סיפורו של טים שייפר: גאון המשחקים שסירב להיכנע

צילום: טים שייפר (טוויטר)

אם גדלתם על משחקי ה”קווסטים” של שנות ה-90, אז אין סיכוי שלא שמעתם עליו. אבל אם עדיין לא יצא לכם להיתקל בשמו, טים שייפר (Timothy John “Tim” Schafer) הוא יוצר משחקי מחשב שעבד על כמה מהמשחקים המוערכים ביותר בהיסטוריה. אך למרות כשרונו הרב, דרכו בתעשיית המשחקים היתה מפותלת ומרובת אכזבות. זה סיפורו של טים שייפר, שלמרות כשלונות חוזרים ונשנים לא וויתר על אהבתו הגדולה ביותר: יצירת משחקים.

ראיון העבודה המקורי ביותר בעולם

כסטונדט למדעי המחשב, טים התעניין לא רק בקוד, אלא גם בכתיבה. בזמן שהתמחה בתכנות הוא חיפש עבודה בחברות גדולות כמו אטארי ו-HP, אך לא התקבל לעבודה באף אחת מהן. הוא נתקל בהצעת עבודה של LucasArts, שבאותה תקופה נקראה Lucasfilm Games. בחברה חיפשו אחר מתכנת, שיכול גם לכתוב דיאלוגים למשחקים. מן הסתם, החברה עוררה את התעניינותו.

במהלך תהליך הקבלה שלו נערך לו ראיון טלפוני, שהיה  קטסטרופלי. במהלך הראיון, הודה טים בטעות כי הוא נהנה מגירסא פיראטית של משחק של LucasArts. למרות השיחה המביכה טים התבקש בכל זאת לשלוח את קורות החיים שלו. בכדי לפצות על הטעות שלו, טים שלח קומיקס שהכין על עצמו, בו הוא מבקש ומקבל את העבודה ב-LucasArts. התרגיל עבד, ולמרבה שמחתו טים מצא את עצמו כעובד של חברת Lucasfilm Games.

המשחק הראשון שעבד עליו היה משחק ההרפתקאות Indiana Jones and the Last Crusade. במהלך זמן זה רון גילברט, מתכנת נוסף שעבד בחברה, לימד את טים ביחד עם דייב גרוסמן, איך להשתמש במנוע שפותח ב-LucasArts בכדי לייצר חדרים ופאזלים במשחק. מאוחר יותר, רון גילברט הציע לטים ודייב לעבוד על פרוייקט חדש שלו – אחד המשחקים הכי מצליחים וידועים בז’אנר באותה תקופה – אי הקופים.

המכתב שצירף טים שייפר לקורות חייו. צילום: טים שייפר

תקופת הזהב של LucasArts

בתפקיד הראשי הראשון שלו הוא עבד על המשחק “יומו של הטנטקל” (Day of the Tentacle) ביחד עם דייב גרוסמן. המשחק זכה לשבחים וביקורות ככותר הכי מצחיק, מבדר ומתוכנת היטב באותה תקופה. פרוייקט הסולו הראשון של שייפר היה המשחק Full Throttle, שנחשב להצלחה ומכר עותקים מעל ומעבר למצופה: התחזית עמדה על מכירה של כמאה אלף עותקים, כאשר בפועל נמכרו מעל למיליון.

אולם מזלו של שייפר החל להשתנות. הוא המשיך לעבוד על משחקים, ולמרות שהיו להם את כל הנתונים להצלחה, משהו השתבש במהלך הדרך – בין אם זה תזמון גרוע,  שיווק לא מוצלח, או אולי פשוט חוסר מזל. ייתכן והיתה זו פשוט דעיכת ז’אנר הקווסטים, שפינו את מקומם לאט לאט לסוגי משחקי חדשים כמו יריות ממבט ראשון, אסטרטגיה בזמן אמת, ומשחקי רשת.

יומו של הטנטקל – משחק אהוב שהגיימרים זוכרים עד היום. צילום: Double Fine

אין מזל בעולם הבא

Grim Fandango, אותו יצר שייפר, לא היה המשחק הראשון של LucasArts שנוצר בגרפיקה תלת מימדית, אך הוא היה הנסיון של הראשון של החברה לקדם את ז’אנר הקווסטים לתלת מימד. עולם המשחק משלב אלמנטים אצטקיים, ועוסק בחיים שלאחר המוות, עם אווירה של סרטי נואר. Grim Fandango יצא ב-1998.

