בודדים השחקנים שמזוהים עם דמות אחת לאורך זמן כה רב, על פני כל כך הרבה סרטים שונים, כמו שיו ג’קמן (Hugh Jackman) מזוהה עם וולברין (Wolverine). לג’קמן, שגילו מתקרב כבר ל-50, ממש לא קל להמשיך במשטר האימונים המפרך שנדרש כדי להציג את וולברין נאמנה, ולכן “לוגאן – וולברין” (Logan) יהיה, ככל הנראה, הופעתו האחרונה של ג’קמן בתפקיד. זאת כשלעצמה סיבה טובה לראות את הסרט החדש, אך מסתבר שזו גם לא הסיבה היחידה.
העלילה
“לוגאן – וולברין” מתרחש בעתיד הלא-רחוק, בשנת 2029, בה המוטאנטים כמעט ונכחדו מהעולם, כיוון שהפסיקו להיוולד מוטאנטים חדשים. לוגאן כבר לא צעיר בכלל, ואף על פי שיש לו יכולת טבעית להחלים מכל פצע, כוחות מוטאנטיים, בדומה לכל דבר אחר, לא משתפרים עם הגיל. לוגאן עובד כנהג לימוזינה שכיר, כדי לפרנס את צ’ארלס אקסבייר (Charles Xavier), אותו שב לשחק פטריק סטיוארט (Patrick Stewart). אקסבייר כבר בן 90, וגם הוא לא שולט בכוחותיו ההרסניים כבעבר. הוא זקוק לתרופות ולהשגחה צמודה.
לתוך חייהם נכנסת ילדה, לורה (Laura) שמה, המשוחקת על ידי דפני קין (Dafne Keen). למרות שזה נראה לא אפשרי, לורה היא מוטאנטית בעצמה, והיא ניצודה על ידי קבוצת שכירי חרב, אותה מנהיג טיפוס מאיים ולא סימפטי בשם פירס (Pierce), אותו משחק בויד הולברוק (Boyd Holbrook). כתוצאה מעקשנותו של צ’ארלס, לוגאן נאלץ להגן על הילדה, והם יוצאים לחפש מקלט סודי עליו הם שמעו זה עתה לראשונה, כשאחריהם דולק צבא פרטי קטן.
בוגר באופן מפתיע
“לוגאן – וולברין” הוא סרט בדירוג R, למבוגרים בלבד. ההחלטה להפיק אותו כסרט למבוגרים נעשתה אחרי ההצלחה של “דדפול” (Deadpool), גם הוא סרט בדירוג R. החלטה זו הרגישה כהחלטה שיווקית בראש ובראשונה, ו”לוגאן” יכל בקלות להפוך לסתם עוד סרט על וולברין, בתוספת אלימות בוטה יותר ושפה גסה יותר. אך לא כך הדבר.
וחשוב לציין זאת כבר מהתחלה – “לוגאן – וולברין” הוא סרט אלים להחריד. דירוג ה-R שלו אפשר ליוצרים להראות לנו בדיוק כמה נוראי יכול להיות גיבור הסרט, כשהוא קוצץ גפיים ומשפד ראשים על ימין ועל שמאל. מי שחובב אלימות מופרזת בקולנוע ימצא לא מעט ממנה כאן, אך זאת כלל וכלל אינה מהות הסרט.
האלימות ב”לוגאן” משרתת מטרת על אחת עקרונית – להמחיש לצופים כמה אלימה וכואבת המציאות בה וולברין חי. לאחר שראינו אותו מופיע בשמונה סרטים שונים, בתפקידים בעלי סדרי גודל משתנים, התרגלנו לכך שוולברין מחלים מכל דבר, ומה זה משנה כבר אם דקרו אותו, או ירו לו שוב בראש? צורת החשיבה הזאת גורמת לנו להתעלם מהעובדה שאמנם הפצעים מחלימים, אך הכאב מכל פציעה מורגש, ולוגאן גם צריך לחיות איתו. תוסיפו לזה את העובדה שכפי שנאמר, כוחותיו של לוגאן לא משתפרים עם הגיל, וההחלמה שלו איטית יותר, ופתאום חייו האלימים של לוגאן לא זוהרים כמו שהם נראו.
וזאת אחת מהנקודות המרכזיות של הסרט, שעוברת גם בצורה טובה מאד – ה”אקס מן” זאת פנטזיה, סדרת קומיקס שנכתבה לילדים. סיפורי האקס מן נכתבו בהתבסס על דמויות אמיתיות בעולם הזה, אך הם סיפורים מוגזמים ולא מדויקים, שמתארים דמויות הרואיות גדולות מהחיים. בפועל, יש רק את לוגאן, חייל אלכוהוליסט שנלחם באינספור מלחמות ורק חולם על המוות שמסרב לבוא, שמשמר כמיטב יכולתו את חייו של זקן בכסא גלגלים, שמוחו מסווג כנשק להשמדה המונית ותודעתו הנחלשת בקושי מצליחה לשמור על הצרכים שלו.
