-פרסומת-

גורד שחקים (באדיבות Tulip Entertainment)

ביקורת סרט: גורד שחקים – מת להיות “מת לחיות”
| יום חמישי, 12 ביולי 2018, 09:30 | בידור ופנאי

עוד יום, עוד סרט עם דוויין ג’ונסון (Dwayne Johnson) עולה למסכים. השחקן המרוויח ביותר בהוליווד לא מרוויח רק מהקרחת היפה שלו – הוא סוס עבודה, שלא מפסיק לככב על כל המסכים האפשריים. הפעם מדובר ב”גורד שחקים” (Skyscraper), שיתוף פעולה נוסף בין איש-הסלע לבין הבמאי-תסריטאי רוסון מרשל ת’ורבר (Rawson Marshall Thurber), במאי קומדיה שהחליט לכתוב ולביים סרט פעולה. רוצים לנחש איך זה יצא?

העלילה

ג’ונסון משחק את וויל סוייר, סוכן FBI לשעבר שנפצע במהלך פעילות מבצעית. כתוצאה מהפציעה סוייר איבד את רגלו הימנית ואת עבודתו כסוכן מבצעי. הוא זכה, בתמורה, להכיר את האישה שלימים הפכה לאשתו ולאם שני ילדיו – שרה, אותה משחקת נב קמפבל (Neve Campbell). כעשור לאחר התאונה, עם רגל תותבת ומשפחה אוהבת, סוייר עובד כמומחה בטיחות המייעץ לעסקים ולחברות ביטוח – ולמרות שהוא מפעיל עסק קטן ביותר, הוא גם איש מקצוע מוערך.

הוא מוערך עד כדי כך, למעשה, שהוא מוזמן לעשות ביקורת בטיחות ל”פנינה” – המגדל הגבוה ביותר בעולם, הממוקם בהונג קונג. המהנדס והיזם מאחורי הפנינה, אותו משחק צ’ין האן (Chin Han), החליט לבנות “עיר אנכית” במילותיו שלו, ולאכלס מעל מאה קומות במגדל באנשים שיגורו בהן, ויהנו מכל הטוב שיש למגדל העצום להציע. כל שהוא צריך זה לקבל אישור מחברת הביטוח שהבניין אכן בטיחותי, ושאפשר לבטח אותו.

אבל כל זה משתבש כאשר קבוצה של לוחמים מאורגנים פורצים אל המגדל. מטרותיהם לא ברורות, אבל הם מתחילים שריפה בקומות המגורים – בדיוק היכן שמשפחתו של סוייר שוהה, בזמן שהוא נמצא מחוץ למגדל. בניסיון נואש להציל את משפחתו, סוייר נאלץ למצוא דרך לתוך המגדל הנעול והבוער – לעיני תושבי הונג קונג מוכי ההלם.

גדול יותר וריק יותר

אדם חסר חשיבות בעל רקע משטרתי פורץ למגדל כדי להציל את אשתו מטרוריסטים אירופאים. נשמע לכם מוכר? ברור שכן – זה “מת לחיות”. ואם אתם חושבים ש”גורד שחקים” רק נשמע טיפה כמו “מת לחיות”, אתם טועים – זה בעצם אותו סרט, רק בהרבה, הרבה יותר גדול.

במקום מגדל משרדים יש את הבניין הגבוה ביותר בעולם; במקום אקסית יש אישה אוהבת עם שני ילדים; במקום קבוצה אחת של רעים יש לנו פעילות מבצעית שמתרחשת בכמה נקודות בו זמנית; ובמקום ברוס וויליס הקטן יש את דוויין ג’ונסון המפלצתי. הכל ב”גורד שחקים” סופר גרנדיוזי, רק שהסרט לא ממש מרוויח מזה כלום. בעיקר כי אין ערך בכל הקומות של גורד השחקים, בהתחשב בזה שרק כמה קומות בודדות מנוצלות, ודוויין ג’ונסון לא עובר בכלל בתור “סתם מישהו”.

לג’ונסון יש את האג’נדות שלו, שמתגלגלות איתו מסרט לסרט. אחת האג’נדות הבולטות היא להראות לגברים שגם לו, הגבר שהכי גבר, יש קשיים – שהוא לא מצליח בהכל, שהוא סובל מדכאון וחרדות, שהוא לוקח תרופות ומקבל עזרה מחברים, וכן הלאה. כל זה מבורך, אבל זה עדיין לא מצליח לפרוץ את המחסומים התרבותיים שהתרגלנו אליהם – אם בסרט מופיע גיבור עצום מימדים כמוהו, אנחנו משערים שמדובר בלוחם כל-יכול.

