-פרסומת-

מתוך "משחקי הכס", עונה 7 פרק 3 (צילום: Helen Sloan, תמונה באדיבות yes)

ביקורת סדרה: משחקי הכס, עונה 7 פרק 3 – את לא יודעת כלום, דאינריז טארגאריין
| יום שלישי, 1 באוגוסט 2017, 11:00 | בידור ופנאי

הפרק השלישי בעונה 7 של “משחקי הכס” (Game of Thrones) נקרא “צדק המלכה” (The Queen’s Justice). כשמו, הוא מציג שתי מלכות, ושתי גישות שונות לצדק. כדרכה של “משחקי הכס” בקודש, בשני המקרים הצדק צבוע בגוונים רבים של אפור.

מכאן מתחילים ספוילרים משמעותיים לפרק – ראו הוזהרתם!

צדק בגוב האריות

סרסיי קיבלה את שביקש ליבה. ליבה חמדן, והוא רוצה דברים רבים, אך נקמה ברוצחות בתה נמצאת, כנראה, גבוה מאד ברשימה. אלאריה חול בידיה של סרסיי, ואיתה גם אחת מנחשות החול, שהיא גם בתה הביולוגית של אלאריה. והנקמה של סרסיי מתוקה לא רק לסרסיי, יתכן.

כשאוברין מארטל מת ליבנו יצא אל אלאריה. זו הייתה אחת הסצנות הטראומטיות ביותר בסדרה, וכנראה הטראומה המשמעותית האחרונה שבה. אלאריה הייתה דמות שהתחברנו אליה עד לאותה הנקודה, וצערה היה גם צערינו. אך האהדה אל אלאריה לא נמשכה זמן רב.

נחשות החול, כשהוצגו, היו דמויות רעות. כתיבה חלשה ומשחק משעמם הפך אותן לחלק החלש ביותר של העונה החמישית. חלק מביך, אפילו. לחבב אותן היה בלתי אפשרי, ואלאריה, שחברה אליהן במהרה בנסיון ההפיכה הקטן שלהן, לא צברה אהדה מהצופים כתוצאה מהחיבור הזה. כאשר היא חיסלה במו ידיה את הנסיכה מירסלה, כל טיפה של אהדה אליה התנדפה. ההפיכה האלימה בתחילת העונה השישית הייתה בשלב הזה רק עוד שמן למדורה – נחשות החול, ואלאריה בראשן, הן דמויות לא סימפטיות מצד אחד, ודמויות שפוגמות בסדרה מצד שני.

המוות האלים של שתיים מהן בידיו של יורון החזיר להן מידה של סימפטיה. כקורבנות של אלימות קשה, יכולנו שוב להזדהות איתן מעט. אך בסופו של דבר, כאשר סרסיי ביצעה את נקמתה והציגה את תכניתה, ליבינו כבר לא יצא אל אלאריה חול המסכנה.

לומר שנהנינו מהעונש לא נאמר. הוא מרושע, מבחיל ואכזרי. אך הוא גם מידתי באופן די מפתיע לסרסיי, שנוטה להחזיר עשרות מונים על כל עוול שנעשה לה. כוונתם של יוצרי הסדרה בשלב הזה לא ברורה, ולא משנה כל כך – האם היינו אמורים לחוש סימפטיה אל אלאריה ובתה? האם זה עוד פשע עליו נשנא את סרסיי? אולי, אולי לא, אך באופן מעוות המלכה סרסיי לאניסטר אכן עשתה צדק עם אויביה. צדק אכזרי, אך צדק. וזה יותר ממה שקיבלה הנסיכה מירסלה, שכל חטאה היה להוולד להורים הלא נכונים. בגלל זה, ובגלל הנזק שעשו נחשות החול ל”משחקי הכס”, לא נזיל דמעה על שתי הממזרות הדורניות שנרקבות בצינוק של הבצרון האדום – אחת נרקבת בגופה, והשניה בנפשה. רק נזכור שאלאריה עדיין בחיים, ואולי עוד תשחק תפקיד במערכה עתידית כלשהי.

