-פרסומת-

מתוך "דנקרק" (תמונה באדיבות גלובוס מקס)

ביקורת סרט: דנקרק – דממת המוות, רעם המלחמה
| יום שלישי, 18 ביולי 2017, 19:40 | בידור ופנאי

כבר זמן מה שכריסטופר נולאן (Christopher Nolan) נתפס כאחד מהבמאים המוכשרים ביותר שפועלים כיום בהוליווד. הבמאי הבריטי שהתחיל לחלחל לתודעה עם “ממנטו” פרץ באופן סופי ומוחלט להיכל התהילה של גדולי הבמאים עם טרילוגיית באטמן שלו.

כעת הבמאי שנודע בזכות ביצוע מיומן ביותר של הגימיקים הויזואלים שלו והתכנים הלא שגרתיים בחר לביים סרט מלחמה. לא סתם סרט מלחמה, אלא סרט על מלחמת העולם השניה. ספציפית, על מבצע חילוץ שמעטים מחוץ לבריטניה כלל שמעו עליו. עם תקציב הוליוודי, נסיון של שנים רבות בתעשייה וגב של מיליוני מעריצים, הגיע הזמן שנולאן יספר סיפור קטן שהוא גדל עליו כנתין של המלכה. אלא שאת “דנקרק” (Dunkirk), כהרגלו, נולאן מספר לא בקטן בכלל.

העלילה

פיון ווייטהאד (Fionn Whitehead) משחק את טומי, חייל בריטי שמוצב בצרפת בשנת 1940. בעלות הברית מפסידות את הקרבות על יבשת אירופה, וכוחות צרפתים, בלגים ובריטים נסוגים לחוף דנקרק שבצרפת. על החוף הם מחכים לפינוי מצרפת לאנגליה, בזמן שמטוסים גרמניים מפציצים אותם מהאוויר. המצב נראה חסר תקווה.

מארק ריילנס (Mark Rylance) הוא מר דוסון, בעלים של ספינה קטנה. בהוראת ממשלת בריטניה, דוסון מפליג לכיוון דנקרק כדי לסייע בפינוי החוף. הוא יוצא למסע עם בנו, ועם צוער-הים הצעיר שלו.

טום הארדי (Tom Hardy) מגלם את פרייר, אחד משלושה טייסי קרב שיוצאים לדנקרק על שלושת המטוסים היחידים שמוקצים כדי להגן על תעלת למאנש ממפציצים גרמניים, שמאיימים על ספינות החילוץ הבריטיות.

שלושת הסיפורים של הסרט מסופרים במקביל זה לזה, כאשר אירועים מסויימים מוצגים מזויות ראיה שונות בזמנים שונים. את הצורה הספציפית בה זה מתבצע ניתן לכם לגלות לבד.

קאסט צנוע וחזק

“דנקרק” מציג קאסט מרשים של שחקנים. כסרט על אירוע בריטי שמבוים על ידי במאי יליד לונדון, ברור לכולם ולנולאן בפרט שהוא לא במאי בריטי – הוא במאי בינלאומי. לכן השחקנים שלוהקו בתפקידי המפתח הם שחקנים הוליוודיים בכל קנה מידה, שחקנים בריטיים שהקהל האמריקאי והבינלאומי כבר מכיר.

טום הארדי הגיע לשים על פניו מסכה כי אנחנו רגילים לראות אותו במסכה, עם העיניים והגבות מלאות ההבעה שלו; מארק ריילנס מ”העי’ג” בתפקיד המבוגר החביב שרוצה לעזור להציל את הבנים של הממלכה מספק הופעה אנושית ונוגעת ללב; קיליאן מרפי (Cillian Murphy) הוא קצין צעיר אותו הדמויות פוגשות במהלך הסרט; קנת בראנה (Kenneth Branagh) מופיע כקצין בכיר, לצד ג’יימס ד’ארסי (James D’Arcy) מ”ברודצ’רץ'” ו”הסוכנת קרטר”. כל השחקנים האלה נותנים הופעות מאד מדויקות, ומאד צנועות ביחס למעמדם. זה לא סרט על כוכבים. ואם מישהו בולט בסרט, זה לרוב הצעירים.

מתוך "דנקרק" (תמונה באדיבות גלובוס מקס)

מתוך “דנקרק” (תמונה באדיבות גלובוס מקס)

מרשים במיוחד פיון וויטהאד, שדמותו, טומי, הוא גיבור הסרט המרכזי – הסרט נפתח עם סיפורו של טומי, ואנו עוקבים אחריו יותר מאשר אחרי כל דמות אחרת. אם שמו של סטיילס אינו מוכר לכם, זה כי אתם בגיל הלא נכון. וייטהאד איננו שחקן מוכר, אך הוא נותן מעצמו את כל מה שנדרש לתפקיד הזה – האימה, הפחד, דחף ההישרדות ורגעי האחווה והחמלה הדרושים. המצלמה קרובה מאד לפניו בחלק ניכר מהסרט, והוא ונולאן לא מבזבזים את ההזדמנות הזאת להראות שיש לו עתיד כשחקן קולנוע.

