-פרסומת-

קינגסמן: מעגל הזהב (תמונה באדיבות פורום פילם)

ביקורת סרט: קינגסמן, מעגל הזהב – ג’יימס בונד היה מת להיות כזה מגניב
| יום חמישי, 21 בספטמבר 2017, 19:30 | בידור ופנאי

למתיו ווהן (Matthew Vaughn) יש עבר מצוין עם סרטי קומיקס יחסית חריגים. הוא ביים את “קיק-אס”, את “אקס-מן: ההתחלה”, ואת “קינגסמן: השירות החשאי”. כל אחד מהסרטים האלה זכה לקהל מעריצים נאמן שנזכר בהם וחוזר לצפות בהם היום. משהו בטיפול של ווהן מביא את הסרטים מהקומיקס למסך תוך כדי שימוש נכון מאוד במדיום הקולנועי, וקינגסמן הצטיין בזה במיוחד, כאשר הוא יצר סביבה ויזואלית שרק קולנוע מסוגל.

אבל כעת, ב”קינגסמן: מעגל הזהב” (Kingsman: The Golden Circle), ווהן הביא למסך סרט המשך לסרט קומיקס, שכבר לא מבוסס על קומיקס קיים. האם זה עובד לו? נדבר על זה, ונאלץ להכנס לספוילרים לסרט הראשון, “השירות החשאי”, אז אולי כדאי שתראו אותו לפני.

העלילה

טארון אגרטון (Taron Egerton) הוא אגזי, גבר צעיר שטיפס גבוה בארגון קינגסמן היוקרתי. כאחד שגדל באשפתות לונדון, אגזי שמר על חבריו הוותיקים, אך כעת הוא גם גלהאד – אחד מחברי קינגסמן הבכירים, ארגון מרגלים פרטי שסוכניו קרויים על שם אבירי השולחן העגול של המלך ארתור.

החיים של אגזי לא יכלו להיות מושלמים יותר – הוא בזוגיות משגשגת, הוא חיי חיי מותרות, והוא מועסק בארגון שמכבד אותו, ושהוא נהנה מאוד לעבוד בו, למרות ואף בזכות הסכנות. אך כל האושר הזה מתברר כבית זכוכית רעוע, כאשר ארגון מסתורי בשם “מעגל הזהב” תוקף את הקינגסמן, ומשמיד את רוב המבנים שלהם, ועימם גם את רוב הסוכנים שלהם.

בלית ברירה אגזי ומרלין, המהנדס הראשי של קינגסמן אותו משחק מארק סטרונג (Mark Strong), נוסעים לארצות הברית, היכן שהם מגלים את הסטייטסמן (Statesman) – ארגון מרגלים אמריקאי, בעל ברית של הקינגסמן. יחד עם הסטייטסמן יוצאים הקינגסמן הנותרים למבצע נואש כדי להביס את מעגל הזהב, שבראשו עומדת אשת עסקים פסיכוטית בשם פופי, אותה משחקת ג’וליאן מור (Julianne Moore).

סרט מרגלים מהסוג שחסר

ז’אנר סרטי המרגלים הוא בדרך כלל ז’אנר יבשושי קצת. סרטים בז’אנר מתחילים לרוב מגיבור שממוקם מאוד נמוך בשרשרת המזון המדינית. הוא מגלה שישנה קונספירציה שגדולה עליו, אך מחליט לחקור, ומסתבך עם כל מי שרק לא רצה להסתבך – חייו בסכנה, וכישוריו המוגבלים משמשים אותו כדי לשרוד בעור שיניו ולהפיל סוכנויות ביון ותיקות ומיומנות ממנו בהרבה.

סרטי “קינגסמן”, לעומת זאת, מראים מרגלי-על שיכולים לצאת מכל סיטואציה בעזרת שימוש בגאדג’טים מופרכים וכישורי לחימה שאין שני להם, לנצח לבדם עשרות אויבים, ולהביס נבלים ססגוניים שמסוגלים לבדם להפיל מדינות שלמות, אם לא את העולם כולו. נשמע כמעט כמו פארודיה, לא?

לא. זה נשמע כמו ג’יימס בונד.

