-פרסומת-

אלדן ארנרייך כ"האן סולו" מתוך "סולו: סיפור מלחמת הכוכבים" (תמונה באדיבות פורום פילם)

ביקורת סרט: סולו, סיפור מלחמת הכוכבים – בינוני בצורה הטובה ביותר
| יום חמישי, 24 במאי 2018, 17:00 | בידור ופנאי

לפני זמן לא רב, באולפנים רחוקים רחוקים, הוכרז סרט שמוקדש כל כולו לאחד הגיבורים האהובים ביותר בכל ההיסטוריה של הקולנוע – האן סולו מסדרת “מלחמת הכוכבים”. במהרה התחילו להצמד לסרט גם שמות גדולים – דונלד גלובר (Donald Glover) מ”קומיוניטי” ו”אטלנטה” בתפקיד לנדו קלריסיאן, ובתפקידים לא ידועים גם אמיליה קלארק (Emilia Clarke) מ”משחקי הכס” ווודי הארלסון (Woody Harrelson) מהרבה, הרבה דברים.

הסרט נכתב על ידי לא אחר מאשר לורנס קסדאן (Lawrence Kasdan), תסריטאי “האימפריה מכה שנית”, ובתפקיד הבמאים גויסו פיל לורד (Phil Lord) וכריסטופר מילר (Christopher Miller), במאי “סרט הלגו” וסרטי “ג’אמפ סטריט”. הכל נשמע נהדר עד שהתחילו הבעיות.

שמועות דיברו על חוסר כשרון משחק אצל אלדן ארנרייך (Alden Ehrenreich), שלוהק בתפקיד הראשי, ועימותים בלתי פוסקים בין הבמאים לקסדאן הסתיימו בעזיבתם, והחלפתם על ידי במאי “צופן דה וינצ’י” הלא מרגש רון הווארד (Ron Howard). למרות החששות, המכירות המוקדמות של הסרט היו בשמיים – מעריצי “מלחמת הכוכבים” נהרו לקופות כדי לתפוס מקום בהקרנות הראשונות של “סולו: סיפור מלחמת הכוכבים” (Solo: A Star Wars Story). האם באמת היה למה לצפות?

העלילה

ברחובות הפשע והרשע של כוכב קורליה גדל בחור צעיר, נועז, שחלם על הכוכבים. שמו היה האן. לאחר שהצליח להימלט מחייו האומללים, האן התגייס לצבא האימפריה במטרה להיות טייס. אלא שחוסר המשמעת של נער הביבים קטע את הקריירה הצבאית שלו. במזל אופייני האן מצא קבוצת שודדים בין-כוכבית, המונהגת על ידי שודד מרשים במיוחד בשם טוביאס בקט, אותו מגלם וודי הרלסון. תחת פיקודו של הבוס החדש, האן יוצא להרפתקה שתכניס לו כסף רב, ותתן לו סוף סוף את העצמאות אותה הוא חיפש כל השנים – אם הוא לא ימות בדרך.

המסעות שרצינו לראות

מה אפשר לומר על “סולו” שאתם לא מצפים לשמוע כבר? לא הרבה, לטוב ולרע. לטוב – כי ברובו הסרט עומד בציפיות. לרע – כי יתכן שהציפיות די נמוכות, ובצדק. “סולו” עובר על כל הרגעים החשובים, לכאורה, ברקע של האן סולו, ומציג אותם בלי יותר מידי עניין. הנה האן נהייה טייס, הנה האן פוגש את צו’אי, הנה האן פוגש את לאנדו, הנה הוא מטיס את המילניום פלקון מחוץ לכוכב קסל ב-12 פארסקים בלבד (אגב, יחידת מרחק ולא זמן, אבל ניחא).

אז מה מעניין פה? מה שקורה בין לבין. או, אם נדייק, מי שקורה בין לבין. כמעט כל דמות שמוצגת ב”סולו” מעניינת בצורה כזו או אחרת. וחוץ מהאן סולו עצמו, שגם הוא לא נורא, כל דמות בסרט משוחקת מצוין. הדמויות מסקרנות ומייצרות סיטואציות מבדרות, שזה אחד הדברים החשובים ב”מלחמת הכוכבים”. גם בלי ג’דיי וסית’, אנחנו רוצים לראות חליפות ושריונות שנראים כמו שילוב של משהו שאנחנו מכירים מהעולם שלנו עם משהו שלא חלמנו עליו, לראות נשקים לא מציאותיים אבל עדיין מגניבים, ולראות כל מיני גזעים של חייזרים שיכולים להיות מוזרים ומכוערים, אבל גם כיפיים ואפילו ידידותיים.

