מתוך "זה חלק 2" (באדיבות Tulip Entertainment)

מתוך "זה חלק 2" (באדיבות Tulip Entertainment)

ביקורת סרט: זה, חלק 2 – מופע אימה בידורי, צבעוני ומושקע

זה: חלק 2” (It: Chapter 2) הוא המשך ישיר בטון ובסגנון של הסרט הקודם מ-2017 ומתפקד שוב כרכבת שדים מסעירה או בית אימה מבדר ומלחיץ בפארק שעשועים עם מסורת האלווין אמריקאית עשירה. הסיקוול החדש מבהיל, מרשים ומרגש יותר מחלקו הראשון – אך הוא גם מכיל את אותו החסך הנרטיבי מכדי להיות יצירה קולנועית מדהימה של ממש.

זה: חלק 2 – העלילה

27 שנים לאחר מאורעות “זה“, פניווייז צף שוב על פני השטח, ומנסה “להציף” יחד איתו כמה שיותר בני אדם על הדרך. אך מעבר לרוע השיטתי הקבוע של הליצן המרקד, הפעם הוא מגיע גם כדי לסגור חשבון עם מי שהביסו אותו בסיבוב הקודם, הנמסיס שלו – מועדון הלוזרים.

עם שובו של פניווייז, מייק – היחיד בחבורה שנשאר כל השנים בעיירה (הבדיונית) דרי, אוסף את כל חברי ילדותו, שכל אחד מהם פנה לדרכו הרחוקה, כדי להתאחד ולהילחם שוב – בהתאם לשבועתם בת כמעט שלושת העשורים.

זה בידיים טובות

האחים וורנר שמו את מבטחו של אחד מהפרנצ׳ייזים היוקרתיים שלהם בידיו של אנדי מוצ׳יאטי עם “זה” הראשון, שהפך ב-2017 למגה-להיט ולסרט האימה בעל ההכנסות הגבוהות בהיסטוריה עם למעלה מ-700 מיליון דולר על תקציב של 35 מיליון בלבד.

לאחר ההצלחה המסחררת, מוצ׳יאטי חזר כמובן לבימוי הסיקוול – והפעם וורנר הוכיחו שהם סומכים על החזון של הבמאי, עד כדי כך שהסכימו להפיץ את הסרט באורך בלתי-רגיל ומרתיע-קהל של 169 דקות. מוצ׳יאטי מביע את יכולתיו כשהוא מחזיק בקצב סוחף את מרבית הדקות הארוכות שכתב גארי דאוברמן, שהיה גם בין תסריטאי הסרט הקודם, אולי עד הסוף – בו האחידות מעט מתפוררת.

אם זה לא מספיק כדי להביע כמה חברת הסרטים האגדית מרוצה מהתוצאות – מוצ׳יאטי ימשיך להתקדם כבמאי-בית של וורנר, כשהוא מיועד לביים סרט סולו של הפלאש, גיבור-העל והספידסטר האהוב של DC, כמו גם את עיבוד הלייב אקשן של המנגה והאנימה “Attack on Titan”.

ליהוקים מצויינים, אימה משובחת

“חלק 2” דוחק בכמה שלבים נוספים בהקבלה בין הרוע הטבעי של בני אדם לבין הרוע העל-טבעי של פניווייז – כשהוא חוזר להתמקד בתמת הבריונות והטראומה שיוסדה בחלק הראשון, ובונה עליה כמעט את כל מערך ההפחדה שלו. זה מתבטא מצויין בסיקוונס בו עובר אורח תמים ומאושר בקרנבל חווה אלימות זדונית על רקע הומופוביה גלויה, עד שהסכנה מתחלפת בזדוניות שאורבת מתחת לפני השטח – זו של פניווייז.

הגבולות הפעם כמעט מטשטשים לחלוטין: מי באמת יותר מפחיד – האדם או הליצן?

דרך סצנות האימה הבלתי-נדלות של “חלק 2”, הבמאי מצליח בהידוק נפלא להבהיר את מיקומם בחיים של הלוזרים המתבגרים, שאותן הבעיות המודחקות מצעירותם המשיכו להכתיב את כל מסלול חייהם – על אף שרובם הפכו לאנשים מצליחים ביותר.

מתוך "זה חלק 2" (באדיבות Tulip Entertainment)

מתוך “זה חלק 2” (באדיבות Tulip Entertainment)

שרשרת הליהוקים המצויינים של גרסאות הלוזרים המבוגרים כוללת את ג׳יימס מקאבוי (James McAvoy) הפנטסטי בתור ביל, שפניווייז לקח את אחיו הצעיר ג׳ורג׳י והותיר אותו עם האשמה; ג׳סיקה צ׳סטיין (Jessica Chastain), שחוזרת לשלב פעולה עם מוצ׳יאטי לאחר סרטו הראשון “מאמא” מ-2013, כבוורלי שבאופן טראגי התרגלה לחיות עם אב מתעלל; וביל היידר (Bill Hader) עם ההופעה הבולטת ביותר של הסרט כריצ׳י הקומיקאי העצוב שלא משלים עם מי שהוא.