סרטי ג’יימס בונד היו פעם מה ש”קינגסמן” נהייה היום. בונד, סוכן 007 חסר המורא, היה מקבל תדרוך מ-M על נבל נוראי כלשהו, הולך אל Q לקבל גאדג’טים שאפילו באטמן לא חלם עליהם, ויוצא להילחם בנבלים בלתי אפשריים, מאבקים שהיו מסתיימים בהאבקות עם כרישים, רכיבה על טילים, וטיולים על הירח. אלה לא היו פארודיות לז’אנר המרגלים, אלא סרטים שמגדירים תת-ז’אנר משלהם – סרטי מרגלים בהם הפוקוס הוא לא על התעלומה, אלא על מרגל-העל שפותר אותה כמעט בלי להתאמץ. וכיום, כשג’יימס בונד הוא גיבור פעולה מאוד ריאליסטי, הקינגסמן מנסים לקחת את מקומו. הם עושים את זה בהצלחה רבה.

“קינגסמן: מעגל הזהב” טומן בחובו את כל מה שהיה טוב בסרטי בונד הישנים, ויותר מזה. מעבר לדמויות הססגוניות, שנשפכות לתוך הסרט בלי הפסקה, מעבר לגאדג’טים המופרעים לחלוטין, הסרט גם מציע טכנולוגיות קולנועיות שלא היו קיימות לפני 20 שנה ומעלה, טכנולוגיות שמאפשרות לסרטי “קינגסמן” לספק סצנות אקשן מהירות, קצביות, מאוד ברוטאליות, אבל גם מספיק מוגזמות כדי להיות לא קשות לצפיה ומהנות מאד.

האקשן ב”מעגל הזהב” מהיר ותזזיתי, אבל המצלמה עדיין שומרת על תנועות שלא מקשות עלינו יותר מדי – בניגוד לסרטי פעולה אחרים עם מצלמה משתוללת, ב”קינגסמן” אנחנו דווקא מצליחים לעקוב יפה מאוד אחר המתרחש, מהירה הפעילות ככל שתהייה.

 

האלי ברי וצ'נינג טייטום מתוך "קינגסמן: מעגל הזהב" (תמונה באדיבות פורום פילם)

האלי ברי וצ’נינג טייטום מתוך “קינגסמן: מעגל הזהב” (תמונה באדיבות פורום פילם)

בשביל סרט שאורכו עולה על שעתיים, “קינגסמן: מעגל הזהב” שומר על קצב כל כך טוב שהוא לא מצליח לעייף או לייגע. בין סצנות האקשן יש רגיעות בדיוק באורך הנכון, כדי שנספיק לנשום, להירגע, להינות מפיתוח הדמויות, ולהיזרק שוב לקרב שסוחט 120% מיכולת הריכוז שלנו. זריקת אדרנלין דרך העין, ישר לתוך מרכז העצבים.

ואל תטעו, כשאני אומר “זה לא פארודיה”, אני לא מתכוון לומר שזה לא סרט מצחיק. “קינגסמן: מעגל הזהב” נע בין משעשע לקורע. אז למה זה לא פארודיה? כי כמה שאנחנו לא צוחקים, מוסר ההשכל שלנו בסוף כל סצנה הוא לא “ואוו מרגלים זה מטופש ממש”, אלא “שיאו איזה מגניב זה להיות קינגסמן!”. אנחנו רוצים להיות אגזי לא פחות משאנחנו רוצים להיות ג’יימס בונד. בעצם, אם נשווה לבונד של היום, אנחנו רוצים להיות אגזי הרבה, הרבה יותר.

מסיח את דעתינו ממגרעותיו

ל”מעגל הזהב” יש כמה בעיות כסרט, בעיקר בצורה בה הוא מעביר את העלילה. האשם בכך הוא, כנראה, היעדר חומר המקור. עכשיו אל תבינו לא נכון, “השירות החשאי” היה רחוק מאד מלהיות סרט מבריק. מה ש”השירות החשאי” כן היה, זה סיפור מהודק וקוהרנטי על עלייתו של אגזי, עבריין לונדוני צעיר, לתפקיד בכיר בארגון חשאי, אותו הוא מציל מעצמו, במידה מסוימת.

הכל בסרט הראשון תפקד – כל דמות וכל מהלך עלילתי היו, בסופו של דבר, הגיוניים מאד, ותרמו לסרט. לא היו לו פינות לא משוייפות. לא כך הדבר ב”מעגל הזהב”.

הסרט נכתב על ידי מתיו ווהן וג’יין גולדמן (Jane Goldman), שכתבה יחד איתו את רוב סרטיו. כל הסרטים שהם כתבו ביחד, הכוללים את “אבק כוכבים”, “קיק-אס” ו”קינגמסן: השירות החשאי” היו אדפטציות, אותן הם הצליחו להמיר ממדיום למדיום על הצד הטוב ביותר. כאן הם עבדו בעולם קיים, אך הסיפור מקורי, כמו גם חלק גדול מהדמויות. בעבודתם על “מעגל הזהב” הם שיתפו פעולה עם מארק מילר (Mark Millar), שכתב את הקומיקס, אך התוצאה הסופית היא כבר לא הסיפור שלו.