מתוך "משחקי הכס", עונה 7 פרק 3

מתוך “משחקי הכס”, עונה 7 פרק 3 (צילום:
Helen Sloan, תמונה באדיבות yes)

צדק במאורת הדרקונים

בדרגונסטון, ביתה של דאינריז טארגאריין בעלת מאה התארים, מלכת הדרקונים מתחילה לעשות רושם לא סימפטי. אך אם נעצור ונחשוב על זה לכמה רגעים, ההתנהגות שלה סבירה והגיונית לחלוטין. למעשה היא דיברה אל ג’ון בצורה הראויה והנאותה ביותר בהתחשב במעמדה וברקע שלה.

לדאינריז היו כבר הזדמנויות רבות לשוחח עם מנהיגים, ומנהיגים רבים. היא ניסתה איתם את כל הגישות האפשריות, מאלימות מופרזת ועד להתרפסות מוחלטת. ונראה שתמיד הגישה הכוחנית זכתה לתוצאות הטובות ביותר, שכן מבלי גישה זו מנהיגים פשוט אינם לוקחים את דאינריז ברצינות.

ראשית, כי היא אישה. שנית, כי היא ילדה, שגם כעת גילה בקושי מגיע לעשרים. מנהיגים-גברים משושלות מיוחסות ובתים עתיקים בזו לה, חשקו בה, וניסו לנצל אותה בכל דרך אפשרית, אלא אם היא גיבתה את מילותיה בחרבות לוחמים ואש דרקונים. למיטב ידיעתה, ג’ון שלג אינו טוב מהם. אם יש אדם אחד בכל שבע הממלכות שטוב מהם זה ג’ון, בוודאות, אך כיצד היא יכולה לדעת זאת?

מליסנדרה, הכוהנת האדומה, אמרה לדאינריז שג’ון חשוב לעתיד האנושות. טיריון, ימינה ויועצה הקרוב ביותר, אמר לה שג’ון הוא אדם שיש לסמוך עליו. אך היא לא הגיעה לאן שהיא הגיעה מבלי לסמוך על האינטואיציה שלה, והאינטואיציה שלה אומרת שמולה עומד אדם שמניעיו אינם חופפים עם מניעיה, והוא בא אליה כדי לדרוש ולא כדי לתת. וגם כאן היא צודקת.

אין כל טירוף או הגזמה בהתנהגותה. למעשה, העובדה שהיא הסכימה לתת לג’ון להתבטא, ולא הכניסה אותו מיד אל הצינוק כמורד בכתר, מראה כמה היא שקולה מתחת לארשת הפלדה שהיא לבשה על פניה. בסוף, היא גם נתנה לג’ון את זכוכית הדרקון שהוא ביקש, ולא רק זה, אלא גם הציעה לו את כוח האדם שלה כדי לכרות את הזכוכית ולהכין ממנה נשקים. ראוי מאד שטיריון יקבל את הקרדיט שמגיע לו על זה, אך ההחלטה בסוף הייתה שלה, והיא הייתה נדיבה יותר ממה שג’ון או טיריון קיוו לו. נדמה שהקשר בין שני הטארגאריינים האחרונים – הגלויה והסמוי – מתחיל להתגבש כקשר חיובי, גם אם הוא התחיל על רגל שמאל.

מתוך "משחקי הכס", עונה 7 פרק 3

מתוך “משחקי הכס”, עונה 7 פרק 3 (צילום:
Macall B. Polay, תמונה באדיבות yes)

חסל סדר מרחקים

אמרתי לעצמי שהגיע הזמן להפסיק להתלונן על המרחקים בווסטרוז. אחרי הכל, רוב הצופים בכלל לא קראו את הספרים, ולא זוכרים את המרחקים מהעונות הראשונות, אז כנראה שזה לא מפריע לכל כך הרבה אנשים. אין בזה טעם, למה זה טוב? עדיף פשוט להתרווח ולהנות מהסדרה!

ובכן, נראה שהיוצרים החליטו לפשוע עוד יותר מהרגיל, ואי אפשר להתעלם מזה.

אז בואו, אחת ולתמיד, נסגור את העניין הזה – נצביע בדיוק על מכת מכשירי השיגור שכנראה מפוזרים בווסטרוז ועל היכולת של צבאות לבצע קפיצות קוונטים על ידי קיפול-חלל. ולא נדבר על זה יותר אף פעם, בהנחה שלא נראה הסלמה בפשיעה הגיאוגרפית.

