כבר תקופה ארוכה שתעשיית הקולנוע אובססיבית לסרטי ביוגרפיה מוזיקליים, ככל הנראה עקב הצלחת "רפסודיה בוהמית" על להקת קווין שהרחיקה עד לטקס האוסקר. סרטים כמו "באק טו בלאק", "רוקטמן" ו"בוב מארלי One Love" בעיקר שיחזרו את הפורמט הקבוע, בעוד "אלביס" של באז לורמן סטה ממנו רק מעט.
כעת, מגיע "Better Man: סיפורו של רובי וויליאמס" שמזהה כי אולי קצת מאסנו בז'אנר, ומנסה לתת לו זריקת מרץ בדמות קוף באנימציית CGI שמגלם את התפקיד הראשי. שמעתם נכון, סרט הלייב אקשן מצולם כולו עם אנשים אמיתיים, כאשר רובי וויליאמס עצמו מוצג כקוף מצויר בניסיון לדמות את התחושות האישיות של הזמר, שתמיד הרגיש כמו חיה שמשעשעת את הקהל.
Better Man: סיפורו של רובי וויליאמס – העלילה
העלילה עוקבת אחר סיפור חייו של רובי וויליאמס, מילדותו ועד הצלחתו המסחררת וההתמכרות שגררה. לאחר שאביו פיטר עוזב את המשפחה, רובי נשאר לחיות עם אמו וסבתו ומוצא כי יש לו כשרון טבעי לבידור.
הסרט מקפץ דרך תחנות חייו של וויליאמס שתמיד מחפש דמות אב מחליפה, מלהקת הבנים Take That, מערכת היחסים עם הזמרת ניקול אפלטון ועד קריירת הסולו שהפכה אותו לכוכב.
קוף אחרי בן אדם
נתחיל עם הפיל שבחדר, או ליתר דיוק – הקוף שבחדר. הבחירה בהצגתו של וויליאמס כקוף היא בעצם טריק נוח של הבמאי להוריד מהלחץ שביצירת ביוגרפיה מוסיקלית. פעמים רבות אנו מגיעים לסרטי הז'אנר עם עיניים בוחנות יותר, ואמונה כי הסרט יתאר בדיוק מסוים את חייו של האמן.
השימוש בקוף בעצם נותנת לנו להירגע מעט ולהתייחס לסרט ביותר נינוחות ורוח שטות. כן, עדיין מדובר בסיפור החיים של וויליאמס, אבל אנו סולחים לו הרבה יותר על החופש היצירתי שלוקח מסרטים אחרים בהם אינם מככב קוף CGI.
כאשר הסרט מקפיץ וצבעוני ומהנה עם להיטי הזמר, אנו נהנים כפליים מהאפקט המצויר. כשהסרט עוסק בנושאים רציניים יותר, הקוף מצד אחד סוחט יותר רגש ומצד שני מרחיק אותנו מהסיטואציה מספיק כדי שלא נטעה לחשוב שמדובר בדיוק היסטורי.
כשנשאל במאי בסרט, מייקל גרייסי, מדוע בחר בדמות הקוף, ענה שכבני אדם אנו באופן אוטומטי מרחמים יותר על חיות שסובלות. "אין דבר זוהר בקוף שצורך קוקאין", אמר הבמאי בראיון עם מגזין ה-Independent הבריטי. "זה למעשה די עצוב ולא נוח". גרייסי אכן צודק, ובנוסף הסצינות האלו גם מעייפות פחות מאשר סרטי הז'אנר האחרים שלרוב מציגים עלילה דומה.
בסופו של דבר, רובי הקוף מייחד את הסרט והופך אותו להרבה יותר זכיר – לטוב ולרע. הסרט מודע לטמטום שיש באינטראקציות של קוף עם בני אדם, אבל המודעות הזו לא בהכרח מעלימה את העובדה כי זה עדיין מה שאנו רואים על המסך. בחלקים מסוימים נתרגל להיותו קוף ונתייחס אליו כסרט רגיל, בעוד רגעים אחרים יזכירו לנו שוב במה אנו צופים וזה פשוט חלק מהמסע המהנה אך מעט דבילי של הסרט.
מיטב הלהיטים
הדבר העיקרי בסרט הוא כמובן המוסיקה של וויליאמס, והלהיטים הגדולים כולם כאן. הסרט מעט מפוזר ביחסו למוסיקה, כאשר לפעמים רובי שר על הבמה ולפעמים הסרט הופך למחזמר בו הדמות שרה באמצע הסצינה. גם כאן ישנו חוזק בכך שהסרט אינו הכי מציאותי.
השירים אינם בהכרח עוקבים אחר המסע הלינארי של וויליאמס והקריירה שלו. כל שיר מגיע על פי כמה הוא מתאים למה שעובר על הזמר באותו הרגע. כלומר, השירים הם יותר פס הקול של הסצינות מאשר פירוט של כיצד ומתי נכתבו, וזוהי בחירה נכונה לסרט ביוגרפי בו אנו מכירים את הלהיטים.
