-פרסומת-

מתוך "חולי אהבה" (באדיבות בתי קולנוע לב)

סיפור “אמיתי” זה לא מספיק
| יום שבת, 7 באוקטובר 2017, 12:00 | בידור ופנאי

הסתיו הגיע לבתי הקולנוע, והסתיו הוא עונה מיוחדת מאוד – זו עונת סרטי האוסקר, ה”אוסקר בייט”, סרטים שמופקים במטרה למשוך את תשומת הלב של ועדת פרסי האוסקר, סרטים שמתאמצים מאד לקצור מועמדויות ואף פרסים. ואמנם כל סרט שיצא במהלך שנת 2017 זכאי להיבחן למועמדות, חלק ניכר מהסרטים שמגיעים לטקס אכן יוצאים בסוף השנה, בתקופה בה הצופים והמבקרים רגילים לקולנוע “איכותי” יותר, לכאורה.

ואחד מסוגי הסרטים שתמיד מכוונים לאוסקר בצורה שקופה וברורה, זה הסרטים שמבוססים על סיפור אמיתי. אני אוהב לקרוא להם “סרטי ויקיפדיה”. אלה סרטים שאת עלילתם המלאה אפשר לקרוא בעמוד ויקיפדיה, ולהיות מומחה בתחום תוך כחמש-עד-עשר דקות. ישנם סרטי ויקיפדיה מצליחים ומוצלחים, כמו “רשימת שינדלר”, “עד קצה העולם”, “127 שעות” ועוד. אך רוב רובם של הסרטים האלה נשכחים כמעט מיד.

מה הסוד? מה הבדל בין סרט ויקיפדיה שנמחה מהזכרון אחרי כמה שעות, לבין אחד שנשאר אתנו לכל החיים?

שני מקרי בוחן: “חזק יותר” מול “חולי אהבה”

שני סרטים שיצאו השנה, המספרים סיפור אמיתי, הם סרטים הפוכים לחלוטין באיכותם. האחד הוא “חזק יותר” (Stronger), בכיכובו של ג’ייק ג’ילנהול (Jake Gyllenhaal), עליו כתבנו כבר מדוע אנחנו חושבים שהוא סרט לא פחות מנוראי; והשני הוא “חולי אהבה” (The Big Sick) בכיכובו של קומייל ננג’יאני (Kumail Nanjiani) מ”עמק הסיליקון”, אשר לדעתי הוא אחד מהסרטים הטובים של השנה.

“חזק יותר” הוא סרט ויקיפדיה קלאסי. הוא מספר סיפור אמיתי על אדם אמיתי, כזה שהיה בחדשות לאחרונה, וכזה שכל תושבי בוסטון ורוב תושבי ארצות הברית ודאי מכירים את סיפורו ממש מקרוב. “חולי אהבה” הוא מקרה מעט שונה, מכיוון שהוא מספר סיפור אישי, שיכל בקלות להיות סודי ומפתיע. אך ננג’יאני, שכתב את הסרט יחד עם אשתו, דאג להודיע מראש לכולם שמדובר בסרט על איך הוא ואשתו הכירו. הכרזה כזאת לא רק שמספיילרת את סוף הסרט מראש, אלא גם מכניסה אותו מיד לרשימת סרטי הוויקיפדיה, כסרט שכולו ידוע מראש, כביכול.

ובכל זאת, “חולי אהבה” היה סרט מתוק, מיוחד, מרגש, סרט שהיה שובר לב בחלקו ומלא תקווה בחלקו האחר, ולמרות שידענו בדיוק מה יקרה בסוף הסרט, המסע אותו עברנו עם הדמויות היה שווה כל רגע ורגע.

אז שוב נשאל, מה ההבדל? למה אחד מקסים ונפלא, והשני מעלה קבס?

תגידו אולי, ש”חזק יותר” עוסק בטרגדיה, ובסיפור אישי הרבה יותר קשה ומורכב, מה שגורם לו להרגיש יותר מניפולטיבי. ואני אולי אסכים איתכם חלקית, אבל רק חלקית, ובכל מקרה לא זאת הנקודה. הרי “רשימת שינדלר” עוסק בשואה, ובכל זאת אנחנו מכירים בו כיצירה קולנועית מצוינת, גם אם מעייפת מעט בשבילנו, כאנשים שלא תמיד צריכים ששוב יספרו להם מה קרה שם, במחנות. אל תטעו, “חזק יותר” יכול היה להיות סרט מצוין, לו הוא היה רוצה. הבעיה שלו לא טמונה בסיפור, אלא בגישה.

כי במה עוסק “חולי אהבה”? הוא עוסק בזהותו של גבר פקיסטני בחברה מערבית, הוא עוסק בקונפליקט שלו עם משפחתו המסורתית, הוא עוסק באהבה שלו לאישה אמריקאית שלא מרגישה בנוח, שהוא חי חיים כפולים, והוא עוסק בהתמודדות שלו עם ההורים שלה, שאותם הוא מכיר רק כשהיא מתאשפזת וחייה בסכנה ממשית. זהו טווח אמוציות רחב שאי אפשר לסכם במשפט “הסיפור על איך אשתי ואני הכרנו”, וזו חוויה מצוינת לסרט קולנוע, שמספר סיפור על אנשים.