הפעם ג’ונסון רוצה להראות לנו גם כמה כוח יש לאדם, שאיבד את רגלו. להראות את הקשיים, המכשולים, אבל גם את היכולת. סוייר לא מוגבל, הוא אדם עם מוגבלות. סוייר לא נכה, הוא אדם עם קושי תנועתי שהוא למד להתמודד איתו. יש לו כלים פיזיים (תותבת), וכלים נפשיים (כדורים ומשפחה), שמחזיקים אותו שפוי ומתפקד. ועדיין זה לא מנוצל כמו שצריך – עוד על זה בהמשך.

גורד שחקים (באדיבות Tulip Entertainment)

גורד שחקים (באדיבות Tulip Entertainment)

הזדמנויות מוחמצות

מבט נוסף על “גורד שחקים” מראה לנו הר (או מגדל) של פוטנציאל. פוטנציאל שת’ורבר, במאי הסרט, לא ממש ניצל. יותר מדי התעסקות במשטרת הונג קונג בשביל הקהל הסיני של הסרט, התעסקות בשריפה והתעסקות באיש מאחורי המגדל, השאירה פחות מקום לפתח קצת יותר את דמותו של סוייר ולשים לו יותר מכשולים. הקרב הסופי של סוייר נגד הנבל הוא סתמי במיוחד.

ולא אעז לומר שלסוייר חסרים מכשולים – כאדם עם רגל אחת שרץ, קופץ, מתגלגל, מסתער, נופל ומפיל, עובר על האיש חתיכת יום דפוק. הוא פשוט לא מרגיש ממש אמין. וכאן גם מגיעה הדילמה הגדולה – ג’ונסון או לא ג’ונסון? מצד אחד דוויין ג’ונסון מפזר על כל דבר שהוא עושה אבק פיות, שאוטומטית משפר אותו – וזה נכון גם כאן. מצד שני, שחקן שלא בנוי כמו גיבור על היה הופך חלק גדול מהסרט למותח ואמין יותר – ולמרות כל הצ’ארם של ג’ונסון, אולי זה בעצם מה שהיה חסר – גיבור להזדהות איתו, לא להעריץ. כי קל מאוד להעריץ את ג’ונסון, עדיין לא פשוט להזדהות. בכלל.

בשורה התחתונה

“גורד שחקים” יכול היה להיות סרט נוראי. במקום זה הוא פשוט סרט מיותר. יש לו סצנת אקשן אחת מצוינת בתחילת הסרט, אבל אין אקשן מעניין בהמשכו. הוא מציג הרבה דמויות צבעוניות ומעניינות, אבל הוא לא עושה איתן שום דבר מיוחד. הוא שם בראש את דויין ג’ונסון, שלא ממש תורם דבר לסרט מלבד הכריזמה הטבעית שלו. וזה, הכריזמה של ג’ונסון, היא מה שהופך את הסרט מנוראי לסתם מיותר – אבל שחקן הולם יותר, שחקן שלא נראה גדול ומפחיד יותר מהנבל, אולי היה מביא את הסרט לגבהים אחרים.

דמיינו את הסיפור הבא – אדם פשוט, מן המניין, רגיל לחלוטין, סוכן FBI מבצעי לשעבר, שיש לו רגל אחת והרבה מוטיבציה להציל את המשפחה שלו מתוך מגדל בוער בהונג קונג. נשמע כמו סיפור יסוד ממש טוב, האמת. תראו איך הוא מצליח למרות כל הסיכויים, ולמרות הרגל התותבת! במקום זה קיבלנו את ג’ונסון, עם נרטיב שונה לגמרי – תראו איזה מגניב “דה רוק”, אפילו רגל תותבת לא תעצור אותו! קשה לחשוב שהגיבורים שלנו לא כל יכולים – אבל לפעמים גם דוויין ג’ונסון לא תמיד מסוגל להחזיק סרט שלם על כתפיו.

במאגר הקופונים שלנו כבר ביקרתם?
סמארטפונים וגאדג'טים במחירים נוחים ובמשלוח ישיר עד הבית
לחצו כאן
קריאה נוספת
עוד על הכותב
author-image
בוריס אוליאנסקי
מבקר קולנוע, צרכן מדיה מכל הסוגים ומעורב במשחקי תפקידים רוב חייו, שולחניים וממוחשבים. שותף להנחיית הפודקאסט Games of Future Past, המבקר משחקים חדשים לצד ישנים, ומשווה ביניהם.
תגובות לכתבה
גאדג'טי | Gadgety
ניווט באתר
קטגוריות
גאדג'טי
חיפוש כתבות