-פרסומת-

תמונה: Universal Pictures

ביקורת סרט: עולם היורה, נפילת הממלכה – דינוזאורים זה מגניב
| יום חמישי, 7 ביוני 2018, 09:30 | בידור ופנאי

הסרט עולם היורה 2: נפילת הממלכה מגיע היום (ה’, 7.6) לבתי הקולנוע בישראל והנוסחה שלו פשוטה ומוכרת – מביאים שני שחקנים יפים, נגיד ברייס דלאס הווארד (Bryce Dallas Howard) וכריס פראט (Chis Pratt), שמים אותם במרכז סרט משפחה מותח ומלא הרפתקאות, והכסף מתחיל לזרום. כמובן שבסוף הסרט משאירים פתח לסרט המשך, וזהו! אתם מסודרים לכמה עשורים, בהנחה שהסרטים האלה באמת מעניינים מישהו. לא בטוחים שזה יעבוד? אין בעיה, פשוט הוסיפו דינוזאורים. כי דינוזאורים זה ממש, ממש מגניב.

העלילה

שנים ספורות אחרי אירועי “עולם היורה”, הדינוזאורים על האי נמצאים בסכנה. הר הגעש הרדום שעל אי הדינוזאורים התעורר, וכל האי כולו עומד להיות מוצף בלבה. החיות העצומות שהוחזרו מהכחדה עומדות להיכחד שוב. משלחת קטנה יוצאת אל האי כדי להציל כמה שיותר דינוזאורים, ובראש ובראשונה את בלו – רפטורית יוצאת דופן באינטליגנציה שלה, וביכולת שלה לפתח קשרים עם אנשים.

אבל שום דבר לא פשוט כמו שהוא נראה – גיבורי הסרט מגלים כמעט מאוחר מדי שהמשלחת שיוצאת לאי לא מעוניינת להציל את הדינוזאורים ממניעים טהורים. הם גם הבינו את מה שכולנו יודעים כבר מזמן – דינוזאורים זה מגניב. ואם זה מגניב, אז אפשר לנצל את זה ולהרוויח מזה הרבה, הרבה מאוד כסף.

אותן דמויות, רק יותר טובות

אחת הביקורות הגדולות והמוצדקות ל”עולם היורה” הקודם הייתה שהדמויות שלו, אבוי, די נוראיות. הווארד שיחקה סטריאוטיפ מעייף ומיושן של אישה קרייריסטית שבמשאלת ליבה הכמוסה רוצה לממש את היעוד שלה כאמא, ופראט שיחק את הדושבאג השרמנטי שהיה טיפה יותר מדי דושבאג ולא מספיק שרמנטי. מצד אחד, “נפילת הממלכה” לא ממש שינה את זה. מצד שני, הוא גם עשה את זה הרבה יותר טוב בו זמנית.

אוון, הדמות של פראט, הוא עדיין טיפוס די לא נעים. מצד שני, נדמה שהוא כבר לא מקבל נקודות בסרט על ההתנהגות הזאת. כשהוא מפגין תכונות חיוביות – חבריות או אבהיות אפילו – הוא מתוגמל, ואיתו גם אנחנו. כשהוא מגעיל ונבזי לסביבה שלו הוא נענש, ואנחנו נהנים מזה על חשבונו.

קלייר, דמותה של הווארד, כבר לא מוקפת באחיינים שלה. במקומם יש דמות ילדה אחרת שעליה היא יכולה לבחון את אמהותה, אבל כבר לא דוחפים לנו לגרון בכוח שקלייר בעצם רק חולמת להיות אמא – היא קודם כל אקטיביסטית עם נקיפות מצפון שנגרמו מחטאי העבר שלה, והיא רוצה לפצות על כך. היא רוצה להציל את הדינוזאורים, אבל גם לא לסכן עוד אנשים בדרך. ולשם שינוי נוצר מצב בו הדמות שלה אינה שטוחה. מהרבה בחינות היא הגיבורה המרכזית של הסרט, המתמקד בראש ובראשונה במסע שהיא עוברת, גם אם המסע הזה לא בהכרח מורכב או מחדש במיוחד. הוא לפחות מרגיש אותנטי ואמין.