לעומתו, “חזק יותר” אכן מסתכם במשפט אחד בלבד – “ג’ף באומן איבד את רגליו במרתון בוסטון 2013, והפך לסמל הגבורה של העיר כנגד רצונו”. זה סיפור טוב, אבל רק זה, לבד, לא סיפור שראוי לסרט קולנוע שלם. מקסימום לכתבת שער בעיתון.

אם כן על מה הסרט יכול להיות? על כמה דברים:

  • על ג’ף באומן, בחור בלי רגליים, שעוזר לאימו האלכוהוליסטית לקחת שליטה על החיים שלה שוב, ובדרך לוקח שליטה על חייו שלו בעצמו.
  • על ג’ף באומן, נכה דוחה ובלתי נסבל, שמראה לנו שאנשים שנפצעים בפעולות איבה לא הופכים לפתע למלאכים, אלא נהיים כנראה יותר קשים משהיו לפני כן. וצריך להיות אמפתיים כלפיהם, ומכבדים, אבל לא לצפות מהם להיות הגורו הבא שלך.
  • על ארין הרלי, אישה שחוזרת לזוגיות עם חברה לשעבר כי היא מרחמת עליו, ומרגישה אשמה על הפציעה הפתאומית שלו. היא סובלת בקשר, אבל נשארת בו, ומגלה בג’ף איכויות שהיא לא ראתה שם לפני כן.
  • על קרלוס, האיש שהציל את ג’ף בשביל להתמודד עם הסבל האישי שלו, שמגלה שג’ף הוא לא פתרון לסבל שלו ולא פתרון לשום דבר ואף אחד, בעצם.

כל אחד מהדברים האלה כבר נמצא בסרט, על קצה המזלג, אבל כולם חוזרים לאותו מסר – “בוסטון חזקה, ג’ף באומן הוא ההוכחה, הוא לא הפנים את זה עדיין אבל בסוף גם הוא יראה שזאת האמת”.

“חולי אהבה” הוא סיפור אנושי מרגש; “חזק יותר” הוא גם אוסקר-בייט סתמי ונוסחתי, וגם פרופגנדה שקופה לתושבי בוסטון, שמשום מה מופצת בקולנוע הבינלאומי, כדי לקצור עוד כמה מיליונים מהשם של ג’ילנהול.

נראה שהמפתח כאן הוא, בשורה התחתונה, להבין שמדובר בסיפור אנושי – על אנשים. בראש כל סרט עומד מפיק שמחפש להרוויח ממנו כסף, ואין פסול בזה, אבל כשכל הדרך עד לתחתית ההפקה כולם בה פועלים מאינטרסים בסיסיים, בלי שום רצון לחשוף או להטיל אור על הדברים המעניינים באמת בחוויה המוצגת לנו, סרט כזה יהיה לא פחות מנלוז, ובמקרה הטוב ביותר יהיה “רק” בזבוז מוחלט של הזמן שלנו.

ומה אנחנו קשורים?

מה אנחנו, כצופים, יכולים לעשות בנידון? בתור התחלה, להנות מהסרטים הטובים. קחו לכם כמה שעות, ותצפו ב”חולי אהבה”, כי זה סרט שמגיע לו להיחשף בפני עוד אנשים. סרט שלא דחה את עצמו לסתיו הקשה, אלא יצא דווקא באביב, בתקופה בה רואים פחות סרטים “חשובים”, לכאורה.

וכשאתם רואים פוסטר וטריילר של סרט כמו “חזק יותר”, סרט שכל מה שהוא עושה זה מנסה רק לרגש אתכם ברגשות הבסיסיים והמשעממים ביותר, דעו שהסרט עצמו, כנראה, יהיה מרגש עוד פחות מהטריילר, ויספר לכם סיפור שיכולתם לקרוא בוויקיפדיה, בחמש דקות. אז תתחילו בלקרוא את הסיפור, בלי לפחד מספוילרים, ואם נשמע לכם שיש שם משהו שמדבר אישית אליכם, אולי לכם דווקא כדאי לראות את הסרט. לכל השאר? תתרחקו ממנו כמו מאש.

במאגר הקופונים שלנו כבר ביקרתם?
סמארטפונים וגאדג'טים במחירים נוחים ובמשלוח ישיר עד הבית
לחצו כאן
קריאה נוספת
עוד על הכותב
author-image
בוריס אוליאנסקי
מבקר קולנוע, צרכן מדיה מכל הסוגים ומעורב במשחקי תפקידים רוב חייו, שולחניים וממוחשבים. שותף להנחיית הפודקאסט Games of Future Past, המבקר משחקים חדשים לצד ישנים, ומשווה ביניהם.
תגובות לכתבה
  • The ordinary fanboy

    אמנם לא ראיתי את Stronger אבל ראיתי את “חולי אהבה”, מקסים זו בהחלט המילה הנכונה לתאר אותו. גם לא ציפיתי לטוויסט הזה באמצע הסרט (כן, למרות השם הכותרת) והוא בוצע בצורה טובה ולא קיטשית ודביקה יותר מדי.

  • OG

    ראיתי את the big sick לפני החגים, סרט חמוד מאוד.
    בכלל השחקנית הזאת, זואי קזאן, תופעה קולנועית. איזה שחקנית. תענוג של סרט.

גאדג'טי | Gadgety
ניווט באתר
קטגוריות
גאדג'טי
חיפוש כתבות