ואי אפשר להתעלם מגודל תפקידו של אקסבייר בסרט, שקרוי כאן רק בשמו הפרטי צ’ארלס, כי אין יותר בית ספר, ואין אקס מן, ואין מי שיפנה אליו בצורה רשמית ומכבדת.
לראות את פטריק סטיוארט שוב בתפקיד צ’ארלס זה תענוג. לראות אותו מנבל את הפה בלי הפסקה זאת הפתעה נעימה ומרעננת. ושוב, כמו במקרה של האלימות, “לוגאן” יכל ליפול למלכודת הקללות פשוט כי דירוג ה-R מאפשר את זה, ובלי שום ערך מוסף מלבד צ’ארלס אקסבייר שמדבר כמו עובד נמל. אבל גם כאן, התוצאה הרבה יותר מורכבת.
אקסבייר הוא איש זקן מאד, אדם מריר שכל מה שהיה יקר לו בחייו כבר לא קיים יותר. יש לו רק חבר אחד, לוגאן, ובעוד שהם מכבדים, אוהבים ומעריכים זה את זה, הקשר ביניהם לא קל בכלל. אקסבייר יודע שהוא זקן, יודע שהוא חלש ולא שולט כבר בכוחות המסוכנים שלו. הוא מקלל כי זה החופש היחידי שנותר לאיש זקן שאין לו כלום מלבד אלכוהוליסט קנדי מריר שמכריח אותו לקחת תרופות שהוא לא רוצה, אבל באמת חייב לקחת. הופעתו של פטריק סטיוארט היא ללא ספק הטובה ביותר שלו בתפקיד זה עד עתה, שזה כשלעצמו הישג משמעותי.
“לוגאן – וולברין” מצליח להיות סרט בוגר ומרתק, שנכנס לעומקן של שתי דמויות מרכזיות, וכנראה שתי הדמויות האהובות ביקום האקס מן הקולנועי, עם השחקנים האיקוניים ביותר מאחוריהן. והתחושה היא שזה נעשה כמעט ללא שום מאמץ. כמעט.
מצליח יותר כשמתאמץ פחות
הנוסחה של “לוגאן – וולברין” מאד פשוטה, והיא עובדת. מלא מעט בחינות, הסרט פשוט מניע את עצמו, בלי שיגעו בו. כל מהלך מוביל באופן טבעי ומעניין אל המהלך הבא. יש לא מעט דרמה, אך לא יותר מדי לסרט שאמור להיות גם סרט פעולה, והאקשן מורט עצבים, אלים וססגוני, אך לא משתלט על יותר מדי מהסרט, שהוא גם פרדתינו משני שחקנים בשני תפקידים מאד משמעותיים לכל ז’אנר סרטי הקומיקס.
כל המרכיבים ב”לוגאן” פשוט מתפקדים נפלא, עד שיוצרי הסרט מתחילים להתערב יותר מהנחוץ. ישנם ב”לוגאן – וולברין” כמה וכמה רגעי מפתח, בהם דוחפים לגרונינו מסר מסוים בצורה מאד בוטה. אפשר היה גם לא לשים לב לאותם הרגעים, אלמלא שאר הסרט היה כה מעודן. אמנם זה קצת מוזר לומר על סרט מדורג R, רווי קללות ואלימות גרוטסקית, שהוא סרט מעודן, אך הדרמה שבסרט בנויה היטב מאד, וסומכת עלינו, הצופים, שנבין את המתרחש בלי להחזיק לנו את היד.
על רקע זה, ההחלטה לדחוף בכוח רגעים סוחטי דמעות נראית תמוהה ולחלוטין לא אפקטיבית. צורם במיוחד שכמה רגעים כאלה נדחפים לכמה מהסצנות האחרונות בסרט, מה שמשאיר קצת טעם רע בפה אחרי סרט שרובו הוא תענוג צרוף. ואם כבר בסוף הסרט עסקינן, כל המערכה האחרונה של “לוגאן – וולברין” לא מרגישה מהודקת היטב כמו רוב הסרט לפניה.