לצדו של וויטהאד משחק אליל הנוער הארי סטיילס (Harry Styles) מלהקת הבנים One Direction. זוהי הופעתו הראשונה על המסך הגדול כשחקן, בתפקיד חייל נוסף בשם אלכס. הוא נמצא לצד טומי בחלק ניכר מהסרט, ומהווה את החיבור שלנו, הצופים, אל הסיטואציה – טומי השתקן רק סופק את הסביבה, בעוד שאלכס מגיב שוב ושוב לטומי ולמתרחש. אם זלזלתם ביכולת המשחק של כוכב הפופ, אין צורך. סטיילס מבצע את התפקיד על הצד הטוב ביותר.

אך לקרוא לו “הגיבור” עשוי להטעות אתכם. דנקרק הוא לא סרט על גבורה. גבורה קיימת בו, אך הנושא המרכזי שלו הוא הישרדות. בעלות הברית מפסידות במלחמה הפסד מוחלט וממשי, וכל מי שפועל במערכה בדנקרק הוא בורג באחד ממבצעי החילוץ הגדולים ביותר בכל הזמנים.

הכל נמצא בסאונד

יש שחקן נוסף ב”דנקרק”, שהוא אולי השחקן המרכזי – הסאונד. “דנקרק” הוא אחד הסרטים השקטים ביותר שתראו השנה. הדיאלוגים בו מועטים מאד, ולמעשה יעברו כעשר דקות של סרט לפני שתשמעו את המילה הראשונה נאמרת. דמויות מסוימות ירגישו לכם פטפטניות כיוון שאמרו משפט קוהרנטי קצר, מכיוון שרוב הזמן כולם בסרט מתקשרים בגניחות ומילים בודדות.

“דנקרק” הוא אחד הסרטים הרועמים ביותר שתראו השנה. רעם התותחים מרעיד את קירות הקולנוע, זעקות המתים מפלחות את האוויר ומכונות היריה יורות ממש מאחורי אוזנינו הלא מוגנות. ארחיק ואומר שמומלץ לבוא ל”דנקרק” עם אטמי אזניים בכיס, למקרה שהרעש יהפוך להיות בלתי נסבל.

המשחק התמידי בין הדממה לרעם הוא רק אחד מהכלים של נולאן ביצירת אווירת המועקה שהסרט מעורר, אך הוא הכלי החזק ביותר שלו. צליל שעון שמתקתק במהירות ברקע ממריץ את הדם ומעורר את בלוטות האדרנלין של הצופים, ואנחנו לכודים על חוף דנקרק יחד עם הכוחות הבריטים, מוקפים באויבים חסרי פנים שמנסים לחסל אותנו. איפה אנחנו? מה הקונפליקט? בשלב הזה זה כבר כמעט לא משנה.

מלבד הסאונד נולאן משתמש גם באפקטים פרקטיים רבים – כמויות אדירות של ניצבים, ספינות אמיתיות וים גועש כולם נוכחים בסרט הזה, וגורמים ל”דנקרק” להראות אמיתי ואמין לחלוטין. קשה לדמיין סרט ששואב אותנו לתוכו בצורה אפקטיבית יותר.

מתוך "דנקרק" (תמונה באדיבות גלובוס מקס)

מתוך “דנקרק” (תמונה באדיבות גלובוס מקס)

לא סרט מלחמה

ישנם אינספור סרטי מלחמה. ביניהם, רק על מלחמת העולם השניה נעשו סרטים בולטים וחשובים כגון “להציל את טוראי ראיין”, “האויב בשער” ו”מכתבים מאיוו ג’ימה”. מה יש ל”דנקרק” להציע שיצליח לספר משהו חדש על המלחמה הנוראית הזאת? מה האמירה המקורית של נולאן? ובכן, אין לו אמירה גדולה בסרט, כיוון שזה לא בדיוק סרט מלחמה.

ראשית כל, מי נלחם? היסטורית מדובר במהלומה נחרצת שספגו בעלות הברית מכוחות הנאצים. אך האם זה מה שקורה בסרט? המילה “נאצים” לא מוזכרת ולו פעם אחת. אפילו לא “גרמנים”, רק אולי “ג’רי” פעם או פעמיים, הכינוי הבריטי לגרמנים בזמן המלחמה.

אנו רואים מטוסים גרמנים מפציצים את החוף ואת הספינות הבריטיות, אך מרחוק מאד. לעתים הגרמנים יורים בבריטים, אך איננו רואים אותם יורים, ולעתים קרובות איננו יודעים אפילו מהיכן היריות מגיעות. המלחמה כאן היא הרקע לסיפור שנולאן מספר, ומה שהוא מראה לנו הוא סרט מתח מתוחכם מאד.

אנו רואים חבורה של חיילים צעירים לכודים על חוף ומחכים לחילוץ. אנו רואים את המחלצים, בין אם הם ספינה אזרחית או מטוס קרב עם טייס אמיץ, מתמודדים עם קשיים בדרך לחילוץ. זה יכול להיות חוף דנקרק בצרפת של 1940, או תחנת חלל נטושה מוקפת בחייזרים אוכלי-אדם.

