קיאנו ריבס מתוך "ג'ון וויק 3" (תמונה באדיבות פורום פילם)

ביקורת סרט: ג’ון וויק 3 – עוד לא סיימנו, וחבל
| יום חמישי, 16 במאי 2019, 17:00 | בידור ופנאי

כשיצא “ג’ון וויק” הראשון, לא ממש ידענו למה לצפות. סרט פעולה בכיכובו של קיאנו ריבס (Keanu Reeves), מונהג על ידי במאי לא מוכר בשם צ’אד סטהלסקי (Chad Stahelski) – לא הייתה שום סיבה להתרגש. אבל מהרגע שהסרט יצא, הבאזז סביבו רק עלה והתגבר.

ואז, כאשר ב-2017 יצא הסרט השני, כבר ידענו לצפות למשהו מיוחד – ולא התאכזבנו. כעת הציפיות סביב “ג’ון וויק 3” (John Wick: Chapter 3 – Parabellum) בשמים – האם יש לו סיכוי לעמוד בהן? התשובה היא שכן, יש לו סיכוי, אבל נדמה שהסיכוי הזה מתפספס ברוב הסרט.

ג’ון וויק 3 – העלילה

לאחר שהמתנקש האגדי ג’ון וויק נשאב חזרה לעולם הרוצחים השכירים, הוא ניסה לצאת ממנו – על ידי כך שחיסל את סנטינו ד’אנטוניו, האדם שכפה על וויק לחזור למשחק. זה יצר שתי בעיות, כל אחת מהן חמורה בדרכה. הבעיה הראשונה הייתה שסנטינו היה חבר ב”שולחן הגבוה”, המועצה שמנהלת את כל עולם המתנקשים. הבעיה השנייה היא שוויק חיסל את סנטינו בשטח מלון הקונטיננטל, שטח שמוגדר כקדוש בחברת המתנקשים, ואסור לבצע בו “עסקים”. במילים אחרות – אסור להרוג בו.

כעת ג’ון הוכרז כמנודה, “אקסקומוניקטו” בשפת הכנסייתית בה משתמשים המתנקשים. דמו מותר, ואסור לאף אחד לסייע לו בשום צורה. אם לא די בזה, השולחן הגבוה קבע מחיר על ראשו של גיבורינו – 14 מיליון דולר למי שיהרוג את ג’ון וויק, הידוע גם כ”באבה יאגה”. אין בשבילו מקום בטוח בעולם כולו.

ג’ון מבין שהוא לא יוכל לחיות נרדף. במוקדם או במאוחר מישהו יצליח לחסל אותו. הוא פצוע ועייף, ומצבו לא ישתפר בקצב הזה. בזמן שהוא מחפש פתרון לבעיה, השולחן הגבוה דואג לניקוי רחב יותר. כל מי שסייע לג’ון בחיסול סנטינו חייב לשאת באחריות מסוימת. יש שני אנשים ספציפיים – מלך פושטי-היד, אותו מגלם לורנס פישבורן (Laurence Fishburne), ווינסטון, מנהל מלון הקונטיננטל בניו יורק, אותו משחק איאן מקשיין (Ian McShane). שניהם יאלצו להוכיח מחדש את נאמנותם לממונים עליהם, או לשלם על כך ביוקר.

סוד ההצלחה

למה אנחנו מתלהבים כל כך מסרטי “ג’ון וויק”? קיאנו ריבס הוא שחקן ותיק, אבל כישורי המשחק שלו תמיד נחשבו לחולשה שלו, במיוחד בשנים האחרונות. הסיפור גם הוא לא מעורר הרבה עניין – מתנקש לשעבר שלא מצליח להתגבר על מותה של אשתו, ונשאב למעגל אלימות אינסופי בעקבות כלב מת, זה בסיסי ולא מעניין. אבל ברור שזה לא כל מה שיש בעולם הזה, עולם שכבר נתן לנו שלושה סרטים, עם עוד סרט אחד לפחות בדרך, וסדרת טלויזיה שנמצאת עכשיו בהפקה.

יש שני מרכיבים מרכזיים להצלחה של הסרטים האלה. הראשון הוא כמובן האקשן. סטהלסקי, פעלולן וכוריאוגרף קרבות, מבין אקשן בצורה שלא כל במאי פעולה מבין. הוא חי ונושם בגופו את הקצב, המהירות והקטלניות של סצנת אקשן טובה. ריבס הוא כפלסטלינה בידיו – השחקן הוותיק עבר אימונים מפרכים לפני כל סרט, כולל אימוני לחימה ונשק שאיפשרו לו להחיות את דמותו של ג’ון וויק על המסך בצורה משכנעת. ג’ון וויק מצליח להתמודד לבדו עם עשרות אויבים כי הוא מהיר יותר, מיומן יותר, מנוסה יותר, ובעיקר – יצירתי יותר. הוא מסרב למות, ומסרב לזהות אף סיטואציה כחסרת מוצא. לנו נותר להריע לו.

