-פרסומת-

דוויין "דה רוק" ג'ונסון מתוך טריילר לסרט Rampage

ביקורת סרט: פרא – סרט הפעולה שלא ידעתם שאתם רוצים לראות
| יום חמישי, 12 באפריל 2018, 19:45 | בידור ופנאי

ישנם הסרטים ששום דבר בהם לא נראה מעניין. הסיפור שמוצג לנו סתמי, את הגיבורים ראינו כבר שבעים פעם, והאקשן לא מלהיב לרגע. “פרא” (Rampage) הוא סרט כזה בדיוק. כל הטריילרים והפוסטרים פשוט לא עוררו עניין, וההופעה של דוויין ג’ונסון (Dwayne Johnson), משמחת ככל שתהייה, נראתה כל כך מוכרת וגנרית שגם היא עשתה רושם משעמם. מעל כל זה, הסרט מבוסס על משחק ארקייד מ-1986, בלי עלילה מספקת לסרט קולנוע. במילים אחרות – היה ברור שמדובר בסרט מיותר.

ואז ראינו את “פרא” עצמו, והבנו שכל מה שקדם לסרט לא הכין אותנו אליו בכלל.

העלילה

דייוויס אוקויה, אותו משחק “דה רוק” ג’ונסון, הוא הפרימטולוג הראשי בגן חיות. במילים אחרות – הוא ממש מבין קופי-אדם. במיוחד גורילות. במיוחד זכר לבקן גדול במיוחד בשם ג’ורג’. לדייויס ולג’ורג’ יש קשר מאוד חזק – דייוויס הציל את ג’ורג’ התינוק מציידים לא חוקיים, ומאז הם קרובים מאוד. הם אפילו מדברים זה עם זה בצורה בסיסית, בשפת הסימנים.

לאחר ששרידים של ניסוי מסוכן שנערך בחלל נופלים לגן החיות, ג’ורג’ שואף גז מסתורי שמשפיע עליו כמעט מיד. הגורילה המגודל מתחיל לגדול עוד יותר, ללא הפסקה למעשה. בנוסף, הוא גם נהייה אגרסיבי בצורה בלתי נשלטת. במהרה הוא נמלט, מה שמחייב התערבות של הרשויות – בדמותו של סוכן מסתורי אותו משחק ג’פרי דין מורגן (Jeffrey Dean Morgan) מ”המתים המהלכים”, “ווצ’מן” ו”האישה הטובה”.

לא ברור על מי אפשר לסמוך – מי רוצה לעזור לג’ורג’, מי רוצה לחסל אותו, ומי מנסה לנצל אותו. אבל ידוע שג’ורג’ הוא לא היחידי שהושפע מן הניסוי – שתי חיות נוספות הושפעו מאותו חומר מסתורי, ודייוויס נמצא במירוץ נגד הזמן ונגד הפרא, כאשר הוא צריך להציל את העולם מחברו הטוב, ולהציל את חברו מהעולם.

הם אפילו לא מנסים – וזה מספיק

הדבר הראשון שתשימו לב אליו כשתצפו ב”פרא”, זה כמה שהשחקנים בסרט אפילו לא מנסים לשחק ברצינות. אפילו לא מעמידים פנים. כולם, כולל ג’ונסון עצמו, מציגים את המשחק המלאכותי, המזויף והלא אמין ביותר שאפשר לראות – חוץ מכל מה שסובב את ג’ורג’.

ג’ורג’ עצמו משוחק על ידי ג’ייסון ליילס (Jason Liles), שצועד בעקבותיו של אנדי סרקיס כשחקן שעיקר עבודתו היא במו-קאפ, כלומר קליטת-תנועה ליצירת דמויות ממוחשבות שיראו חיות ואמיתיות. והכימיה בין ג’ונסון לבין ההדמיה הממוחשבת של ליילס מרקיעה שחקים.

ג’ורג’ נראה חי ואמיתי לא פחות מחברו האנושי. קופי אדם רבים מצליחים ללמוד רמה בסיסית של שפת הסימנים, וכך ג’ורג’ ודייוויס מתקשרים. בניגוד לשאר המשחק של ג’ונסון בסרט, השיחות שלו עם ג’ורג’ אמינות לחלוטין. אנחנו מאמינים בחברות של השניים, וגם אכפת לנו ממנה – לפעמים יותר משאכפת לנו מג’ורג’ עצמו, אפילו.

מלבד הצמד במרכז, בסרט לא חסרות דמויות משנה. רובן אפילו די מורכבות באופי שלהן – ישנם נבלים מובהקים, אבל רוב הדמויות נמצאות במקום מבלבל – ולא ברור אם הן “טובות” או “רעות”. למרות המורכבות הזאת, לכאורה, עדיין לא נעשה שום מאמץ להציג את הדמויות בצורה ניואנסית, אבל עצם זה שהמהות שלהם כה הפכפכה כבר מייצרת סביבם יותר עניין משהיינו מצפים בסרט כזה.

ג'פרי דין מורגן ודוויין ג'ונסון מתוך "פרא" (תמונה באדיבות Tulip Entertainment)

ג’פרי דין מורגן ודוויין ג’ונסון מתוך “פרא” (תמונה באדיבות Tulip Entertainment)

וזה אולי איפה שההפקה של “פרא”, שבראשה במאי “סאן אנדראס” בראד פייטון (Brad Peyton), עשתה את ההחלטות הנכונות – בסדרי עדיפויות. כי כל הקרבה תסריטאית או משחקית שנעשתה, גדולה ככל שתהייה, מחווירה לעומת ההשיגים של הסרט. במיוחד בחלק הכי חשוב של הסרט – המפלצות שלו.