מתוך "דנקרק" (תמונה באדיבות גלובוס מקס)

מתוך “דנקרק” (תמונה באדיבות גלובוס מקס)

זה לא הוגן ולא מדויק לומר שאין משמעות למערכה. יש. ויש גם מסר, מסר שנובע מכך שסיפור דנקרק הוא סיפור יוצא דופן על רוח האחווה הבריטית, וסיפור שראוי לספר אותו. סיפור שקל אפילו יותר להסכל עליו בחיוב בידיעה שבקרוב גלי ההיסטוריה יתהפכו וישאו את בריטניה להיות שותפה לניצחון על הנאצים. המסר הזה קיים בסרט, אך הוא לא המהות שלו.

נולאן משתמש במערכת מבצע דנקרק ככלי ליצירת סרט מתח מושלם. הוא משחק עם הציפיות שלנו, הפחדים והרגישויות שלנו, כדי לייצר חוויה מלחיצה. אם תפתחו את ויקיפדיה תדעו מיד איך המבצע נגמר, אך זה לא משנה. כי איננו רוצים לדעת כמה חיילים ניצלו בדנקרק, אנו רוצים לדעת מה עלה בגורלו של אלכס, של הצוות של מר דוסון ושל פרייר והטייסים שלצדו.

בשורה התחתונה

“דנקרק” הוא יצירה קולנועית מהמעלה הראשונה. זהו סרט מתח מורט עצבים שמשתמש בכלים הקולנועיים בצורה יצירתית ויוצאת דופן בכדי לספר את סיפורן של מספר דמויות במבצע החילוץ. חשוב להבין שאין זה באמת סרט מלחמה – המלחמה היא רקע, היא המערכה בה מתרחשת עלילת הסרט.

מי שחובב סרטי מלחמה, שיקח בחשבון שיצפה במשהו שונה מאד. מי שלא מתחבר אליהם, כדאי שידע שזה סרט מתח יותר מכל דבר אחר, וסרט מתח מצוין. “דנקרק” הוא סרט כמעט אילם אך בו זמנית רועש עד לצלצולים באזניים, בו הארי סטיילס מוכיח מעל כל צל של ספק שיש לו מקום בהוליווד כשחקן לכל דבר. נולאן, מנגד, מראה שכל גימיק קולנועי שהוא ישים עליו את ידיו יבוצע בצורה הטובה והמדויקת ביותר. בעזרת שימוש יצירתי בזמן, סאונד מהפכני וצילום חי של פריטים אמיתיים, נולאן שואב אותנו באופן מוחלט לתוך החוויה.

המסר של “דנקרק” לא מורכב ולא עמוק, אך הוא גם לא מתיימר להיות. הוא סרט שפועל על החושים יותר מעל המוח, והחושים דרוכים ומגורים לכל אורך הצפיה. אטמי אוזניים מומלצים מאד לבעלי אוזניים רגישות.

במאגר הקופונים שלנו כבר ביקרתם?
סמארטפונים וגאדג'טים במחירים נוחים ובמשלוח ישיר עד הבית
לחצו כאן
קריאה נוספת
עוד על הכותב
author-image
בוריס אוליאנסקי
מבקר קולנוע, צרכן מדיה מכל הסוגים ומעורב במשחקי תפקידים רוב חייו, שולחניים וממוחשבים. שותף להנחיית הפודקאסט Games of Future Past, המבקר משחקים חדשים לצד ישנים, ומשווה ביניהם.
תגובות לכתבה
  • Itsik

    מה זאת אומרת מעטים שמעו עליו? זה חומר חובה לבגרות בהיסטוריה, אירוע חשוב ששימר את הצבא הבריטי.

  • The ordinary fanboy

    סרט מצויין.
    הצילום, הסאונד, הכל הרגיש טבעי. כשהחיילים היו לכודים או במצב מותח כך גם הצופה חסר נשימה וכולו נמצא בחוויה הזו.

    הנקודה שציינת נקודה טובה, ואני רואה אותה מפריעה להרבה אנשים. דנקירק לא סרט שמתרכז בלוחמים, אלא במצב עצמו. לכן, אין בסרט דיאלוגים שתפקידם לתת נופח לדמויות סטייל “מה שמך? איך הגעת למלחמה?” בין הדמויות. אנחנו לא יודעים אפילו את השם של רוב הדמויות. לדעתי ההחלטה הזו אמיצה אבל נכונה, כי במלחמה כמו במלחמה אין זמן לדברים האלה. כל מה שהחיילים רצו הוא להגיע הביתה בשלום, ובסערת הרגשות שהיו נתונים בה לא היה מקום לשיחות כאלה.

    באמת שאין לי הרבה דברים רעים לומר על הסרט. אולי שהוא לא הרגיש “נולני” מספיק, אבל זה שטויות.

    • 50smet

      1+
      החוויה הסינמטית היחידה בשנים האחרונות שהתעלתה על זה מבחינתי היא העלילה של המשחק The last of us.

גאדג'טי | Gadgety
ניווט באתר
קטגוריות
גאדג'טי
חיפוש כתבות