מתוך "דדפול"

ביקורת סרט: דדפול – הוא לא סותם את הפה
| יום חמישי, 11 בפברואר 2016, 09:06 | בידור ופנאי

היי, אני בוריס, ואני דושבאג מקצועי. כלומר מבקר קולנוע. אתם יודעים, כמו החבר הזה שלכם שאומר לכם “וואי, אחי, איזה סרט יפה!” אבל עם אוצר מילים רחב יותר?

רציתי לספר לכם למה כדאי לכם לראות את “דדפול”, אבל בואו נודה בזה – אם אתם קוראים את זה כנראה שכבר ראיתם אותו ואתם סתם מחפשים להתווכח ולריב… אז אתם יודעים איפה למצוא אותי.

הביקורת אינה מכילה ספוילרים

אתם עדיין כאן? נפלא!

“דדפול” הוא סרט על הבחור האדום הזה שדומה לספיידרמן שכולם מכירים מהאינטרנט אבל אף אחד לא באמת קרא שום קומיקס שלו. גרסה לא מחמיאה שלו כבר הופיעה פעם בעבר, בסרט “וולברין” מ-2009, איפה שתפרו לו את הפה. הוא כנראה בטראומה, כי מאז הוא לא סותם את הפה לרגע.

"דדפול" בסרט וולברין

“דדפול” בסרט וולברין

ווייד ווילסון (Wade Wilson), גיבור הסרט, שכיר חרב שמגלה שהוא סובל מסרטן מתקדם ואלים. הוא נכנס לתכנית סודית וחשודה במיוחד שאמורה, כביכול, לרפא אותו מסרטן, ועל הדרך להפוך אותו ל”גיבור על”. כתוצאה מניסויים איומים הוא אכן מתגבר על הסרטן, ומפתח כמה וכמה יכולות מרשימות על הדרך, כמו למשל ריפוי עצמי מואץ, או היכולת לנפץ מראות עם הפרצוף המכוער שלו.

כל כך מכוער, שהוא מעדיף לשים מסכה, לקרוא לעצמו “דדפול” ולרדוף אחרי האנשים שהיו אחראים לניסוי שהציל את חייו, במקום להודיע לארוסתו המודאגת שהוא חי, ולמעשה יחיה לנצח, כנראה. אבל ראיתם את הטריילר, את כל זה אתם כבר יודעים.

רגע.. לא ראיתם את הטריילר?? טוב, תעצרו הכל, הם לא ראו את הטריילר. צפו בזה ותחזרו אלינו אחר כך:

מה שאתם אולי עדיין לא יודעים, זה כמה ראיין ריינולדס טוב. בין הפרצופים של ווילסון לבין שפת הגוף של דדפול, ריינולדס חי ונושם את התפקיד טוב יותר מכל שחקן אחר שהייתם יכולים לחשוב עליו, אפילו כל שחקן שאני הייתי יכול לחשוב עליו, ואני יכול לחשוב על הרבה שחקנים, אני מבקר קולנוע הרי!

איך לא ידענו עד עכשיו שריינולדס כל כך מוצלח? כנראה כי אף אחד לא חשב לפני זה להביא לו את רט ריס (Rhett Reese) ופול וורניק (Paul Wernick), התסריטאים של “זומבילנד”. ואם חשבתם ש”זומבילנד” מצחיק וגס, חכו שתראו מה וורניק וריס שמרו לפה המטונף של ראיין ריינולדס. לא רק שהוא לא סותם את הפה, הוא גם מצחיק, ובאמת מצחיק, ונשאר מצחיק לאורך כל הסרט. כשכל שורה ושורה כמעט לא מתפספסת בשעה וארבעים של הרבה, הרבה שורות, נהייה ברור לחלוטין שזה פרוייקט שכל השותפים בו נהנו מכל רגע של היצירה.

וזה מורגש, כי “דדפול” לא רק נעשה בשביל המעריצים, אלא גם בשביל התסריטאים עצמם וחשוב מכל – בשביל ריינולדס, שכבר שנים נאבק בזה שכל סרט גיבורי-על שהוא שותף בו הוא נפילה איומה ומאכזבת. וכשלכוכב הסרט כיף, כיף לכולנו.

מתוך "דדפול"

מתוך “דדפול”

ומה על ונסה, אהובתו של ווייד? ובכן, את מורנה בקארין (Morena Baccarin) אתם ודאי זוכרים מ-V. לא באמת, אף אחד לא זוכר את הסדרה הכושלת הזאת, אבל אתם כן זוכרים אותה מסדרה אחרת שלדאבונינו נכשלה.

בעוד שדמותה ב”פיירפליי” הייתה בלתי נסבלת בלשון המעטה, היא מצליחה להעביר דרך ונסה את מה שאנחנו צריכים בשביל סרט מוצלח על “דדפול”, שבמקרה (או לא) יוצא גם סביב יום האהבה: היא בחורה מופרעת לא פחות מווילסון, ואולי אף מעט יותר במקומות מסוימים, וסיפור האהבה ביניהם מרגיש אמין ואמיתי, אולי הדבר האמיתי היחידי בכל הסרט.

