ביקורת סרט: מסיבת נקניקיות – זה בדיוק הסרט שציפיתם לו

מסיבת נקניקיות (תמונה באדיבות פורום פילם) מסיבת נקניקיות (תמונה באדיבות פורום פילם)

מסיבת נקניקיות (Sausage Party) הוא הסרט האחרון אותו כתבו הצמד סת’ רוגן ואוון גולדברג, והוא מגיע לקולנוע החל מהיום (ה’, 11.8). היו ימים בהם סת’ רוגן (Seth Rogen) היה שם חדש בעולם הקומדיה. הוא כתב מספר סרטים מבריקים, וכיכב אפילו ביותר, ועמד מאחורי כמה פנינים כמו “סופרבאד” ו”הדייט שתקע אותי”.

לאחרונה נראה שהוא ואוון גולדברג (Evan Goldberg) מתמקדים בהומור וולגרי בעיקר, ובודקים כמה רחוק הם יכולים להגיע בנסיונות חוזרים ונשנים להפוך חוסר-טעם לטעים. הפעם הם וחבריהם החליטו שאנימציה היא הדרך להנעים עלינו את הבדיחות הוולגריות שלהם, ויתכן שהפעם הם קלעו.

העלילה

החיים בסופר-מרקט אידאלים. כל המוצרים הנמכרים יושבים להם על המדפים, מכוסים בניילונים ומוחבאים באריזות שמסייעות להם לשמור עצמם טריים ונקיים, מוכנים אל העולם הבא. יש ביניהם חילוקי דיעות שונים, אך בסופו של דבר כולם מסכימים על דבר אחד – כל אחד מהם ייבחר, יום אחד, על ידי אחד ה”אלים” שבאים לקנות מצרכים בסופר, וילקח אל מציאות נשגבת בה אין אריזות, וכל המצרכים חיים בשלווה ובהרמוניה זה עם זו, ללא גבולות ובאושר נצחי.

גיבור הסרט הוא נקניקיה בשם פרנק (Frank), אותה מדובב סת’ רוגן עצמו. הוא נמצא באריזה ששוכבת על מדף לצד אריזת לחמניות, בה יושבת ברנדה (Brenda), אותה מדובבת קריסטן וויג (Kristen Wiig) מ”מכסחות השדים”. פרנק רק חולם על היום בו יוכל להרגיש את דפנותיה הפנימיות של ברנדה, ונראה שהיא חולקת את תאוותיו, אך שניהם מבינים שעליהם לציית לחוקים ולשמור נגיעה – רק אם ישארו טריים באריזות הסגורות שלהם, ילקחו על ידי האלים אל “הנשגב הגדול”.

ואכן, לקראת חגיגות יום העצמאות האמריקאי, האריזות שלהם נלקחות, ביחד, ברצון האלים. לצערם, תאונת-עגלות קטנה גורמת להם ולעוד כמה מוצרים ליפול על רצפת הסופר, מחוץ לאריזות שלהם, ולהשאר מאחור. נטושים ומחוץ לאריזות, פרנק וברנדה (ועמם עוד כמה מוצרי מזון) מנסים למצוא את דרכם חזרה אל המדף, כדי לא להכעיס את האלים, אך מגלים בדרך שהמציאות לא תואמת את אמונתם העיוורת, ושהתכניות של האלים זדוניות בהרבה משהם חשבו.

מסיבת נקניקיות (תמונה באדיבות פורום פילם)
מסיבת נקניקיות (תמונה באדיבות פורום פילם)

סרט מצחיק בהרבה משמגיע לו

בואו ניגש ישר לשאלה המרכזית – האם “מסיבת נקניקיות” מצחיק? התשובה, בפשטות, היא “כן”, “מסיבת נקניקיות” מצליח להצחיק מאד, שוב ושוב, ולעתים אף יותר משנדמה שהוא הרוויח. ההומור ב”מסיבת נקניקיות” מאד רדוד, ומתמקד, ברובו, בסטראוטיפים מאד בסיסיים ויום-יומיים על מיניות ושאלות של גזע ולאום. ובכל זאת, השילוב בין הוולגריות הבלתי-פוסקת לבין דמויות אנימציה חמודות בסגנון פיקסאר (Pixar) ודרימוורקס (Dreamworks) מייצר קומדיה אפקטיבית ביותר.

