ביקורת סרט: גודזילה נגד קונג: אימפריה חדשה – תנו להם להילחם!

גודזילה נגד קונג: אימפריה חדשה (באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט) גודזילה נגד קונג: אימפריה חדשה (באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט)

הציפיות שלי מ”גודזילה נגד קונג: אימפריה חדשה” (מעתה “אימפריה חדשה”) היו נמוכות כמעט כמו קונג בסרט הראשון שלו ביקום המפלצות (The MonsterVerse) – “רק” 30 מטר.

הסרטים הקודמים בסדרה, על אף שהיו מהנים וכללו לא מעט קרבות קייג’ו מגניבים, היו קצת כבדים והתעסקו המון בבניית העולם של היקום ופחות מידי בטיטאנים שלשמם בכלל נוצרו הסרטים האלה.

אבל למרבה הפלא, הפעם החמישית מרגישה עבורי כהכי ברת מזל, כי “אימפריה חדשה” הוא אחד הסרטים היותר כיפים שראיתי בזמן האחרון וזה בעיקר כי הוא שונה משאר הסרטים (והסדרה) הקודמים ביקום המפלצות.

גודזילה נגד קונג: אימפריה חדשה – העלילה

לאחר אירועי “גודזילה נגד קונג” העולם נשאר בסטטוס קוו – גודזילה, אחרי שהוכיח שוב שהוא מלך המפלצות, שומר על כדור הארץ החיצוני מפני איומים של טיטאנים שקמים להרוס אותו, בעוד קונג הוא השומר של כדור הארץ החלול.

כשקונג מגלה עוד שכבה של כדור הארץ החלול ובה אויב אכזר ועתיק שמאיים על כדור הארץ כולו, הוא צריך לחזור לפני השטח ולגרור את גודזילה לעזור לו בקרב שיכריע את עתיד כדור הארץ והטיטאנים.

האנשים פה הם עניין שולי

“אימפריה חדשה” הוא סרט חמישי בפרנצ’ייז שאני די מופתע שהצליח לשרוד עד היום. הפרנצ’ייז כולל חמישה סרטים וסדרה ותמיד הרגיש ככזה שמתרכז יותר מידי בסיפור ובאנושות העומדת מול מפלצות הקייג’ו מאשר במה שחשוב בו באמת – המפלצות.

בסרט החדש הבמאי אדם וינגרד (שגם ביים את הסרט הקודם בסדרה) כנראה סוף סוף הבין מה המעריצים באמת רוצים ודחק לפינה את בני האדם בסרט לכדי עלילת משנה, שעל אף שהיא מקדמת את העלילה המרכזית של הסרט ונותנת קונטקסט לקרבות ולהיסטוריה של הקייג’ו בכדור הארץ, היא לא באמת מעניינת. היא הנקודה החלשה של הסרט ולחלוטין היו יכולים לוותר עליה ולחסוך פחות או יותר חצי שעה ממנו.

גודזילה נגד קונג: האימפריה החדשה (באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט)
גודזילה נגד קונג: אימפריה חדשה (באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט)

עם זאת, כשכן יש אנשים על המסך (כאלו שגם מדברים ולא רק נמחצים למוות על ידי אחת מהמפלצות), הסרט נוקט בגישה הרבה יותר קלילה מקודמיו ומציע עלילה שכוללת את בריאן טיירי הנרי (“הנצחיים”), שחוזר מהסרט הקודם יחד עם רבקה הול (“איירון מן 3”) ועושה עבודה מעולה בתור אתנחתא קומית, ודן סטיבנס אחד (“ליגיון”), שפחות או יותר משחק איזו שהיא גרסה בריטית של פיטר קוויל מ”שומרי הגלקסיה”, וזה לגמרי עובד, גם לטובתו וגם לטובת הסרט.

כדי לגבות את העובדה הזאת אפילו יותר, הסרט שוזר בתוכו שירי רוק משנות ה-80 כחלק מהסאונדטרק שלו. נכון, זה טריק ישן שראינו לא מעט בשנים האחרונות, אבל החוויה של “אימפריה חדשה” כל-כך כיפית, שאני מרגיש שזה אלמנט בסרט שלא רק שלא מפריע לי אלא אפילו מעצים את החוויה.

