-פרסומת-

ג'ומנג' 2017י: ברוכים הבאים לג'ונגל (תמונה באדיבות Sony Pictures)

ביקורת סרט: ג’ומנג’י, שורדים בג’ונגל – הרבה יותר כיף משנדמה
| יום חמישי, 21 בדצמבר 2017, 17:00 | בידור ופנאי

סרט נוסף שמצטרף לגל התחיות של סרטים נוסטלגים וישנים הוא “ג’ומנג’י: שורדים בג’ונגל” (Jumanji: Welcome to the Jungle) שמגיע היום (ה’, 21.12) לבתי הקולנוע בישראל. בניגוד ל”מלחמת הכוכבים” או “מכסחי השדים”, “ג’ומנג’י” המקורי לא היה סנסציה קולנועית עד כדי כך אדירה. מצד שני, כמעט כל מי שגדל בשנות ה-90 זוכר בחיבה עזה את הסרט על משחק הלוח המסוכן, ששאב לתוכו את רובין וויליאמס המסכן. האם זה עובד גם עכשיו?

העלילה

“ג’ומנג’י: שורדים בג’ונגל” מתמקד בארבעה תיכוניסטים צעירים שמתמודדים עם בעיות שונות של התיכון ושל גיל ההתבגרות. ספנסר ופרידג’ היו בעבר חברים טובים מאוד, אבל עם הזמן והגיל הם התרחקו – ספנסר הוא תלמיד מצטיין שאוהב משחקי וידאו ופרידג’ שחקן פוטבול שמתקשה בלימודים, ומעדיף לבלות עם בחורות. מרת’ה היא בחורה דעתנית ועקשנית שמסרבת לקבל מרות ממוריה כשהיא לא רואה בכך הגיון, ובת’אני היא אושיית אינסטגרם שעסוקה בעיקר בטיפוח התדמית הוירטואלית שלה, בזמן שהיא מזניחה את העולם האמיתי.

מלבד היותם תלמידי אותו תיכון שמכירים אחד את השניה ברמה כזו או אחרת, הקשר בין ארבעת הגיבורים רופף. אך ארבעתם מגיעים לריתוק, מסיבות שונות, ומקבלים מטלה מבאסת – הם צריכים למיין מגזינים למיחזור במרתף מאובק. אבל באותו מרתף נמצאת גם קונסולת משחק ישנה משנות ה-90, עם משחק אחד בלבד בתוכה – ג’ומנג’י. מתוך שיעמום וחוסר מעש ארבעת הנערים מחליטים לנסות לשחק במשחק, ונשאבים לתוכו, לג’ונגל מיוער ומסוכן.

בתוך המשחק הם מוצאים את עצמם בגופים חדשים – ספנסר השברירי הופך לדוויין ג’ונסון (Dwayne Johnson) הענק, השרירי והכריזמטי, פרידג’ מוצא את עצמו בגופו של קווין הארט (Kevin Hart) השביר מהרגיל, מרת’ה הופכת לקארן גילאן (Karen Gillan) האקרובטית מ”שומרי הגלקסיה“, ובת’אני נתקעת בגופו השמנמן והמזוקן של ג’ק בלאק – ובלי טלפון. וג’ומנג’י, כך מסתבר, בצרות – צרות שחייבות להיפתר במהרה, אחרת הגיבורים לא יחזרו הביתה לעולם.

קליל וכיפי

הסיפור של “ג’ומנג’י: שורדים בג’ונגל” יכול להיות מקור לדרמה סוחטת דמעות ומורטת עצבים – ארבעה בני נוער נלכדים בעולם מסוכן, בו חוקי הפיזיקה מתחלפים בחוקי משחק, עולם אלים שמנסה לחסל אותם. כמובן שזה לא המצב – מדובר בסרט כיפי לכל המשפחה, ו”שורדים בג’ונגל” מספק את הסחורה. הוא סרט כיפי וקליל מאוד, אולי אפילו קליל יותר מדי.

לסרט המקורי היה צד אפל מאוד מובהק. הוא הוגבר פי כמה בזכות הופעתו של רובין וויליאמס, שתמיד ידע להיות הליצן העצוב – להצחיק ולשמח, אבל לעתים קרובות על חשבון עצמו. כשהוא רצה לצבוט בלב, הוא צבט בכל הכוח, ול”ג’ומנג’י” זה התאים מאוד. כאן, לעומת זאת, הצביטה הזאת כמעט ולא קיימת. אך לזכותו של הסרט יאמר גם שרוב הזמן הוא גם לא מנסה לייצר אותה.

אף אחד מהשחקנים בסרט לא מתיימר להיות “הרובין וויליאמס” שלו. אלה דמויות אחרות, סיטואציה אחרת, ורוב הזמן זה עובד לסרט מצוין. הרגעים הקומים שלו טובים ממש, והדרמטיים לא תמיד פועלים עד הסוף, אבל תמיד עוברים כמו שצריך. לא מבריק, אבל עובד. מוצלח במיוחד השימוש במוטיב משחק המחשב להסבר העלילה והעולם.

