ביקורת סרט: גודזילה 2, מלך המפלצות – יפה להפליא ומשעמם להחריד

גודזילה 2: מלך המפלצות (תמונה באדיבות Tulip Entertainment)

אי שם באמצע העשור הנוכחי הבינו האולפנים הגדולים בהוליווד, שמארוול הולכת להאכיל את כולם באבק. לכן, כל אחד ניסה ליצור את היקום הקולנועי שלו. וורנר ניסו להרים יקום קולנועי לקומיקס של DC, יוניברסל הלכו על “היקום האפל“, עם המפלצות המפורסמות שלהם, ולג’נדרי בחרו להתמקד בקאיג’ו – מפלצות ענק שזכו לפופולריות רבה ביפן, וגם במערב יש לא מעט מעריצים לתת הז’אנר הזה.

היקום של DC החליט לא להיות יקום, והיקום האפל פשוט התקפל והתבטל – אבל יקום הקאיג’ו של לג’נדרי עדיין חי ובועט. אחרי “גודזילה” מ-2014, ו”קונג: אי הגולגולת” מ-2017, הגיע הזמן להוציא את התותחים הכבדים: “גודזילה 2: מלך המפלצות” (Godzilla II: King of the Monsters) מציג גלריה מרשימה ביותר של מפלצות. האם זה מספיק כדי להצדיק “יקום קולנועי”?

העלילה

עברו חמש שנים מאז שסן פרנסיסקו הוחרבה על ידי לטאת הענק גודזילה. ארגון מונארך, הארגון שחוקר את מפלצות הענק (או ה”טיטאנים”), עוקב אחר הפעילות של גודיזלה מרחוק. בינתיים תאים שונים של הארגון מצאו עוד לפחות 17 טיטאנים שונים, רובם רדומים. ורה פרמיגה (Vera Farmiga) שוב מגלמת את ד”ר אמה ראסל, חוקרת של מונארך, שמוצאת דרך חדשה לתקשר עם הטיטאנים. בעזרת מכשיר מיוחד שנקרא “אורקה”, היא משדרת גלי קול שיכולים לווסת את רגשות הטיטאנים, לטוב ולרע.

לצדה של ד”ר ראסל עומדת בתה מדיסון, אותה משחקת מילי בובי בראון (Millie Bobby Brown). למרות גילה הצעיר, הילדה מבינה היטב את המחקר של אמה, ותומכת בו בכל ליבה. הכל מתדרדר כאשר ארגון אקו-טרוריסטים המונהג על ידי צ’ארלס דאנס (Charles Dance) חוטף את אמה ומדיסון, יחד עם האורקה, ומעיר את “מפלצת 0” – דרקון תלת-ראשי עצום, שמעיר את כל שאר הטיטאנים ומקרב את סוף העולם מדקה לדקה. היחידי שכנראה יכול להביס את הדרקון הוא גודזילה. האויב של האתמול הוא הגיבור של המחר, בהנחה והוא יצליח להביס אויב כל כך חזק ואלים.

יד אדם לא נגעה

יש הרבה שחקנים ב”גודזילה 2: מלך המפלצות”. קרוב לעשר דמויות חשובות, עם שמות ותפקידים, ועוד פי כמה מזה דמויות מינוריות שפרצופיהן חוזרים כמה פעמים. מספיק דמויות לשתי עונות של סדרת טלוויזיה ממוצעת היום. וזה מוזר – כי אין צורך ברוב האנשים האלה. “מלך המפלצות” הוא סרט על מי יהיה מלך המפלצות – גודזילה, או גידורה/מפלצת 0? מי האלפא? מי יכפיף תחתיו את שאר הטיטאנים, וישלוט בעולם הזה שבו אנחנו סתם נמלים עסוקות מדי?

הבעיה הכי גדולה של “גודזילה 2″ היא אותה בעיה שהייתה ל”קונג: אי הגולגולת” – ברגע שבני אדם לא נמצאים בתמונה, לא ממש אכפת מה קורה על המסך. הסרט מצייר תנאים שונים לכאורה – אם גידורה ינצח, זהו סוף האנושות. אם גודזילה ינצח, לעומת זאת, זה עשוי להיות סוף האנושות, אבל זה לא ודאי כמו בתרחיש הראשון, ולכן אנחנו מעדיפים את התרחיש הזה. עדיף להתמודד עם השטן המוכר יותר, כמו שאומרים.

