-פרסומת-

ג'קי צ'אן מתוך "נקמה זרה" (באדיבות פורום פילם)

ביקורת סרט: נקמה זרה – לא ירים את ג’קי צ’אן, ולא יפיל אותו
| יום חמישי, 12 באוקטובר 2017, 14:00 | בידור ופנאי

היום גיליתי שאני חולק יום הולדת עם ג’קי צ’אן. זה פרט קטן ולא חשוב, שלא אמור לעניין אף אחד באמת, גם לא אותי. אז מה, אם אני והוא נולדנו באותו היום? מעבר להפרש השנים הגרנדיוזי, זה גם ממש לא משנה שום דבר בחיים שלי, או שלו, או בסיבוב כדור הארץ. ובכל זאת, כשגיליתי את זה צווחתי מאושר. מביך.

כי ג’קי צ’אן הוא אגדה. הוא אחד מאותם אנשים שלא צריכים שיציגו אותם, באף סיטואציה. זמר, שחקן ואמן לחימה, צ’אן התחיל את קריירת המשחק שלו בגיל 17, ולא עצר מאז. היום הוא כבר בן 63. בהונג קונג הוא מופיע בעשרות סרטים, והוא שיחק כל סוג של דמות, גיבורים ונבלים כאחד. במערב הוא התפרסם עוד עם הסרטים שלו מהמזרח הרחוק, אבל בסופו של דבר גם פרץ עם הפקות אמריקאיות רציניות מאוד. ואני והוא חוגגים ביחד יום הולדת! זה פשוט בלתי נתפש!

אבל מאז 2010, לא ראינו את צ’אן בסרטים מערביים. שמענו את קולו במספר דיבובים, אך השחקן סירב להופיע. מדוע? כי נמאס לו להיות הליצן של כולם. לדבריו, הוא רצה שאנחנו נראה ש”אני שחקן שנלחם, לא לוחם שמשחק”. ג’קי צ’אן, אמן הלחימה שהסגנון הייחודי שלו קורע אותנו מצחוק, רוצה לשחק בדרמה. “נקמה זרה” (The Foreigner) הוא התשובה הבריטית לדרישה הזאת, סרט מערבי בו ג’קי צ’אן, סוף סוף, משחק תפקיד רציני.

העלילה

ג’קי צ’אן (Jackie Chan) מגלם את קוואן, בעלים של מסעדה סינית בלונדון. בתו של קוואן, שהיא משפחתו היחידה, נהרגת בפיגוע. על הפיגוע לוקחת אחריות קבוצה שמכנה את עצמה “האיי אר איי האותנטי”, ארגון שמסרב להכיר בכך שהאיי אר איי (IRA), ארגון השחרור הצפון-אירי, הוא ארגון שוחר שלום כבר קרוב לשני עשורים.

פירס ברוסנן (Pierce Brosnan) הוא ליאם הנסי, חבר לשעבר באיי אר איי. כעת הוא סגן שר בפרלמנט הבריטי, ומשתמש בקשריו עם עמיתיו לשעבר בארגון כדי לגשר בין האירים הקתולים הסוררים, לבין הממלכה המאוחדת. לאחר הפיגוע, הוא מבין שעליו לעשות בדק בית, כי ככל הנראה הפיגוע אכן יצא מהארגון.

אך ליאם לא מצליח לנהל את החקירה שלו בשקט. מצד אחד, ממשלת בריטניה מפעילה עליו לחץ לפתור את זה כמה שיותר מהר. מצד שני קוואן, האב הסיני החביב ששכל את בתו בפיגוע, מסרב להרפות מליאם, ודורש ממנו שיתן לו את שמות החשודים. וקוואן, כך מסתבר, יכול להפוך את חייו של סגן השר הנסי לגיהנום צרוף.

מבנה סיפורי מוצלח

“נקמה זרה” מספר את הסיפור שלו בצורה מאוד מוצלחת. תחילה, נראה בבירור שזהו סיפורו של קוואן. הוא, ללא ספק, הגיבור של הסרט. אך גם ליאם מקבל לא מעט זמן מסך, זמן מסך שרק גובר ככל שהסרט מתקדם. אנחנו רואים את ליאם נפגש ומשוחח עם חברים באיי אר איי, אנחנו רואים את החיים שלו ואת הקשיים שלו, ובמידה מסוימת, אנחנו לומדים עליו יותר, משאנחנו יודעים על קוואן.

ככל שהסרט מתקדם, הפוקוס של הסיפור ממשיך להשתנות, עד שלפתע אנחנו מוצאים את עצמינו רואים יותר ליאם מקוואן על המסך. פתאום אנחנו מבינים, שבמקום מסוים זה גם הסיפור שלו. אם נספור את זה בזמן מסך בלבד, ברוסנן מקבל לא פחות ואף יותר מצ’אן. אם נסתכל על הסוכנות של הדמויות, על היכולת שלהן להניע את העלילה, אז נראה ששניהם פועלים עם מידה כמעט זהה של סוכנות.

מה שמעניין הוא שכאשר הפוקוס הוא על קוואן, הסרט מקבל אופי של סרט מרגלים – אנחנו רואים את קוואן מתכנן את המהלכים שלו, ואז מוציא אותם לפועל. אנחנו לא יודעים בדיוק מה הוא מתכנן, רק שהוא מתכנן משהו, ואז אנחנו צופים בזה קורה. אבל כשהפוקוס הוא על ליאם, אז “נקמה זרה” הופך לסרט אימה לכל דבר – ככל שליאם מנסה להסתתר ולהתגונן מקוואן יותר, כך נראה שמצבו מחמיר יותר, וקוואן הוא מפלצת מפחידה מאוד, כשחושבים עליו ככזה.