הסיפור עוקב אחר סוכן נסיעות של נשמות המתים, כשתפקידו למכור להן נסיעה לעולם הבא. שמו מנואל “מאני” קאלאברה. המשחק משתמש במנגנון ה-Point-and-Click המוכר של ז’אנר הקווסטים, ועל מנת להתקדם בו צריך לפתור חידות באמצעות חפצים שונים ואינטרקציה עם הדמויות.

המשחק זכה לשבחים רבים ממבקריו ששיבחו את העיצוב וקו העלילה. עם זאת, נראה כי מכירות המשחק נדחקו לפינה על ידי משחקים אחרים שיצאו במקביל, כמו Half-Life, Metal Gear Solid ו- The Legend of Zelda: Ocarina of Time. כיום המשחק זכה למעמד של קאלט, ולהכרה מחודשת, אך עם זאת נחשב לכישלון מסחרי שהיה גורם מרכזי בהיעלמות ז’אנר משחקי ההרפתקאות בסוף שנות ה-90.

משחק נהדר שלא נמכר היטב. Grim Fandango (תמונה: LucasArts)

המשחק שהוכיח את עצמו אחרי עשור

לאחר Grim Fandango, שייפר עזב את LucasArts ביחד עם אנשי צוות נוספים והקים חברה חדשה בשם Double Fine Productions. בחברה זו ניסה שייפר להמשיך את מורשתו, אולם למרות מאמציו הרבים, הדמיון העשיר במשחקיו והכשרון שלא ניתן להכחשה, מזלו לא שפר בצורה משמעותית.

משחקה הראשון של החברה נקרא Psychonauts. במשחק אנו נכנסים לדמותו של “רז”: נער מוכשר בעל יכולות על טבעיות, שרוצה להיות “פסיכונאוט” – סוכן ממשלתי מיוחד עם יכולות על טבעיים, שיכול להכנס למוחותיהם של אחרים. השחקנים נשלחים לחקור את המוחות המוזרים והמשונים של דמויות מהמשחק, כאשר רז מנסה לעזור להן להתגבר על הפחדים שלהן וזיכרונות מן העבר.

פיתוח המשחק היה רווי בקשיים והחלפת מפיצים. כשהמשחק הושלם בסופו של דבר, פחות ממאה אלף עותקים נמכרו במהדורתו הראשונית, על אף הדמיון העשיר ואיכותו הגבוהה. ב-2005, Psychonauts זכה בתואר המפוקפק “המשחק הטוב ביותר שאף אחד לא שיחק בו” מאת האתר IGN. המצב יצר בעיות עבור מפיצת המשחק, Majesco Entertainment: בעקבות הכשלון התפטר מנכ”ל החברה, מניותיה צנחו, ותביעות מבעלי המניות לא אחרו להגיע.

עם זאת, Psychonauts גילה פופולאריות באתרים המוכרים גירסה דיגיטלית של המשחק. לבסוף Double Fine רכשה מ-Majesco Entertainment את הזכויות להפצת המשחק, והוציאה גרסה ל-Mac ולינוקס. המשחק שוחרר מחדש, ונמכר כחלק מחבילת משחקים ב”Humble Bundle” ב-2012. הפעם כמעט 600,000 חבילות נמכרו, ולאור ההצלחה הוכרז משחק ההמשך Psychonauts 2, כעשור לאחר יציאת המשחק הקודם.

Psychonauts – לקח לו עשור שלם להוכיח את עצמו כלכלית (תמונה: Double Fine Productions)

אקורד צורם

Brütal Legend הוא הכותר השני הגדול של החברה. הפעם, חוויות המוזיקה של טים מהעבר היוו השראה למשחק אקשן-הרפתקאה המשלב אסטרטגיה בזמן אמת. ברוטל לג’נד מתרחש בעולם המבוסס על מוזיקת רוק כבד, וכולל כמאה שירים, דמות ראשית בדיבוב של ג’ק בלאק, דמויות מפתח מעולם הרוק כגון אוזי אוסבורן, ועוד.