אבל במשך כל הסרט אנחנו רואים, בפועל, שהקרבות בין המפלצות מובילים להרס וחורבן כאלה, שקשה להאמין שזה רלוונטי. אם גידורה רוצה להשמיד את העולם, למה שגודזילה לא ירצה לעשות את זה גם? הרי רק לא מזמן גודזילה היה בדרך לעשות את מה שגידורה עושה עכשיו. יוצרי הסרט רצו שגודזילה וגידורה ילחמו – וזה לא מסובך. לא במקרה ההצדקה למלחמה ביניהם היא חלשה, אין צורך בהצדקה רצינית גם ככה. הנה, שני טיטאנים נושכים ובועטים ויורקים ברקים, זה מרהיב ונפלא! מי צריך סיבה?

ובאמת שזה מרהיב. “גודזילה 2: מלך המפלצות” מציג כמה מהשוטים הכי יפים שנראו על מסך הקולנוע בשנים. רובם, אגב, סובבים דווקא את גידורה, למרות שגודזילה גם הוא לא מאכזב – והשאגות שלו מחרישות אוזניים. לא כמטבע לשון, אלא באופן ממשי – כשגודזילה שואג ברמקולים העוצמתיים של אולם ה-IMAX, האוזניים מצלצלות עוד רגעים רבים אחרי. אבל משהו חסר בכל היופי הזה – אנחנו.

ורה פרמיגה ומילי בובי בראון מתוך "גודזילה 2: מלך המפלצות" (תמונה באדיבות Tulip Entertainment)
ורה פרמיגה ומילי בובי בראון מתוך “גודזילה 2: מלך המפלצות” (תמונה באדיבות Tulip Entertainment)

האנושות חשובה לעלילה של “מלך המפלצות”. אנחנו לא עוקבים אחרי גודזילה, הרי, אנחנו עוקבים אחרי חולייה של מונארך שעוקבת אחרי גודזילה. מדענים ואנשי צבא שחברו יחד כדי להתמודד עם המצב העגום של האנושות. וכל הדמויות האלה משעממות להחריד. שחקנים נפלאים כמו קן ווטנאבה (Ken Watanabe) מקריאים טקסטים מביכים, צ’ארלס דאנס נותן הצדקות חלושות ורעועות למעשי טרור שהאנושות לא ידעה כמותם מעולם, וכולם בעיקר מסתכלים על הטיטאנים.

לפעמים בני האדם יורים עליהם. לפעמים צועקים עליהם. זה לא משנה כל כך. מי שיקבע את הנצחון בין גודזילה לגידורה הם גודזילה וגידורה (עם השתתפות של מות’רה ורודאן, עוד זוג טיטאנים שמככבים בסרט כטיטאני-משנה). מדי פעם לאנושות יש מה לעשות, זה נכון – בני אדם הם אלה שהעירו את גידורה, אחרי הכל, ובני אדם יכולים לנסות לעזור לגודזילה בכמה מקרים, ואפילו מצליחים, אבל זה לא מפסיק להיות משעמם.

הקטע היחידי בכל הסרט שבאמת הצליח להפעים היה קרב אווירי בין אחד הטיטאנים המעופפים לקבוצת מטוסי קרב של מונארך. הסכנה הייתה ממשית ומורגשת, הסיכויים קלושים אך קיימים, והאסטרטגיה ברורה ומעניינת. וזה מה שכל “מלך המפלצות” צריך היה להיות – סרט עלינו, על אנושות קטנה ומסכנה שמצליחה, כנגד כל הסיכויים, לתמרן בין המפלצות האיומות האלה ולבסוף לתמרן אותן זו נגד זו. מה שקיבלנו בפועל זה סרט שסוגד לגודזילה, שונא את גידורה, ולא ברור למה בכלל. לי אישית, דרקון משולש-ראשים נראה הרבה יותר שווה מאיגואנה מגודלת.

