-פרסומת-

ג'יימס פרנקו וג'יימס פרנקו מתוך "הצמד" (תמונה באדיבות HBO)

ביקורת סדרה: הצמד, עונה 1 פרק 1 – על סקס לא סקסי
| יום שני, 11 בספטמבר 2017, 19:00 | בידור ופנאי

ניו-יורק היא אחת הערים המגוונות ביותר בעולם, לפחות בתודעה שלנו כצרכנים של קולנוע וטלוויזיה. עיר של זוהר ופשע; עיר של אומנות ושכונות מצוקה; עיר בה הזדמנויות מתחילות ונפסקות בפתאומיות אלימה. אך אחד מסמלי הזוהר של העיר היא כיכר טיימס, היכן שנפגשים הרחובות 42 וברודווי.

הכיכר, על מסכיה הענקיים ואורות הניאון הזוהרים שלה, מככבת כמעט בכל סרט וסדרה על התפוח הגדול. אך לא תמיד היא הייתה המקום האהוב והיוקרתי שהיא היום. פעם, בתקופה בה היא כונתה “הצמד” (The Deuce), על שם הרחובות הנפגשים, היא הייתה המקום הכי טוב בעיר לשכור חברה ללילה.

מגי ג’ילנהול (Maggie Gyllenhaal) מ”דוני דארקו”, “המזכירה” ו”האביר האפל” וג’יימס פרנקו (James Franco) מ”127 שעות” ו”כוכב הקופים: המרד” מגלמים דמויות הנמצאות בלב המדמנה הזאת. יוצר “הסמויה” דיוויד סיימון (David Simon) מספר בעזרתם כיצד תעשיית הפורנו המקומית צמחה, והוא לא רוצה שתהנו מזה. לפחות לא מהצד הפורנוגרפי.

סדרה זו אינה מיועדת לילדים וגם הביקורת מטונפת, אז אל תקראו אם אתם לא בגיל המתאים

העלילה

מגי ג’ילנהול משחקת את קנדי, זונה עצמאית הפועלת בכיכר טיימס בשנות ה-70. כזונה העצמאית היחידה באזור, היא צריכה להתמודד לפעמים עם לקוחות לא נעימים, מבלי שיהיה סרסור שיגן עליה. אך בלי סרסור, היא גם לא צריכה לחלוק את הכסף, ולא צריכה להתמודד עם הסכנה הטמונה בסרסור לא מרוצה.

ג’יימס פרנקו משחק את ויני, ברמן שעובד בשתי עבודות, שבעה ימים בשבוע, כדי לקיים בקושי את משפחתו. אשתו בוגדת בו באופן עקבי, את ילדיו הוא לא רואה ערים אף פעם, ואחיו התאום פרנקי, אותו גם מגלם פרנקו, חייב כסף רב מהימורים לחצי מהגנגסטרים בעיר – גנגסטרים שבאים שוב ושוב אל ויני, בידיעה שהאח ה”מסודר” מבין השניים ישלם את החובות של אחיו המהמר.

בנוסף לחייהם הפרטיים והמקצועיים של קנדי וויני, אנו נחשפים לרשת שלמה של דמויות הפועלות סביב הכיכר – אנו מכירים את הסרסורים הפועלים באזור, את הזונות שלהם, את הלקוחות שלהן, הקבועים והמזדמנים, ואת השוטרים שלא אוהבים את הסרסורים, אך לא מתאמצים יותר מדי להתעסק אתם.

זנות זה לא סקסי

בין מגוון הדמויות והסיפורים של הזונות של “הצמד”, אנחנו חווים זנות שאינה אופיינית ל-HBO – אין בה שום זוהר, שום חן, שום ארוטיות. הזונות של כיכר טיימס אינן דוגמניות חושניות המסתערות על גיבורי הסדרה ברצון עז לענג אותם, הן הגיבורות עצמן. והחיים שלהן אינם פשוטים, בלשון המעטה.

“הצמד” מציגה זונות עייפות, שחוקות ולא מאושרות. הן נשים שיודעות למה הן נכנסו, בערך, לפחות בהתחלה, ויש להן מידה בריאה של ציניות והומור שחור כדי לשמור על שפיותן. אך זו אינה עבודה ככל העבודות – לא “נשים חזקות ששולטות בגופן” ולא נעליים. במקרה הטוב גופן בידי הסרסורים, שרוצים לשמור על ה”סחורה”. במקרה הרע הלקוחות עושים בהן כרצונם, ורצונות אלה יכולים להיות נוראיים.

הזונה היחידה שאפשר לומר שהיא אותה זונה חזקה מיתולוגית היא קנדי, דמותה של ג’ילנהול, אך חייה רחוקים מלהיות פשוטים. את הכסף שהיא מרוויחה היא שולחת לאמה, המגדלת את בנה של קנדי בשבילה, בן אותו היא רואה לעתים רחוקות.