וייד וילסון ו (מתוך "דדפול")

ראיין ריינולדס ומורנה בקארין (מתוך “דדפול”)

מה שיפה במיוחד זה שהדבר לא סותר בשום צורה את האופי השטותי והמופרע שלו, כיוון שגם הזוגיות שלהם מופרעת ושטותית לחלוטין, ובכל זאת נשארת אמיתית וחזקה. על סיפור האהבה הזה כל הסרט יכול היה להתמוטט, אבל הוא מחזיק לחלוטין ומאפשר לנו לעודד את ה”גיבור” שלנו לא רק כי הוא מצחיק ומספק לנו קצת אקשן, אלא כי אנחנו באמת מאמינים לו, ובאמת רוצים שהוא יצליח לאזור אומץ ולחזור אל האשה שהוא עזב. סוף סוף, נוכל לזכור את מורנה בקרין במשהו שלא נכשל לגמרי. אה, ו”הומלנד”, כמובן, אבל את מי זה מעניין…

הנבלים בסרט הם אולי הנקודה החלשה שלו. אד סקרין (Ed Skrein) וג’ינה קראנו (Gina Carano) משחקים את אג’קס (Ajax) ואנג’ל דאסט (Angel Dust), צמד מוטנטים שביצעו על דדפול את הניסויים שעיוותו וכיערו אותו. בעוד שקראנו, המשחקת את אנג’ל דאסט, מאוד אפקטיבית בלהיות בחורה גדולה ומפחידה עם כוח פיזי אדיר, סקרין בדמות אג’קס מסתפק בלהיות בריטי וחתיך.

Deadpool-Gadgety-Review-8

אד סקרין כ”אייג’קס” (מתוך “דדפול”)

בתור מי שאמור להיות הנבל המרכזי בסרט הוא לא מאיים, לא מעניין ולא מצליח לעורר שום רגש מיוחד, לא של שנאה ולא סימפטיה. אין שום רצון להכיר יותר את מניעיו, ואין שום תחושת סיפוק מיוחדת מאיך שדדפול מטפל בו, מעבר לזה שאנחנו נהנים לראות את אומנות-המוות של שכיר-החרב החצוף.

כשהוא מופיע, הוא מציג את עצמו באקספוזיציה עצלנית, ואחרי שבדרמטיות מוגזמת הוא מנסה למכור לנו שהוא “לא מרגיש דבר” נראה שהוא דווקא חש סיפוק רב מלהתעלל בווילסון, סתם, בלי שום סיבה מוצדקת. בכל סרט גיבורי-על אחר נבל כל כך משעמם היה עשוי לפגום בכל הסרט, לחבל בו ללא היכר, אך דדפול עצמו כה מעניין, מצחיק וכיפי, שרוב הזמן איננו באמת צריכים שום הצדקה לאלימות חסרת הרסן שהוא מפעיל.

בדומה לדמות שלמדנו להכיר מהטריילרים הרבים שהציפו את המרחב הוירטואלי בחודשים האחרונים (כי בואו נודה בזה, אולי שלושה מכם באמת קראו איזשהו קומיקס על הבחור), כל מה שהוא עושה בא לספק אותנו ואותנו בלבד, והוא גם די מודע לזה, וגם מצליח, ובגדול.

מתוך "דדפול"

מתוך “דדפול”

“דדפול” הוא סרט מוצלח. הוא לא סרט מבריק, ולא יצירת מופת קולנועית פנומנלית, אבל הוא סרט כיפי שמשיג את כל המטרות שלו, דבר שאי אפשר לומר על רוב סרטי גיבורי-העל בדרך כלל. “דדפול” הוא סרט שיש בו מהכל: דרמה, קומדיה, סקס ואלימות, ולמרבה הפלא, גם הסקס וגם האלימות מחולקים בטעם טוב, צמד מילים שלא ציפיתי לחבר למטורף הזה.

למטורף הזה אישרו כבר סרט המשך, דרך אגב, ואם להאמין לדדפול (אל תאמינו לדדפול) בסרט הבא יופיע קייבל (Cable), מוטאנט נוסע-בזמן שחלק עם דדפול סדרת קומיקס משותפת. התפקיד עוד לא לוהק, אבל אם כבר הביאו את התסריטאים של זומבילנד, אולי ילהקו את וודי הארלסון? תמיד מותר לחלום.

במאגר הקופונים שלנו כבר ביקרתם?
סמארטפונים וגאדג'טים במחירים נוחים ובמשלוח ישיר עד הבית
לחצו כאן
תגובות לכתבה
גאדג'טי | Gadgety
ניווט באתר
קטגוריות
גאדג'טי
חיפוש כתבות