סרט המשך בטעות

אם עקבתם אחרי השיווק של “מלך המפלצות”, ודאי שמתם לב שהסרט שווק לכל אורכו בתור “גודזילה: מלך המפלצות”. רק לאחרונה, ורק בחלק מהחומר השיווקי, הוא נהייה לפתע “גודזילה 2″. נדמה שהניסיון הראשון היה להתנער מהסרט המקורי, לפחות חלקית. הוא לא כל כך הצליח, אחרי הכל, ולמשוך קהל לסרט המשך זה לא פשוט, אם הקהל פספס את הסרט הראשון. מה הוביל לשינוי באסטרטגיה?

נדמה שקהלי בקרה שצפו בסרט העידו, בצדק, ש”מלך המפלצות” לא יכול להתנער מהיותו סרט המשך. אמנם הכוכב הגדול, בראיין קראנסטון, לא חוזר לסרט החדש, אך פרמיגה, ווטנאבה ושחקני מפתח נוספים חוזרים לתפקידים ראשיים, והסיפור מתקשר ישירות לאירועי הסרט הראשון. לכן שוב שווק “מלך המפלצות” בתור ההמשך שהוא – ואנחנו קיבלנו המשכון שאף אחד לא רצה.

קן ווטנאבה מתוך "גודזילה 2: מלך המפלצות" (תמונה באדיבות Tulip Entertainment)
קן ווטנאבה מתוך “גודזילה 2: מלך המפלצות” (תמונה באדיבות Tulip Entertainment)

אם לא צפיתם בסרט הראשון, השני מסביר מספיק כדי שתבינו את כל מה שצריך – אלה היו זוג, עכשיו הם גרושים, היה ילד, הוא נהרג בסן פרנסיסקו, ואחותו הקטנה היא 11 מ”דברים מוזרים” עכשיו. האם רוצה לשלוט במפלצות כדי שהאסון שקרה לבן לא יקרה שוב, האב רוצה שהמפלצות ימותו, וחצי שעה לתוך הסרט זה כבר לא משנה. למרות שזה לא משנה, סיפורי הרקע האלה ממשיכים לצוף שוב ושוב כדי לייצר איכפתיות מזויפת עם דמויות ריקות וחלולות.

בין אם צפיתם ב”גודזילה” מ-2014 לבין אם פספסתם אותו, אין פה ערך מוסף. סתם קבוצה של אנשים שמקריאים טקסט שאמור, לכאורה, לייצג דמויות כלשהן. בפועל זה הכל עוד תרוצים לקרבות ענק מבולגנים בין מפלצות לא מעניינות.

בשורה התחתונה

קרבות ענק בין מפלצות גרנדיוזיות זה כיף. אבל אם עושים את הקרבות רק לשם הקרבות, זה נהייה משעמם. כאשר הצילום, העריכה והאנימציה איכותיים מספיק, אפשר ליהנות מהם חמש דקות. חצי שעה אפילו, אם הם טובים ממש ומצליחים גם לחדש ולרענן מספיק בין קרב לקרב.

אבל כאן מדובר בסרט שאורכו מעל שעתיים, סרט שדוחף עלילה חלשה ולא מעניינת, סרט שהקרבות בו נהיים רפיטטיביים ולא מעניינים אחרי שהמפלצות מראות את רוב מה שיש להן בחצי הראשון של הסרט – פשוט בזבוז זמן יקר ומיותר.

אולי תגידו לי שלא כל סרט מפלצות צריך להיות “פסיפיק רים” – ואני אגיד שאתם טועים. כי לכתוב דמויות שקל להתחבר אליהן, ולייצר תנאים בהם יש טעם לאנושות להתערב במתרחש – אלה תנאי סף נמוכים מאוד. בסיסיים. ואלה תנאים ש”גודזילה 2: מלך המפלצות” אפילו לא מנסה לעמוד בהם.


חלק מהפוסטים באתר כוללים קישורי תכניות שותפים, עבורם נקבל עמלה עם ביצוע רכישה בפועל של מוצרים. עמלה זו לא מייקרת את העלות הסופית של המוצרים עבורכם.

הסקירות והתכנים המופיעים באתר מהווים המלצה בלבד, וכך יש להתייחס אליהם. כל המחירים המופיעים באתר נכונים ליום הפרסום בלבד והאחריות לקניית מוצר או שירות כזה או אחר מוטלת עליך בלבד – השימוש באתר בהתאם לתנאי השימוש והפרטיות.

השוואת מפרטים