מגי ג'ילנהול מתוך "הצמד" (תמונה באדיבות HBO)

מגי ג’ילנהול מתוך “הצמד” (תמונה באדיבות HBO)

וזה לא עוצר בזונות עצמן. הרעיון של להציג את תעשיית הזנות כלא סקסית שזור בכל הפרק הראשון. כמעין ניסיון מכוון לנתץ את המסורות הנושנות של HBO, אנחנו רואים מספר פינים הרבה לפני שאנחנו רואים שדיים, כמו סוג של הצהרה מצד סיימון ופלקאנוס, היוצרים: אם שמעת “פורנו וזונות” ובאת לראות ציצים, אתה לא בסדרה הנכונה, חביבי.

זה לא הכל סבל וזונות, כמובן. יש יותר מדרך אחת להרוס לנו את ההנאה ממין, אחרי הכל.

מין כאמצעי שליטה

“הצמד” לא סקסית, אבל היא מאוד מינית. העיסוק במין ובמיניות נוגע בכל האספקטים שלה, בעיקר במיניות לא בריאה וביחסי כוחות בעיתיים. כסדרה שנכתבה על ידי תסריטאים שנמנים בין תסריטאי הטלוויזיה הטובים ביותר אי פעם, היא לא מוותרת על הרעיונות שלה בקלות, שנשזרים בכל סצנה ובכל סיפור.

אנו רואים את ויני, שמערכת היחסים שלו עם אשתו קורסת, וגם לו יש יד בדבר; אנחנו רואים כיצד הבר בו הוא עובד מתחיל למשוך עוד לקוחות כשהוא דורש מהעובדות לבוא בלבוש צמוד וחושפני יותר; אנחנו רואים סטודנטית ששוכבת עם המרצה שלה, נערה משכילה שרואה טוב מאוד את יחסי הכוחות ומנצלת אותם לטובתה דווקא; ובין כל הדמויות שבסדרה, אין מערכת יחסים תקינה אחת אפילו. לא באמת.

אחד הדברים הבולטים הוא הקלות שבה אנחנו נחשפים לכמות כה גדולה של דמויות, ולומדים להכיר אותן ולהתעניין בהן. בניגוד ל”סמויה”, שפרקיה הראשונים מתישים אותנו בגלל כמות המידע שמציף אותנו, דווקא הפרק הראשון של “הצמד”, שאורכו שעה ועשרים, אגב, מאוד ברור וקל למעקב. ההופעות הכובשות של ג’ילנהול ושל פרנקו, שהוא שחקן נפלא כשהוא לא סתם משתטה, נותנות לנו שתי נקודות חזקות להישען עליהן, ושאר הסיפורים נרקמים סביבן. וזה פשוט עובד.

בשורה התחתונה

“הצמד” היא סדרת דרמה מורכבת עם אינספור חלקים נעים, שמצליחים לנוע יחד בהרמוניה למרות מספרם, כפי שלמדנו לצפות מיוצרה דיוויד סיימון. מידי פעם היא קשה ואפילו אכזרית, אבל גם אנושית מאוד, ועוסקת בכובד ראש בנושאים שהיא מציגה.

מצד אחד, “הצמד” מציעה ביקורת חברתית נוקבת על ממסד הזנות, אחד הנושאים שהפך לנקודת התורפה של HBO כרשת. מצד שני, היא דרמה תקופתית נפלאה בעיצובה וסדרת מופת לכל דבר ועניין. בין אם אתם מוצאים בה הנאה לבין אם היא גורמת לכם לאי נוחות, “הצמד” מרתקת לכסא ולמסך, והנושאים בהם היא עוסקת עשויים להפוך אותה לסדרה שהיא חובה לצפיה.

לסדרה “הצמד” 8 פרקים בסך הכל, כאשר פרק הפיילוט כבר זמין לצפיה בשירות סלקום TV. שאר הפרקים יגיעו החל מה-18.9 מידי יום שני, בשידור צמוד לארה”ב.

במאגר הקופונים שלנו כבר ביקרתם?
סמארטפונים וגאדג'טים במחירים נוחים ובמשלוח ישיר עד הבית
לחצו כאן
קריאה נוספת
עוד על הכותב
author-image
בוריס אוליאנסקי
מבקר קולנוע, צרכן מדיה מכל הסוגים ומעורב במשחקי תפקידים רוב חייו, שולחניים וממוחשבים. שותף להנחיית הפודקאסט Games of Future Past, המבקר משחקים חדשים לצד ישנים, ומשווה ביניהם.
תגובות לכתבה
גאדג'טי | Gadgety
ניווט באתר
קטגוריות
גאדג'טי
חיפוש כתבות