-פרסומת-

ביקורת סדרה: משחקי הכס, פרק הסיום – אי אפשר לרצות אותנו

שמונה עונות, 75 פרקים. הגענו לסוף. אין עוד “משחקי הכס” (Game of Thrones). תם לו “כס הברזל” (The Iron Throne), הפרק האחרון של הסדרה היוקרתית והיקרה ביותר בהיסטוריה של הטלויזיה, והביא איתו סוף של עידן. אז למה מחכים? צריך לדבר על הפרק!

מכאן יתחילו ספוילרים ממורמרים לפרק הסיום של הסדרה – ראו הוזהרתם!

יש מה לאהוב

“כס הברזל” התחיל כפרק כמעט אילם. לו רק היה נשאר כזה. מהשוט הראשון שלו הפרק התמקד בטיריון, והמשיך להתמקד בו לחלק ניכר מאוד מהפרק כולו. בכך הוא הפך אותו לגיבור הפרק, ואכן בשביל צופים רבים טיריון הוא גיבור הסדרה. זה לא מדויק לקרוא לו כך, כי אין גיבור אחד יחיד ל”משחקי הכס”, כידוע, אבל אין ספק שדמותו עברה הכי הרבה – נפשית וגיאוגרפית. והמסע הזה של טיריון, אחד ממסעותיו האחרונים בסדרה, היה מיוחד.

למרות ההישגים הטכניים המרשימים של הסדרה, אני לא נוטה להלל אותם. הסיבה לכך היא שצילום יפה וגרפיקה ממוחשבת יקרה עדיין משרתים את כלל היצירה, ולא עומדים בפני עצמם. אבל היללתי אותם בשמחה בפרק הקודם, ואהלל אותם גם כאן – עבודת הצילום, התפאורה והפוסט-פרודקשן של החלק הראשון של הפרק הייתה מרהיבה, והתכתבה עם מה שעבר גם על טיריון וגם עלינו. הטיול שלו בהריסות מעלה המלך התכתב עם הרגשות הקשים שהתעוררו בחצי השני של הפרק הקודם, וכשהוא מצא את הגופות של סרסיי וג’יימי, כשהוא בכה על אחיו המת, בכיתי איתו. הכל פשוט עבד.

זה המשיך באותו טון כאשר דאני נחתה. היא הייתה מרשימה ואימתנית. דרוגון היה יפהפה ונוראי – מלא באש וזעם, מלכותי ופראי, כמו אמו. הסצנה של דרוגון העצום יוצא מתוך השלג הייתה אחת מהיפות בסדרה כולה. אחרי שלא פעם ההפקה מצאה מקומות אסטרטגיים לחסוך בהם, פה היא דווקא הוציאה תקציב לא מבוטל על שוטים שתורמים אך ורק לתחושה ולאווירה של הפרק. זה נהדר, כי זה עובד, וממש עוזר להפוך את העולם למשכנע.

במשך דקות לא מעטות הרגשתי שוב שאני בווסטרוז. הייתי מכושף על ידי ההריסות המפויחות והמושלגות של מעלה המלך, שניצלה ממלך הלילה ונצלתה על ידי מלכת האש. הייתי רוצה לראות את הסדרה מסתיימת שם – כי מהרגע שדאינריז מתה, “משחקי הכס” נהייתה הסדרה הכי מביכה שהיא הייתה אי פעם. וזה הישג נדיר.

מתוך משחקי הכס, פרק 6 בעונה 8 (צילום: Helen Sloan, תמונה באדיבות HBO)

מתוך משחקי הכס, פרק 6 בעונה 8 (צילום: Helen Sloan, תמונה באדיבות HBO)

נכתב במיוחד בשבילנו

דייוויד בניוף ודן ווייס, יוצרי הסדרה שגם כתבו וביימו את הפרק הזה ספציפית, מאוד רוצים שנהייה מרוצים. באופן מאוד מובהק ניתן לראות, במיוחד מאז שנגמר החומר המקורי של ג’ורג’ מרטין, שחלק ממה שנכתב נכתב בשבילנו. לכן הקליגיינים נפגשו לקרב אחרון, כי המעריצים ציפו לזה עוד מהספרים, לכן טורמונד כמעט מסתכל למצלמה כל פעם שהוא חושב או מדבר על בריאן, כי זה מצחיק אותנו, ולכן המועצה שהתאספה לקבוע את עתיד ווסטרוז כל כך מוזרה.

