ביקורת סרט: צורת המים – אגדה בוגרת

מתוך "צורת המים" (תמונה באדיבות פורום פילם) מתוך “צורת המים” (תמונה באדיבות פורום פילם)

“צורת המים” (The Shape of Water) הוא הסרט החדש של הבמאי הוירטואוזי גיירמו דל טורו (Guillermo del Toro), שממשיך להפתיע עם רעיונות מקוריים וחריגים וסרטים שהוא בקושי מצליח להפיק. “צורת המים”, למשל, הופק בפחות מ-20 מיליון דולר, סכום זעום לסרט שכזה, וכמו שקורה לעתים קרובות עם סרטים כאלה והסרטים של דל טורו בעיקר, הוא מופץ בעולם בצורה מאוד מפוזרת. אלינו הוא הגיע רק עכשיו, אך בארצות הברית הוא כבר גרף 13 מועמדויות לאוסקר – רק אחת פחות מהשיא. אז מה זה הסרט התמוה הזה, על האישה שהתאהבה בדג?

עלילה

סאלי הוקינס (Sally Hawkins) משחקת את אלייזה, אישה צעירה שחיה לבדה בשכירות בדירה רופפת מעל בית קולנוע בשנות ה-60. חייה לא פשוטים אבל היא אינה מתלוננת. ראשית כל, כי זה סוג האדם שהיא – היא יודעת לשמוח בחלקה ולהסתפק במה שיש לה, גם אם היא חולמת על חיים זוהרים יותר. שנית, כי היא לא יכולה להתלונן – אלייזה אילמת מלידה.

יש לה קשר חברות חזק עם השכן המבוגר שלה, ג’יילס, אותו משחק ריצ’רד ג’נקינס (Richard Jenkins), ועם זלדה, אותה משחקת אוקטביה ספנסר (Octavia Spencer) מ”מאחורי המספרים”. היא וזלדה עובדות יחד במתקן מעבדות ממשלתי סודי, כמנקות. השגרה של אלייזה נשברת כשלמעבדות מגיע מנהל אבטחה חדש, אותו משחק מייקל שאנון (Michael Shannon) האימתני מ”איש הפלדה” ו”אימפריית הפשע”. הוא מביא איתו יצור פלאי – איש-דג אותו הוא חטף מהאמזונס. את איש-הדג משחק דאג ג’ונס (Doug Jones), ששיחק בכמעט כל סרט של דל טורו, ובתפקידים רבים נוספים בהם נדרש אדם עם איפור אפקטים כבד וחליפת גוף מלאה.

המחקר שנעשה על איש הדג אלים ואכזרי, אך אלייזה מצליחה למצוא איתו שפה משותפת – שניהם, אחרי הכל, חיים בעולם בו לא מדברים. היא מבינה שאין לה ברירה, היא חייבת להציל את איש הדג המסתורי, והחיבור ביניהם נהייה עמוק הרבה יותר משנדמה.

גיבורה ראשית שמתאהבים בה

הליהוק של סאלי הוקינס לתפקיד אלייזה הוא אחד הדברים הכי נפלאים שקרו בקולנוע השנה. “צורת המים” הוא הכלאה של סרט מתח עם סרט רומנטי, ואלייזה היא גיבורה רומנטית של ממש. יש משהו מאוד חריג בליהוק של הוקינס לתפקיד כזה, אך חריגות היא שם המשחק של דל טורו.

הקסם של אלייזה לא מגיע מחוש האופנה המפותח שלה, מהשיער והשפתון השופעים שלה, ובטח ובטח שלא מפניני החוכמה שיוצאות מפיה – אלייזה לבושה במדים של מנקה רוב הסרט, השיער שלה אסוף וקולה לא נשמע שכן היא לא מסוגלת להשמיע אותו. אנחנו עוקבים אחריה בשקט מוחלט, כאשר כל העולם סביבה לא מפסיק להרעיש. אנחנו לומדים להכיר כל הרגל שלה ולקרוא כל מחשבה שלה גם בלי שהיא תגיד כלום.

זה קריטי, כי כל “צורת המים” נופל על כתפיה של אלייזה. והיא נושאת את הסרט בקלילות בלתי נתפשת, והופכת כבר במערכה הראשונה של הסרט לאחת הגיבורות הרומנטיות היותר נפלאות שיצא לנו לראות על המסך.