גם הפעם, האהבה הרבה שהושקעה במשחק לא נשאה רווחים בקופות. המשחק נועד לשלב אקשן-הרפתקאה עם אסטרטגיה בזמן אמת – אך מתברר כי משחקי אסטרטגיה בזמן אמת לא עובדים כל כך טוב על קונסולות. אלקטרוניק ארטס, שהפיצה את המשחק, מסרה ל-Double Fine שעליה להמנע מציון עובדה זו, ובמקום זאת להדגיש אלמנטים אחרים של המשחק. עצה זו עלתה ל-Brutal Legend בכשלון על כשלון, כאשר על המשחק נמתחה ביקורת אודות האלמנטים האסטרטגיים, שלא הוזכרו קודם לכן בשיווק לפני שיחרורו.

למרבה הצער, בדיוק כמו בעבר, גם Brutal Legend סבל מחלון השקה בעייתי ותחרותי במיוחד. שחרורו לקראת סוף השנה, באוקטובר 2009, הציב אותו על המדף ליד משחקים כמו  Uncharted 2, Batman: Arkham Asylum ו-Call of Duty: Modern Warfare 2. גם אם המשחק היה נהנה משיווק מעולה, הוא עדיין היה מתקשה למכור מול התחרות הקשה.

בסופו של דבר רק כ-215,000 עותקים נמכרו במהלך החודש הראשון, ובכך המשחק הוגדר ככישלון מסחרי. Double Fine התחילה כבר לעבוד על משחק ההמשך, אך לאור המכירות המאכזבות, EA הורתה על ביטולו. עם הזמן המשחק זכה לעדנה מחודשת, כאשר לפי הערכותיו של טים שייפר, נמכרו 1.4 מיליון עותקים של המשחק עד פברואר 2011.

Brutal Legend (תמונה: Double Fine Productions)
בלדה עצובה. Brutal Legend (תמונה: Double Fine Productions)

אופטימי אחרי הכל

למרות כל הקשיים, ולמרות האכזבות החוזרות והנשנות, טים שייפר לא מוותר. Double Fine, ובראשה טים, ממשיכים לעבוד על משחקים גם היום. ביניהם ניתן למצוא גירסאות מעודכנות למשחקים המוצלחים מן העבר, הכוללים גרפיקה מחודשת ודיבוב של הדמויות. לאחרונה זכתה החברה להצלחה עם חידושים למשחקים קלאסיים כמו “יומו של הטנטקל” ו-Full Throttle.

בשנים האחרונות גילה שייפר דרך חדשה לממן את משחקיו היצירתיים: כאשר טים רוצה לעבוד על משחק נוסף וזקוק למימון, הוא מפרסם את הפרוייקט בפלפטפורמות למימון המונים (כמו קיקסטארטר), שם מאות מעריצים תומכים בפרויקט, נותנים את כספם מראש, ומחכים למשחקיו בקוצר רוח.

חלק ממשחקיו של שייפר לא הצליחו לבלוט בזמן בו יצאו. המשחקים סבלו משיווק לוקה בחסר, תזמון גרוע, ושינויים בטרנדים של תעשיית המשחקים. עם זאת, איכותם לא נפלה, ועם השנים הם זכו להכרה והצלחה מחודשת. חלקם הגיעו למעמד קאלט של ממש. גם אם לא כל משחקיו הפכו ללהיטים, אין ספק כי טים שייפר נכנס ללבבותיהם של שחקנים רבים, ונחישותו להמשיך ליצור את מה שהוא אוהב יכולה לשמש דוגמה לכולנו.


חלק מהפוסטים באתר כוללים קישורי תכניות שותפים, עבורם נקבל עמלה עם ביצוע רכישה בפועל של מוצרים. עמלה זו לא מייקרת את העלות הסופית של המוצרים עבורכם.

הסקירות והתכנים המופיעים באתר מהווים המלצה בלבד, וכך יש להתייחס אליהם. כל המחירים המופיעים באתר נכונים ליום הפרסום בלבד והאחריות לקניית מוצר או שירות כזה או אחר מוטלת עליך בלבד – השימוש באתר בהתאם לתנאי השימוש והפרטיות.

השוואת מפרטים