-פרסומת-

סטיב קארל ואמה סטון מתוך "קרב המינים" (תמונה באדיבות פורום פילם)

ביקורת סרט: קרב המינים – שיעור אנושי בהיסטוריה של אי-שוויון
| יום חמישי, 23 בנובמבר 2017, 17:00 | בידור ופנאי

כשאומרים לכם שבמאי “מיס סאנשיין הקטנה” ג’ונתן דייטון (Jonathan Dayton) וואלרי פאריס (Valerie Faris) מוציאים סרט חדש, אתם מקבלים מושג מסויים על הטון של הסרט. כשמספרים לכם שסטיב קארל (Steve Carell) מופיע בסרט, זה נהייה עוד יותר ברור. כשאומרים לכם שזה סיפור אמיתי, ושאמה סטון (Emma Stone) משחקת בתפקיד הראשי, כבר אי אפשר להפתיע אתכם.

ובכל זאת, “קרב המינים” (Battle of the Sexes) מצליח להפתיע, במובן הטוב ביותר.

העלילה

השנה היא 1973, ואמה סטון היא בילי ג’ין קינג בת ה-29, אחת הטניסאיות הטובות בעולם, וללא ספק הטובה ביותר בארצות הברית. לאחר נצחונה השלישי באליפות ארצות הברית, קינג מוחה על כך שהפרס שניתן לה הוא רק שמינית מגובה הפרס שניתן לטניסאי גבר. כפעולת מחאה היא מחליטה להקים ליגת טניס נשים משלה, שתתחרה בליגה הגדולה באמריקה, ואף תקיים את משחקיה באותם ימים, רק כדי להוכיח שטניס נשים מעניין וחשוב לא פחות מטניס גברים, ולעתים אף יותר.

סטיב קארל הוא בובי ריגס, גבר בן 55 שהיה אחד מהטניסאים המובילים בארה”ב בעבר. כעת הוא גבר לא צעיר שמתקיים בזכות אשתו העשירה, ובכל הזדמנות שיש לו הוא מארגן מיני הימורים והתערבויות. הוא מכור להימורים, אך נהנה מהם, והוא גם טוב מאוד בלזכות בהתערבויות שלו, ובלייצר סביב עצמו באזז רציני.

כשבובי ריגס רואה מה בילי ג’ין עושה, הוא מעלה בחכתו את הרעיון המופרע ביותר שהיה לו עד עכשיו – משחק בינו לבין בילי, טניסאי גבר אגדי מהעבר מול הטניסאית האישה המובילה במדינה. הוא ממתג את עצמו כשוביניסט חסר תקנה, ויוצא במסע הכפשה על המין הנשי כולו, רק כדי למשוך את בילי לזירה. היא לא מעוניינת במיוחד, אבל חייה האישיים והמקצועיים נכנסים לספירלה, שמקרבת אותה יותר ויותר ללב הקרקס של בובי.

דרמה וקומדיה שנשענות על השחקנים

השחקנים ב”קרב המינים” עשו עבודה יוצאת מן הכלל. הסרט כולו נמצא איפשהו בין קומדיה דרמטית לבין דרמה קומית, וכך גם השחקנים שמופעים בו – חלק ניכר מהשחקנים הם שחקנים קומים, כמו סטיב קארל, שנותנים הופעה חצי-דרמטית, ביניהם שרה סילברמן (Sarah Silverman), אלאן קאמינג (Alan Cumming), כריס פארנל (Chris Parnell), ועוד.

לצד הדמויות הקומיות למחצה, ישנה בילי ג’ין קינג, דמות רצינית לחלוטין, אותה משחקת אמה סטון ברצינות תהומית. לצורך הופעתה של סטון כבילי ג’ין, נעשה מהלך אומנותי פשוט, ואפקטיבי – סטון פשוט לא מאופרת. ולפתע המראה הכה מוכר ואופייני לה משתנה לחלוטין, ונותן לנו לחוות אותה כאישה שונה לחלוטין, מזו שאנו רגילים אליה.

סטון משחקת את בילי ג’ין בחן ועם עצמה רבה, ומעבירה דמות מורכבת ומרתקת – מצד אחד של אישה שלחמה על שוויון בתקופה בה המאבק הפמיניסטי נתפש כבדיחה בשביל רבים, ומצד שני של ספק-לסבית-ספק-ביסקסואלית שלא ממש יודעת איך להתמודד עם הנטייה המינית שלה, בעולם שמרני שבו דברים כאלה חייבים להישמר בסוד, במידה מסוימת אפילו מפני עצמה.