כשקונג פגש את גודזילה… שוב

זה אולי ברור שסרט שנקרא “אימפריה חדשה” לא יעסוק יותר מידי בסיפורים אנושיים (אם כי שמעתי ש”גודזילה מינוס אחד” כן התעסק בסיפור אנושי ואפילו עשה את זה טוב), אז איך הטיטאנים בסרט?

אני לא האמנתי שמפלצות ענקיות שלא מדברות יכולות להעביר כל כך הרבה רגש, אבל פה מתגלה החוזקה האמיתית של הסרט – היכולת שלו לספר את הסיפור של הטיטאנים בלי להעביר מילה.. מקסימום נהמה.

קונג בולט פה במיוחד ומרגיש כמעט אנושי לחלוטין. כל פעולה שלו מרגישה כמו משהו שאדם היה עושה וכל תגובה שלו לסביבה מרגישה מאוד טבעית ומוכרת, עד כדי כך שלפעמים יש תחושה שקונג כן מדבר ומביע את עצמו למרות שהוא לא מוציא מילה, משהו שלא הייתי מצפה מקוף ממוחשב בגודל 90 מטרים.

גודזילה נגד קונג: האימפריה החדשה (באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט)
גודזילה נגד קונג: אימפריה חדשה (באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט)

בנוסף לכך, הקרבות בסרט מטורפים, מלאי הרס, וגדולים יותר מכל דבר שראינו עד כה בסדרה. אני לא חושב שראיתי סרט שגרם לי להרגיש כל כך קטן ולא חשוב ביחס למפלצת ענקית, כי הטיטאנים לא מדברים במונחים של בני אדם, הם נלחמים עם גורדי שחקים בתור מקלות.

לכל קייג’ו בסרט יש את סגנון הקרב שלו. כולם שונים וכולם נראים מדהים בסקאלה ובעוצמה שלהם. הכוריאוגרפיה של כל אחת מהדמויות היא מדויקת ועבודת לכידת התנועה בסרט היא מהמוצלחות שראיתי בזמן האחרון (אלא אם היא נעשתה על ידי מחשב בלבד).

הכי בלטה לי כוריאוגרפיית סצינת הקרב של הנבל המרכזי, ה”סקאר קינג”. הוא זז בקלילות של רקדן ולא כמו של מפלצת ענק. זה מוסיף לו נוכחות של איום אמיתי ומצייר אותו כיריב ראוי לקונג וגודזילה.

השורה התחתונה – מה חשבנו על גודזילה נגד קונג: אימפריה חדשה?

“גודזילה נגד קונג: אימפריה חדשה” הוא סרט שזונח את כל האלמנטים שהפכו את יקום המפלצות לקצת כבד, שזה בעיקר יותר אנשים ופחות קרבות, וכשהוא זונח אותם הוא מזמין את הצופים להיכנס לעולם שבו ההרס והאקשן הם המלכים.

זהו סרט שלא דורש חשיבה יתר על המידה, ובדיוק בגלל זה הוא כל כך מהנה וכיפי. אני מצפה בקוצר רוח לראות אילו עולמות חדשים ואיומים חדשים יציגו לנו בסרטים הבאים של יקום המפלצות, כי אדם וינגרד כבר אמר שיש לו רעיון לסרט הבא בסדרה, ואם היא תימשך כפי שהיא כרגע, אני לגמרי נשאר על הרכבת של היקום הזה.

שירות לציבור: אין לסרט אף סצנה אחרי הכתוביות, מוזמנים להישאר בשביל הסאונדטראק.


חלק מהפוסטים באתר כוללים קישורי תכניות שותפים, עבורם נקבל עמלה עם ביצוע רכישה בפועל של מוצרים. עמלה זו לא מייקרת את העלות הסופית של המוצרים עבורכם.

הסקירות והתכנים המופיעים באתר מהווים המלצה בלבד, וכך יש להתייחס אליהם. כל המחירים המופיעים באתר נכונים ליום הפרסום בלבד והאחריות לקניית מוצר או שירות כזה או אחר מוטלת עליך בלבד – השימוש באתר בהתאם לתנאי השימוש והפרטיות.

השוואת מפרטים