ביקורת סדרה: מראה שחורה עונה 4 – ספינת החלל קאליסטר

מתוך עונה 4 של "מראה שחורה" (צילום: Jonathan Prime, תמונה באדיבות Netflix) מתוך עונה 4 של “מראה שחורה” (צילום: Jonathan Prime, תמונה באדיבות Netflix)

לאחר ציפיה מרובה של יותר משנה חזרה “מראה שחורה” (Black Mirror) לעונה רביעית. אנתולוגיית סיפורי הזוועה הטכנולוגיים של צ’ארלי ברוקר (Charlie Brooker) בוחנים עוד ועוד אספקטים שונים של השימוש שלנו בטכנולוגיה. הפעם, בפרק הראשון של העונה ששמו “ספינת החלל קאליסטר” (USS Callister), ברוקר לוקח אותנו למחוזות הגיימינג והמציאות המדומה.

צפו לספוילרים מכאן.

לא פעם ראשונה כאן

זו לא הפעם הראשונה שהסדרה מבקרת בעולם המציאות המדומה. אולי גם לא השניה, תלוי איך מסתכלים. שני הביקורים הבולטים היו בעונה הקודמת – פרק אחד בחן כמה מסוכנת ההתעסקות הזאת עם המוח האנושי, והרצון שלנו להקרין את עצמינו לתוך סביבה וירטואלית; והאחר, “סאן ג’וניפרו” האהוב, הראה כיצד מציאות מדומה יכולה להגשים משאלות וחלומות לאנשים שגופם כבר לא יעזור להם. הפעם אנחנו בוחנים את המציאות המדומה מזווית שונה לגמרי.

ברוקר נוהג מדי פעם לחזור לרעיונות ישנים, כאשר זווית מסוימת שלו לא ממוצית. הפעם הוא ניגש למציאות מדומה מהזווית הגיימרית. ספציפית, הוא מעלה השערה סבירה – ככל שנרצאה סביבה מציאותית יותר לשחק בה, כך הדמויות הוירטואליות סביבינו יצטרכו להיות אמיתיות יותר. זה אומר שישנה האפשרות שמתישהו, דמויות במשחק וידאו יהיו כה מפותחות בבינה המלאכותית שלהן, שהן יהיו אנושיות לחלוטין – כולל רצונות, משאלות, וכאבים משלהן.

האם בינה מלאכותית היא אנושית? זאת שאלה לא חדשה בכלל, והקונצנזוס בעולמות המד”ב טוען כיום שכן. זה פשוט לא מעניין להתחיל דיון על אנושיות ובינה מלאכותית מנקודת מוצא אחרת. אף על פי כן, מצליח ברוקר להעלות כאן נקודה מעניינת – קהילות הגיימינג נוטות עדיין להיות די רעילות, כפי שמדגים בסוף הפרק הגיימר האנונימי, אותו דובב ארון פול מ”שובר שורות” ו”בוג’אק הורסמן”, למקרה שלא זיהיתם. אם גיימרים יכולים להיות עוינים לבני אדם בשר ודם ללא שום סיבה מוצדקת, כמה מרושעים נהייה כלפי דמויות ממוחשבות, שהן סך הכל פיסה של קוד?

מראה שחורה עונה 4 (תמונה: נטפליקס)
מראה שחורה עונה 4 (תמונה: נטפליקס)

הומאז’ שנאבד בדרך

בשביל לעסוק בשאלה הזאת בחר ברוקר את הרקע של הסדרה המומצאת “צי חלל” (Space Fleet), המבוססת בצורה מאוד ברורה על “מסע בין כוכבים”, ובמיוחד על הסדרה המקורית. ההומאז’ לסדרה המקורית יורד לפרטים מאוד קטנים – מהבגדים אותם לובשים חברי צוות ספינת החלל קאליסטר, שדומים בעיצוב וזהים בצבעים לבגדי צוות האנטרפרייז, ועד לקטע הפתיחה שנערך ביחס של 4:3 במקום 16:9, וברזולציה נמוכה מ-HD. אם תפתחו בנטפליקס פרק של “מסע בין כוכבים” המקורית, תראו שזה אותו היחס, באותה הרזולוציה. אחת מהדמויות בסדרה אף ציינה כי שש העונות של “צי חלל” זמינות לצפיה בנטפליקס בעולם של הסדרה.

יש אף ביקורת סמויה על הערכים של “מסע בין כוכבים”. אף על פי שהסדרה המקורית הייתה מאוד חתרנית ומתירנית אי שם בשנות ה-60, “מראה שחורה” מציגה אותה כסדרה בעלת ערכים מיושנים מאוד. או כך, לפחות, חווה אותה רוברט דיילי, גיבור/נבל הפרק, שיציריו הממוחשבים נטולי איברי מין, וכל נשיקה על השפתיים נעשית בפה סגור בלבד. וכל זה, בעצם, קצת מבוזבז.

אמנם זה עוזר לנו מאוד להכיר את דיילי כאדם, הפרק עושה עבודה טובה בלאפיין אותו גם בלי ההומאז’ הבוטה ל”מסע בין כוכבים”. דווקא במקומות בהם “צי חלל” נבדלת מ”מסע בין כוכבים”, כמו עניין המיניות, למשל, יש אפיון דמות מעניין יותר, שאפשר היה להעביר גם בלי הרפרנס. יש משהו מאוד מוצלח בהומאז’ טוב, שתמיד מוסיף לחוויה, אבל כמות תשומת הלב לפרטים הקטנים שבחיקוי לא הייתה שווה את התוצאה – הפרק, אחרי הכל, לא עוסק בקלאסיקות מד”ב, הוא עוסק באדם גלמוד שמייצר לעצמו עבדים ממוחשבים, בהם הוא מתעלל באופן שיטתי.

