סופי טרנר מתוך "הפניקס האפלה" (תמונה באדיבות פורום פילם)

ביקורת סרט: אקס-מן, הפניקס האפלה – ניצחון לסופי טרנר
| יום חמישי, 6 ביוני 2019, 17:00 | בידור ופנאי

אפילו דברים טובים צריכים להסתיים. וגם דברים רעים – אפילו רצוי. ודברים בינוניים? הם מסתיימים בשקט, בלי שאף אחד ישים לב. “אקס-מן” היה אחד הפרנצ’ייזים היוקרתיים ביותר מהקומיקסים של מארוול (Marvel), אך סדרת הסרטים על המוטאנטים עם כוחות העל כבר מזמן לא מושכת את תשומת הלב והקהל הרצויים.

כעת אנו מקבלים את הסרט האחרון ביותר בסדרה הזאת, “אקס-מן: הפניקס האפלה” (X-Men: Dark Phoenix). אחריו לא יהיו עוד, לא בסאגה הנוכחית בכל אופן. אז האם הוא גם נשכח לחלוטין, או שיש פה יריית סיום טובה ומרגשת?

הפניקס האפלה: העלילה

השנה היא 1992, ומערכת היחסים בין בני האדם למוטאנטים הגיעה לשיא חסר תקדים. האקס-מן מוכרים כגיבורים גלובאליים, ולצ’ארלס אקסבייר, מנהיגם, יש קו טלפון ישיר ודו כיווני אל הבית הלבן. כאשר קבוצה של אסטרונאוטים נתקעים בחלל לאחר תאונה לא ברורה, האקס-מן נשלחים לראשונה מחוץ לאטמוספרה כדי להחזיר את האסטרונאוטים הביתה.

המשימה נוחלת הצלחה, אך אחת מחברות האקס-מן כמעט ולא חוזרת. ג’ין גריי, אותה משחקת סופי טרנר (Sophie Turner), נאבקת ברשף סולארי. כאשר נדמה שהלהבה תכלה אותה, היא נשאבת לתוכה במקום. היום ניצל, האקס-מן גיבורים, כולם חוזרים הביתה, סיבה למסיבה!

במהרה ג’ין מגלה שמה שהיא התעמתה איתו בחלל לא היה סתם רשף סולארי. כוחותיה, שכבר היו אדירים בהרבה מאלה של מוטאנטים אחרים, התעצמו עוד יותר. בעבר היה לה קשה לשלוט על הכוחות שלה לפעמים, אבל היא השתפרה מאוד עם השנים.

עכשיו, עם פרץ הכוח החדש שהיא קיבלה, היא מאבדת שליטה לא רק על הכוחות שלה, אלא גם על הרגשות שלה – ולכל התפרצות זעם יש השלכות הרות גורל, שמסכנות את חבריה, ואת המרקם העדין של היחסים בין בני האדם ה”רגילים” למוטאנטים.

משחק טוב לתסריט בינוני

עוד מאז “אקס-מן: ההתחלה” מ-2011, הסרט שאיפס את יקום האקס-מן, הכוח העיקרי של הסרטים היה בקאסט הנהדר. השינוי המשמעותי ביותר היה כמובן הליהוק של ג’יימס מקאבוי (James McAvoy) לתפקיד אקסבייר, ומייקל פסבנדר (Michael Fasbender) לתפקיד מגנטו. לשניהם היו עליות וירידות, כמו גם לסרטים עצמם, אבל הם קבעו טון שונה לדמויות האלה, שונה מאוד אחרי פטריק סטיוארט ואיאן מקלן, ששיחקו את הצמד לפניהם.

הטון הזה נשמר, אבל רק בזכות השחקנים. אקסבייר הוא לא טלית שכולה תכלת, והמשחק של מקאבוי מבטא את הצדדים הפחות מושלמים שלו. מגנטו הוא אדם אבוד שמחפש את עצמו, עם נטייה מופרזת לאלימות אך גם רצון לשלווה. אלה התפקידים שלהם כבר ארבעה סרטים, וזה מתחיל להיות די מעייף. בעיקר להם. לשמחתינו, הסרט הזה כבר לא עליהם ממש. לצערינו, הם עדיין מקבלים יותר זמן מסך משהם אמורים. ברור שהם צריכים להופיע בסרט, אחרת איזה מין סרט אקס-מן זה? ופה קבורה הבעיה של הסדרה כולה.

הסיפור פועל לפי כל הביטים שהוא צריך לפעול לפיהם – אין אפילו רגע אחד של סטייה מהצפוי. זה “אקס-מן”, אז צריך להיות קונפליקט בין צ’ארלס לאריק. רייבן, אותה משחקת ג’ניפר לורנס (Jennifer Lawrence) שכבר אין לה כוח לזה בכלל, צריכה לריב עם צ’ארלס, וביסט, אותו משחק ניקולס הולט (Nicholas Hoult), מנסה לרסן אותה. שוב אותם הביטים שמשדרים לנו “היי, זה סרט אקס-מן!”

