לכל תקופה בהוליווד יש את הנבלים שלה. בעבר היו אלה ה”אדומים” – קומוניסטים, סוציאליסטים, והגוש הסובייטי בכלל. לאחר מכן אלה נהיו ה”קיצונים” – מנהיגי טרור מפלצתיים המקדמים אידאולוגיות אלימות ואנטי-מערביות. לאחרונה אנחנו רואים עלייה של נבל מסוג חדש. לאחר עשור שיצא ממשבר כלכלי גלובאלי, עשור של מחאות חברתיות בעולם כולו, יותר ויותר נבלים מאופיינים פשוט כ”עשירים” – אנשים שיש להם הרבה, כיוון שהם טיפסו על גבם של אלה שאין להם כלום.
“מי שעומד מאחורי” (Ready or Not) הוא סרט שלא מתנצל לרגע על כך שהוא סולד מבעלי ההון – ואם אתם רואים את עצמכם ככאלה, או מסמפטים אנשים אמידים בכללי, יכול מאוד להיות שהסרט יהיה מאוד וולגרי ולא נעים לכם. עדיף שתדלגו עליו. וכל השאר? היכונו “לאכול את העשירים”.
מי שעומד מאחורי – העלילה
גרייס, אותה מגלמת סמרה וויבינג (Samara Weaving) היא אישה צעירה שבאה מרקע של משפחות אומנות, שכל חייה חלמה שתהייה לה משפחה אמיתית. לכן לא הייתה מאושרת ממנה כאשר אלכס, אהוב ליבה, ביקש את ידה לנישואין. סוף כל סוף היא תהייה חלק ממשפחה גדולה ואמיתית. ולא סתם משפחה – אלכס הוא נצר למשפחת לה דומאס המצליחה, משפחה עשירה במיוחד שיצרה את הונה כאימפרייה של משחקי לוח.
אלכס אינו חובב גדול של משפחתו, אך בשביל גרייס הוא מוכן להכל – אפילו לחדש את הקשר עם הוריו ואחיו. כמו כל משפחה גדולה ועשירה, גם למשפחת לה דומאס יש מסורות תמוהות מעט. מסורת אחת כזאת, למשל, היא שכל חבר חדש במשפחה חייב לשחק במשחק. על המצטרף או המצטרפת לשלוף קלף, ולשחק במשחק שכתוב עליו. אם על הקלף כתוב “שחמט”, יש לשחק במשחק המלכים; אם כתוב “ביליארד”, צריך לפגוע בכמה כדורים;
ואם כתוב “מחבואים”, אז אין ברירה – צריך להקריב את החבר/ה החדש/ה לכוחות קדמוניים שמזינים את העושר הבלתי-סביר הזה. גרייס לא יודעת את כל זה כמובן. אלכס לא טרח לעדכן אותה, כמובן – הרי מה הסיכוי שדווקא היא תשלוף את קלף ה”מחבואים” המקולל? אם יש לכם ספק איזה קלף גרייס שולפת, אולי עוד לא הבנתם לאיזה משחק אתם נכנסים.
מלכת צעקה לא טיפוסית
ב-1978 יצא הסרט “האלווין”, ששינה לחלוטין את פני ז’אנר האימה. הוא קידד והגדיר רבים מהכללים שאנחנו מכירים עד היום, כשהבולט בהם הוא נוכחותה של “מלכת הצעקה”. מלכת הצעקה המקורית, שגולמה דאז על ידי ג’יימי לי קרטיס, היא גיבורה צעירה ותמימה שנאלצת להתמודד עם זוועות לא אנושיות. ללא שום רקע לוחמני, היא נאבקת בשיניים ובציפורניים, וצורחת את נשמתה בצעקה שמעוררת גם את חרודתינו, וגם את הזדהותינו. גם כאן, כמיטב המסורת, גרייס היא מלכת צעקה מסורתית במבט ראשון – אך למעשה יש בה הרבה יותר מזה.
תחילה סמארה וויבינג עושה רושם של גיבורת זוועתון-זבלון טיפוסית לחלוטין – היא בלונדינית, דקיקה, בעלת יופי מאוד הוליוודי, וברור לנו שהיא לא מישהי שאמורה לשרוד לילה באחוזה עם משפחה שלמה של אנשים חמושים שמעוניינים לרצוח אותה. אבל כבר מתחילת הסרט וויבינג מתחילה להפתיע. בזוועתונים שכאלה נהוג מאוד לשמר את היופי של הגיבורות הללו בצורה שאינה מציאותית – יש בהן חן מלאכי ותמימות בתולית. הן לא אנושיות.
בנוסף, בסתירה חדה לבתוליות שלהן, המצלמה נוטה ללטף אותן והמלבישים נוטים לקרוע את בגדיהן במיקומים אסטרטגיים. הרי בשביל זה, לכאורה, באנו – לראות נערה יפה צורחת וגם קצת מתפשטת, חווה על בשרה אלימות מזעזעת, ולבסוף מנצחת את הרוע תוך כדי שהיא שומרת על החינניות שלה.