שנתחיל? בראן יצא מהחומה לווינטרפל לפני זמן מה. ג’ון יצא מווינטרפל לדרגונסטון זמן מה אחרי. למרות זאת, ג’ון הגיע לדרגונסטון עוד לפני שבראן הגיע לביתו. המרחק מווינטרפל לנמל הלבן זהה למרחק מווינטרפל לחומה. משם צריך עוד להפליג מרחק משולש מזה. עוקבים? חכו, זה רק מחמיר.

יורון גרייג’וי בא אל סרסיי, ואז הפליג ממנה לתקוף את אחייניו. מעלה המלך ודרגונסטון קרובות, כך שכאן הכל די הגיוני. אך במקביל לצי של יארה, צי נוסף של דאינריז יצא אל צוק קאסטרלי, בערך באותו הזמן. יורון, שתקף את יארה, חזר עם השלל שלו למעלה המלך, קיבל את ברכתה של סרסיי, לעג לג’יימי קצת שעמד שם לידו, והפליג משם אל צוק קאסטרלי לתקוף את הצבא של דאינריז מאחור. למרות הזיגזגים שלו, הוא הגיע שעות ספורות לאחר שצוק קאסטרלי נכבש, בקרב קצר מאד, ככל הנראה. לשם כך הוא, כמו גם הצי של דאינריז, הקיפו את כל ווסטרוז הענקית אחד אחרי השני. בצוק קאסטרלי הם מצאו צבא מאד קטן. למה? כי שאר הצבא צעד לרמות גנים. עוקבים עדיין?

מתוך "משחקי הכס", עונה 7 פרק 3

מתוך “משחקי הכס”, עונה 7 פרק 3 (צילום:
Helen Sloan, תמונה באדיבות yes)

המרחק מצוק קאסטרלי לרמות גנים הוא מרחק לא מבוטל. הצבא של הלאניסטרים סגר אותו בזמן שבו לקח לצבא של דאינריז לשים לב שמשהו כאן לא בסדר. ומי צועד איתם? ג’יימי, שהגיע ממעלה המלך, כאשר המרחק משם לרמות גנים אפילו כפול מזה ששאר הצבא עשה. בפרק הבא הוא ודאי כבר יהיה שוב לצד מלכתו, בדיוק בזמן לקבל שוב את פניו של יורון, שספינותיו מצליחות להקיף את היבשת בזמן שלוקח לסאם לקלף פצעים ממורמונט המסכן. כעת ברור כיצד סרסיי יכלה להבטיח לבנק הברזל של בראאבוס זהב בתוך שבועיים – שבועיים זה זמן סביר הרי להגיע לרמות גנים, לבזוז את אוצרותיה, ולהביא אותם בשלמותם חזרה למעלה המלך (לא, זה לא זמן סביר בכלל!)

למרות כל זה, נדמה שדווקא אריה, בין אם החליטה לחזור לווינטרפל או להמשיך למעלה המלך, לא הגיעה ליעדה עדיין. אולי היא עדיין יושבת ביער וחושבת. יש לה זמן, היא הרי מוכשרת עוד יותר מהאחרים, היא ודאי תצליח לחצות את ווסטרוז כולה בלילה-שניים, מתוך שינה.

הסיבה שזה מכעיס ומתסכל היא שזה מקטין את ווסטרוז ומשבש לחלוטין את תחושת המרחב של העולם הזה. בעונה הקודמת היוצרים רימו עם המרחקים כדי להביא את בייליש לצפון ואת דאינריז לווסטרוז. כעת הם מרמים לטובת ה”רעים”. זה עוזר לייצר דרמה, אך השיבוש המוחלט של חוקי הפיזיקה והגיאוגרפיה הבסיסיים של העולם אומר שבסופו של דבר, התסריטאים יקבעו את מה שבא להם באותו הרגע, ויתעלמו מכל מכשול שהוא. כמו שתיאון גרייג’וי, למשל, נמצא באורח פלא צף בים הצר על ידי ספינה שבמקרה נאמנה לאחותו, אחת מתוך שלוש ששרדו. הים אמנם נקרא הים הצר, אך הוא רחב מספיק כדי שצירוף מקרים זה יהיה בגדר נס, ונס אדיר מהרגיל.