אי אפשר לומר שמדובר בסרט יפה במיוחד. רוב הלוקיישנים בסרט די משעממים. מצד שני האווירות השונות שלו נפלאות. הסרט מתחיל בשילוב של פילם-נואר עם דיסטופיה מיליטריסטית, מתפתח משם לסרט שודים, והופך להרפתקה שאנחנו מצפם לראות עם האן וצ’ואי במילניום פלקון. זה פשוט כיף! אלא שכשהכיף עוצר, אפילו לשניה, משהו בסרט מפסיק לעבוד.

מתוך "סולו: סיפור מלחמת הכוכבים" (תמונה באדיבות פורום פילם)

מתוך “סולו: סיפור מלחמת הכוכבים” (תמונה באדיבות פורום פילם)

הסיפור שלא רצינו לשמוע

במובן מסוים “סולו” נועד לספר סיפור לא מעניין ומיותר. הרי כל מה שיש לדעת על האן סולו אנחנו יודעים מהסרטים שראינו עד עכשיו. הוא גנב עם לב זהב, טייס ואקדוחן מוכשר וחבר נאמן. יש לו קשרים קודמים עם דמויות שכבר פגשנו, ואנחנו יודעים איך הוא חי את חייו עד לרגע האחרון. מה זה משנה עם מי הוא עשה שודים פעם, לפני שהוא פגש את לוק בטטואין, ולמה?

לאורך רוב הסרט ההפקה מבינה את זה, ופועלת בהתאם – במקום להתמקד ב”למה” מתמקדים ב”איפה” ו”עם מי”, פשוט כדי שיהיה לנו כיף. אבל יש אנשים עם מחשבה מופרכת – הם חושבים שסרט צריך עלילה! ובשם העלילה הזאת מוקרבת על מזבח המערכה האחרונה של הסרט. ועל זה נומר “חבל”.

חבל שניסו בכח לייצר רגעים עם משמעות והשלכות, כאשר לא יכולות להיות השלכות ולא יכולה להיות משמעות. דמויות שקיימות בסרטי “מלחמת הכוכבים” ישרדו הרי, ודמויות שמופיעות לראשונה לא יופיעו שוב. אבל בסוף הסרט, בחצי שעה האחרונה והמייגעת שלו, הדמויות מדברות ומדברות ומדברות. נושאות נאומים, מחליטות החלטות, כשכל מה שמעניין אותנו זה לראות את האן עולה על הפאלקון וטס לטטואין – כי שם מתחיל הסיפור, ולא יכול להיות תרחיש בו האן לא עושה את זה, נכון?

ובכן, יכול להיות שהסרט מתרחש במציאות מקבילה, אבל זה היה נועז ומבלבל מדי. זה היה רעיון טוב וגרוע בו זמנית, מהסיפורים האלה שלא עובדים בכלל אלא אם כן בדיעבד הם מוכיחים את עצמם כאפקטיבים. וזה כיוון שלוקאספילם לא הלכו אליו כאן, וספק אם ילכו אליו בעתיד.

דונלד גלובר מתוך "סולו: סיפור מלחמת הכוכבים" (תמונה באדיבות פורום פילם)

דונלד גלובר מתוך “סולו: סיפור מלחמת הכוכבים” (תמונה באדיבות פורום פילם)

בשורה התחתונה

“סולו: סיפור מלחמת הכוכבים” הוא סרט הרבה יותר כיפי ומוצלח משחשבתי שהוא יהיה. למרות שהאן סולו עצמו די יבש, הוא עושה את העבודה, והקאסט סביבו פשוט נפלא. אחרי סרט מלא באקשן ורגעים טובים הסוף שלו מצליח לשעמם ולעייף, עם רצף טוויסטים חסרי משמעות בעלילה. ובכל זאת, אם אתם אוהבים את יקום “מלחמת הכוכבים”, תקבלו כאן סרט די מסורתי. הוא לא ממריא גבוה ונשאר די בינוני, אבל הוא ממש טוב בבינוניות הזאת – אם יש דבר כזה בכלל.

במאגר הקופונים שלנו כבר ביקרתם?
סמארטפונים וגאדג'טים במחירים נוחים ובמשלוח ישיר עד הבית
לחצו כאן
קריאה נוספת
עוד על הכותב
author-image
בוריס אוליאנסקי
מבקר קולנוע, צרכן מדיה מכל הסוגים ומעורב במשחקי תפקידים רוב חייו, שולחניים וממוחשבים. שותף להנחיית הפודקאסט Games of Future Past, המבקר משחקים חדשים לצד ישנים, ומשווה ביניהם.
תגובות לכתבה
גאדג'טי | Gadgety
ניווט באתר
קטגוריות
גאדג'טי
חיפוש כתבות