ג'סיקה ג'ונס, עונה 3 (צילום: David Giesbrecht, תמונה באדיבות נטפליקס)

ביקורת סדרה: ג’סיקה ג’ונס, עונה 3 – כוחות על זה לחלשים
| יום שישי, 14 ביוני 2019, 10:00 | בידור ופנאי

סאגת האינסוף של היקום הקולנועי של מארוול היא לא הדבר היחיד שמגיע לקיצו השנה. אמנם בפחות רעש, ובנימה קצת עצובה, הגיע הזמן להיפרד סופית מהאחרונה שבסדרות שהופקו בשיתוף הפעולה בין מארוול לנטפליקס. מה שהתחיל באפריל 2015 עם העונה הראשונה של “דרדוויל“, מסתיים עכשיו, ביוני 2019, עם העונה השלישית והאחרונה של “ג’סיקה ג’ונס” (Jessica Jones).

הסדרה בכיכובה של קריסטן ריטר (Krysten Ritter) שולחת את ג’סיקה למשימה האחרונה בהחלט – לפחות במסגרת הסדרה. צפינו בארבעה מתוך 13 הפרקים של העונה החדשה, שזמינה החל מהיום (ו’, 14.6) בנטפליקס ישראל, וחזרנו עם חוויות לרוב.

לא נספר לכם יותר מדי על מה שקורה, מעבר למה שנרמז כבר בטיזרים, אך אם לא צפיתם בעונות הקודמות – כדאי שתפסיקו לקרוא עכשיו.

ג’סיקה ג’ונס, עונה 3 – העלילה

ג’סיקה ג’ונס נמצאת באחד המצבים המוזרים ביותר שהיו לה בחייה. מצד אחד, העסקים טובים מאי פעם – היא זכתה למידה מסוימת של פרסום בעקבות מעלליה הקודמים, כאשר השיא היה העבריינית האחרונה שג’סיקה עצרה, אמא שלה. ג’סיקה ואנחנו יודעים, כמובן, שמי שחיסלה את אימה הייתה טריש ווקר, אחותה המאמצת, אבל שאר העולם מכיר סיפור אחר מעט. עם שכנים טובים, מבחר לקוחות בלתי נדלה ואפילו שיתוף פעולה עם המשטרה, חברת הבילוש “אליאס” משגשגת.

חייה האישיים של ג’סיקה, לעומת זאת, בשפל חסר תקדים. בזוגיות היא, כרגיל, כושלת, האלכוהוליזם שלה לא מראה סימני שיפור, והגרוע מכל – היא ניתקה כל קשר עם טריש, שהייתה גם אחותה המאמצת וגם חברתה הטובה ביותר. סביר מאוד שגם אנחנו היינו עושים את אותו הדבר במקומה. קשה מאוד לשמור על יחסים טובים עם מי שהרגה את אמא – אמא הביולוגית, הרוצחת חסרת הרסן.

ג’סיקה היא לא היחידה שסובלת. טריש נמצאת גם היא בסיטואציה דומה – אחרי שכל חייה היא חשה רגשי נחיתות מול ג’סיקה, סוף סוף יש גם לה כוחות על. הם מתבטאים בצורה מעט שונה, אך טריש חדה, מהירה וחזקה מאי פעם – בהחלט יותר משאדם “רגיל” יכל לקוות. היא מתאמנת, משפרת את כישוריה, ומתחילה להילחם בפשע בעצמה. היא רוצה לחדש את הקשר עם ג’סיקה, אך לא נראה שזה יתאפשר.

התנאים של המשחק משתנים כאשר נכנס לתמונה נבל חדש. הפעם לא מדובר במניפולטור כריזמטי בעל קול מהפנט, או באמא זועמת ששוברת אנשים לשניים כמו מקלות. הפעם זהו סתם אדם רגיל מהשורה – חוץ מהיותו רוצח סדרתי חד וחריף, מהסוג שיכול להיעלם ולא להתגלות גם עשרות שנים אחרי, כמו רוצח הזודיאק או רוצח הדליה השחורה. והוא, מצויד בשכל חריף ולב אבן בלבד, מחליט להפוך את חייה של ג’סיקה לגיהנום עלי אדמות.