הפינג-פונג הזה בין קוואן לליאם, כפרוטגוניסטים מתחלפים, שהם גם האנטגוניסטים אחד של השני, מאפשר לסרט להיות מסופר בצורה מאוד מוצלחת. אבל זה לא כל מה שיש בסרט, ולא כל שאר הפרטים שבו עובדים טוב, כמו זה.

ג'קי צ'אן ופירס ברוסנן מתוך "נקמה זרה" (באדיבות פורום פילם)

ג’קי צ’אן ופירס ברוסנן מתוך “נקמה זרה” (באדיבות פורום פילם)

הטוב של צ’אן, הרע של צ’אן

ג’קי צ’אן רצה לשחק תפקיד דרמטי במערב. האם זה עבד לו כאן? התשובה הקצרה היא לא. ג’קי צ’אן הוא שחקן לא רע, בגדול, אבל הדרמה הגבוהה שנדרשת ממנו ב”נקמה זרה” פשוט לא עובדת. הוא אב ששכל את בתו, שהייתה כל מה שנשאר לו ממשפחתו, אבל הסבל שצ’אן מציג על המסך מרגיש מאוד מאולץ.

אולי זה הוא, אולי זה הבמאי שלו, אולי זה בגלל שאנגלית היא שפה שהוא התחיל לדבר רק בגיל מאוחר מאוד והוא לא שולט בה בכלל, אבל מה שלא תהייה הסיבה – שום דרמה לא עוברת. אנחנו לא בוכים איתו, ולפעמים אפילו צוחקים בסצנות שלא בנויות לזה, כי משהו בו קצת מגוחך – רואים שהוא ממש מתאמץ להיות שחקן דרמטי.

הסרט כן מצליח להראות צד של צ’אן שלא הכרנו – הצד המפחיד שלו. את ג’קי צ’אן אנחנו מכירים כשחקן מאוד מצחיק. הוא צ’ארמר חייכן ונעים, שמשתמש גם בכישורי המשחק שלו וגם באומנויות הלחימה שלו, כדי לבדר ולשמח אותנו. זו פעם ראשונה שאנחנו, לפחות במערב, רואים את ג’קי צ’אן הרציני. והוא עדיין אמן לחימה פנטסטי, עדיין מאלתר עם חפצים מהסביבה, ועדיין עושה את הפעלולים של עצמו – אלא שעכשיו, אין חיוך על הפנים האלה.

קוואן יוצא למלחמה של איש אחד באיי אר איי – ארגון טרור לשעבר, שחבריו עוד זוכרים את ריח הדם על הידיים. וכשהסיפור מסופר מהצד של ליאם, קוואן הוא האיום האמיתי. בסצנות לחימה בחדרי מדרגות ובמארבים רצחניים ביער אירי, סיני זקן מביס לבד לוחמים מיומנים בצורה אמינה, משכנעת, וכיפית לצפיה, גם אם לא מצחיקה, כמו שאנחנו רגילים. ג’קי צ’אן הוא שם שלא יכול לייצג נבל, במיוחד כאמן לחימה, במיוחד במערב, וזה חבל, כי הפוטנציאל שלו ככזה עוד לא התחיל להיות ממוצה.

ג'קי צ'אן מתוך "נקמה זרה" (באדיבות פורום פילם)

ג’קי צ’אן מתוך “נקמה זרה” (באדיבות פורום פילם)

בשורה התחתונה

“נקמה זרה” הוא סרט די סתמי, שיושב על שני גימיקים – גלוי וסמוי. הגימיק הגלוי הוא ג’קי צ’אן, שבא לתפקיד דרמטי רציני, ומפיל את הכדור. המשחק שלא לא מרגש ולא משכנע, והיכולת שלנו להתחבר אל גיבור הסרט נפגעת מזה. הגימיק השני הוא סיפור של שני סיפורים במקביל, של שני גיבורים, כשכל אחד מהווה את הנבל של השני. זה החלק הפחות משווק של הסרט, וזה חבל, כי זה החלק הכי חזק שלו.

הגימיק הסיפורי של הסרט לא מספיק כדי לרוץ לראות אותו. “נקמה זרה” הוא סרט שישכח מהר מאוד. אבל הגימיק הזה כן מספיק כדי להפוך סרט פעולה בינוני למעניין, וזה גימיק שכדאי לנו לזכור, ובתקווה לפגוש שוב בעוד סרט, אולי גם מוצלח הרבה יותר.

ובנוגע לצ’אן, הוא קיבל את התפקיד הדרמטי שרצה, ומוכן לחזור לתפקידים הקומיים, אותם הוא סירב לעשות. “שעת שיא 4”, סרט “שנחאי” שלישי ו”קראטה קיד 2″ כבר בהפקה. המאסטר הזקן עוד רחוק מלסיים את הקריירה הקולנועית הנפלאה שלו.

במאגר הקופונים שלנו כבר ביקרתם?
סמארטפונים וגאדג'טים במחירים נוחים ובמשלוח ישיר עד הבית
לחצו כאן
קריאה נוספת
עוד על הכותב
author-image
בוריס אוליאנסקי
מבקר קולנוע, צרכן מדיה מכל הסוגים ומעורב במשחקי תפקידים רוב חייו, שולחניים וממוחשבים. שותף להנחיית הפודקאסט Games of Future Past, המבקר משחקים חדשים לצד ישנים, ומשווה ביניהם.
תגובות לכתבה
  • נדב

    אומרים: ‘אב ש-“שכל” את ביתו’, ולא שקל.

גאדג'טי | Gadgety
ניווט באתר
קטגוריות
גאדג'טי
חיפוש כתבות