בשנים האחרונות כל נבל קולנועי שמכבד את עצמו דורש סרט סולו שיסביר לנו בדיוק כיצד הפך לאיש הרע שמאמלל את הגיבור וזורע טרור בעירו הבדיונית. בתקופה בה התחרות כל כך גדולה, לא פלא שכל אולפן קולנוע מעדיף לפשפש בספריית התוכן שלו ולתפור סיפור מקורי לדמות מוכרת מאשר להשיק בפרנצ’ייז חדש לחלוטין.
הג’וקר קיבל על זה אוסקר, הארלי קווין הרכיבה כך צוות גיבורי על חדש, מליפיסנט קיבלה אפילו שני סרטים כאלו והאחות ראצ’ד הזכירה לכל מי ששכח שהיא האחות האחרונה שהייתם רוצים לפגוש בבית החולים בסדרה משלה. כעת, הגיע זמנה של קרואלה דה-ויל, מעצבת האופנה הפסיכוטית מהסרט הקלאסי של דיסני “על כלבים וגנבים” (101Dalmatians) מ-1961, אשר כל רצונה במקור היה לשחוט כלבים דלמטיים כדי ליצור מעיל פרווה יוקרתי. רוצחת הגורים היא לא בדיוק דמות שחיפשנו להזדהות איתה, ועם זאת דיסני מצאו לנכון להפיק את “קרואלה” (Cruella), סרט הסולו שלה שעושה בדיוק את זה – מנסה לגרום לנו לאהוב את מי שעתידה לאיים במוות על הכלבלבים החמודים.
ובהפתעת השנה, זה לגמרי עובד.
מאסטלה לקרואלה – מסע של דמות חצויה
ייתכן ובידיים אחרות, “קרואלה” היה אסון מהלך, אך נראה שדיסני הרכיבו כאן צוות מנצח. אמה סטון ואמה תומפסון הן שחקניות ששוחות היטב בשילוב בין דרמה לקומדיה, ומאחורי הקלעים נמצאים אנשים שיודעים את העבודה היטב וביניהם התסריטאים אלין ברוש מקנה (“השטן לובשת פראדה”), טוני מקנמרה (“המועדפת” והסדרה “The Great”), דנה פוקס (“הנערה החדשה”) והבמאי קרייג גילפסי (“אני, טוניה”). יחד, הצוות יצר סרט כיפי, מצחיק וכזה שבאמת מצליח לחדש ז’אנר שאולי מעולם לא היה צריך להיות קיים מלכתחילה.
“קרואלה” עוקב אחר דמותה של אסטלה (סטון), מעצבת אופנה חובבת אשר אירוע טראגי בילדותה שלח אותה לחיות ברחובות יחד עם שני חבריה הפרחחים, ג’ספר והוראס (אשר הופיעו אף הם בסרט המקורי בתור גנבי הכלבלבים).
לאורך כל חייה, לאסטלה היה צד אפל אותו כינתה “קרואלה” – צד שאמה ניסתה תמיד להשקיט. כעת כבוגרת, אסטלה מנסה לקיים את הבטחתה לאמה להימנע מהצד האפל, אך נאלצת לשרוד על ידי גניבה ומרמה. חלומה הגדול הוא להיות מעצבת דגולה כמו הברונית הלמן (תומפסון), הכוכבת הגדולה ביותר בתחום אשר שולטת ביד רמה בעולם האופנה ולא בוחלת באמצעים כדי להישאר בטופ.
כיאה לסרט שעוסק בפסיכולוגיה שמאחורי יצירת הנבלית העתידית, המוביל הדרמטי כאן הוא הקונפליקט בין אסטלה לקרואלה. אלו שני צדדים של אותה הדמות, אשר מזגזגת ביניהם ונאלצת לנסות להבין אחת ולתמיד מי היא באמת. ההפרדה הזו נעשית היטב גם ויזאולית, כאשר שיערה של הדמות מתחלף בהתאם למי שהיא בכל עת.
סיפור רחוק מן האגדות
בסגנון לא מאוד מתאים לדיסני, הסרט מתמקד בסיפור התבגרות שמרשה לעצמו להתלכלך ולהפוך נקמני ומרושע. אין כאן סיפור אהבה או אגדות קסומות, אלא בעיקר עולם תחרותי ואנוכי אשר מוצג כאן בסגנון פאנק שנות ה-70 של לונדון. הסרט לא מנסה לגאול את קרואלה, ואף מציג אותה כסוג של אמנית מחתרתית בסגנון בנקסי, אשר מבצעת “פיגועי אופנה” ברחבי העיר.
אך כל זאת נעשה בצורה נוטפת סטייל אשר גורמת לנו לחבב אותה ולרצות לראות אותה מתקדמת אל עבר הדמות האגדית שתהיה בעתיד. עם זאת, היוצרים כן מרשים לעצמם לשנות מעט את הנרטיב המוכר ולגרום לנו לתהות האם קרואלה באמת מרשעת או שזה רק מה שהיא רוצה שנחשוב? אין ספק שהסרט כולו עוסק במראית עין ובהסתרת האמת, והמחיר שיש לשלם על כך.
נקודת התורפה של הסרט היא בעיקר הקשר שלו לסרט האנימציה המקורי. מלבד קרואלה, הדמויות האחרות שמגיחות כאן מיצירת המקור אינן משתלבות היטב. חבריה הגנבים של קרואלה בעיקר קיימים כאן כדי לקרקע אותה כשהיא מגזימה וכדי שיהיה לה למי לספר את התפניות הקורות בעלילה.
הדמות המיותרת ביותר היא זו של אניטה, בעלת הכלבים הדלמטיים מהסרט המצויר, שמתחילה כאן כחברה של אסטלה מילדות (כפי שנאמר בסרט המקורי), אך כבוגרת אינה משתלבת כלל בעולם הסרט, וכל סצינה בכיכובה מרגישה מעט חסרת טעם. דווקא הדמות המקורית של הברונית הלמן, שפותחה במיוחד לסרט הזה, היא הדמות החזקה והמרתקת ביותר. היא ממלאת את משבצת המרשעת היטב, כך שלא נופתע אם בעוד כמה עשורים נקבל סרט סולו נוסף שחוזר אחורה ומספר את סיפור הרקע שלה.
השורה התחתונה – מה חשבנו על “קרואלה”
הסרט “קרואלה” בעיקר מנסה לבנות סיפור רקע לדמות המרשעת המוגזמת שאנו מכירים. בסופו של דבר, מדובר בסיפור קטן של אישה אחת שמנסה להתגבר על עברה ולהבין מי היא רוצה להיות, וכאן בדיוק חוזקו של הסרט. הוא לא מנסה להציג אירוע חשוב לכל האנושות, אלא נשען על בניית סיפור טראגי אישי ומלא תפניות אשר חושף לאט לאט את העבר של קרואלה ועושה זאת בצורה מלאת סטייל, הפתעות והומור. אז אולי באמת אף אחד לא ביקש סרט מעורר הזדהות עם רוצחת כלבלבים מפורסמת, אך מאחר וזה כבר נעשה – לפחות זה נעשה טוב.
עם זאת, בתקווה שדיסני מקשיבים, נוכל לוותר על סרט סולו עתידי על האריה סקאר מ”מלך האריות” אשר חושף כי הוא בעצם הפך מרושע כי חווה בריונות בבית הספר כשהיה האריה היחיד שלא הצליח לצוד זברה.