תיקון עוול

בין אם אהבתם את העונה השנייה לבין אם לא, קשה היה שלא לשמוע את ההתרעמות של המעריצים על אקורד הסיום שלה. אחד הדברים החשובים בסדרה, אחת מאבני היסוד שלה, זה הקשר של ג’סיקה וטריש. העונה השניה השמידה את הקשר הזה, כאשר באותה נשימה גם הפכה את טריש ווקר לדמות בלתי נסבלת. למה לחזור לעונה שלישית בה לג’סיקה אין אפילו את טריש? כמה עוד אפשר להתעלל בה, ובנו על הדרך?

העונה השלישית לא מבטלת את מה שקרה בשניה. זה היה חמור מאוד אם כן – אי אפשר פשוט לשכוח ולסלוח, הדמויות צריכות לעבור תהליך, ואנחנו צריכים לצפות בתהליך הזה. במקום זה, אנחנו זוכים לשתי פרספקטיבות. מצד אחד, אנחנו רואים את הצד של ג’סיקה, שמסרבת לשמור על קשר עם אחותה המאמצת, שלא רוצה אפילו להתעניין בשלומה כשהיא נעדרת לפתע, והיא משכנעת מאוד – גם אנחנו כועסים, גם אנחנו לא רוצים לדעת.

אבל אז אנחנו מקבלים את הצד של טריש, רואים את הפרספקטיבה שלה. עם שינוי קל בכתיבה ובהנחיות הבימוי, פתאום בדיעבד היא לא נוראית כמו שהיא הייתה בעונה השנייה. פתאום היא יותר ברורה, יותר מעניינת, דמות שאנחנו גם רוצים לעקוב אחריה, ולו מתוך סקרנות. טריש ווקר? לוחמת בפשע? נו נו, תראי לנו מה יש לך! הפיצול בין השתיים והפוקוס ה(כמעט) זהה שהן מקבלות מייצר עונה עם שתי פרוטגוניסטיות ומתחיל לגשר על הפשע שנעשה לג’סיקה ובמידה מסוימת גם לנו.

ג’סיקה היא עדיין הכוכבת של הסדרה. השם שלה בכותרת, ורוב זמן המסך הולך אליה, אבל טריש היא דמות מרכזית לחלוטין, והעלילה של העונה מתפתחת סביב האחיות, וסביב חוסר היכולת שלהן לשתף פעולה. כל מה שנותר הוא למצוא נבל שיוכל לאתגר את הקונפליקט הזה.

ג'סיקה ג'ונס, עונה 3 (תמונה באדיבות נטפליקס)

ג’סיקה ג’ונס, עונה 3 (תמונה באדיבות נטפליקס)

הפסיכופט שאנחנו צריכים

אחת השאלות המרכזיות בכל סדרת “ג’סיקה ג’ונס” היא האם כוחות על הופכים אדם לגיבור? ג’סיקה עצמה טוענת שלא – היא לא מרגישה בנוח עם התואר “גיבורה” ולא מעוניינת שיקראו לה כך. בעונה הראשונה הגיע נבל עם כוחות על משלו, כאלה שמנטרלים את הכוחות של ג’סיקה, הופכים אותם ללא רלוונטים. בעונה השנייה הגיעה נבלה עם כוחות זהים לאלו של ג’סיקה, והיא השתמשה בהם כדי להרוס ולהרוג מתוך הזעם הבלתי נשלט שלה. העונה השלישית לוקחת את האתגר צעד נוסף קדימה.

לתת דוגמה נגדית זה לא מספיק. לומר “אמא של ג’סיקה לא גיבורה, לכן ג’סיקה גם לא בהכרח גיבורה” זה טיעון חלש. הטיעון החזק יותר היה בעונה הראשונה, סביב קילגרייב: “מה שווים כוחות העל של ג’סיקה אם היא לא יכולה להציל אף אחד מאיש כחוש עם קול מהפנט?”. העונה השלישית לוקחת ומחזקת את הטיעון של העונה הראשונה – מה רלוונטים כוחות העל בכלל?