המרכיב השני, והוא המרכיב שהתפתח במיוחד בסרט השני, הוא העולם בו סרטי “ג’ון וויק” מתרחשים. אנחנו רגילים לראות את ניו יורק כעיר שונה ומוגזמת, כמעט לא אמיתית, אבל סטהלסקי מותח את הגבולות הסבירים כמה שאפשר, ומתברר שאפשר למתוח אותם רחוק למדי. עולם המתנקשים בו ג’ון וויק חי הוא לא מציאותי – עולם בו כל קבצן, כל נהג מונית, כל מוכר בדוכן סושי, כולם למעשה חלק מרשת המתנקשים הבינלאומית של השולחן הגבוה. אבל למרות שהוא לא מציאותי, זה עולם כה יפה ומלהיב שכיף לנו להיות בו.

מספיק שתראו צילומי מסך מהסרט כדי לראות כמה הסרט הזה יפה. כמה הגרסה הזאת של ניו יורק היא אפלה, אך בו זמנית צבעונית. כמה היא קודרת, ובו זמנית מלאת חיים. מלבד ג’ון עצמו, שתמיד נראה חמור סבר ועצוב מעט, כל מי שחי בעולם הזה נהנה ממנו. כולם רוצים להיות הג’ון וויק הבא – ורק וויק, הטוב מכולם, מחפש הזדמנות לצאת. זה כה מוגזם שזה מצחיק, וזה מצחיק בכוונה. לא חסרים רגעים מצחיקים בסרט, והרבה מהם.

קיאנו ריבס מתוך "ג'ון וויק 3" (תמונה באדיבות פורום פילם)

קיאנו ריבס מתוך “ג’ון וויק 3” (תמונה באדיבות פורום פילם)

עשרים הדקות הראשונות של “ג’ון וויק 3″ הן כל מה שחלמתם עליו ויותר בסרט חדש על וויק. יש מתח, יש הומור, יש אקשן מהיר ואכזרי, הריגות יצירתיות, דמויות צבעוניות ומוגזמות, ואפילו קריצה מפתיעה ל”הטוב, הרע והמכוער”, למי שידע לזהות אותה. פשוט הכל מהכל שיש לסרטי “ג’ון וויק” להציע. ומשם הכל מתחיל רק להתדרדר.

הסיבה לכשלון

סרטי “ג’ון וויק”, כאמור, לא מצטיינים בסיפור שלהם. עד עכשיו הם גם לא ניסו. דמויות מעולות ובניית עולם מופלאה – כן. עלילה מעניינת? לא הפואנטה. תנו לג’ון סיבה טובה לפגוש את הדמויות האלה, להרוג את חלקן (טוב, נו, את רובן), ואנחנו מרוצים. מרוצים? אנחנו מאושרים! אבל נדמה שבסרט הזה החליטו היוצרים שצריך להרחיב את העלילה – ועשו נזק.

דרק קולסטאד (Derek Kolstad), שכתב גם את הסרטים הקודמים, החליט שצריך לשלוח את ג’ון למסע שגובל ברוחני. השאלה הנשאלת היא – למה? זו שאלה שחייבת להישאל, והיא שאלה מסוכנת, כי עד עכשיו לא שאלנו את השאלה הזו. הסרטים היו כה מהירים וכה ברורים, שלא היינו צריכים לשאול למה ג’ון עושה את מה שהוא עושה. זה מה שהוא יודע לעשות – הוא מונע מכעס ומנקמה. הרי זו הסיבה שהוא הרג את סנטינו בשטח הקונטיננטל – כי כבר לא איכפת לו. אבל עכשיו צריך שיהיה לו איכפת.

מה הסיבה של ג’ון לחיות, בעצם? למה להילחם בכל מחיר על ההישרדות שלו והשקט הנפשי שלו? הוא נקם ברוצחי הכלב שלו בסרט הראשון, הוא חיסל את סנטינו על כך שניצל אותו בבוטות בסרט השני, כעת הוא נמלט על חייו. אם הייתם אומרים לי שהוא פועל באינרציה, הוא מנסה לשרוד מתוך אינסטינקט, הייתי מקבל את התשובה הזאת בשמחה. אבל כחלק מהמסע הרוחני שלו, ג’ון נשאל במפורש: “למה אתה רוצה לחיות?”. אתן לכם לגלות לבד את התשובה, אבל אזהיר אתכם שזו תשובה לא מספקת, לא טובה, לא ברורה, ולא מצדיקה את מה שקורה בשאר הסרט.

