Life Is Strange היה אחד המשחקים המפתיעים ביותר של 2015. הייחוד של Life Is Strange התבטא לא רק בכך שהגיבור הראשי היה למעשה גיבורה, אלא גם בנושאים הלא שגרתיים שהמשחק עסק בהם כמו אובדנות, הקרבה עצמית ובריונות ברשת. סיבה אחרת להצלחתו של המשחק בקרב השחקנים הייתה שהבחירות אותן ביצע השחקן היו גורליות, והשפיעו על העלילה באופן נרחב יחסית מאשר במשחקים דומים שבאו לפניו.
Life Is Strange היה מעין שילוב של משחק הרפתקאות, חקר, וסיפור דרמטי. כמו משחקים רבים לפניו שהציגו סיפורים אינטראקטיביים, Life Is Strange נתן לשחקן אפשרויות בחירה שונות אשר השפיעו על העלילה ועל מערכת היחסים של הדמות אותה גילם עם דמויות אחרות בתוך המשחק. בטוויסט מעניין לנוסחה, Life Is Strange גם איפשר לחקור תגובות שונות של אנשים ושל הסביבה על ידי שליטה באלמנט הזמן.
אחרי ההצלחה של המשחק, שהציל את המפתחת Dontnod מפשיטת רגל, דובר על משחק המשך (שאמור לצאת בשנה הבאה) ואפילו סדרת רשת. אך על מנת לספק את הרעב של השחקנים, וכמובן לנצל את המומנטום שיצר המשחק, הוחלט לפתח גם משחק נוסף שייקרא Life Is Strange: Before the Storm, המתרחש טרם אירועי המשחק המקורי. גם Before The Storm הוא משחק אפיזודי, כאשר נכון להיום יצא רק הפרק הראשון מתוך השלושה ששמו Awake.
מכיוון שהמותג Life Is Strange שייך ל-Square-Enix, ו-Dontnod עוסקת בינתיים בפיתוח משחק אחר לחלוטין (Vampyr), הפיתוח של Before The Storm הופקד בידי סטודיו בשם Deck Nine. לסטודיו יש ניסיון בעיקר בפיתוח של משחקים קלילים יחסית כגון Cool Boarders ו-Pain, ולכן עלה בי החשש שהוא לא יהיה טוב כמו קודמו ולא יצליח לשחזר את ההצלחה.
מרד הנעורים של קלואי
Before the Storm מתמקד בדמותה של קלואי, שאמנם לא הייתה הגיבורה הראשית במשחק המקורי, אבל ללא ספק גנבה את ההצגה ולסיפור שלה היה חלק משמעותי בעלילה. כפי שהשחקנים ששיחקו ב-Life Is Strange כבר יודעים, אביה של קלואי נהרג בתאונת דרכים בתחילת שנות העשרה שלה. אירוע זה השפיע על אישיותה הקודרת והנטייה שלה להסתבך בצרות, יותר מאשר המתבגרת הממוצעת.
הפרק הנוכחי מתרחש מספר שנים לאחר התאונה הזו, ובו אנחנו מתוודעים לקלואי בת ה-16 שמבלה את רוב הלילות שלה עם חבר'ה מפוקפקים, במקומות מפוקפקים לא פחות ועושה את כל הדברים שבעוד עשר שנים רוב האנשים הבוגרים יתחרטו שעשו.
מקס, אותה גילמנו במשחק הקודם, היא חברת הילדות הקרובה של קלואי. מקס עוזבת את העיירה ארקדיה ביי לטובת סיאטל וממסמסת את הקשר ביניהן. בנוסף לכך, החבר החדש של אמה של קלואי מתגלה כמובטל, איש צבא מורעל בדימוס שחושב שקלואי היא אחת מן החיילות שלו. למרבה המזל, נערה מתבגרת אחרת שהיא פוגשת בשם רייצ'ל אמבר (שכבר שמענו עליה, אבל לא ראינו על המסך ב-Life Is Strange), עשויה לשנות את כל זה.
אפקט הפרפר
כמו Life Is Strange, המשחק הוא סיפור אינטראקטיבי בו יש לנו שליטה מוגבלת על קלואי בתוך סצנות תחומות בהן היא יכולה לבחון את הסביבה או לבצע אינטראקציות עם אובייקטים מסוימים. מדי פעם אנחנו נדרשים לבצע בחירה בין כמה פעולות אפשריות או לבחור מה להגיד לדמויות אחרות.