לכל אחד מאיתנו יש ארגז כלים, והוא שונה מעט. חלק מהכלים מולדים, חלקם נרכשים. אפשר להתאמן, אפשר לקנות ציוד, אפשר להצטרף לארגונים. כשמדובר בהגנה עצמית והגנה על הזולת, לשוטר יש כמובן ארגז כלים מפותח יותר מלאזרח. לג’סיקה ג’ונס יש ארגז כלים לא רע בכלל, עם כוחות העל שלה וכישורי הבילוש שלה. גם לטריש ווקר יש ארגז כלים מוצלח – היא פיתחה כוחות על משל עצמה, והתאמנה מאוד קשה כדי ליישם אותם. אבל אלה רק כלים – ובכלים שלנו אפשר להשתמש גם נגדינו לפעמים.

הנבל של העונה השלישית לא נחשף מיד. ג’סיקה עוסקת בענייני ג’סיקה, טריש בענייני טריש, ואיפשהו בצומת בין שני המסלולים האלה יש גם הרבה אי-נעימות, והן נמנעות ממנה ככל האפשר. אף אחד לא חשד בכלל שאיפשהו מתחת לכל זה ישנו רוצח סדרתי בסגנון “דקסטר” שפשוט חי את חייו הזדוניים, עד אשר דרכו נתקלת בדרך שלהן – ונשמתו השחורה לא מאפשרת לו להתעלם מהן יותר.

ג'סיקה ג'ונס, עונה 3

ג’סיקה ג’ונס, עונה 3 (צילום: David Giesbrecht, תמונה באדיבות נטפליקס)

מהטריילרים והדיווחים כבר ידענו על כניסתו של הרוצח לסדרה, אבל הוא לא נכנס מיד. אתן לכם לגלות לבד מתי הוא מופיע ואיך, אבל מה שמעניין זה האגביות שבה הוא מופיע, ושהדרך שלו נפגשת עם זו של ג’סיקה כמעט בטעות. מהרגע שהדרכים שלהם מצטלבות, הוא לא מוכן לשחרר עד שהוא לא יוכיח לה, לג’סיקה ג’ונס, שהיא כלום ושום דבר לידו.

לה יש כוחות על, והיא מתפרקת. הוא, לעומתה, רכש כלים שונים לחלוטין, השחיז אותם, וכעת הוא לא צריך כוחות על כדי להיות אלוהים עלי אדמות – כי אם הוא מסוגל לחרוץ גורלות על בסיס קבוע, ללא שום סכנה ממשית להתפס, מה כבר יעצור אותו? שתי אחיות עם כוחות על? לא סביר.

בשורה התחתונה

13 פרקים של כשעה כל אחד זה אורך רציני. הרבה דברים יכולים לקרות בזמן הזה, וסדרות מארוול/נטפליקס הראו לנו כבר לא פעם שהן יכולות לקחת תפנית באמצע העונה ולהשתבש לחלוטין, או להפך, להיות מעניינות פתאום. בהתבסס על ארבעה פרקים אי אפשר לומר אם עונה 3 של “ג’סיקה ג’ונס” היא אקורד סיום טוב ומוצלח ליקום הטלוויזיוני הזה, ולסדרה עצמה בפרט. מה שאפשר לראות בארבעת הפרקים הללו זה כמה מחשבה יש מאחורי פיתוח הדמויות, כמה רצון טוב, וכמה כוונות מאוד מאוד נכונות.

עונה 3, מהרגע הראשון, מצטיינת בכמה דברים: התעלומה נבנית בקצב נכון וטוב, חשוב מאוד לסדרת בלשים; הקצב של הסיפור והדרך בה הדמויות מתפתחות בצעדים קטנים אך ברורים נכון ומרתק; והבימוי הוא מהטובים שהסדרה ידעה. זאת ללא ספק “ג’סיקה ג’ונס” שכדאי לצפות בה – גם אם, כמוני, התאכזבתם מהעונה השניה.

במאגר הקופונים שלנו כבר ביקרתם?
סמארטפונים וגאדג'טים במחירים נוחים ובמשלוח ישיר עד הבית
לחצו כאן
תגובות לכתבה
גאדג'טי | Gadgety
ניווט באתר
קטגוריות
גאדג'טי
חיפוש כתבות