סרטי הרפתקאות כאלה לעתים קרובות מסתבכים עם הסברים מוגזמים של העלילה, ומעייפים צופים שהבינו כבר את הרוב לבד. אך מכיוון ש”ג’ומנג’י: שורדים בג’ונגל” מתרחש בתוך משחק וידאו, יש הרבה דברים שמשחקי וידאו עושים שאפשר להשתמש בהם גם בסרט – דמויות שחוזרות שוב ושוב על אותו משפט כדי להזכיר לשחקנים דברים חשובים, תפריטים בהם אפשר לראות נתונים של הדמויות, אפשרות לנסות לפתור את אותה בעיה כמה פעמים, ועוד.

מתוך "ג'ומנג'י: ברוכים הבאים לג'ונגל"

מתוך “ג’ומנג’י: ברוכים הבאים לג’ונגל” (תמונה באדיבות פורום פילם)

כימיה מצוינת בין השחקנים

החלק החזק ביותר של הסרט הוא הקאסט שלו. גם לחוד, כל אחד ואחת מארבעת הגיבורים עושה עבודה מצוינת. ג’ונסון כריזמטי כהרגלו, הארט מצחיק, גילאן עושה עבודה מצוינת בלשחק נערה בת עשרה שלכודה בגוף של אישה שבבירור לא לבשה מספיק בגדים למסע בג’ונגל, או בכללי לא מספיק בגדים למה שהנערה רגילה ללבוש. את ההצגה גונב ג’ק בלאק, שמאוד משכנע בתפקיד מכורת-אינסטגרם שלכודה בגוף של “גבר שמן ומבוגר”, כפי שהיא ניסחה את זה בעצמה דרך פיו.

והדמויות רק משתפרות באינטרקציה ביניהן. ספנסר ופרידג’ התחלפו במקומות, כאשר החלוש נהייה שרירן והשרירן נהייה שביר, וזה משנה לחלוטין את הדינמיקה ביניהם. מרת’ה ובת’אני גם לומדות להכיר אחת את השניה יותר טוב, כאשר כל אחת נמצאת בגוף שהיא לא מרגישה בו בנוח, ובמקום מסוים כנראה שהן היו מעדיפות להתחלף. כבני נוער גיבורי הסרט היו די שבלוניים וסטריאוטיפיים, אבל בתוך ג’ומנג’י הם התחילו להתפתח כדמויות, ובאמת עברו תהליכים מעניינים זה עם זה ועם עצמם.

ג'ק בלאק מתוך "ג'ומנג'י: ברוכים הבאים לג'ונגל"

ג’ק בלאק מתוך “ג’ומנג’י: ברוכים הבאים לג’ונגל” (תמונה באדיבות פורום פילם)

בשורה התחתונה

“ג’ומנג’י: שורדים בג’ונגל” הוא לא סרט חובה בשום קנה מידה אפשרי. לא מדובר בסרט שכדאי לרוץ בשבילו לבתי הקולנוע וייהי מה. מצד שני, לראות אותו לא יזיק לכם בכלל, וכנראה גם ישמח אתכם מאוד. זו הרפתקה קלילה שקל לכבות מולה את המוח. אין בה שום דבר שיאתגר אתכם, אבל גם שום דבר שיפגע בכם. בידור טהור ולא יותר מזה – והוא עושה את זה נפלא.

כמו “ג’ומנג’י” המקורי, “שורדים בג’ונגל” לא יכנס לפנתיאון הסרטים הגדולים שיזכרו לדורות, אבל למי שיגדל עליו כמו שאנחנו גדלנו על “ג’ומנג’י”, אולי גם הוא יהיה מסרטי הנוסטגליה האלה שנזכרים בהם עם חיוך, פשוט כי ראינו אותו בילדות והוא ממש, ממש דיבר אלינו.

במאגר הקופונים שלנו כבר ביקרתם?
סמארטפונים וגאדג'טים במחירים נוחים ובמשלוח ישיר עד הבית
לחצו כאן
קריאה נוספת
עוד על הכותב
author-image
בוריס אוליאנסקי
מבקר קולנוע, צרכן מדיה מכל הסוגים ומעורב במשחקי תפקידים רוב חייו, שולחניים וממוחשבים. שותף להנחיית הפודקאסט Games of Future Past, המבקר משחקים חדשים לצד ישנים, ומשווה ביניהם.
תגובות לכתבה
  • eli

    ראיתי אתמול שעתיים של צחוקים אבל לא יותר מזה

גאדג'טי | Gadgety
ניווט באתר
קטגוריות
גאדג'טי
חיפוש כתבות