יש כל מיני פרצופים חוזרים שלא ראינו זמן רב. יש את רובין ארין, לורד הבקעה, יחד עם לורד רויס, ועוד לורד נשכח כלשהו. משום מה לכולם יש קול שווה במועצה, למרות שרק ארין הוא לורד “גבוה”. מה שיותר תמוה, זה שיש קול שווה לאנשים שאינם לורדים. אפשר להבין למה אריה יושבת שם, בתור גיבורת ווינטרפל ומצילת שבע הממלכות, או ג’נדרי, שהוכתר על ידי דאינריז כלורד קץ-סופה, או בראן, העורב בעל שלוש העיניים, אבל למה בריאן יושבת אתם? היא שומרת הראש של סאנסה, לא יותר מזה. למה סאמוול, חבר משמר הלילה ומלומד שלא סיים את לימודיו? רק סר דאבוס מפקפק בזכות הקול שלו, ובצדק, ובכל זאת מקבל קול.

מי שקולו נלקח ממנו כמעט לחלוטין הוא אדמור טאלי, אחיה של קייטלין סטארק. לאחר שלא נראה עונות מספר, לפתע הוא מופיע לפרק הסיום – רק כדי להיות מושתק. הלורד השליט של אחד מהבתים הגדולים, להזכירכם, ריבון ארצות הנהר. כן כן, אותן ארצות נהר שמשום מה הוצעו לתולע אפור והלא-טמאים שלו, ממש מול פניו של אדמור, שלא מחה על זה לרגע. גם הוא, כמו התסריטאים, שכח מי הוא בכלל ולמה הוא נמצא שם.

אבל אני שואל שאלות של היגיון פנימי, וזו הטעות, כי רק לפני כמה פסקאות הסברתי בעצמי ולעצמי שאין כאן היגיון פנימי, רק היגיון של לספק את הצופים. הצופים אוהבים את אריה וסאמוול ודאבוס ובריאן. הצופים לא זוכרים את רובין ארין ואת דוראן מארטל, אז צריך לשים סביבם כמה לורדים זכורים יותר כמו רויס. הצופים זוכרים שאדמור טאלי היה קצת מגוחך, אז הוא יחזור בהופעה אחת אחרונה כדי שנצחק עליו עוד קצת שוב.

ואז טיריון, השבוי, הבוגד, יתן מונולוג ארוך וסתמי בו כולם ישתקו ויקשיבו לו, והוא ימליך את בראן. ובראן? בשחצנות קלה (לא קלה בכלל) אומר לנו “נו, בשביל זה באתי לפה”, כמו שהצופה בבית יגיד “נו, בשביל זה אני צופה בזה”. כדי לראות את כל החמודים שלנו יושבים יחד, וממציאים סוף לסדרה שלא מצליחה למצוא לעצמה סוף.

בראן סטארק מתוך משחקי הכס, עונה 8 (צילום: Helen Sloan, תמונה באדיבות HBO)

בראן סטארק מתוך משחקי הכס, עונה 8 (צילום: Helen Sloan, תמונה באדיבות HBO)

ואז מגיע אפילוג ממש מוזר.

משחק ב”מה אם”

זה השלב בו אנחנו רוצים לראות סיכום. לראות שמונה עונות של טלוויזיה גרנדיוזית מתקפלות יפה ומשאירות אותנו עם אותה עצבות מתוקה שאנחנו מרגישים כשאנחנו מסיימים סדרה ארוכה שאהבנו, או ספר ממש טוב. אבל “משחקי הכס” לא עושה את זה. במקום, היא שואלת כל מני שאלות “מה אם?” שאין להן תשובה ממש. דייוויד ודן, היוצרים, אומרים לנו “אל תדאגו, שמנו לב להכל” בזה שהם פשוט מצביעים על הקצוות הפתוחים, ולא באמת אומרים משהו מעניין עליהם. זה לא שצריך לסגור את כל הקצוות, חלילה, אבל להצביע עליהם ולצחקק זה גם לא פתרון.

“איפה דרוגון?”, אתם שואלים? בראן מתלוצץ שהוא כבר ימצא את דרוגון. הופה, בראן יכול להשתלט על דרקון! זה בהחלט רעיון. בואו נמשיך הלאה. צריך לבנות מחדש את מעלה המלך, אז מה נבנה קודם? ספינות או בתי בושת? אך, איזה קטעים אתך ברון אתה עכשיו הלורד של האדמה העשירה ביותר בווסטרוז, אתה שר המטבע של המלך החדש, ועדיין אתה זנאי דוחה שבוגד בחבריו. כיף וצחוקים במועצה הקטנה. ומה תעשה אריה? שתלך לגלות את הגרסה המקומית של אמריקה. וואלה, עוד רעיון! הנה, קחו, לדייוויד ודן לא חסרים רעיונות. בכל זאת, הם גם יודעים לקרוא בפורומים של מעריצים.

