-פרסומת-

פסיפיק רים (תמונה: Warner Bros)

למה פסיפיק רים הוא התשובה הנכונה לרובוטריקים
| יום שבת, 12 באוגוסט 2017, 12:00 | בידור ופנאי

סדרת “רובוטריקים” (Transformers) מסעירה את הרוחות כבר כעשור. מסרט לסרט גובר הקונצנזוס שמדובר בסרטים מאד לא טובים. מנגד, הפרנצ’ייס הענף של הרובוטים שהופכים לרכבים רק ממשיך לגדול, ומעבר לסרטי המשך פרמאונט מעוניינת להפיק גם פריקוולים וספין-אופים לרוב. אין ספק שלמרות אי שביעות הרצון הכללית מהסדרה, צופים ממשיכים למלא את אולמות הקולנוע. חלקם באינרציה, כי כבר התחילו וסקרנים, וחלקם באמת נהנים מהסרטים האלה, ולא משנה מה יגידו.

אך ב-2013 קרה משהו מעניין. בשלב הזה סדרת “רובוטריקים” הגישה לנו כבר שלושה סרטים, והרביעי היה בדרך. כמעט משום מקום הופיע לו “פסיפיק רים” (Pacific Rim) של גיירמו דל-טורו. בשביל רבים נדמה היה שמדובר בסתם חיקוי של רובוטריקים, ולא כל מי שצפה בו התרשם ממנו, בלשון המעטה. אך לקהל לא מבוטל היה “פסיפיק רים” כמו מימיה בלב מדבר, והוא זכה למעמד פולחן מיד עם יציאתו. אני חלק מהקהל הזה, וללא שום כוונה להשמיץ את “רובוטריקים”, הייתי רוצה להסביר למה.

חשוב גם להדגיש שלא מדובר כאן בהבדלים הקוסמטיים בין הסרטים. אמת, “רובוטריקים” מבוסס על סדרת אנימציה שמבוססת על צעצועים, ו”פסיפיק רים” הוא סיפור חדש עם דמויות מקוריות. אמת, הרובוטריקים הם חייזרים מכאניים תבוניים הנלחמים זה בזה, בעוד שהייגרים הם כלי רכב מתוחכמים שמשמשים ככלים ללוחמה במפלצות ענק ממימד אחר. אמת, ההשראה ל”פסיפיק רים” בכלל מגיעה מז’אנרים של אנימה, והוא לא מהווה תושבה ישירה ל”רובוטריקים” בשום צורה. אך כל זה, כאמור, קוסמטי, ויש בין הסרטים קשר עמוק יותר, וגם הבדלים חשובים הרבה יותר.

עונה על כל הטענות

סרטי “רובוטריקים” הם פרי יצירתו של הבמאי והמפיק מייקל ביי. ביי הוא במאי לא פשוט, עם כמות מעריצים שדומה לכמות הצופים שמאסו בו. ב”רובוטריקים” הוא חיבר בין שמו לבין המותג המפורסם, ויצר סדרה של בעיות חדשות שקשורות לבעייתיות של ביי עצמו, אך שחלקן גם מתקיימות בפני עצמן. ואמנם אני בספק שגיירמו דל טורו ניסה לענות ישירות למייקל ביי, אך “פסיפיק רים” יצא בתקופה בה סרטי רובוטים ענקיים הפכו למציאות ולשגרה, וככזה אין לו ברירה אלא להתכתב עם ביי, גם אם לא במכוון.

אחת מהבעיות הגדולות של “רובוטריקים” היא שהסרטים האלה נוטים להתעלם מהאלמנט האנושי שבהם. אחת הסיבות שהסרט הראשון נחשב להכי מוצלח עד היום, היא שהוא הראה את ההתמודדות האנושית עם חשיפת הרובוטים הענקיים. ספציפית את חיי משפחת וויטוויקי. משם, הכל התחיל להתדרדר.

כל סרט “רובוטריקים”, במיוחד מהשני והלאה, מרגיש כאילו יש בין שלושה לארבעה סרטים דחוסים לתוך אחד. הם נוטים להתחיל עם סיפור אנושי, אבל להסתיים עם סיפור גרנדיוזי על רובוטים וסייברטרון. בדרך, הסיפורים האלה לא מתמזגים ממש. גיבורי הסרטים נעים מסיפור לסיפור, כך שהם נשארים דמויות מרכזיות לכאורה, אך בפועל כאשר הרובוטים נכנסים למרכז העניינים אין באמת משמעות לנו, לאנשים הקטנים. “פסיפיק רים” עושה את ההפך המוחלט.

מתוך 'רובוטריקים: האביר האחרון' (תמונה באדיבות גלובוס מקס)

מתוך ‘רובוטריקים: האביר האחרון’ (תמונה באדיבות גלובוס מקס)

ראשית כל, הייגרים העצומים ב”פסיפיק רים” מונעים על ידי בני אדם, “טייסים”. טייסי הייגרים הם תמיד הגיבורים, ובאף שלב לא הייגרים עצמם. אם לא די בכך, הטסת הייגרים מותנית בחיבור מוחי בין שני טייסים, שתודעתם מתמזגת לאחת. חלק ניכר מהסרט עוסק בחיבור הזה יותר משהוא עוסק במלחמה בקאיג’ו, המפלצות הענקיות. הסיפור מתחיל מהאנשים ומסתיים עם האנשים. הסיפור הקוסמי הגדול, על החייזרים שפולשים ממימד אחר דרך האוקיאנוס, הוא רקע לסיפור האנושי.