ג'וליאן מור מתוך "קינגסמן: מעגל הזהב" (תמונה באדיבות פורום פילם)

ג’וליאן מור מתוך “קינגסמן: מעגל הזהב” (תמונה באדיבות פורום פילם)

ולזכותם יאמר שעם הדמויות הם עשו עבודה מצוינת. פופי נפלאה, סוכני הסטייטסמן מוצלחים לא פחות מהקינגסמן, ובכמה אלמנטים אף יותר, ומלבדם מופיעות בסרט עוד לא מעט דמויות נהדרות, כמו למשל נשיא ארצות הברית, שתגלו לבד מה ה”קטע” שלו. גם הדמויות הקיימות מקבלות טיפול נהדר, ולא מורגש שהיד שמנחה את המניעים שלהן התחלפה או איבדה משהו באיזושהי צורה.

הבעיה היא שהסיפור עצמו לא לגמרי מחזיק מים. למה פופי בחרה לתקוף את ארגון קינגסמן? למה הסטייטסמן לא ספגו את אותה מהלומה? ניתן הסבר, אבל הוא לא מספק ממש. במהלך הסרט תשאלו את עצמכם עוד לא פעם “למה הוא עשה את זה?” ו”איך הוא הגיע למסקנה הזאת?” על כל מיני דמויות, ותשובות מספקות לא תקבלו. נדמה שבין כל הצבעוניות והססגוניות של הסרט, ווהן וגולדמן קצת הזניחו את מהלכי הסיפור, הדבק שגורם לכל החלקים הנעים האלה להתחבר למנגנון אחד.

אבל “קינגסמן: השירות החשאי” כל כך כיפי, כל כך מהנה לכל אורכו, שלא שמים לב לזה. ואם בסוף הסרט תשאלו את עצמכם “רגע, אבל למה, בעצם?” על כל מיני דברים שקרו במהלך הסרט, תסתפקו בסוף ב”טוב, נו, מה זה משנה?”

בשורה התחתונה

“קינגסמן: מעגל הזהב” מצליח לספק כמעט את כל החבילה שסיפק קודמו. כמעט בכל אספקט הוא עולה על הסרט הראשון, אך בכמה אלמנטים הוא נופל מאד חזק, בעיקר בעלילה שלו. יש שיגידו שבסרט כזה העלילה לא חשובה. אני לחלוטין לא מסכים עם זה, אבל דווקא כאן, לשם שינוי, זה די נכון – קל מאד להתעלם מהבעיות של הסרט, אם רוצים, כי הוא מספק מספיק הסחות דעת נפלאות.

אגב, אם כבר משווים את “מעגל הזהב” ל”שירות החשאי”, תעשו לעצמכם טובה ותצפו בסרט הראשון. אם כבר צפיתם בו, אולי כדאי לצפות בו שוב, לרענן את הזיכרון. ראשית, הוא סרט מצוין בפני עצמו. שנית, “מעגל הזהב” מתייחס לקודמו מספיק כדי להצדיק את רענון הזיכרון הזה – כדאי לשלוט בחומר, כמות הרפרנסים אליו די מפתיעה.

במאגר הקופונים שלנו כבר ביקרתם?
סמארטפונים וגאדג'טים במחירים נוחים ובמשלוח ישיר עד הבית
לחצו כאן
סרטים קשורים
קינגסמן: מעגל הזהב

קינגסמן: מעגל הזהב (Kingsman: The Golden Circle)

הקרנת בכורה: 21/09/2017
בהשתתפות:
ג’וליאן מור
ג’ף ברידג’ס
קולין פירת’
צ’נינג טייטום
קריאה נוספת
עוד על הכותב
author-image
בוריס אוליאנסקי
מבקר קולנוע, צרכן מדיה מכל הסוגים ומעורב במשחקי תפקידים רוב חייו, שולחניים וממוחשבים. שותף להנחיית הפודקאסט Games of Future Past, המבקר משחקים חדשים לצד ישנים, ומשווה ביניהם.
תגובות לכתבה
  • Oferas

    מחכה לראות!
    אהבתי את הקודם, היה אחלה סרט.
    תע”ה

גאדג'טי | Gadgety
ניווט באתר
קטגוריות
גאדג'טי
חיפוש כתבות