עם זאת, הדבר עלול לגרום לבלבול עבור הצופים שלא מאוד מכירים את וויליאמס ופועלו. זוהי ככל הנראה לא תהיה בעיה בישראל ובאירופה ככלל, אך יש לזכור שהקהל האמריקאי לא מאוד מודע לזמר הבריטי. וויליאמס אמנם כבש את המצעדים ומילא אצטדיונים, אבל לא זכה להצלחה בארה"ב, שם כשאומרים את שמו בעיקר חושבים שהתכוונתם לרובין וויליאמס השחקן ז"ל.
סצינות המחזמר מבוימות היטב ומרגישות כמו קליפ מוצלח לשירים שאהבנו, עם כוריאוגרפיה סטייל ברודווי שלעיתים נראית טוב יותר מהבימוי ב"מרשעת" הכה פופולרי. קל לראות כי הבמאי גרייסי מגיע מרקע של בימוי קליפים לאמנים כמו פינק והשוגבייבס, וכן את ידו המיומנת שאחראית לבימוי המחזמר המעולה "האמן הגדול מכולם" עם יו ג'קמן.
מפלתן של ביוגרפיות
למרות כל החוזקות של הסרט, השירים המקפיצים והקוף הייחודי, הבעיה העיקרית שלו עדיין לא יכולה להיפתר. כמה שננסה להזריק מקוריות ל"Better Man", עדיין מדובר בסרט ביוגרפיה שהאמן מעורב בו ישירות ואף מככב בו (בקולו) בתפקיד הראשי. ככזה, הוא לא מסוגל להתנתק מספיק מהזמר ולבחון את חייו בצורה הוגנת.
בדומה ל"רפסודיה בוהמית", "בק טו בלאק" ושלל הביוגרפיות של השנים האחרונות בהן היו מעורבים האמנים או משפחותיהם, גם כאן מדובר במסע אגו מלא בחשיבות עצמית והתפארות. נכון, וויליאמס "מרשה" להראות את התדרדרותו לסמים ואת הצדדים הבעייתיים יותר של הקריירה שלו, אך בשום שלב אנו לא מרגישים ביקורת כלפיו.
ישנו סיפור מפורסם על השחקן סשה ברון כהן, שהיה אמור לגלם במקור את פרדי מרקורי בסרט הביוגרפי על להקת קווין. כשהבין שחברי הלהקה חייבים להיות מעורבים כדי לקבל את הזכויות לשירים, פרש כהן מהסרט בידיעה שלא יוכל לעסוק בנושאים הבאמת שערורייתיים של מרקורי.
כדי להרוויח את הסיפור האמיתי והבאמת מעניין של אמן, הוא עצמו לא יכול להיות מעורב מבלי שתהפוך היצירה למסע יח"צ. ייתכן והסיפור של וויליאמס אינו באמת שערורייתי ולא הפסדנו דבר דרך תיווכו של האומן – אך במקרה הזה האם בכלל נדרש לעשות עליו סרט מלכתחילה?
למעשה, הזמר היחיד שגרם לסרט על עצמו לעבוד הוא ווירד אל, שכתב והפיק את "ווירד: סיפורו של אל ינקוביק" – סרט פארודי שמשוחרר לחלוטין מהמציאות והופך את ינקוביק לדמות מטורללת שמפתה את מדונה ונקלעת לקרב יריות עם פבלו אסקובר.
ב-"Better Man" הניתוק מהמציאות הוא בסך הכל קוף CGI, אך הסיפור עדיין לא נוסק לגבהים פארודיים, ועל כן לא באמת עובד.
השורה התחתונה – מה חשבנו על "Better Man"
בעולם הביוגרפיות המוזיקליות, Better Man מעניק לנו חוויה מהנה יותר מהרגיל ומלאה ברוח השטות והכיף שמאפיינת את רובי וויליאמס. הסיפור עצמו לא מחדש דבר ועוקב אחר אותה פורמולה מוכרת של ילדות קשה, הורים מאכזבים והצלחה מסחררת שמביאה להתרסקות. אבל הסיפור באמת משני כאן ולא מאוד חשוב.
הסרט קיים כדי לספק שעתיים של להיטים, ריקודים וטוויסט משעשע אחד על הז'אנר – ובכך מגשים בדיוק את מה שמצופה ממנו. ואם במקרה יצליח לגרור לוויליאמס הכרה אמריקאית אחרי כל השנים האלו? הוא לחלוטין הרוויח את לחמו.
עוקבים? כל החדשות מגאדג'טי
חלק מהפוסטים באתר כוללים קישורי תכניות שותפים, עבורם נקבל עמלה עם ביצוע רכישה בפועל של מוצרים. עמלה זו לא מייקרת את העלות הסופית של המוצרים עבורכם.
הסקירות והתכנים המופיעים באתר מהווים המלצה בלבד, וכך יש להתייחס אליהם. כל המחירים המופיעים באתר נכונים ליום הפרסום בלבד והאחריות לקניית מוצר או שירות כזה או אחר מוטלת עליך בלבד – השימוש באתר בהתאם לתנאי השימוש והפרטיות.