ברייס דאלאס הווארד מתוך "עולם היורה: נפילת הממלכה" (באדיבות Universal Pictures)

ברייס דאלאס הווארד מתוך “עולם היורה: נפילת הממלכה” (באדיבות Universal Pictures)

מלבדם יש עוד מספר דמויות חדשות בסרט. חלקן מוצלחות מאוד, חלקן לא במיוחד, אבל אין ממש מצבים בהם דמות כל כך מעצבנת, שלא בא לכם לראות את הסרט יותר. רוב הזמן, כאמור, תהנו מהן מספיק כדי לחוות דרכן את הדינוזאורים. ודינוזאורים זה מגניב.

לפעמים גם קלישאות עובדות

“נפילת הממלכה” הוא סרט קלישאתי מאוד. מספיק להסתכל על כל דמות פעם אחת כדי לדעת אם היא תשרוד עד סוף הסרט או לא; הטוויסטים הגדולים די גלויים; ואולי גרוע מכל – אפילו את רוב המשפטים שהדמויות אומרות אתם כנראה תשלימו לבד בראש, או בקול רם אם אתם אנשים שלא כיף לראות אתם סרטים. אבל זה לא ממש מפריע לסרט רוב הזמן. למה? כי דינוזאורים זה מגניב. אני ארחיב.

“עולם היורה: נפילת הממלכה” לא מנסה לחדש שום דבר בנוסחה של הרפתקאת הדינוזאורים הספילברגית. נדמה שזו פשוט לא מטרה של הסרט – לא סטיבן ספילברג (Steven Spielberg) כמפיק, לא של התסריטאים קולין טרבורו (Collin Trevorrow) ודרק קונולי (Derek Connoly) התסריטאים, ולא של ג’יי איי ביונה (J.A. Bayona) הבמאי. הם רצו לספר סיפור מאוד פשוט, ולתת לדינוזאורים לעשות את העבודה הכבדה של הסרט.

כריס פראט מתוך "עולם היורה: נפילת הממלכה" (באדיבות Tulip Entertainment)

כריס פראט מתוך “עולם היורה: נפילת הממלכה” (באדיבות Tulip Entertainment)

אתם תשימו לב אפילו שכל פעם שהולך להיות רגע דרמטי, יש הפסקה די ארוכה לפניו – לא אחריו, כדי לתת לנו זמן לעכל אותו, אלא לפניו, כדי שנספיק לחזות את מה שהולך לקרות, ועוד לחשוב קצת ולהשתכנע שאכן אנחנו צודקים, לפני שאנחנו רואים את זה. זו החלטה ברורה של ההפקה לתת לנו, הצופים, את התחושה שאנחנו שולטים בעלילה. וזה מהלך זול, רדוד ומשעמם בדרך כלל, אלא שכאן זה דווקא מפנה אותנו להתפעל מהדינוזאורים עצמם.

והדינוזאורים ב”נפילת הממלכה” הם הכי יפים, מפורטים, קשוחים, מפחידים ומרשימים שהם אי פעם היו. לראשונה מזה הרבה מאוד זמן, אולי אפילו מאז “פארק היורה” המקורי, יש תחושה ממשית של קסם ופליאה סביבם. וזאת הרי הסיבה האמיתית שבאנו לקולנוע – לראות את הדינוזאורים, לא?

בשורה התחתונה

אם עד עכשיו זה לא היה ברור, אחדד את זה – דינוזאורים זה מגניב. “עולם היורה: נפילת הממלכה” לא מנסה לומר שום דבר אחר, ומפזר עשן-דינוזאורי בעינינו כדי שלא נשים לב לכל הפגמים של הסרט. אם מסך העשן הזה לא עובד עליכם, אתם צפויים להתאכזב מאוד מסרט הרפתקאות מאוד שבלוני ולא יוצא דופן במיוחד. אבל אם הנהנתם בשמחה כל פעם שהזכרתי כמה מגניבים הדינוזאורים, בסרט הזה תרגישו בול בבית.

במאגר הקופונים שלנו כבר ביקרתם?
סמארטפונים וגאדג'טים במחירים נוחים ובמשלוח ישיר עד הבית
לחצו כאן
קריאה נוספת
עוד על הכותב
author-image
בוריס אוליאנסקי
מבקר קולנוע, צרכן מדיה מכל הסוגים ומעורב במשחקי תפקידים רוב חייו, שולחניים וממוחשבים. שותף להנחיית הפודקאסט Games of Future Past, המבקר משחקים חדשים לצד ישנים, ומשווה ביניהם.
תגובות לכתבה
גאדג'טי | Gadgety
ניווט באתר
קטגוריות
גאדג'טי
חיפוש כתבות