגולגולת” (תמונה באדיבות Warner Bros.)

בהגיעם לאי, חברי המשלחת מגלים שקוף עצום מימדים מתגורר בו, ושהוא לא שמח לבואם. לאימתם הרבה הקוף הוא אפילו לא הצרה הגדולה ביותר שמחכה להם ב”אי הגולגולת”.

טוב בלהיות גדול

לומר שקונג הוא קוף מאד גדול לא יעשה חסד לגודל שלו. גובהו של קונג מתקרב לזה של ההרים באי הגולגולת, וחלקם אף נמוכים ממנו. מדובר בקונג משמעותית גדול יותר מכל קונג אחר שנראה עד עתה על המסך. וזה, במידה מסוימת, מסכם את כל החוויה של “קונג: אי הגולגולת”.

“קונג” הוא סרט בו הכל מאד, מאד גדול. האקשן מתחיל מאד מהר, והוא אקשן גרנדיוזי, רווי באפקטים, שמפגין עוד ועוד יכולות טכנולוגיות מובילות. היריות רועמות, הפיצוצים מאירים את כל המסך והמהלומות מרעידות את אולם הקולנוע. ומשם, כשהכל מכוון כבר ל-110% עוצמה, הסרט לא מצליח לרדת חזרה.

ל”קונג: אי הגולגולת” חסר באופן נואש מעט עידון. כי לא רק היצורים השונים באי גדולים, ולא רק האקשן גרנדיוזי – כל אינטרקציה בין דמויות, אפילו השולית ביותר, מרגישה מוקצנת שלא לצורך. דמויות זורקות משפטי-מחץ חסרי פשר, מסבירות את עצמן או אחת את השניה שוב ושוב, ולעתים אף מביטות זו בזו בדרמטיות שכמעט גולשת להילוך איטי.

לסיפור של קונג, בבסיסו, היה פוטנציאל להיות לא רע. יתרה מזאת, כל אחד ואחד מהשחקנים בסרט עושה את עבודתו נאמנה. אין אף לא שחקן אחד לא סימפטי ב”קונג: אי הגולגולת”, וחלקם נהדרים, מציגים לנו דמויות שקל מאד להתחבר אליהן ולהזדהות אתן. למרות זאת, האינטרקציות ביניהן ממשיכות להרגיש מאולצות בגלל הכתיבה הפגומה והבימוי הגרנדיוזי המוגזם.

ג'ון סי. ריילי מתוך "קונג: אי הגולגולת" (תמונה באדיבות Warner Bros.)

ג’ון סי. ריילי מתוך “קונג: אי הגולגולת” (תמונה באדיבות Warner Bros.)

אם יש שחקן אחד שמצליח להציל את המצב, זה ג’ון סי ריילי (John C. Reilly). ריילי משחק את האנק מארלו (Hank Marlow), טייס שהתרסק על האי לקראת סוף מלחמת העולם השניה, ומאז נשאר שם. חברי המשלחת פוגשים אותו כשהוא מצד אחד מושיע, שכן הוא מכיר את האי ואת המתרחש בו, אבל מצד שני גם מחשיד, שכן בתקופה בה הוא שהה באי הוא איבד את דעתו חלקית.

יתכן שחלק מהטקסט של האנק אולטר על ידי ריילי, ויתכן שהוא פשוט הצליח להפיח בו חיים משל עצמו. כך או כך, הוא מצליח לנוע בין מצחיק עד לכדי דמעות, לבין מרתיע ומצמרר, ולעתים באותה סצנה. כל סצנה שהוא במרכזה היא תענוג לצופים. אבוי, מדובר בסצנות לא רבות מדי, שכן הוא דמות משנית בסרט, גם אם דמות מפתח.

יכל להיות סרט אימה מזהיר

“קינג קונג” המקורי, מ-1933, הוא סרט שהתיישן מאד, באופן לא מפתיע. הן הטכנולוגיה והן הסטנדרטים של המשחק שהשתנו והתפתחו הופכים את “קינג קונג” לסרט די מגוחך בשביל צופה מודרני. מסיבה זו כנראה אנו נוטים לשכוח שהוא היה סרט אימה, ובזמנו גם היה מאיים למדי, ככל הנראה. הפקת הסרט החדש דווקא זכרה את זה.

