מעל מאה וחמישים שנים הסתובבו סיפורי האימים על "המשלחת האבודה של פרנקלין". המשלחת יצאה ב-1845, בפיקודו של הקברניט ג'ון פרנקלין, שפיקד על שתי ספינות – ה"ארבוס" (Erebus) וה"טרור" (Terror). שתי הספינות הפליגו אל הקוטב הצפוני. הייתה זו המשלחת הרביעית לקוטב בה פרנקלין השתתף, ומטרתה הייתה לגלות את המעבר האחרון בקוטב שרגל אדם עדיין לא עברה בו – במטרה לגלות ולפתוח ציר תנועה שיעקוף את אמריקה מצפון, ויגיע במהירות המירבית לסין.
המשלחת כולה, על 129 אנשיה, אבדה ללא זכר.
לאחר נסיונות רבים לאתר את הספינות ולגלות מה עלה בגורל המשלחת, כל המאמצים ננטשו ב-1859. ב-2007 כתב סופר המדע הבדיוני דן סימונס (Dan Simmons) את הגרסה שלו לזוועות שפקדו את פרנקלין ואנשיו, ללא ידיעה שב-2014 ימצאו שרידי ה"ארבוס", וב-2016 יאותרו גם שרידי ה"טרור". הסדרה The Terror בהפקתו של רידלי סקוט (Ridley Scott) מספרת את סיפור המשלחת כפי שסימונס הגה אותו, וכפי שהשרידים העידו.
העלילה
לאחר מסע לא פשוט מהמולדת, בו המשלחת ספגה מספר אבידות, הגיעו סוף סוף שתי הספינות אל הקוטב הצפוני. בראשה – שני הקצינים המנוסים ביותר של הוד מעלתה בכל הנוקע למסעות לקוטב. הראשון הוא ג'ון פרנקלין, מפקד המשלחת וה"ארבוס", אותו מגלם קירן היינדס (Ciaran Hindes) מ"רומא" ו"משחקי הכס". השני הוא סגנו וקברניט ה"טרור", פרנסיס קרוזייר, אותו מגלם ג'ארד האריס (Jared Harris) מ"הכתר" ו"מד מן". יחד איתם הפליג גם ג'יימס פיצג'יימס, חברו הטוב של פרנקלין והקצין השלישי בשרשרת הפיקוד. את פיצג'יימס משחק טובייס מנזיס (Tobias Menzies) מ"משחקי הכס", "רומא" ו"זרה".
למרות שהקוטב הצפוני אינו מזמין, הספנים המנוסים מתנהלים בצורה חכמה ובטוחה, ויודעים כיצד לפלס את דרכם בקרח ולשמור על הצוות חם. אלא שהם מפליגים במים שאינם ממופים, ללא ודאות, והחורף מתקרב מהר מהמצופה – חורף שיקפיא את האוקיאנוס הצפוני, וינעל את הספינות בקרח למספר חודשים קשים במיוחד. למרות זאת מחליטים מפקדי המשלחת להמשיך ישר בכל הכוח. הם לא יודעים שאף לא אחד מהם לא יחזור מהמשלחת בחיים.
לצפיה הזאת כדאי ללבוש משהו חם
למוח האנושי יש נטיה לזכור את הדברים שהם "הכי". הר האוורסט הוא ההר הכי גבוה בעולם, ים המלח הוא הנקודה הכי נמוכה בעולם, הלוויתן הכחול הוא החיה הכי גדולה בעולם והקוטב הדרומי הוא המקום הכי קר בעולם. הקוטב הדרומי כל כך קר, שאנחנו שוכחים שזה קור יחסי, ושלמעשה חיי אדם נפסקים גם בקור חמור הרבה פחות. למשל, הקור שבקוטב הצפוני, אותו קוטב אליו ג'ון פרנקלין לקח איתו מעל מאה אנשים, שעל חייהם ובריאותם הוא היה אמון.
הקוטב הצפוני כל כך קר, שהאוויר עשוי להקפיא את הריאות שלנו. הוא כל כך קר, שכל מגע של עור חשוף עם חפץ מתכתי יגרום להם להיצמד באופן מסוכן. הוא כל כך קר שהעיניים מתחילות לקפוא, ולתעתע בנו – כי אי אפשר לסמוך יותר על מה שהן רואות. ולמרות שרוב הסדרה צולמה באולפן, וחלק צולם על אי לחופי קרואטיה החמה, The Terror מעבירה את הקור הזה באופן מדויק.
אי אפשר להתבונן בסדרה ולא להרגיש את הרעד בעצמות, או את הכאב בגרון משאיפת האוויר הקפוא, שמרגישים גיבוריה. חלק מזה נובע מהצבע – כל מה שמתרחש בחוץ צבוע בגוונים של לבן, כחול ושחור. אך אל תחשבו שזה אומר שהסדרה משעממת ויזואלית. עם פלטת צבע מאוד מוגבלת, היא מצליחה לייצר עולם מאוד עשיר ויזואלית, ועולם מאוד מסקרן – עולם שאנחנו רואים דרך עיני אלה שחיים בו.
