סרטי גיבורי על מלווים את המיינסטרים הקולנועי עוד מאז 1978, השנה בה יצא “סופרמן” (Superman) הראשון. אחד מהמאפיינים הבולטים של הסרטים הללו הוא שהם כוללים בתוכם סיפורי מקור (origin stories), סיפורים המספרים כיצד הגיבור הפך לגיבור. לעתים סיפור המקור מסתכם במספר סצנות, ולעתים הוא נמתח על כל הסרט. במארוול (Marvel) כבר מזמן החליטו שברוב המקרים אין צורך בסיפורי מקור שלמים.
אך סרטים מסוימים מציגים גיבורים כה שונים וקונספטים כה זרים וחדשים, שעדיין יש צורך להציג את סיפור המקור שלהם. “דוקטור סטריינג’” (Doctor Strange) הוא, ללא ספק, אחד מהמקרים האלה.
הסיפור
ד”ר סטיבן סטריינג’ (Steven Strange), אותו משחק בנדיקט קאמברבאטץ’ (Benedict Cumberbatch), הוא ניירוכירורג מוצלח במיוחד. כנראה מהטובים בעולם, אם לא הטוב שבהם. הוא שחצן וגאוותן, אך תאונת דרכים קשה מרסקת את ידיו לחלוטין, וגורמת לנזק עצבי בלתי-הפיך שמותיר את ידיו חלשות ורועדות, מה שמסיים את הקריירה שלו כמנתח.
לאחר שסטריינג’ שומע על מקרה חריג בו אדם המשותק בכל גופו מצליח שוב ללכת, הוא נוסע לנפאל, למקום בשם קאמר-טאז’, ומגלה שם את “הרוח העתיקה” (The Ancient One), מכשפה רבת עוצמה אותה מגלמת טילדה סווינטון (Tilda Swinton). היא מגלה לו שיש רב-יקום (multi-verse) אדיר של מציאויות מקבילות לשלנו, ושאם סטריינג’ ילמד לתעל כוחות קסם מהיקומים המקבילים, הוא יוכל גם לרפא את ידיו ולחזור להיות כירורג מצליח ויוקרתי.
דמותו של הדוקטור
סטריינג’ הוא לא דמות חדשה לנו. למעשה הוא חולק לא מעט תכונות עם טוני סטארק (Tony Stark) – שניהם גברים מבריקים ועשירים כקורח, אנשי מדע אינטיליגנטים ביותר בעלי אינטליגנציה ריגשית ירודה, ויכולת יוצאת דופן להרחיק ולהרתיע את הנשים האהובות בחייהם. לא מפתיע בכלל שגם קאמברבאטץ’ וגם דאוני ג’וניור (Downey Jr), המשחקים את סטריינג’ וסטארק הכה דומים, שיחקו את שרלוק הולמס (Sherlock Holmes), גם אם בגרסאות מאד שונות – שניהם כבר מורגלים בלשחק טיפוסים אינטיליגנטים ודוחים.
בת הזוג האומללה הפעם היא כריסטין פאלמר (Christine Palmer), אותה משחקת רייצ’ל מקאדמס (Rachel McAdams). כריסטין חשובה לסטריינג’, אבל לסרט לא כל כך. תפקידה מסתכם בלהראות לנו עוד צד באישיות שלו, כמו גם “להוכיח” שעמוק בפנים הוא אדם טוב לב, אחרת איך יכול להיות שמישהי כמוה אהבה אותו פעם בעבר?
מה שמוצלח בסטריינג’ הוא שהוא לא שיעתוק מוחלט של סטארק, אלא וריאציה אחרת. סיפור “מה אם?” שמראה דמות מאד דומה בסיטואציה אחרת לחלוטין. כי הנכות של טוני סטארק לא משפיעה על ביצועיו כמהנדס, וכמהנדס הוא יצר לעצמו את הפתרון לבעיה שלו. לעומתו ידיו של סטריינג’ הן מה שמאפשר לו להגדיר את עצמו כמי שהוא, ואבדן התפקוד שלהן איום פי כמה.
לראות אותו לוקח צעד לאחור, נזכר שלמעשה הכלי החזק והמושחז ביותר שלו הוא מוחו, התודעה שלו, זה דבר מעורר השראה. לכן זה גם לא מופרך לראות אותו הופך למכשף חזק מאד בקצב די מהיר – במהותו, סטריינג’ כבר מוכן לשבור את כל גבולות התודעה, נותר לו רק לקבל את המורה הנכונה, והרוח העתיקה היא המורה האולטימטיבית.
תומכיו ויריביו
כמובן שלימודי הקסם של סטריינג’ לא יכולים לנוע יותר מדי חלק. בפניו ניצבים שני מכשולים מרכזיים – מצד אחד חברו החדש, מורדו (Mordo), אותו משחק צ’יווטל אג’יופור (Chiwetel Ejiofor) מ”12 שנים של עבדות” (12 Years a Slave), ומצד שני התלמיד של הרוח העתיקה שסרח, קייסיליוס (Kaecilius), אותו משחק מאדס מיקלסן (Mads Mikkelsen) מהסדרה “חניבעל” (Hannibal).