חשבנו שבסרט הזה ג’ון ילך נגד השולחן הגבוה. שהוא, יחד עם ווינסטון ואולי גם מלך הקבצנים, יפיל את המערכת המסואבת. במקום זה הסרט גורר אותנו דרך סדרה של אירועים שמרגישים כמו סיפור צד, תקריות לא מעניינות שמעקבות אותנו מלהגיע לפואנטה האמיתית. הרי המרד של ג’ון התחיל כבר ברצח של סנטינו. אבל נדמה שאת המלחמה של ג’ון בשולחן הגבוה הוחלט לשמור לסרט הרביעי – ואם חשבתם שהסרט השלישי אמור להיות האחרון, גם אני חשבתי כך. מסתבר שהסבל של ג’ון לא מסתיים כאן.

קיאנו ריבס והאלי ברי מתוך "ג'ון וויק 3" (תמונה באדיבות פורום פילם)

קיאנו ריבס והאלי ברי מתוך “ג’ון וויק 3” (תמונה באדיבות פורום פילם)

אבל לא באתם בשביל הדרמה, באתם בשביל האקשן! זה משהו ש”ג’ון וויק” תמיד עשה טוב, זה ודאי לא השתנה, נכון? ובכן, צר לי להיות נושא הבשורות הרעות, אבל האקשן ב”ג’ון וויק 3″ הוא החלש ביותר בסדרה. זו אמירה לא הוגנת, כי תמצאו כאן גם כמה מרגעי הפעולה הטובים ביותר מהשנים האחרונות, אבל בתמונה הגדולה והכללית? זה לא ממש עובד.

האקשן של “ג’ון וויק” תמיד היה מאוד מהיר ומאוד מדויק. נהנינו ממנו כי הוא הצליח להראות כמעט על-אנושי, אבל גם להיות קריא, ברור, ומעניין. ב”ג’ון וויק 3″ הרבה מזה נעלם, ומוחלף בסצנות אקשן ארוכות מידי שלא לצורך. הסרט מקיים את כל ההבטחות שלו – כל מקום שנראה לכם כמו זירת קרב מעניינת יהפוך לזירת קרב. אבל הקרב בכל זירה נמשך הרבה אחרי שהזירה כבר מיצתה את עצמה.

האקשן גם לא ברור כמו פעם. מהלומות, דקירות ויריות שנראות קטלניות לא מצליחות להרוג אויבים, ואז מתקפות נוספות, פחות מסוכנות למראה, כבר מחסלות אותם. היעילות הממוקדת של ג’ון ועמיתיו מוחלפת בבלאגן לא קריא, שלעתים קרובות רק משרת את הגימיק של הרגע – כי אם יש זוג כלבי תקיפה בסצנה, זה אומר שצריך להפעיל אותם. לפתע כל היריות פוגעות רק ברגליים ובידיים, גם בטווח אפס, כדי לתת הזדמנות לכלבים לפעול. לעתים פגיעות שנראות כמו פגיעות ראש מתגלות כפגיעות חזה “לא קטלניות”, כדי למשוך את הקרב עוד קצת.

אורכו של הסרט כשעתיים – אורך סטנדרטי לסרט היום. התחושה היא שאם היו מהדקים את הקרבות, היינו מקבלים סרט באורך של כשעה וחצי בלבד. אורך מספק מאוד אם תשאלו אותי, אך לא את ההפקה, כך נדמה. ואולי גם צופים מסוימים היו מתאכזבים מזה – אבל אותי אישית מאכזב לראות את הסאגה של “ג’ון וויק” מועדת כה חזק, בטח ובטח בחלקים שאמורים להיות הכוח העיקרי שלה.

בשורה התחתונה

“ג’ון וויק 3” מנסה להתפתח בחלקים החלשים שלו, שהם הסיפור ופיתוח הדמות של וויק עצמו, ונכשל נחרצות. בדרך הוא גם מקריב חלק ניכר ממה שטוב בסדרה, ואנחנו מקבלים כתוצאה מזה בלילה לא קוהרנטית של אקשן לעוס. חלקו טוב, חלקו מצוין, רובו מעייף. העייפות הזאת יכלה לעזור לנו להזדהות עם וויק עצמו, אלא שהוא עצמו נהייה דמות כה לא ברורה ולא מובנת, שאי אפשר להזדהות איתו בכלל.

“ג’ון וויק 3” הוא לא סרט נוראי. יותר מזה – אין ספק שארצה לצפות ב-4, שיחתום את הסאגה בתקווה רבה. אבל בהתחשב בפוטנציאל שלו, ובמה שראינו עד עכשיו בסדרה, מדובר באכזבה ענקית.

במאגר הקופונים שלנו כבר ביקרתם?
סמארטפונים וגאדג'טים במחירים נוחים ובמשלוח ישיר עד הבית
לחצו כאן
תגובות לכתבה
גאדג'טי | Gadgety
ניווט באתר
קטגוריות
גאדג'טי
חיפוש כתבות