למרות הרגעים האלה, ולמרות המעידה הקטנה בסוף הסרט, כחוויה שלמה “לוגאן” מצליח להיות אחד מסרטי האקס מן, ואולי סרטי הקומיקס בכלל, שמצליחים, מתחת לכל הרעש והצלצולים, להעביר דמויות קומיקס למסך בצורה הכי טובה ונהדרת. ואחרי מה שחווינו מסרטי אקס מן לאחרונה, זה מרענן ומרגש.
דור חדש של טראומות
לבסוף, חייבים לדבר על הילדים, ובמיוחד על לורה. לורה היא ילדה בת 11, המשוחקת על ידי שחקנית באותו הגיל. היא נמצאת לחלוטין מחוץ לדמוגרפיה של הסרט. שוב אפשר לציין את אפקט השוק הראשוני, של ילדה המופיעה בתפקיד מרכזי בסרט שהיא לא אמורה לצפות בו, ושוב אפקט השוק הוא לא מה שחשוב כאן.
דפני קין המגלמת את לורה היא לא סתם ילדה שהולכת לצד יו ג’קמן כדי לעשות אותו חביב יותר. למעשה בחלק מהמקרים זה הוא שהופך אותה לחביבה יותר. לורה היא ילדה פראית לחלוטין, מפלצת קטנה ללא שמץ הבנה במבנים חברתיים נורמטיביים, שמנסה בסך הכל לשרוד. היא אוהבת לאכול, לישון, וכשצריך היא נאבקת על חייה וחיי האנשים שיקרים לה עם זעם שמקפיא את העצמות של כל מי שעומד מולה.
בהבעות פנים בלבד, קין מצליחה לשתק את אויביה ולרתק את הצופים. שאגות הקרב שלה יכולות לבייש שכירי חרב עם יותר נסיון בהרג משהיא קיימת בעולם הזה, וכשהיא מחליטה להלחם היא מצליחה להפיל עשרות חיילים גדולים ממנה פי שלוש, וזה אמין. כוריאוגרפיית הקרב של לורה בהחלט מוצלחת, אך עיקר העוצמה של הילדה האלימה הזאת מתבטאת בפניה, ובתקשורת האילמת שלה עם וולברין. וזה הישג משמעותי מאד לשחקנית כה צעירה.
בינה לבין הסדרה Stranger Things, לצד עוד כמה דוגמאות מהשנים האחרונות, נראה שתם עידן התרוצים לילדים שחקנים. יהיה קשה מאד לסלוח לשחקנים צעירים כמוה שלא יפגינו יכולת משחק מספקת. לטוב ולרע, קין תופיע כנראה בעוד לא מעט סרטים, ואחרי שהפגינה יכולת כה גבוהה בסרט למבוגרים בלבד, היא כנראה תופיע גם בלא מעט כאלה, כולל סרטי אימה. נותר לנו לאחל לה קריירה מוצלחת ופורה, בתקווה שהיא לא תגיע לבגרות כבר מצולקת.
בשורה התחתונה
“לוגאן – וולברין” הוא סרט נהדר לפרידה מיו ג’קמן בתפקיד של וולברין. לאוהבי הגיבור המסוקס, במיוחד בגילומו של ג’קמן, זהו סרט חובה. אם, מנגד, וולברין נמאס עליכם כבר מזמן, אז “לוגאן” הוא גם סרט בשבילכם, שיראה לכם פעם אחת ולתמיד איך אפשר, עם רצון טוב וקצת מאמץ, להפוך את וולברין לדמות פנטסטית, בסיפור חריף ואלגנטי שמוציא את כל הטוב מג’קמן ומגיבורו באותו זמן, כמו גם מפטריק סטיוארט בתפקיד אקסבייר הזקן.
כמו כן, חלק ניכר מהקאסט של הסרט לא יוכל לראות אותו, בשל מגבלות הגיל המוצדקות לחלוטין. תראו אותו אתם, לפחות בשביל הילדים. אחרי שתצפו בסרט, ספרו להם שקרים יפים על גיבורים בחליפות צבעוניות צמודות. הם יגיעו בעצמם אל האמת עוד כמה שנים.
עוקבים? כל החדשות מגאדג'טי
חלק מהפוסטים באתר כוללים קישורי תכניות שותפים, עבורם נקבל עמלה עם ביצוע רכישה בפועל של מוצרים. עמלה זו לא מייקרת את העלות הסופית של המוצרים עבורכם.
הסקירות והתכנים המופיעים באתר מהווים המלצה בלבד, וכך יש להתייחס אליהם. כל המחירים המופיעים באתר נכונים ליום הפרסום בלבד והאחריות לקניית מוצר או שירות כזה או אחר מוטלת עליך בלבד – השימוש באתר בהתאם לתנאי השימוש והפרטיות.