אך בניגוד לשמה, גרייס איננה חיננית במיוחד. היא יתומה הרי, שלא ידעה בית טוב מימיה. היא לא מנומסת, לא אצילית, ולא מנסה להתיימר אפילו להציג משהו בתולי. בו בזמן, היא גם לא זוכה ליחס “מלטף” מהמצלמה, או מאף גורם אחר בסרט. לפעמים היא בשליטה ולפעמים היא חסרת אונים; לפעמים היא יוזמת ולפעמים היא נמלטת; אבל היא תמיד גיבורה שאנחנו מזדהים איתה, מריעים לה, מבינים אותה.
אפילו הצרחה של מלכת הצעקה הזאת נשמעת שונה לחלוטין. זו לא זעקת אימה חסרת אונים, לא קריאת מצוקה מקפיאת דם – זו צעקת קרב מלאת תסכול וזעם, שלא מעוררת בנו סימפטיה אלא מעוררת בנו, הצופים, אימה. ודרך זה אנחנו גם לומדים להזדהות איתה יותר טוב – כי קשה לדמיין סיטואציה יותר מכעיסה ומתסכלת מזו שהיא נקלעה אליה.
כן, היא “מלכת צעקה” בלונדינית, יפה וצעירה. ואמנם רובינו לא בלונדיניות יפות וצעירות, רובינו דווקא יכולים להזדהות איתה מאוד – כי לה, כמו לרבים אחרים, ממש (אבל ממש!) נמאס לאכול חרא מהעשירים האלה.
מדויק ומהודק בכל המישורים
“מי שעומד מאחורי” מאוד גלוי עם המסר שלו. כבר בטריילר של הסרט תראו את המשפט “העשירים באמת שונים”, משפט שחושף הרבה מאוד על מה שיוצרי הסרט מנסים להעביר. אבל זה מסרט לא פשוט. בשורה התחתונה, מדובר הרי במחשבה מאוד חתרנית ולא מתפשרת, ולא כל קהל ירגיש בנוח עם תיוג כה ברוטלי של העשירון העליון. לא צריך לאהוב את העשירים כדי לחשוב שלהציג אותם כאנשים שמקריבים כלות טריות בליל כלולותיהן כי “זה מה שהקלף אמר” זה קצת מוגזם. העניין הוא ש”מוגזם” זה בדיוק מה שהסרט מעוניין להיות.
מאחורי “מי שעומד מאחורי” עומדים מספר קולות: צמד התסריטאים גאי ביוסיק (Guy Busick) וראיין מרפי (Ryan Murphy), שאינו קשור ליוצר הטלויזיה המצליח ראיין מרפי; וצמד הבמאים טיילר גילט (Tyler Gillett) ומאט בטינלי-אולפין (Matt Bettinelli-Olpin). ביניהם הם הצליחו ליצור איזון נדיר ויוצא דופן. בראש ובראשונה, זהו סרט אימה – אך הוא מוזר ומוגזם כל כך, שהוא לא מפסיק להיות מצחיק. אך החלקים המצחיקים שלו לא הופכים לחלוטין לפארסה מוגזמת, אלא נשארים בתוך מישור האימה, ובתוך מה שהסרט מנסה להציג.
נדיר גם לראות סרט שמנצל את הזמן שלו ביעילות כה רבה. תוך כרבע שעה הסרט מצליח להציג את כל מה שצריך בשביל שנבין אותו ונהנה ממנו, ומדובר בלא מעט פרטים. נתחיל מהעלילה עצמה – היא נהיית ברורה מהר מאוד גם בלי הטריילר. ברור לנו לחלוטין למה גרייס מכניסה את עצמה.
תוך כדי שאנחנו צופים בגרייס מגלה בהדרגה את מה שברור לנו מיד, הסרט לא מסביר לנו את המובן מאליו. במקום זה מתגבשות לפנינו כתריסר דמויות עגולות ומעניינות. עד שהאקשן מתחיל, וזה קורה ממש מהר, אנחנו כבר מכירים את משפחת לה דומאס כמעט כאילו גדלנו בה בעצמינו. וכמו שגרייס תלמד מהר מאוד, אין שום דבר סימפטי במשפחה הזאת – אפילו בחבריה הנעימים והחברותיים ביותר.
בשורה התחתונה
“מי שעומד מאחורי” לא מפספס אף ביט. הוא מפחיד ומלחיץ ומגעיל ודוחה כשצריך, ומצחיק עד לכאב בטן כשאפשר. הוא קופץ שוב ושוב בין המצבים הללו באלגנטיות, כאשר כל הזמן הוא מזכיר לנו את המסר המרכזי – אנשים עשירים לא רוצים את טובתינו, הם מסוכנים לכל מי שסובב אותם, כולל (ואפילו בעיקר) למי שעובד בשבילם, ואם הם היו יכולים להקריב את “פשוטי העם” בשביל לזכות בעוד עושר ותהילה – הם היו עושים את זה עם חיוך על הפנים.
עוקבים? כל החדשות מגאדג'טי
חלק מהפוסטים באתר כוללים קישורי תכניות שותפים, עבורם נקבל עמלה עם ביצוע רכישה בפועל של מוצרים. עמלה זו לא מייקרת את העלות הסופית של המוצרים עבורכם.
הסקירות והתכנים המופיעים באתר מהווים המלצה בלבד, וכך יש להתייחס אליהם. כל המחירים המופיעים באתר נכונים ליום הפרסום בלבד והאחריות לקניית מוצר או שירות כזה או אחר מוטלת עליך בלבד – השימוש באתר בהתאם לתנאי השימוש והפרטיות.