גם אויבה האמיתי של בילי ג’ין הוא לא בובי ריגס בכלל, אלא ג’ק קריימר, יושב ראש התאחדות הטניס האמריקאית, אותו מגלם ביל פולמן (Bill Pullman). קריימר הוא זה שמאמין שגברים שווים יותר כסף מנשים, הוא מנסה להכשיל את בילי ג’ין בכל צעד אפשרי, ובניגוד לבובי, שפשוט מחפש את הפרסום ואת הרעש, קריימר לוקח את קרב המינים מאוד, מאוד ברצינות.

לאורך כל הסרט אנחנו נעים בין צחוק להתרגשות, ולמרות שחלק מהדמויות שייכות באופן מובהק לאחד משני העולמות האלה, פעמים רבות הן חוצות את הקו, כשבולט במיוחד בובי ריגס – סטיב קארל הוכיח כבר יותר מפעם, שהוא שחקן דרמה מעולה, ולא רק ליצן נהדר. כאן הוא משחק אדם שהוא עצמו ליצן, והוא גם דמות די עצובה בסך הכל, והסרט מזכיר לנו את זה כל פעם שצריך.

סטיב קארל מתוך "קרב המינים" (תמונה באדיבות פורום פילם)

סטיב קארל מתוך “קרב המינים” (תמונה באדיבות פורום פילם)

יותר מסך חלקיו

מה שמיוחד באמת ב”קרב המינים”, זו הצורה בה הוא מספר את הסיפור שלו. הסיפור עצמו ידוע מראש – מדובר באירוע היסטורי שהיה מאוד מתוקשר בזמנו, ושצף מחדש לפני מספר שנים, כשבילי ג’ין קינג קיבלה מדליה מנשיא ארצות הברית אובמה. גם הרקע של הדמויות מודיע לנו מראש מה יהיו הדגשים של הסיפור – פמיניזם, מודלים של גבריות, התמודדות עם עולם שלא מוכן לזוגיות לסבית, וכן הלאה. נדמה שכל הסרט כבר כתוב ומובן מאליו מראש.

למרות זאת, הצורה בה הכל מתחבר יוצרת סרט מתוחכם ומרתק על נפש האדם. דייטון ופאריס לא מסתפקים בלצייר לנו תמונה של התרחשות היסטורית סתמית, לא מהדהדים לנו צללים מהעבר, אלא מחלצים את מה שבאמת יוצא דופן, מעניין ומיוחד, בסיפור הסוריאליסטי מעט של “קרב המינים”, שקרה באמת, במציאות שלנו, בשנת 1973. סרט שלא מספר לנו סתם סיפור שהועתק מוויקיפדיה, אלא מראה לנו דמויות שחוות דברים שרלוונטים היום כמעט באותה מידה, שהם היו רלוונטים אז, אם לא יותר בחלק מהמובנים.

בשורה התחתונה

“קרב המינים” הוא הדוגמה האידאלית לאיך לעשות סרט שמבוסס על סיפור אמיתי, ועוד סיפור גדול ומוכר יחסית – הוא לוקח דמויות היסטוריות והופך אותן לדמויות דרמטיות שכיף לחוות את הסיפור שלהן כאילו היה סיפור מהסרטים. הוא מעביר מסרים לא חד משמעיים על האופי והמאבקים של הדמויות האלה ורוכב בהצלחה רבה על הגבול שבין דרמה לקומדיה, עם גיחות רגעיות לכאן ולכאן כשיש בכך צורך.

במאגר הקופונים שלנו כבר ביקרתם?
סמארטפונים וגאדג'טים במחירים נוחים ובמשלוח ישיר עד הבית
לחצו כאן
קריאה נוספת
עוד על הכותב
author-image
בוריס אוליאנסקי
מבקר קולנוע, צרכן מדיה מכל הסוגים ומעורב במשחקי תפקידים רוב חייו, שולחניים וממוחשבים. שותף להנחיית הפודקאסט Games of Future Past, המבקר משחקים חדשים לצד ישנים, ומשווה ביניהם.
תגובות לכתבה
גאדג'טי | Gadgety
ניווט באתר
קטגוריות
גאדג'טי
חיפוש כתבות