באופן די מפתיע, “קונג: אי הגולגולת” הוא בחלקו סרט אימה מאד אפקטיבי. האלמנט האימתי לא מפתיע בפני עצמו, אך האיכות שלו ראויה לשבח. הסרט חוטא בלא מעט הבהלות סתמיות, אך יש בו גם רגעי אימה ממשיים, סיטואציות משתקות מפחד שלא היו מביישות סרטי אימה/פעולה גדולים כמו “הטורף”, או “שובו של הנוסע השמיני”.

נראה שקטעי האימה האלה הייתה גחמתו האישית של ג’ורדן ווייט-רוברטס (Jordan Vogt-Roberts), במאי הסרט, שהצליח לעשות אותם ממש כמו שצריך. זה לא משקף את רוב הסרט, שנראה פחות כמו עבודה של במאי, ויותר של מחלקת אפקטים.

מתוך "קונג: אי הגולגולת" (תמונה באדיבות Warner Bros.)

מתוך “קונג: אי הגולגולת” (תמונה באדיבות Warner Bros.)

בנסיון להרים את פרנצ’ייס המפלצות הענקיות הזה, ובהחלטה לעשות אותן גדולות פי כמה מגרסאותיהן המקוריות, נגזלה לחלוטין הסוכנות של בני האדם בסרט, ואולי גם בפרנצ’ייס כולו. אנו רואים את קונג מגיב לפלישה של המסוקים, ורואים את גיבורי הסרט מתמודדים עם קונג, ועם סכנות נוספות באי הגולגולת. כל עוד אנו עוקבים אחריהם, עוד יש תקווה שלפחות נזכה לסרט אקשן מספק, גם אם לא מעניין מדי.

אך לא, הסרט, בעצם, בכלל לא עליהם.

בסך הכל פרולוג

בסופו של דבר הסרט הוא על קונג, שאמור, בשנת 2020, להלחם נגד גודזילה. “קונג: אי הגולגולת” הוא, בהתאם, לא סרט על האנשים החטטנים שהגיעו למקום אליו הם לא שייכים, ונמלטו ממנו בעור שיניהם – הוא סרט על קוף ענק, שנלחם בקרבות גלדיאטורים נגד לטאות מפלצתיות, שלנוחותו של הסרט לפעמים ממש טיפשות, ולפעמים מדגימות מהלכי קונג פו.

ואם כל הרעיון היה להציג לנו שהקוף הזה, שהוא בכלל לא דמות ולא מצליח להפוך לדמות במהלך הסרט, יכול להלחם בלטאות, לא היינו צריכים לראות סרט באורך שעתיים בשביל זה? אפשר היה כבר להתניע את “קינג קונג נגד גודזילה” ולגמור עם זה, ללכת כבר על הקופה כולה. אבל, אבוי, נראה שהכל היום חייב להפוך לפרנצ’ייס, ליקום קולנועי מסועף עם סרטים שונים שמתקשרים זה לזה בגרפים צבעוניים שמעריצים מפרסמים בטאמבלר. חגיגה של הייפ ומרצ’נדייס.

גם אם פרנצ’ייס המפלצות הזה של לג’נדרי היה עומד לחלוטין לבד, הוא לא היה מושך כל כך. בין מארוול, די סי, מלחמת הכוכבים ועוד כמה יקומים קולנועיים שמסרבים להפסיק לגדול, אין שום טעם ושום עניין לעקוב אחרי כמה מפלצות שמרביצות אחת לשניה, גם אם גרפיקת התלת-מימד מאד חדישה ואיכותית.

“קונג: אי הגולגולת” יכל להיות סרט מפלצות מאד מוצלח בפני עצמו, ובסופו של דבר מדובר בסרט קצבי עם לא מעט אקשן שרבים וודאי יהנו ממנו. אבל הוא בחר שלא להיות סרט טוב. הוא בחר להיות סרט שדוחף לנו לגרון את זה שהוא חלק מעולם גדול יותר, סרט שסופו לא מספק. אם המטרה הייתה להשאיר לנו טעם לעוד, לשמור עלינו צמאים בשביל עוד קונג, וגם גודזילה שאמור לצאת בעוד שנה, אז מדובר בכשלון חרוץ. כי כשיצא גודזילה החדש, וכשיצא גם הסרט בו הם נפגשים, אולי נראה אותם. ואולי הם לא יצאו. אבל מעטים האנשים שיחכו להם בכליון עיניים.

במאגר הקופונים שלנו כבר ביקרתם?
סמארטפונים וגאדג'טים במחירים נוחים ובמשלוח ישיר עד הבית
לחצו כאן
תגובות לכתבה
גאדג'טי | Gadgety
ניווט באתר
קטגוריות
גאדג'טי
חיפוש כתבות