פעולות מסוימות שאנחנו מבצעים (או בוחרים שלא לבצע) יכולות לפתוח או לסגור בפנינו הזדמנויות בהמשך ואפילו להשפיע על הפרקים הבאים. מהבחינה הזו, המשחק מעט דומה יותר למשחקי ההרפתקאות הקלאסיים מכיוון שיש הרבה מה לבדוק ולראות בכל מקום, ויש פחות תחושה של טייס אוטומטי.
קלואי אמנם לא יכולה לחזור אחורה בזמן כמו מקס, אבל יש לה כשרון ייחודי משלה להשפיע על הסובבים אותה באמצעות הלשון החלקלקה שלה: היא יכולה להיות סימפטית, עוקצנית או לנקוט בטקטיקות כמו ללכת סחור סחור מסביב לנושא על מנת להשיג את המטרה שלה. ברגעים הקריטיים במשחק, אפשר להיכנס לדו שיח בו בוחרים בתשובה המתאימה ביותר על פי הסיטואציה והתגובה של הצד השני. אם קלואי לא מצליחה במשימה, ייתכן והדברים יתגלגלו באופן אחר ופחות רצוי.
צעד קדימה, שניים אחורה
למרות שהמשחק משתמש במנוע גרפי מתקדם יותר מזה שהיה ב-Life Is Strange – המנוע Unity (לעומת Unreal Engine 3), המודלים של הדמויות נראים פחות מפורטים ויותר גסים. בזמן שהמצלמה עושה זום אין גם אפשר לראות טקסטורות מרוחות שלא אמורות להופיע במשחק מהעשור הנוכחי. יש במשחק מספר באגים כמו זיהוי שגוי של בקרים מסוימים, תכנים של גרסת הדלוקס שלא תמיד מופיעים או Trophies שאי אפשר להשיג (בגרסת ה-PlayStation), אבל אלו לא קריטיים ולא גורעים מן החוויה הכוללת.
כמו כן, בשל שביתת המדבבים של משחקי הווידאו (כן, הייתה שביתה כזו), המדבבת של קלואי אינה המדבבת המקורית, אלא מי ששימשה במקור עבור לכידת התנועה שלה. למרות שהיא עושה עבודה לא רעה, צריך להתרגל לקול שלה שנשמע בהתחלה קצת מנותק מהדמות.
בצד החיובי לכידת התנועה מתקדמת יותר, כך שישנו פיצוי מסוים מבחינת הריאליזם שהמשחק מצליח להציג. גם הבימוי של הסצנות מצוין והתחושה היא של סרט נעורים מודרני. בתוספת הפסקול הנהדר שנכתב למשחק על ידי להקת האינדי Daughter וכולל מספר שירים מקוריים, מקבלים חוויה אפילו עוד יותר עוצמתית וסינמטית.
לסיכום – וציפייה לפרק הבא
אורכו של הפרק הראשון בין שעתיים וחצי לשלוש שעות וחצי. ההתרשמות שלי מפרק הפתיחה של Before The Storm היא שיש כאן עלילה מעניינת. הדיאלוגים כתובים היטב ומקנים נפח אמין למשחק. מנגד, הניסיון להתקשר אל החומר המקורי בצורה קצת מלאכותית ולהתמקד בדמויות מוכרות כמו אביה החורג של קלואי או משפחת פרסקוט, דווקא גורעים מן החוויה ולא באמת מחדשים הרבה לשחקן. עוד נקודה בעייתית היא הנטייה למלודרמה לא טבעית, בעיקר בסצנות האחרונות.
עם זאת, צריך לזכור שמדובר רק בפרק אחד מתוך שלושה, לא כולל פרק הבונוס שאמור בעצמו להתרחש לפני העלילה הראשית. אם נשווה את הפרק הראשון של המשחק המקורי לפרק הראשון של Before the Storm, נגלה ששניהם רחוקים מאוד מלשקף את האיכות הכוללת של הסדרה. ההבדל נעוץ בכך שהפעם יש לנו ציפיות קצת יותר גבוהות. כמו כן, ל-Before The Storm פחות הזדמנויות להוכיח את עצמו, עם שלושה פרקים בלבד בסך הכל (בניגוד לחמישה פרקים ב-Life Is Strange).
בסופו של דבר, מדובר על פתיחה לא רעה בכלל, אך לא חפה מבעיות. ייתכן שבשני הפרקים הבאים העניינים יכנסו לקצב יותר מהיר, אך נראה שנצטרך לחכות לפחות עוד חודשיים בשביל לדעת את התשובה. מי שכבר שיחק ב-Life Is Strange ומתלבט האם לשחק במשחק החדש, אולי ירצה לחכות לפרק השני על מנת לראות כיצד הוא מתקבל בקרב השחקנים. מי שמעולם לא שיחק ב-Life Is Strange ירצה כנראה להתחיל מהמשחק המקורי.