-פרסומת-

מתוך "לגו באטמן" (תמונה באדיבות גלובוס מקס)

ביקורת: סרט לגו באטמן – פארודיה כמו שלא עושים יותר
| יום חמישי, 6 באפריל 2017, 18:06 | בידור ופנאי

לבאטמן כיום יש יותר גרסאות משיש אנשים שמעריצים אותו. מהבאטמן הצבעוני של תור הזהב של הקומיקס, דרך הבאטמן הקודר של פרנק מילר ועד לבאטמן הבוגר והמציאותי של כריסטופר נולאן, נראה שראינו כבר כל סוג של באטמן שקיים.

ולמרות זאת, כשיצא ״סרט הלגו״ (The LEGO Movie), הבאטמן שהוצג שם היה כל כך שונה ומרענן, שאולפני האחים ורנר החליטו לתת לו סרט משלו כמעט מיד. זאת הייתה אחת ההחלטות היותר מוצלחות שלהם בכל הנוגע לדמויות הקומיקס של DC

הסיפור

“סרט לגו באטמן” מתחיל כאשר הג’וקר, אותו מדובב זאק גליפיאנקיס (Zach Galifianakis), משחרר את כל גלריית הנבלים של באטמן על העיר גותהאם ומאיים להשמיד אותה כליל. באטמן, אותו מדובב וויל ארנט (Will Arnett), מצליח להביס את הג’וקר ואת כל שאר האויבים שלו בקלות רבה, ונותר ללא אתגר.

חסר אויבים וחסר משפחה, באטמן מוצא את עצמו בודד יותר מכפי שהוא אי פעם היה, אך הוא לא מוכן להכיר בזה בשום צורה. לאחר שבטעות הוא מאמץ נער יתום בשם דיק גרייסון, אותו מדובב מייקל סרה (Michael Cera), באטמן נאלץ לבחון מחדש את הקשר שלו לעולם החיצון, בזמן שהג’וקר זומם תכנית חדשה שתעמת את באטמן עם הסכנה הגדולה ביותר שהוא ידע אי פעם.

ערימה של כשרונות

אחד מהדברים הבולטים שקופצים מיד לעין (ולאוזן) היא כמות השחקנים המוצלחים שיש בסרט. וויל ארנט כבר דובב את באטמן ב”סרט לגו” (The LEGO Movie), וזוכה לפופולריות רבה לאחרונה בזכות הסדרה “בוג’אק הורסמן” (BoJack Horseman). הוא נהדר בתפקיד, כיוון שגם הקול שלו וגם האינטונציה מצליחות לתפוס את הדמות הזאת שלוקחת את עצמה יותר מדי ברצינות, גם כשהיא נמצאת בסרט שעשוי מלגו, ומודעת לזה.

מייקל סרה, ששיא ימי הזוהר שלו כבר מאחוריו, מושלם בתפקיד רובין, וזאק גליפיאנקיס מפתיע לטובה בתור הג’וקר. מלבדם אפשר לשמוע את רייף פיינס (Ralph Fiennes) בתפקיד אלפרד, המשרת של ברוס וויין/באטמן, רוזאריו דוסון (Rosario Dawson) בתפקיד ברברה גורדון, וכמה קולות אורח קטנים אבל בולטים שכוללים את קונאן אובריין (Conan O’Brien), אדי איזרד (Eddie Izzard), ועוד.

מתוך "לגו באטמן" (תמונה באדיבות גלובוס מקס)

מתוך “לגו באטמן” (תמונה באדיבות גלובוס מקס)

וכולם באו להנות. אפשר לשמוע שכל אחד ואחד מהשחקנים ממש מנסה להוציא את המקסימום מהתפקיד שלו. חלקם, במיוחד ארנט וגליפיאנקיס, נכנסים לנעליים ענקיות, שכן גם בגרסאות המצולמות וגם בגרסאות האנימציה באטמן והג’וקר הופיעו באין ספור גלגולים, שכמה מהם כבר נחשבים לאגדיים. אבל אם זה אתגר את הקאסט של הסרט, זה לא היה מורגש.

השחקנים כה טבעיים בתפקידים שלהם, שאנחנו מיד מאמינים להם. לרגע אנחנו לא עוצרים לתהות או להעיר על כך שמישהו נשמע “לא נכון” מאיזושהי סיבה. וויל ארנט הוא באטמן. זאק גליפיאנקיס הוא הג’וקר. ב”סרט לגו באטמן” זה מי שהם.

צוחק ממקום של אהבה

“סרט לגו באטמן” הוא פארודיה, ופארודיה מאד נקודתית. הוא לא פארודיה על גיבורי על, ואפילו לא על גיבורי על “אפלים” יותר. הסרט הוא פארודיה ישירה על באטמן, על מה שבאטמן מייצג, ובמקום מסוים גם על כל ההיסטוריה שלו כדמות חוצת-מדיה.

כי בואו נודה בזה, באטמן מתחיל קצת להמאס. כבר מאז שנות ה-90, כשטים ברטון (Tim Burton) ביים את הסרטים ומיד אחריו ברוס טים (Bruce Timm) הפיק את הסדרה המצוירת, באטמן פרץ ללב המיינסטרים. לאחר כמה פניות לא מוצלחות הוא שוב חזר לדרך הישר עם הסרטים של כריסטופר נולאן (Christopher Nolan), ובאטמן התקבע סופית בתור לא פחות מסמל תרבות.