אז יש לנו מלך-מכשף אפאתי ושחצן (זה נשמע לכם סותר אבל זה לא) שמחפש דרקונים בחלומות שלו, יש לנו נערה מתנקשת שמחליטה שהיא קולומבוס בלי שום סיבה מובנת, אבל מה עם ג’ון? בניגוד לדאני, אותה הוא רצח בידיו שלו אחרי שהיא כבר חוותה רצח אופי מהכותבים במשך כמה עונות, מה נותר לג’ון לעשות? מה שעושים עם כל הבוגדים – חזרה לחומה! סגירת מעגל תגידו? אולי, רק לא ברור בדיוק איך המעגל הזה נסגר.

מתוך משחקי הכס, פרק 6 בעונה 8 (צילום: Helen Sloan, תמונה באדיבות HBO)

מתוך משחקי הכס, פרק 6 בעונה 8 (צילום: Helen Sloan, תמונה באדיבות HBO)

יש שתי סיבות שהחומה קיימת – הסיבה המקורית, והסיבה השגויה. הסיבה המקורית, שלשמה בראנדון הבנאי הקים אותה, הייתה כדי להגן על ממלכות האדם מה”אחרים”, מהמהלכים הלבנים. הסיבה השגויה היא כדי להגן על הצפון מפני הפראים. ובכן, כמו שאתם זוכרים ודאי, אין יותר מהלכים לבנים, והפראים כבר אינם האויב של הצפון. על מי אז בעצם שומר משמר הלילה, ומפני מי? ואגב, אם הצפון עכשיו איננו חלק משבע (עכשיו ששת) הממלכות של ווסטרוז יותר, מי אחראי לשלוח אנשים לחומה? אותה חומה שנפרצה ואין בה צורך?

העובדות מבלבלות אתכם? לא נורא. את הכותבים הן לא בלבלו – הם פשוט התעלמו מהן. עכשיו ג’ון חזר להיות חבר במשמר הלילה, יחד עם הפראים שגם הם חברים במשמר הלילה, וכולם שומרים על הסדרה מפני חורים בעלילה ונכשלים. לפחות הפעם ג’ון ליטף את אוב (Ghost), הזאב שלו שהיה איתו מהרגע שהסדרה התחילה. נחמה פורתא.

ואז, שם, בצפון, אנחנו רואים עלה ירוק מבצבץ מתוך השלג. רמז לאביב שמתקרב. אז זה אומר שהחורף כבר מגיע לקיצו? אולי אחרי מותו של מלך הלילה העונות בווסטרוז יסתדרו ויחזרו להיות נורמליות, כמו בעולמינו? רעיון! זאת גם קריצה למעריצי הספרים, שיודעים ש”חלום על אביב”, הספר השביעי בסדרה, לא יצא לעולם. לפחות נוכל להתנחם בעלה ירוק קטן שבצבץ מתוך השלג.

זהו. זה הסוף של “משחקי הכס”. צפו לירידה קיצונית במנויים של HBO בחודש הקרוב, לפחות עד שתגיע הסדרה של “חומריו האפלים”, או אחד הספין-אופים הצפויים ל”משחקי הכס”. אהבנו, בכינו, כאבנו, ובסוף בעיקר די התאכזבנו – אבל לא נשכח את כל הטוב שהסדרה הזאת נתנה לנו. אולי רק את הפרקים האחרונים.

במאגר הקופונים שלנו כבר ביקרתם?
סמארטפונים וגאדג'טים במחירים נוחים ובמשלוח ישיר עד הבית
לחצו כאן
עוד על הכותב
author-image
בוריס אוליאנסקי
מבקר קולנוע, צרכן מדיה מכל הסוגים ומעורב במשחקי תפקידים רוב חייו, שולחניים וממוחשבים. שותף להנחיית הפודקאסט Games of Future Past, המבקר משחקים חדשים לצד ישנים, ומשווה ביניהם.
תגובות לכתבה
גאדג'טי | Gadgety
ניווט באתר
קטגוריות
גאדג'טי
חיפוש כתבות