מי שכבר נתקל בסטריינג’ בעבר, בין אם בקומיקס או במשחקי המובייל השונים של מארוול בהם המכשף מופיע, יודע וודאי שמורדו הוא אחד מיריביו הגדולים של הדוקטור. בסרט “דוקטור סטריינג'” הם מכירים לראשונה, ומורדו הוא למעשה זה שדוחף את הרוח העתיקה ללמד את סטריינג’ בדרכי הקסם. אג’יופור הוא שחקן טוב, אך דמותו מאד לא מפותחת.
אולי זה מכיוון שיש ריבוי דמויות בסרט, אך אם כריסטין מרגישה כדמות דלה שכל מטרתה היא לעזור לאפיין את סטריינג’, מורדו מרגיש אפילו כפחות מזה. הוא מסייע בתהליך בניית העולם, אך הוא עצמו קצת סתמי ומשעמם, גם כאשר הוא מטיף לסטריינג’ על כמה חשוב שימור האיזון הטבעי שבדברים. עיקר הפיתוח והחשיפה של מניעי הדמות מתרחשים בסוף הסרט, ויתכן מאד שמורדו יהיה עמוק ומעניין הרבה יותר בסרט ההמשך.
קייסיליוס, הנבל התורן, עושה את העבודה. מאדס מיקלסן מומחה בלהיות מטריד ומאיים, אך אין ממש הרבה ממנו בסרט, וגם כשהוא נמצא רוב העבודה נעשית בעזרת איפור מרשים ואפקטים מרהיבים. הוא מכשף רב עצמה שבחר ליצור קשר עם ישות אופל בשם דורמאמו (Dormammu), עוד שם של נבל מוכר בעולמו של דוקטור סטריינג’, ומעבר לכך הוא לא עושה הרבה, אל הופעותיו הבודדות מוצלחות ומאיימות.
הרוח העתיקה היא דמות מאד מוצלחת, ואולי היחידה שלא מחווירה לחלוטין ליד הדוקטור. מראה הגם ככה אנדרוגיני של סווינטון מוגבר על ידי ראשה המגולח, וקשה לדמיין שחקנית משכנעת ממנה בתפקיד אישה שהפכה לישות בת-אלמוות. היא נוקשה מאד עם סטריינג’ כיוון שהיא זוכרת כיצד קייסיליוס מרד, והיא רואה בסטריינג’ ניצוץ לאותו מרד חתרני שהיה גם בקייסיליוס. מנגד, היא רואה גם יתרונות בגמישות הזו, גמישות שחסרה למורדו, תלמידה המתקדם ביותר.
בשורה התחתונה
“דוקטור סטריינג'” הוא סיפור מקור לכל דבר, גם כשהוא מנסה להתחמק מזה. זהו סיפור על הפיכתו של מנתח-מוח למכשף רב עוצמה, וככזה הוא שוב אותו סיפור “אדם-רגיל-נהייה-גיבור” שראינו כבר עשרות פעמים. כתוצאה מכך הסרט מתמקד כמעט ובלעדית בדמות של סטריינג’ עצמו, ושאר הדמויות הופכות לזמזום רקע.
הוא סרט מהנה מאד, שמשלב מידה טובה של אקשן, דרמה והומור, ומציג את האפקטים הויזואליים המרהיבים ביותר שנראו בסרט מארוול עד עתה. בעוד שהוא משאיל אלמנטים רבים מ”מטריקס” (The Matrix) ו”ההתחלה” (Inception), הוא לא מנסה לספר משהו משמעותי על הקיום. זה הופך אותו לפחות עמוק מהם, אבל גם להרבה פחות יומרני.
“דוקטור סטריינג'” הוא סרט על גיבור על, זה ולא יותר. ככזה הוא מהנה מאד, אך אם ציפיתם ליותר אלה ציפיות שעדיף להיפטר מהן. סטריינג’ עצמו, כדמות, הוא תוספת נפלאה ליקום הקולנועי של מארוול, ולראות אותו בעוד סרטים לצד דמויות אחרות יהיה פנטסטי. מעניין במיוחד יהיה לראות אותו נפגש עם סטארק, מה שיקרה ודאי ב”מלחמת האינסוף” (Infinity War), סרט “הנוקמים” (The Avengers) הבא.
כמו כן, הסרט פתח לפנינו את הרב-יקום של מארוול, שאלמנטים ממנו ראינו כבר בשני סרטי “ת’ור” (Thor) וב”שומרי הגלקסיה” (Guardians of the Galaxy), ובוודאי נחקור הרבה יותר לעומק בעתיד הקרוב, כשנכס לעובי הקורה של השלב השלישי של היקום הקולנועי.
חלק מהפוסטים באתר כוללים קישורי תכניות שותפים, עבורם נקבל עמלה עם ביצוע רכישה בפועל של מוצרים. עמלה זו לא מייקרת את העלות הסופית של המוצרים עבורכם.
הסקירות והתכנים המופיעים באתר מהווים המלצה בלבד, וכך יש להתייחס אליהם. כל המחירים המופיעים באתר נכונים ליום הפרסום בלבד והאחריות לקניית מוצר או שירות כזה או אחר מוטלת עליך בלבד – השימוש באתר בהתאם לתנאי השימוש והפרטיות.