“הפניקס האפלה” הוא סך הכל סרט קומיקס לא רע. הבעיה היא ש”לא רע” זה לא מספיק – נמאס כבר לדבר על כמה שהשוק רווי בסרטי קומיקס, שמדי שנה יוצאים כחמישה סרטים לפחות, ולקבל סרט מפרנצ’ייס כל כך אהוב שהוא סרט בינוני בלבד זה מאכזב. רף הריגוש שלנו די גבוה. אנחנו צריכים סיפורים מעניינים, דמויות שנתאהב בהן ונעריץ אותן, סיטואציות מורכבות. “הפניקס האפלה” הוא סתם עוד סרט עם מלא אפקטים, שסובבים אירועים שלא ממש איכפת לנו מהם.

ישנה תחושה שהסרט היה מרוויח מלהיות ארוך יותר, או קצר יותר. הוא לא ארוך – שעה וחמישים סך הכל. אבל אם הוא היה קצר יותר, ומגיע מהר יותר לחלקים המעניינים, חותך החוצה קצת יותר מצ’ארלס ואריק, אולי הוא היה יותר מעניין. אם, מנגד, הוא היה מיני סדרה של ארבעה פרקים, והיה מפתח את הרעיונות שלו טוב יותר, הוא גם היה מרוויח.

ניקולס הולט וג'יימס מקאבוי מתוך "הפניקס האפלה" (תמונה באדיבות פורום פילם)

ניקולס הולט וג’יימס מקאבוי מתוך “הפניקס האפלה” (תמונה באדיבות פורום פילם)

לא עוד סאנסה סטארק

יש דמות אחת בסרט שמהווה שיפור משמעותי, וזו ג’ין גריי. ב”אקס-מן: אפוקליפסה“, בו סופי טרנר שיחקה לראשונה את ג’ין גריי, היא הייתה דמות די משעממת. ראינו וידענו שיש בתוכה כוחות עצומים שעלולים להתפרץ, וידענו מראש שהסאגה תסתיים שוב בסיפור הפניקס, כמו שקרה בטרילוגייה המקורית מתחילת שנות ה-2000, אך טרנר עצמה הייתה ג’ין גריי מאוד משעממת.

נדמה שבדומה לסאנסה סטארק, הדמות שלה ב”משחקי הכס”, גם ב”הפניקס האפלה” סופי טרנר עברה כמה שינויים מרחיקי לכת. ב”משחקי הכס” יש לה יותר מעריצים מאי פעם, אבל היא עדיין דמות שנויה במחלוקת מכל מיני סיבות. ג’ין גריי, לעומת זאת, היא פשוט דמות נהדרת. אם ממש רוצים להתקטנן, המבטא האמריקאי שלה נשמע קצת מאולץ – אבל זה כל כך מינורי שאין באמת צורך לציין את זה.

סופי טרנר מפגינה את המשחק הטוב ביותר שהיא הפגינה עד עתה. בכל סצנה היא פשוט קורנת – עם אקסבייר, עם מגנטו, ועם כל הדמויות האחרות. אנחנו מאמינים לה כשהיא פגיעה וחלשה, ומאמינים לה לא פחות כשהיא מכילה בתוכה עוצמה של אלף שמשות, ומסוגלת למחות יבשות שלמות בהינף יד אם תרצה. אם היה ספק לגבי עתיד קריירת המשחק שלה, הוא נמוג לחלוטין בסרט הזה – היא הוכיחה מעל ומעבר שיש לה עוד הרבה מאוד מה לתת.

סופי טרנר מתוך "הפניקס האפלה" (תמונה באדיבות פורום פילם)

סופי טרנר מתוך “הפניקס האפלה” (תמונה באדיבות פורום פילם)

בשורה התחתונה

סדרת סרטי “אקס-מן” היא אחת מסדרות הקומיקס הנשכחות ביותר שיש כיום. “הפניקס האפלה”, בדומה לשאר הסדרה, הוא סרט שלא ידברו עליו יותר משבוע, וגם זה רק במקרה הטוב. אבל זהו, הוא מאחורינו, ואיתו כל הסדרה הזאת. עכשיו שהמותג חזר לידיים של מארוול, דרך המיזוג של דיסני ופוקס, מעניין יהיה לראות אילו סיפורי אקס-מן חדשים נקבל בשנים הקרובות.

מה שבטוח, הסרטים האלה (במיוחד בסדרה האחרונה) היו מקפצות נהדרות לכמה וכמה שחקנים. אשמח מאוד אם הסרט הזה יהיה מקפצה דומה לסופי טרנר. יש שיגידו שאחרי “משחקי הכס” היא לא זקוקה למקפצה, אך המעבר מטלוויזיה לקולנוע הוא עדיין לא טריוויאלי, גם אם נהייה קל יותר עם השנים – והיא מוכיחה שיש לה את כל מה שצריך כדי להיות כוכבת גם על המסך הגדול.

במאגר הקופונים שלנו כבר ביקרתם?
סמארטפונים וגאדג'טים במחירים נוחים ובמשלוח ישיר עד הבית
לחצו כאן
תגובות לכתבה
גאדג'טי | Gadgety
ניווט באתר
קטגוריות
גאדג'טי
חיפוש כתבות