אל השמות הגדולים האלו מצטרפים ג׳יי ראיין הניו-זילנדי (מסדרת “היפה והחיה”) בתור בן, שחווה הטרדות כבן נוער בשל משקלו, וגדל להיות גרסה אנושית ומשגשגת של קן (בן הזוג של ברבי) ללא איבוד מהתמימות וחוסר הבטחון הנעריים שלו; וג׳יימס רנסוון (מסרטי “סיניסטר”), בתור אדי הההיפוכונדר-בעל-כורחו שמעניק לסרט לא מעט מהאתנחתות הקומיות המוצלחות (ואפילו מוזרות) שלו, ובדמיון בלתי רגיל להשחקן הצעיר המקביל של דמותו, ג׳ייק דילן גרייזר (מ”שהאזאם!“, סרט נוסף של וורנר שמשחק בהצלחה בין גרסאות צעירים ומבוגרים של דמויות).

כל אחד משלל השחקנים מקבל את זמנו לזרוח, בעוד שהפלאשבקים עם חברי הקאסט הצעיר והאיכותי, הכולל את פין וולפהארד (Finn Wolfhard) הייחודי מ”דברים מוזרים”, משולבים בחכמה גם הם.

הדמות היחידה שלא קיבלה זמן מסך ראוי היא מייק, המגולם בפסיביות על-ידי אייזיאה מוסטפא, שחקן פוטבול לשעבר, שקרדיטי המשחק שלו כוללים את “ציידי הצללים” ופרסומות של אולד ספייס. הסרט נוטה להתעלם מהדמות, על אף שמבחינה נרטיבית הוא מפתח מרכזי בסיפור. קו עלילה צדדי וחשוב הקשור במייק ובשבט ילידי (״אינדיאני-אמריקאי״ על-פי התרגום הישראלי חסר המודעות) נעשה בהשטחה יסודית, והיה מוטב לפתח אותו בצורה מאוזנת – או לעבד אותו למשהו אחר לחלוטין.

הרבה אימה, מעט סיפור

למרות כל מעלותיו, “זה: חלק 2” מותיר תחושה של חסך מרבדים של עומק ובעיקר ממספיק עלילה. באיזשהו שלב במערכתו השניה, הסרט הופך למפגן ג׳אמפ סקיירס (Jump Scares) הבנוי מרצף סיקוונסים מפוצלים, שכל כולם הם נטו אימה טהורה עם רק מעט שבירות הומוריסטיות מפתיעות – אך אינן מספיקות.

אמנם הסיפורים מעוררי-האמפתיה של הדמויות בהחלט עוברים היטב מתוך הויזואליה והסאונד המלחיצים, אך הם אינם יכולים לתפקד במקום רצף סיפורי של ממש, ובמקרים רבים שואבים זמן רב מדי על חשבון הדינמיקה המרתקת בין הדמויות המוצלחות.

מתוך "זה חלק 2" (באדיבות Tulip Entertainment)

מתוך “זה חלק 2” (באדיבות Tulip Entertainment)

האימה המרובה לפחות מאפשרת מקום נרחב יותר עבור ביל סקארסגארד (Bill Skarsgård) להפגין את כשרונו הרב בתור פניווייז חסר הגבולות, כמו גם חסר החוקיות – לא ברור באף שלב מתי ולמה הישות המרושעת מצליחה ממשית לתפוס אנשים, ומתי היא רק אשליה מבהילה.

כמו בסרט הראשון, נוכחותו של אשף האימה האייקוני סטיבן קינג (Stephen King) ממשיכה ללוות את העיבוד הקולנועי החדש לספרו מ-1986: החל מהדגש החוזר שניתן למיין – המדינה האמריקאית בה הסיפור ממוקם, וממנה קינג כידוע מגיע והיתה השראה גדולה ליצירותיו, ועד למגוון מחוות לא צפויות מספקות-קהל בהחלט.

בשורה התחתונה

“זה: חלק 2”, המתכתב באופן מלא עם “זה” הראשון, הוא מופע אימה בידורי, צבעוני ומושקע, שמשכיל להשתמש כמעט בכל מה שיש למרחבי המסך הגדול להציע.

הסרט היה הופך ליצירה משמעותית ושלמה יותר, לו היה מפנה יותר מתשומת לבו ליחסים בין דמויותיו, אותן הוא אוהב באופן גלוי ברגישות מקסימה, ולנושא הזכרון האנושי שהוא עוסק בו במהותו – ופחות לשאיפתו האדוקה להחזיק את הקהל על קצה המושב.

במאגר הקופונים שלנו כבר ביקרתם?
סמארטפונים וגאדג'טים במחירים נוחים ובמשלוח ישיר עד הבית
לחצו כאן
תגובות לכתבה
גאדג'טי | Gadgety
ניווט באתר
קטגוריות
גאדג'טי
חיפוש כתבות