קינג קונג – מאחוריך!

מירוץ החימוש בהוליווד מצא משהו חדש להילחם עליו – מי יוצר את המפלצת הכי גדולה. אחרי סדרות “רובוטריקים” ו”פסיפיק רים”, בהן ראינו דברים עצומים נלחמים בזמן שאנים קטנים מנסים לשרוד בקושי, נראה שעוד סרטים ניסו ליישם זאת. לא מפתיע שראינו ריבוט גם ל”גודזילה” וגם ל”קינג קונג”, שניהם סרטי מפלצות קלאסיים, ולמעשה ל”גודזילה” נראה עוד ריבוט ממש בקרוב!

אבל חוסר האונים של תורת ה”גדול יותר!!!” היה מובחן במיוחד ב”קונג: אי הגולגולת” ו”פסיפיק רים: המרד“. שני הסרטים הראו מפלצות גדולות מאין כמותן, הכי גדולות שאפשר רק לדמיין – והם כל כך התמקדו בגודל של המפלצות, שכל השאר כבר לא היה חשוב. ב”המרד” הייגרים נלחמו בקאיג’ואים, שכבר אי אפשר היה להבדיל ביניהם, לעומת הייחודיות של המפלצות מהסרט הראשון, וב”קונג” הקוף הענק נלחם ביצורים אחרים בזמן שגיבורי הסרט הסתכלו פשוט, עם מידה מינימלית של השפעה. למה בעצם ראינו את הסיפור של האנשים, אם כל מה שחשוב זה כמה דקות של מפלצות ממוחשבות?

ואז “פרא” מחליט שכל זה לא נכון ולא משנה, בעצם. רציתם מפלצות גדולות? קבלו זאב בגודל שלושה טנקים! כן, שלושה טנקים. נכון שזה ממש קטן? רציתם לראות קוף ענק מטפס על גורד שחקים – פנטסטי, תראו איך הוא מטפס! ומטפס, ומטפס ומטפס… כי הקוף אולי גדול, אבל גורד השחקים גם לא פראייר. במילים אחרות, המפלצות הענקיות מרגישות מאוד קטנות ביחס למה שכבר יצא לנו לראות. כל זה, אגב, נסגר בפחות משעתיים – עוד סתירה לפילוסופיה של “סרט כמה שיותר ארוך!” שרווחת בכל סרט פעולה עטור אפקטים שיוצא. וכל זה בעצם מאוד מרענן.

מתוך "פרא" (תמונה באדיבות Tulip Entertainment)

מתוך “פרא” (תמונה באדיבות Tulip Entertainment)

כי קשה לנו מאוד להתחבר לאנשים שהם כבר נמלים. קשה לנו לתפוס ולעכל קינג קונג שמסוגל ללפות מסוק צבאי מאסיבי בכף היד שלו. אבל כשהתנין הענק נמצא בדיוק בגודל הנכון להסתכל ישירות לתוך עינינו לפני שהוא בולע אותנו שלמים ללא ללעוס, פתאום אנחנו מצליחים לתפוס יפה מאוד כמה אימתני היצור שעל המסך.

אבל חשוב מזה – “פרא” נותן למפלצות שלו כבוד. שלושה יצורים לא נשמעים כמו הרבה, עד שאתם מגלים שכל יצור הוא מחסן שלם של הפתעות, שנותן לכם כל פעם להציץ עוד קצת פנימה – אבל רק טיפה! גם כשתחשבו שכבר ראיתם את כל מה שיש למפלצת להציע, היא תציג לכם עוד צד שלה שלא הכרתם – שמשנה את חוקי המשחק בשביל דייויס, שפשוט מנסה לא להאכל.

וזה מה שרצינו לראות, בעצם, ב”פרא” – חיות ענקיות שוברות עיר בהדרגה. לא דורכות על גשר שקורס וממשיכות הלאה, לא מתעטשות כדי לשטח שתי שכונות, אלא ממש מחריבות את העיר בשיטתיות ובהדרגה. כמו במשחק המקורי, בעצם. והסרט מספק לנו את הגרסה הכי טובה שרק אפשר של זה וזה בדיוק.

בשורה התחתונה

“פרא” הותיר אותי בטראומה קלה. הוא הראה לי שלפעמים, דווקא הסרט שנראה הכי מיותר וחסר טעם, הוא הסרט שיהלום בכח בפני ויכריח אותי להכיר בזה שהוא אחד הסרטים המהנים שראיתי לאחרונה. ואולי זה פשוט אפקט “דה רוק” – קחו סרט מיותר למראה כמו “ג’ומנג’י: חוזרים לג’ונגל” או “פרא”, שימו בו את דויין ג’ונסון, והשאר כבר יסתדר. האם זה נכון? נגלה בסרט הבא של האיש, בו הוא מתרוצץ על רגל תותבת בתוך גורד שחקים בסין. נשמע ממש לא מעניין. זה בטח יהיה אושר.

במאגר הקופונים שלנו כבר ביקרתם?
סמארטפונים וגאדג'טים במחירים נוחים ובמשלוח ישיר עד הבית
לחצו כאן
קריאה נוספת
עוד על הכותב
author-image
בוריס אוליאנסקי
מבקר קולנוע, צרכן מדיה מכל הסוגים ומעורב במשחקי תפקידים רוב חייו, שולחניים וממוחשבים. שותף להנחיית הפודקאסט Games of Future Past, המבקר משחקים חדשים לצד ישנים, ומשווה ביניהם.
תגובות לכתבה
גאדג'טי | Gadgety
ניווט באתר
קטגוריות
גאדג'טי
חיפוש כתבות