“משחקי הכס” היא שוב סדרה מהנה שכיף לצפות בה ולעקוב אחריה. את בעיית המרחקים נצטרך פשוט לבלוע. ואפשר, כי זו לא המהות. הרי המפגש של ג’יימי לאניסטר עם אולנה טיירל היה אירוע מעולה דרמטית. שגיאוגרפיה תפריע לנו לראות סצינות כאלה? מה פתאום! חבל רק שלא נעשה עוד מאמץ קטן כדי לגרום לכל זה לעבוד גם במישור הזה. כי פעם ווסטרוז הייתה גדולה ורחבה, עצומת מימדים! היום נדמה שמהחומה ועד לאולדטאון המרחק לא עולה בהרבה על המרחק ממטולה עד אילת.

בפרק הבא

הפרק הבא יקרא “שלל המלחמה” (The Spoils of War), והוא הפרק הרביעי של העונה הנוכחית, מתוך שבעה פרקים. בתום הפרק הרביעי נעבור, למעשה, יותר ממחצית עונה. ומכיוון שהעונה קצרה אנחנו מקבלים בכל פרק אירוע די משמעותי.

דאינריז רק נכנסה למלחמה עם שני מהלכים, וכבר היא מתחילה להפסיד. המהלך הראשון נגדע באיבו, והמהלך השני נפל למלכודת. סרסיי, מנגד, כבר חיסלה את כל התמיכה המקומית של מלכת הדרקונים. נדמה שהיא זקוקה לג’ון ולצפוניים הרבה יותר משהיא חשבה.

בווינטרפל דברים מסתבכים. אנו רואים את פגיונו של בייליש, כנראה נשלף על ידי בייליש עצמו. להזכירכם, זה היה אותו פגיון פלדה ולריאנית שסאם ראה בספר על המתים המהלכים, והפגיון שבעזרתו ניסה ג’ופרי להתנקש בחייו של בראן עוד בעונה הראשונה, כאשר הוא היה בתרדמת. ובראן שוב בווינטרפל, והוא יודע את סודותיהם של כולם. ולמי בשבע הממלכות יש יותר סודות מלפטיר בייליש? המתיחות בווינטרפל תגבר, ובריאן, שומרת הראש של סאנסה, תצטרך להניף את חרבה – סימן לא טוב, שמעיד על כך שיתכן וחייליו של בייליש יתקפו את הצפוניים.

דבר גדול מאד צריך לקרות בפרק הרביעי, שמכניס אותנו לחצי השני של העונה ומקרב את קיצה הבלתי נמנע. האם תהייה זו מלחמה נוספת בווינטרפל? או שמא דאינריז תתקוף את מעלה המלך עם צבא הזרים שלה ועם שלושת הדרקונים? אם כן, יכול להיות שאחד מהדרקונים צפוי להיהרג. זה יהיה טראגי, אך אולי גם חיוני כדי להמחיש לדאינריז שיהירותה לא במקום – ווסטרוז כבר ידעה אש דרקונים פעם, וסרסיי מוכנה הרבה יותר מאותם המלכים שלא ידעו מה מצפה להם. טראומה כזאת עשויה לעשות את דאינריז זהירה יותר. היא עשויה גם לדחוף אותה מעבר לקצה, אל מישור הטירוף והנקמנות.

במאגר הקופונים שלנו כבר ביקרתם?
סמארטפונים וגאדג'טים במחירים נוחים ובמשלוח ישיר עד הבית
לחצו כאן
קריאה נוספת
עוד על הכותב
author-image
בוריס אוליאנסקי
מבקר קולנוע, צרכן מדיה מכל הסוגים ומעורב במשחקי תפקידים רוב חייו, שולחניים וממוחשבים. שותף להנחיית הפודקאסט Games of Future Past, המבקר משחקים חדשים לצד ישנים, ומשווה ביניהם.
תגובות לכתבה
  • roalush

    ממלכות שעמדו אלפי שנים נופלות בקלות מידי, קצת מתחיל לאבד אמינות. ההתמקדות במלחמה בין המתים לחיים גורמת לכותבים לרוץ בעלילה הרבה יותר מידי מהר, אני אישית הייתי נהנה יותר אם המתים המהלכים לא הין קיימים בכלל בסיפור, אף פעם לא התחברתי לז’אנר מכסחי השדים.

גאדג'טי | Gadgety
ניווט באתר
קטגוריות
גאדג'טי
חיפוש כתבות