הקאסט החזק לא מפריע כמובן, ולצד רוגן ווויג, אשפי-קומדיה בפני עצמם, ניצבים שחקנים כמו ביל היידר (Bill Hader), ג’ונה היל (Jonah Hill), פול ראד (Paul Rudd), מייקל סרה (Michael Cera), סלמה הייק (Salma Hayek), ג’יימס פרנקו (James Franco) ואדוארד-פאקינג-נורטון (Edward Norton). ניק קרול (Nick Kroll) מדובב סוג של נבל בסרט, שהוא רפרנס ישיר ומילולי מאד לדמות שלו ב”מחלקת גנים ונוף” (Parks and Recreation). ולא, לא שכחנו את דני מקברייד (Danny McBride), פשוט התפקיד שלו קטן מהרגיל, וטוב שכך, כי בינו לבין “מצחיק” אין שום קשר, וספק אם אי פעם היה.

מסיבת נקניקיות (תמונה באדיבות פורום פילם)
מסיבת נקניקיות (תמונה באדיבות פורום פילם)

לא מצליח לעניין

מדי פעם “מסיבת נקניקיות” מנסה להיות לא רק מצחיק, אלא גם אקזיסטנציאליסטי. הוא מתיימר להיות ביקורת נוקבת על דת והשלכותיה על החברה האנושית, אבל נשאר מאד שטחי בדימויים שלו לכל אורכו. זו לא הייתה אמורה להיות בעיה, שכן הסרט, כאמור, מאד מצחיק, אך פעמים רבות הוא מנסה לדחוף בכוח את הרעיון שאמונה זה מטופש, ושדתות מגוכחות, ובכל פעם הוא חוזר לאותה נקודה שהוא מבהיר כבר בסצנת הפתיחה שלו. ובשבילו זה מסוכן, כי בכל רגע שאנחנו לא צוחקים, אנחנו שמים לב לכמה הסרט, במהותו, משעמם.

אפשר להעריך את הנסיון לתת ערך מוסף לחוויה, אך בסופו של יום אין משהו בסרט שיצליח לעורר מחשבה אצלינו מעבר למה שאנחנו כבר חושבים, ואם כל מה שרוגן וחבריו ניסו לעשות זה לשכנע את המשוכנעים, אז מה הטעם? סביר שמי שמסכים כבר עם הסרט יוכל לומר “נכון אחי, תגיד להם!” ומי שלא ימשוך בכתפיו ויהנה מההומור, שבנוי יותר על שוק, גועל, ורפרנסים לתרבות-פופ מאשר על רעיונות גדולים ומורכבים. נראה שכל התוכן הנוסף הזה נמצא בסרט כדי לעבות אותו לפיצ’ר קולנועי שלם, אך בשביל סרט שאורכו דקה מתחת לשעה וחצי, שגם זה קצר בסטנדרטים של היום, הוא יכל להיות קצר בעוד חצי שעה, אם לא יותר, וכנראה רק להרוויח מזה.

מסיבת נקניקיות (תמונה באדיבות פורום פילם)
מסיבת נקניקיות (תמונה באדיבות פורום פילם)

השורה התחתונה

אם יש לכם כבר היכרות עם פועלם של רוגן, גולדברג ושאר האדונים הנכבדים שפועלים איתם, הרי ש”מסיבת נקניקיות” זה בדיוק הסרט שאתם מדמיינים: בדיחה אחת ויחידה שנמתחת עד אין סוף, עם וולגריות שמתחילה ב-10 מתוך 10 ורק עולה משם. אם זה נראה לכם דוחה ומיותר, לא תמצאו כאן שום דבר חדש.

אם זה נסבל, אולי תרוויחו פה יותר משהרווחתם בסרטים קודמים, ואם זה מדבר אליכם – אז זה הסרט בשבילכם, יותר מכל אלה שקדמו לו. האנימציה נותנת ליוצרים לא מעט כלים חדשים לשחק אתם, והם משתמשים בכל אחד ואחד מהם עד תום. זה גם מאפשר להם ללכת הרבה יותר רחוק ממה שהתאפשר בסרטיהם האחרים עם הדימויים הויזואליים, כך שהאלימות בסרט גרפית הרבה יותר מהרגיל, ולא רק האלימות. ראו הוזהרתם.


חלק מהפוסטים באתר כוללים קישורי תכניות שותפים, עבורם נקבל עמלה עם ביצוע רכישה בפועל של מוצרים. עמלה זו לא מייקרת את העלות הסופית של המוצרים עבורכם.

הסקירות והתכנים המופיעים באתר מהווים המלצה בלבד, וכך יש להתייחס אליהם. כל המחירים המופיעים באתר נכונים ליום הפרסום בלבד והאחריות לקניית מוצר או שירות כזה או אחר מוטלת עליך בלבד – השימוש באתר בהתאם לתנאי השימוש והפרטיות.

השוואת מפרטים