מתוך "צורת המים" (תמונה באדיבות פורום פילם)
מתוך “צורת המים” (תמונה באדיבות פורום פילם)

כמו שסיפור ל”מבוגרים” צריך להיות

“צורת המים” מסופר כמו אגדה. הוא מתרחש בזמן אחר, בשנות השישים, ומציג את התקופה כמשהו קסום ומרוחק, זמן בו אנשים היו שונים והעולם כה השתנה מאז שהוא עולם אחר כמעט. הסגנון הויזואלי החזק של דל טורו גם הוא, כמובן, תורם רבות לתחושה הזאת. ולמרות שהוא מסופר כאגדה, הוא בבירור אגדה למבוגרים ולמבוגרים בלבד – כמו סיפוריהם המקוריים של האחים גרים, “צורת המים” לא קל לעיכול לילד מהמאה ה-21.

כשאומרים שמשהו “למבוגרים”, הנטייה היא להתייחס לזה בצורה מאוד ילדותית, למרבה האירוניה. סרטים “למבוגרים” הם סרטים שכילדים רצינו מאוד לראות, אבל היה אסור לנו – עם אלימות מוגזמת, עירום מופרז, קללות כמו מכונת ירייה וסצנות סקס מכאן ועד להודעה חדשה. כשאני אומר “אגדה למבוגרים” אתם ודאי מדמיינים משהו אינפנטילי לחלוטין. וזה בדיוק ההפך ממה שקורה ב”צורת המים”.

“צורת המים” הוא סרט בוגר למבוגרים. זו אגדה רומנטית שלא פוחדת מלעסוק במיניות, אך לא עושה את זה כדי לספק את גחמות הצופים. אגדה שיש בה אלימות נוראית, אך היא קשה ואכזרית, שוברת לב מדי פעם, ובכלל לא נמצאת שם כדי לספק את התמכרות האדרנלין שלנו, וכשדמויות מנבלות את הפה בסרט זה כי משהו ממש חמור דורש את זה.

מתוך "צורת המים" (תמונה באדיבות פורום פילם)
מתוך “צורת המים” (תמונה באדיבות פורום פילם)

בניגוד ל”דדפול”, אותו ילדים ממש ירצו לראות אם ירשו להם, “צורת המים” הוא סרט שפשוט ירגיש מוזר, משעמם ואפילו די מגעיל למי שלא מצליח להתחבר למסרים ולהתרחשויות שבו. וזה נפלא – הוא ממלא בדיוק את החלל הזה שהיה כה נחוץ, של סרט שנמצא איפשהו על הספקטרום של פנטזיה/מדע בדיוני, אבל הוא בעצם סיפור אהבה חריג ועצמתי שמנסה לפנות לרגש ולא לשכל, כמו שהז’אנרים האלה נוטים לעשות בדרך כלל.

בשורה התחתונה

האם 13 המועמדויות לאוסקר של “צורת המים” מוצדקות? תלוי מה אתם חושבים על טקס האוסקר, על המשמעות שלו ועל המשקל שלו. מה שכן מוצדק זה ההמלצות שלא מפסיקות לבוא. תראו את “צורת המים”. תראו אותו בקולנוע כדי להידהם מהאסתטיקה הנפלאה של דל טורו, צפו בו שוב כדי לשים לב לניואנסים שמפוזרים בו, והמשיכו לצפות בו מדי פעם, כשאתם עצובים. כי למרות שכל העולם מנסה לעמוד בין האישה האילמת לאיש הדג, הסיפור שלהם לא נכשל לרגש בצורה הטובה והנעימה ביותר.


חלק מהפוסטים באתר כוללים קישורי תכניות שותפים, עבורם נקבל עמלה עם ביצוע רכישה בפועל של מוצרים. עמלה זו לא מייקרת את העלות הסופית של המוצרים עבורכם.

הסקירות והתכנים המופיעים באתר מהווים המלצה בלבד, וכך יש להתייחס אליהם. כל המחירים המופיעים באתר נכונים ליום הפרסום בלבד והאחריות לקניית מוצר או שירות כזה או אחר מוטלת עליך בלבד – השימוש באתר בהתאם לתנאי השימוש והפרטיות.

השוואת מפרטים