ביקורת סרט: אסטרואיד סיטי – הצורה עולה על התוכן

בתקופה של שוברי קופות מבוססי משחקים, גיבורי-על וצעצועים, מעטים הבמאים ששמם מבטיח יצירה מקורית ועצמאית. אחד מהם הוא חביב הקולנוע ווס אנדרסון, שחוזר עם סרטו החדש "אסטרואיד סיטי" (Asteroid City).

בחודשים האחרונים החלו לצוץ ברשתות החברתיות סרטונים המשתמשים בטכנולוגיית AI כדי לשאול כיצד היו נראים סרטים כמו "מלחמת הכוכבים", "שר הטבעות" ו"הארי פוטר" אילו היו מבוימים על ידי ווס אנדרסון. הניסוי החביב הזה מצביע בעצם על כמה מוכר הסגנון הויזואלי של הבמאי שכבר הפך לדבר המזוהה ביותר בסרטיו.

ב"אסטרואיד סיטי" נשאלת השאלה האם הפך הבמאי לממוקד סגנון בלבד, בצורה שגרמה לו להזניח את המרכיב הסיפורי של יצירותיו. ובפשטות – האם הצורה עולה על התוכן?

אסטרואיד סיטי – העלילה

הסיפור של "אסטרואיד סיטי" מתרחש בשנת 1955, בעיירת מדבר אמריקאית אליה מגיע אוגי סטינבק (ג'ייסון שוורצמן, "רכבת לדארג'ילינג") עם ילדיו לכבוד כנס שנתי של צוערי חלל. בנו הגאון צפוי להשתתף בטקס ולהתחרות על מלגת לימודים למדענים צעירים, ושם פוגשים השניים בשאר הילדים המוכשרים והוריהם. ביניהם נמצאת השחקנית המפורסמת מידג' (סקרלט ג'והנסון, "האלמנה השחורה") שהגיעה לשם עם בתה.

האירוע המרכזי של הכנס הוא ליל צפייה בכוכבים, אשר עתיד להיות משמעותי במיוחד השנה. את העלילה מקרקע סיפור-על שמוצג בשחור לבן, ומודיע לנו כי הסרט כולו הוא בעצם הצגת תיאטרון בשם "אסטרואיד סיטי" – המקוריינת על ידי מספר כל יודע (בריאן קרנסטון, "שובר שורות").

מחזה קולנועי מושלם ויזואלית

כיאה ליצירה של ווס אנדרסון, כדאי תמיד להתחיל במראה הסרט והויזואליות שלו. הבמאי הידוע בסרטיו המעוצבים כמו "מלון גרנד בודפסט" ו"משפחת טננבאום" ממשיך גם כאן בקו המוכר שלו, אך משכלל אותו לכדי חוויה נעימה יותר.

סרטו הקודם, "הכרוניקה הצרפתית" (The French Dispatch) סבל מעיצוב-יתר ומוגזמות. העומס העיצובי שלו הסיח את הדעת והשתלט על העלילה, אך ב"אסטרואיד סיטי", אנדרסון מצא דרך לעדן את הסגנון ולהשאירו מינימליסטי ומלבב.

הסרט כולו מתרחש בעיירה המדברית שמעוצבת בדיוק כמו רקע של סרטוני לוני טונס. ההרים, הקקטוסים ואפילו הניסויים הגרעיניים שהצבא מבצע ברקע כולם נראים שטוחים וכמעט מצוירים, מה שמשרה אווירה ילדותית ותמימה לסט שבקלות יכול היה להיות חם ומדכא.

כדי להשלים את המראה, אנדרסון אפילו הוסיף לסרט את ציפור הרוד-ראנר, המוכרת לרובנו מהסרטים המצוירים עם זאב הערבות וייל. אי קויוטי. מאחר והסרט כולו הוא בעצם מחזה מצולם, הסטים והאביזרים מועטים ומצומצמים, וכל פריט נבחר בקפידה. למעשה, הסרט נפתח בהקראת עמוד התסריט הראשון, בו מפורטים כל הסטים והאביזרים שאנו עתידים לראות.