אנחנו חושבים שהטכנולוגיה היום הגיע לשיא שסבינו לא חלמו עליו. כך גם מרגישים חברי המשלחת של פרנקלין. עם ספינות ששוברות קרח, מנועים שמאפשרים תנועה חלקה בכל מזג אוויר ואפילו ציוד צלילה – אין דבר שהאדם לא מסוגל להשיג! וכשהצי המלכותי רוצה לפרוץ דרך חדשה במקומות אליהם אפילו הילידים לא מגיעים, הוא יפרוץ גם יפרוץ אותה!
אלה אנשי המשלחת של פרנקלין. זוהי האליטה של המאה ה-19, האילון מאסקים של תחילת העידן התעשייתי. אלה האנשים שהלכו לארץ הלבנה-כחולה-שחורה הזו, בה רגל אדם לא אמורה הייתה לדרוך. במהרה הם גילו שארץ שלא רוצה שידרכו עליה היא ארץ נקמנית.
ככה מרגישה האימה האמיתית
בהתאמה מוחלטת לשם שלה, The Terror מבעיתה. "מה כבר מפחיד?" אתם בטח שואלים. "פשוט שקט ושלג ומוות איטי". ואתם צודקים לגבי שלושת הדברים האלה – יש שקט, יש שלג, ויש מוות מאוד, מאוד איטי ומייסר. אבל אם נדמה לכם שזה משעמם, אתם טועים – כי אין דבר מרתק מלהתבונן בקבוצה של אנשים שיודעים שהם הולכים למות, ומבינים שזה באשמתם. או, גרוע מכך, באשמת אלה שעליהם הם סמכו.
אחד החטאים הגדולים ביותר של האנושות הוא חטא ההיבריס – המחשבה שאנחנו מסוגלים לגבור על האלים. בין אם אתם מאמינים בכוחות עליונים לבין אם לא, ההיבריס תקף לכולנו. הוא תקף לשליט שרודה בנתיניו עד אשר הם מורדים בו, תקף למדען שמותח את גבול הניסויים שלו עד שהם הורגים אותו או מחריבים את הקריירה שלו, ותקף לאנשים שיוצאים למשלחות מסוכנות שגוף האדם לא מסוגל לעמוד בהן.
השאיפה של פרנקלין, להיות גדול האנשים שאי פעם חיו, היא שאיפה שכל אחד מאיתנו מבין במידה כזו או אחרת. כל אחד חולם להיות ראשון במשהו, או הכי טוב במשהו. ואם שתי הספינות המתקדמות ביותר של התקופה היו בידינו, מי יגיד שלא היינו מנסים לחצות את הקוטב כמוהו בדיוק?
אבל נשים בצד את האימה הפילוסופית – The Terror מציעה גם אימה ממשית. כי כבר מהפרק הראשון חברי הצוות מתחילים לאבד את שפיותם בהדרגה, הם מתחילים לראות דברים שאינם שם. או שאולי בעצם שפיותם תקינה, ואכן יש אלמנטים על טבעיים שמנסים להרחיק את בני התמותה השבריריים מהמוות הודאי? היופי של The Terror היא שהיא לא מנסה להבהיל אותנו עם הדברים האלה.
לא תראו דברים שקופצים עליכם כדי להבהיל אתכם, בלי פרצופים מכוערים עושים "בו!" למצלמה. גם כשמשהו מפחיד ומסוכן נראה כמתקדם לעבר אחד הגיבורים, הוא יתקדם לאט ובשקט מופתי – עם אפקט פחד הרבה יותר חזק. הסדרה מופתית בבניית מתח. מרגע לרגע המתח רק עולה ועולה. והיא מסרבת בתוקף לשחרר אותו.
בלי שום קפיצות ושום הפתעות ושום דבר שיגרום לנו להוציא מהגוף את האימה שמצטברת בו, אנחנו נשארים מבועתים בשקט לאורך כל הפרק, והדם קופא בעורקים. או שמא זה רק בגלל הקור?
בשורה התחתונה
The Terror היא סדרה לא מדוברת במיוחד. זה חבל, שכן מדובר ביצירת מופת טלויזיונית מפוארת. הסדרה כבר הוכרזה כאנתולוגיה, מה שאומר שאם תהייה עונה שניה, היא תספר סיפור אחר כבר. זה הגיוני – אחרי הכל, אנחנו כבר יודעים איך יסתיים הסיפור של המשלחת. נותר לנו רק לצפות בו בריתוק, ולראות איך הוא מגיע אל הסוף העגום בהדרגה.
עוקבים? כל החדשות מגאדג'טי
חלק מהפוסטים באתר כוללים קישורי תכניות שותפים, עבורם נקבל עמלה עם ביצוע רכישה בפועל של מוצרים. עמלה זו לא מייקרת את העלות הסופית של המוצרים עבורכם.
הסקירות והתכנים המופיעים באתר מהווים המלצה בלבד, וכך יש להתייחס אליהם. כל המחירים המופיעים באתר נכונים ליום הפרסום בלבד והאחריות לקניית מוצר או שירות כזה או אחר מוטלת עליך בלבד – השימוש באתר בהתאם לתנאי השימוש והפרטיות.