בעיה גדולה נוספת של סרטי “רובוטריקים” היא בעיה כללית של מייקל ביי, ולמעשה מאפיין מאד נפוץ של קולנוע אמריקאי. “רובוטריקים” מתמקד בארצות הברית ובארצות הברית בלבד. ישנם אירועים שמתרחשים במדינות אחרות, והן מוזכרות מדי פעם, אך תמיד מדובר בנאסא, בפנטגון, בצבא ארצות הברית ובשאר גופים אמריקאים שמובילים את המאבק באיום הגדול. תוסיפו לזה את הנטייה של ביי להציג תרבויות שונות משלו כמצחיקות ומצחיקות בלבד, ולכל צופה שאינו אמריקאי לבן סדרת “רובוטריקים” מרגישה קצת מזלזלת. זה תקף אפילו לגבינו, כאשר ישראל לא מוזכרת גם במקרים בהם נדמה שאין ברירה אלא להתייחס אליה.

“פסיפיק רים” מציגה עולם שונה לחלוטין. אמנם גיבור הסרט הוא אמריקאי, אך זה הגיוני בסך הכל להפקה אמריקאית. עיקר הסרט מתרחש בהונג קונג, שותפתו של הגיבור יפנית, מפקדו בריטי והוא רוכב לצד ייגרים מאוסטרליה, רוסיה וסין. “פסיפיק רים” לא מנסה להציג את נכונותו ועליונותו של העם האמריקאי בקונפליקט עם ישויות עוינות עצומות מימדים – הוא מראה את הקשר האדוק שמפתחות אומות העולם כאשר איום נוראי שכזה מאלץ אותן לעבוד יחד. וזה לא פותר את צרות העולם – האנושות עדיין מוצאת את עצמה נאבקת באותן בעיות, אך הן מתגמדות אל מול הקאיג’ו המפלצתיים.

מעל לכל, נדמה ש”רובוטריקים” הם סרטים לצפיה פאסיבית לחלוטין. הנה הרובוטים הענקיים שהופכים למכוניות יוקרה, בואו נצפה בהם נלחמים ומפוצצים בניינים. “פספיק רים” אינו הסרט המתוחכם ביותר שנוצר אי פעם, בוודאות, אך הוא מצליח להצית את הדמיון ולעורר מחשבה במיליוני מעריצים, כפי ש”רובוטריקים” מעולם לא ניסה. בראש ובראשונה זה סרט שנעשה על ידי במאי שהמציא עולם, ונהנה מאד לספר בו סיפורים. אנחנו, מנגד, נהנים לחוות אותם, כסיפורים, ולא רק כמערבולת של אפקטים.

מה הלאה?

סדרת “רובוטריקים” מתפתחת, כאמור, למשהו גדול הרבה יותר. ספין-אוף ראשון הוכרז כבר. יהיה זה סרט על באמבלבי, ומייקל ביי לא יביים אותו. הוצאת המותג מידיו הבלעדיות של ביי יכולה רק לתרום לו בשלב זה – כאשר מוחות רבים יגעו בפרויקטים שונים בסדרה, נזכה לגרסאות שונות וסיפורים יוצאי דופן. זה תמיד מבורך. כמו בכל יקום קולנועי, תמיד יש סיכוי שתצוף פנינה בין הסרטים, כמו “וונדר וומן” ביקום הלא-מהודק של DC, למשל.

“פסיפיק רים”, מנגד, נתקל במספר קשיים. לאחר תכניות גדולות של דל טורו שכללו סרט המשך וסדרת אנימה, הפרויקט דעך ונעלם. כעת הוא התעורר שוב לחיים בכסף סיני, אך דל טורו כבר לא מביים את הסרט השני. הסרט מבוסס על סיפור שדל טורו כתב, אך מעבר לכך נדמה שהוא כבר לא ממש מעורב. מה יהיה עם הסרט, והאם “פסיפיק רים 2” ישמור על האופי יוצא הדופן של הסרט המקורי? נחכה ונראה. נדמה שב-2018 אנחנו נגלה כבר אם הייתה זו טעות לקחת לדל טורו את “פסיפיק רים”, ואם עדיין אפשר להציל את “רובוטריקים” מגחמותיו של ביי. אבל רובוטים ענקיים יהיו לנו בשפע.

במאגר הקופונים שלנו כבר ביקרתם?
סמארטפונים וגאדג'טים במחירים נוחים ובמשלוח ישיר עד הבית
לחצו כאן
קריאה נוספת
עוד על הכותב
author-image
בוריס אוליאנסקי
מבקר קולנוע, צרכן מדיה מכל הסוגים ומעורב במשחקי תפקידים רוב חייו, שולחניים וממוחשבים. שותף להנחיית הפודקאסט Games of Future Past, המבקר משחקים חדשים לצד ישנים, ומשווה ביניהם.
תגובות לכתבה
גאדג'טי | Gadgety
ניווט באתר
קטגוריות
גאדג'טי
חיפוש כתבות