התחילה בגדול – גדול מדי

זו אולי הבעיה הכי גדולה של “ספינת החלל קאליסטר” – היא מנסה יותר מדי. בעונה הרביעית של “מראה שחורה” היה פרק הסיום הפרק הארוך ביותר של העונה. כאן התחלנו דווקא עם פרק ראשון שאורכו שעה ורבע, שזה לא קצר בכלל. אורך פרק שכזה צריך להיות מוצדק, במיוחד אם מתחילים איתו, ו”קאליסטר” לא ממש דורשת את כל זה.

מצד אחד, יש לנו ספק-הומאז’-ספק-ביקורת על “מסע בין כוכבים”. מצד שני, יש את הסיפור של דיילי, שמתחיל את הפרק בבירור כגיבור שלו. ואז מנגד יש לנו את נאנט, שהופכת לגיבורה ברגע שהיא מתעוררת בתוך ההדמיה. מאותו הרגע הפוקוס גם יורד מדיילי – לפני כן ראינו את הכל מנקודת המבט שלו, אבל עכשיו אנחנו נמצאים עם נאנט וצוות הקאליסטר כמעט בכל רגע נתון.

מתוך עונה 4, פרק 1 של "מראה שחורה" (צילום: Jonathan Prime, תמונה באדיבות Netflix)
מתוך עונה 4, פרק 1 של “מראה שחורה” (צילום: Jonathan Prime, תמונה באדיבות Netflix)

התחושה הכללית היא שיש כאן סיפור שיכול היה להתפצל לשני פרקים, אך נשאר כבן כלאיים לא ממש ברור. אם זה היה סיפור על דיילי, זה היה סיפור טרגדיה. הוא התחיל ככזה – הרי אנחנו רואים מייסד של חברה שהכרטיס המגנטי שלו לא מכניס אותו לעסק, המתמחה הצעיר מכין קפה לכולם חוץ מלו, והשותף העסקי שלו מתייחס אליו כמו אל אחרון העובדים הזוטרים. זוהי נקודת מוצא שבה אנחנו כבר לצידו – מה שהופך את מסע ההיבריס האלים שלו בתוך ההדמיה לעצוב יותר.

אבל ברגע שאנחנו עוזבים את דיילי ומתמקדים בנאנט, הוא נהייה הנבל החד משמעי. והוא נבל מאוד מוצלח, אבל למה היתה כל בניית הדמות העצובה שלו? פתאום הוא פסיכופט שמתעלל בילדים, פתאום הוא מטרידן שבוהה בנשים שעובדות במשרד שלו, פתאום ישנה תפנית של 180 מעלות ביחס שלנו אליו. זה לא מהלך רע בהכרח, הוא יכול להיות אפילו מעניין, אבל לא ברור ממש מה הוא משרת כאן. האם זה נעשה לשם הזעזוע? אמנם ריחמנו על דיילי והיינו בצד שלו, אבל עדיין לא הכרנו ואהבנו אותו מספיק, כדי שנזדעדע מזה שהוא אדם נורא.

נדמה שמה שקרה פה זה פשוט מצב של יותר מדי סיפור – נבנה עולם, והסיפור ניסה לתפוס כמה שיותר מהעולם הזה. באותה קלות ניתן היה לפתוח את הפרק מיד עם כניסתה של נאנט להדמיה. זה היה מקצר את הפרק בכחצי שעה, ומחזק את המסר שלו משמעותית.

בשורה התחתונה

“ספינת החלל קאליסטר” הוא פרק מושקע ועשוי היטב. משוחק מצוין, מבוים טוב, אבל הוא נפגע מאורכו הרב ומחוסר המיקוד שלו. הסיפור שלו די “פרווה” ביחס למה שנהוג בסדרה – הגיבורים מקבלים סוף טוב, הנבל נכלא כביכול בתוך הדמיה ריקה, אבל זה בטח יפתר ברגע שישימו לב בעבודה שהוא נעלם ויבואו לביתו לחלץ אותו, ושום רעיון גדול לא מובא לידי ביטוי. דיילי לא מאותגר על ידי הפשעים שלו, רק נענש עליהם, כי הוא כבר לא הגיבור בשלב הזה בסיפור, והגיבורים שגם ככה היו מוכנים למות עכשיו משוטטים להם ברשת של המשחק.

חביב.

הבא בתור.


חלק מהפוסטים באתר כוללים קישורי תכניות שותפים, עבורם נקבל עמלה עם ביצוע רכישה בפועל של מוצרים. עמלה זו לא מייקרת את העלות הסופית של המוצרים עבורכם.

הסקירות והתכנים המופיעים באתר מהווים המלצה בלבד, וכך יש להתייחס אליהם. כל המחירים המופיעים באתר נכונים ליום הפרסום בלבד והאחריות לקניית מוצר או שירות כזה או אחר מוטלת עליך בלבד – השימוש באתר בהתאם לתנאי השימוש והפרטיות.

השוואת מפרטים