סיפור שנאבד בתוך סיפור

בעוד אנדרסון שיכלל את סגנונו כאן לכדי שלמות, הסיפור דווקא סובל מבלבול ובלאגן. ישנה בחירה יצירתית מעניינת בדרך שבה מראה לנו הבמאי את המציאות אל מול המחזה. הסרט המצולם הינו ההצגה, והקטעים "האמיתיים" מצולמים כמו הצגת תיאטרון.

אך נשאלת השאלה מדוע בעצם אנו חוזים גם בסיפור הקטן מאחורי הקלעים. צוות השחקנים בסרט גדול במיוחד, ובשעה ו-45 דקות הוא מציג לנו שלל דמויות מסקרנות עם סיפורים סבוכים. הוספת הסיפור של מאחורי הקלעים רק משליכה אותנו החוצה מהסיפור המרכזי, שגם ככה לא קל לעקוב אחריו.

בקטעי השחור-לבן התיאטרליים, אנו פוגשים את אותם השחקנים, שכעת מגלמים את השחקנים שמגלמים את הדמויות בסרט. זוהי חוויה מבלבלת לחלוטין, ובעיקר מרגישה חסרת כיוון שכן סיפור העל לא שופך אור מיוחד על המחזה "אסטרואיד סיטי".

"אסטרואיד סיטי" עצמו גם מזגזג בין אינסוף קווי עלילה שלא תמיד מתקשרים אחד לשני. יש כאן סיפור התמודדות עם אובדן, מספר עלילות רומנטיות, מרכיב מדע בדיוני, מתח צבאי ופוליטי וסיפור התבגרות. בעוד כל הסיפורים נחמדים לצפייה ומשעשעים, אף אחד מהם לא מרגיש מרכזי מספיק והסרט מרגיש יותר כמו סדרת טלוויזיה שבסופה כל העלילות אמורות להגיע לשיא – אך הדבר לא ממש קורה.

האנסמבל המרשים ביותר על המרקע

בנוסף ליופי הויזאולי, את הסרט מצילים גם שורת השחקנים הארוכה הכוללת את אדריאן ברודי, טום הנקס, מאיה הוק, ג'פרי רייט, טילדה סווינטון, אדוארד נורטון, סטיב קארל, ווילם דפו ומרגו רובי. רבים מהם מופיעים רק לרגעים קצרים בסרט, אך מספקים הופעה מרשימה וקולעת.

לאנדרסון יש את היכולת לקחת את הפרצופים המוכרים ביותר בתעשייה ולהפוך אותם לכלים בעולם המשוגע שלו. בידיו, כל השחקנים הופכים לאנסמבל משכנע ומדויק, והם יוצרים יחדיו עיר חלומית ומציאותית בו זמנית. תצוגת המשחק שלהם מרימה אפילו את הסצינות החלשות ביותר, וסוחפת אותנו כל כך שאנו אפילו לא שמים לב שלא התרחש שום דבר מאוד מעניין על המסך.

השורה התחתונה – מה חשבנו על "אסטרואיד סיטי"

כבמאי, "אסטרואיד סיטי" הוא אולי אחד הסרטים היפים ביותר של אנדרסון, שמרגיש כמו פסגת יצירתו הויזואלית. הסטים, הצבעים ותנועות המצלמה החינניות מעניקות לו פן כיפי ומשעשע, שגורם לכל בדיחה להרגיש מצחיקה יותר משודאי הייתה על הדף הכתוב.

חבל שהפסגה הזו לא הצטוותה לתסריט חזק יותר, או לפחות אחד עם מטרה ברורה ומדויקת. "אסטרואיד סיטי" מרגיש כמו אסופה של חמישה סרטים נהדרים, אך כאלו שבסופו של דבר לא מתחברים יחדיו ומפאת חוסר זמן אינם מצליחים להגיע לשיאם ומרגישים קטועים.

חלק מהפוסטים באתר כוללים קישורי תכניות שותפים, עבורם נקבל עמלה עם ביצוע רכישה בפועל של מוצרים. עמלה זו לא מייקרת את העלות הסופית של המוצרים עבורכם.

הסקירות והתכנים המופיעים באתר מהווים המלצה בלבד, וכך יש להתייחס אליהם. כל המחירים המופיעים באתר נכונים ליום הפרסום בלבד והאחריות לקניית מוצר או שירות כזה או אחר מוטלת עליך בלבד – השימוש באתר בהתאם לתנאי השימוש והפרטיות.