אבל באטמן גם התפתח כדמות במהלך השנים, וכבר בתחילת שנות ה-90 הוא הגיע למיינסטרים בגרסה היותר קודרת, יותר אפלה. משם זה רק החמיר.

מתוך "לגו באטמן" (תמונה באדיבות גלובוס מקס)

מתוך “לגו באטמן” (תמונה באדיבות גלובוס מקס)

כעת אנחנו חיים בעולם שבו מצד אחד באטמן הוא גיבור בסדרות לילדים, סרטים ומשחקים לכל המשפחה, כמו סרט הלגו הראשון בו הוא כבר הופיע, או במשחקי “לגו באטמן”, אבל מצד שני הוא גם גיבור של סרטים ומשחקים קודרים ואלימים, כגון “באטמן נגד סופרמן” או משחקי ארקהם.

“סרט לגו באטמן” מזהה את הטירוף שבסיטואציה, ומצביע עליה שוב ושוב למטרות הומור. אלא שזה לא נעשה בלעג, ולא בנסיון להשפיל ולכתוש את שמו של באטמן, ואת הערך התרבותי הרב שהוא צבר בשנים האחרונות.

הסרט יודע שבאטמן מוגזם. הוא יודע שהוא מטופש. הוא יודע שהוא התחיל בקומיקס, ועולם הקומיקס יכול להיות מאד מוזר (ולמשל, “מלך הרטבים” ו”ראש ביצה” הם נבלים אמיתיים של באטמן). כל הדברים האלה הם מקורות נהדרים להומור, אלא שהסרט גם יודע שאנחנו אוהבים את באטמן, מאד, כמה מאוס שהוא לא יהיה. והוא נהייה ממש מאוס. אבל אנחנו מאד, מאד אוהבים אותו. וכמונו גם הסרט.

את “סרט לגו באטמן” כתבו חמישה תסריטאים, כולם עם נסיון בתחומי הקולנוע והטלויזיה, בקומדיות בעיקר. כתוצאה מכך, אנחנו רואים את אחד מהתסריטים המלוטשים ביותר שראינו עד עכשיו. אחת הסיבות, כנראה, שהסרט מפגין בקיאות כה פנומנלית בחומר אליו הוא מתייחס, היא שיתוף הפעולה הגרנדיוזי הזה.

אנשים שלא מכירים את באטמן מעבר לסרטים, או ילדים שחדשים יחסית לדמות, יראו סרט מצחיק ומרגש באמת על גיבור על ידוע שמתמודד עם הבעיות האישיות שלו, בעיות שכבר מזמן ראוי היה שיתייחס אליהן. ומי שכן מכיר את באטמן? בשבילנו הסרט נכנס לעומקים מפתיעים ובלתי נתפשים, כשכל רפרנס וכל בדיחה על חשבון העבר המפוקפק של איש-העטלף משחקת ישירות לידי הסיפור והאווירה.

מתוך "לגו באטמן" (תמונה באדיבות גלובוס מקס)

מתוך “לגו באטמן” (תמונה באדיבות גלובוס מקס)

הרפרנסים והבדיחות הפרטיות לא נעשות בעצלנות האופיינית לסרטים בסגנון, בהם הסרט פשוט קורץ לנו, כמו אומר “אני יודע שאתם יודעים”, וזהו. במקרה הזה, “סרט לגו באטמן” מנצל את כל הארסנל העצום הזה של הסיפורים והדמויות בלי לסטות מהסיפור המרכזי, ממסר-העל של הסרט. והסיפור הזה, המסר הזה, מוצלח מאד בפני עצמו.

בשורה התחתונה

״סרט לגו באטמן״ הוא סרט מאד מצחיק. הוא מצחיק מכמה וכמה סיבות, והגדולה שבהן היא שהוא פארודיה חריפה ונוקבת על באטמן, סרטי קומיקס והיקום הקולנועי של DC. מי שמפספס את הפארודיה, עדיין יזכה לסרט נהדר עם קאסט מוכשר של שחקנים, שמצליח להצחיק ולרגש שוב ושוב לאורך כל הסרט, כשאף בדיחה ואף שורה לא מתפספסות.

זה אולי לא הגיבור שרצינו, ואולי לא הגיבור שהגיע לנו, אבל זהו בוודאות הגיבור שהיינו צריכים.

חדש! מעתה ניתן לקבל עדכונים על כתבות בנושאים שמעניינים אתכם דרך פייסבוק מסנג'ר. נסו בעצמכם:
קריאה נוספת
עוד על הכותב
author-image
בוריס אוליאנסקי
מבקר קולנוע, צרכן מדיה מכל הסוגים ומעורב במשחקי תפקידים רוב חייו, שולחניים וממוחשבים. שותף להנחיית הפודקאסט Games of Future Past, המבקר משחקים חדשים לצד ישנים, ומשווה ביניהם.
תגובות לכתבה
  • Somebody

    הביקורת כתובה נפלא! עושה חשק לראות את הסרט למרות שכבר הייתי בשני סרטים השבוע 🙂

  • גדול! אהבתי את המשפט המסכם!

גאדג'טי | Gadgety
ניווט באתר
קטגוריות
גאדג'טי
חיפוש כתבות